ולא חשכת את בנך את יחידך. לעיל אמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת ואילו כאן השמיט אשר אהבת. ובאור הדבר הוא: כבר נאמר באברהם (טו) והאמן בה', ופרוש להאמן הוא לאמת ולאשר, והאדם מאשר את מה שהוא יודע. אברהם השיג את מציאות ה' בכוח ההגיון כמו שאמרו בבראשית רבה (יד) ובזהר (ח"א פ"ו) והלך בתמימות עמו בכח אמונתו, ולכן התווכח עם הקב"ה בענין סדום השפט כל הארץ לא יעשה משפט כי סבר שמשפט ה' צריך להיות מובן לבני אדם, ואמר במה אדע כי אירשנה שבקש לדעת את גורל זרעו, הכל בדרך שכלית. ברם האדם ירא מה שאינו מבין, ובעקדה אי אפשר היה להבין כיצד נתבקש להקריב את בנו יחידו שהוא נגד המוסר והשכל, ועוד שהובטח לו כי ביצחק יקרא לך זרע והיאך יהיה כן אם יזבחהו. ולכן הזכיר כאן את בנך את יחידך ולא הזכיר אשר אהבת, כי אהבת אברהם ליצחק אינה קשורה במה שלא היה יכול להבין את העקדה. וזהו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ירא אלקים ולא פילוסוף.