אבל אשמים אנחנו. למרות שאיננו אשמים על מאסר שמעון שנכפה עלינו, כמו שנאמר ולא תמותו ויעשו כן, מכל מקום אבל אשמים אנחנו על יוסף. על כן באה אלינו הצרה הזאת ולא הצרה הראשונה, כי בראשונה אמר יוסף ואתם האסרו ועדיין לא קשרו בין צרתם למכירת יוסף, כי יוסף היה אחד והם עשרה. ולכן שינה ואמר אחיכם אחד יאסר, כדי שיבינו שנלקח מהם אח אחד מדה כנגד מדה. ומכאן הוכחה שלא מכרו את יוסף בעצמם, ועיין לעיל (לז) על הכתוב ויעברו אנשים מדינים ועל והמדנים מכרו אתו, כי אילו מכרוהו היו תולים צרתם במכירתו שהוא עוון חמור, ולא רק במה שראינו צרת נפשו, ועוד שאם כולם מכרוהו היו אומרים אבל אשמים אנחנו כבר בהתחלה כשנאסרו כולם. בהתחננו אלינו, אחרי שהמדינים משכו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים הישמעאלים עברו ליד האחים, כמו שנאמר (לז) וישאו עיניהם למרחוק ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה בכוון שלהם, ואז ראו את יוסף כבול בשיירה והוא התחנן בפניהם לפדותו ולא שמענו.