1
כי היא היתה אם כל חי. לא קרא לה מותה כי לא הביאה המוות לעולם, וזהו כי עפר אתה ואל עפר תשוב כי טבעו של האדם הוא למות, וכן אמרו במדרש הנעלם (תו"ש ג' רכ"ז) גזרה נגזרה על האדם קודם למות על שנלקח מן האדמה וכו' אלמלא לא חטא היו לו חיים ארוכים עכ"ל, וראה ענין העלילה בתנחומא וישב (ד) ולעיל על הכתוב ועץ החיים בתוך הגן. דינם של האדם והאשה היה למות בו ביום כמו שנאמר ביום אכלך ממנו מות תמות, אלא שהיו להם אמתלות האשה אשר נתתה עמדי וגו' הנחש השיאני ואכל וגם הוא הכשיל אותה והיא הכשילה אותו, ולכן המתיק הקב"ה עונשם.