ויסב מעליהם ויבך. יוסף בכה ז' פעמים, כאן ולהלן (מג) כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו' ויבך וכן (מה) ויתן את קלו בבכי ושם ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך וכן וינשק לכל אחיו ויבך ולהלן (נ) ויפל יוסף על פני אביו ויבך ושם ויבך יוסף בדברם אליו, הרי שהיה רך לבב. וגם מחל לאחיו והיה נדיב לב כמו שאמר (נ) אל תיראו וגו' אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, וכן נאמר וינחם אותם וידבר על לבם. ולכן יש לתהות על קנקנו, למה לא הודיע לאביו שהוא קיים במשך עשרים שנה, והתאכזר לאחיו ובקש לאסור את בנימין וכמעט גרם למות אביו כמו שאמר יהודה (מד) והיה כראותו כי אין הנער ומת. וגם עם המצרים מיצה את הדין, כמו שנאמר (מז) וילקט יוסף את כל הכסף וגו' ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו' עד שתם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני, ואחר כך ויקן יוסף את כל אדמת מצרים וגו' ואת העם העביר אתו לערים וגו' ולא היה לו מעצור. וכיצד תשתלבנה תכונות אלה באיש אחד. אבל הסיבה היא שיוסף היה (לז) בעל החלמות וטיבו של בעל חלומות הוא לשעבד את הכל כדי להגשים את חלומותיו, ואפילו במחיר כיבוש נטיות לבו הטבעיות, ולא רק חלום לילה אלא גם כדי להגשים יעוד וחזון. כי מדתו של יוסף היתה יקוב הדין את ההר, ולכן לבש את כתונת הפסים בכל מקום ולא התחשב בדעת אחיו, וסיפר להם חלומותיו למרות ששנאו אותו, והיה בטוח שלא לשוא הורד מצרימה ולכן לא שלח להודיע לאביו בטרם יתגשם חלומו השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, וסיבב את הדברים כדי שאחיו יתוודו על פשעם ועיין להלן ועל הכתוב (מד) ויגש אליו יהודה, וגם נשל את מצרים מכל כספם ומקניהם ואדמתם לטובת פרעה.