1
כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ראה לעיל על הכתוב ועץ החיים. כי וגו' מות תמות אינו טעם האיסור אלא עונש המראה את חומרת האיסור, כמו בשמות (יב) כי כל אכל חמץ ונכרתה שאין כרת סיבת האיסור אלא תוצאתו. אבל האשה טעתה שסכנת המיתה שבעץ היא סיבת האיסור וכאילו הוא רעל ולכן אמרה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון, ולפי טעותה השיב לה הנחש לא מות תמתון וממילא גם אינו אסור.