כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים. עץ החיים לא היה נחמד למראה וטוב למאכל כשאר העצים, ולכן האדם ואשתו לא אכלו ממנו. ובמשלי (ג) נמשלה התורה לעץ חיים כיון שהוא עץ צנוע בלי תאוה לעינים אבל מביא לחיי עולם, ודומה לתורה כמו שאמרו באבות (ו) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'.
ועץ החיים בתוך הגן. עץ של החיים בתוך הגן, ואין פרושו עץ שמקומו באמצע הגן כי הכתוב לא סיפר מקומו כמו שלא סיפר כאן מקומו של עץ הדעת, וגם אינו לשון האשה שאמרה אחר כך ומפרי העץ אשר בתוך הגן ששם הוסיפה המלה אשר. ומהו החיים בתוך הגן, האדם נברא עפר מן האדמה כשאר חי וטבעו למות, אבל הגן אינו בדרך הטבע ואין המיתה שולטת בו וכל שיהיה בו יחיה. וד' חילוקים הם. אם ישאר בגן יחיה, ואם יגורש סופו למות כשאר כל חי, ואם יאכל מעץ החיים יזכה להיות בגן עדן לעד וממילא לא ימות בדרך הטבע, ואם יאכל מעץ הדעת דינו למות כעונש מן הקב"ה.
ועץ הדעת טוב ורע. היה צריך לאמר עץ דעת טוב ורע בלשון סמיכות, אלא הדעת בחול"ם עץ הודעת טוב ורע. פרוש אחר, עץ הדעת דעת טוב ורע והוא מקרא קצר כמו בבמדבר (לד) באים אל הארץ ארץ כנען ובמלכים־ב (כג) הקבר קבר איש האלקים ועיין בתוספת ברכה. ובין כך ובין כך הפרוש הוא עץ ההודעה של טוב ורע, כמו בהרבה מקראות שלדעת פרושו להודיע. בתורה בשמות (לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם ועיין במסכת שבת דף י', ושם (לג) ואתה אמרת ידעתיך בשם ובבמדבר (י) כי על כן ידעת חנתנו במדבר ובדברים (לד) אשר ידעו ה' פנים אל פנים. ובנביאים בשמואל־א (ב) ובני עלי וגו' לא ידעו את ה' ובמיכה (ג) הלוא לכם לדעת את המשפט וירמיה (ב) ותפשי התורה לא ידעוני, שכולם פעל יוצא שהיה להם להודיע דעת ה' ומשפטיו לעם ולא עשו כן. ובכתובים באיוב (לז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ובמשלי (א) לדעת חכמה ומוסר ובתהלים (סז) לדעת בארץ דרכך וכן פרש"י. ומהו הדעת טוב ורע, האדם כבר ידע להבדיל בין טוב לרע ובין אמת לשקר כמו שכתב במורה נבוכים חלק א' פרק ב', והעד שנאמר טוב ורע ולא בין טוב לרע, והכיר שהטוב בעיני ה' הוא הטוב והרע בעיני ה' הוא הרע. אבל אחרי שיאכל מן העץ יקבע האדם מהו טוב ורע לפי טובת עצמו, וזהו והייתם כאלהים ידעי טוב ורע כי האלהים מודיעים את הדרך שיש ללכת בה וכמדרש הפסוק הן האדם היה כאחד - ממנו לדעת טוב ורע וראה תו"ש פרק ג' (קפ"ט). קודם האכילה מעץ הדעת היה האדם חוטא ויודע שחטא, אבל אחרי האכילה יחטא ויקרא לחטא מצוה.