ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. פעמיים יהי אור, הוי"ו מוסיף ולא מהפך וכן הוא בזהר ובספר הבהיר (תורה שלמה שנ"ט ושס"ח). ולמה נאמר פעמיים, מפני ששני אורות נבראו בו ביום, האור האחד הוא החומר האורי שהוא היולי עיין ברמב"ן וממנו נוצר האור השני שהוא האור הנראה, וכן בזהר: ההוא אור אפיק אור אחרא עכ"ל. ולא נתפרש מהו החומר האורי, אבל נראה שהוא היסוד הכימי מימן שממנו נוצר אור הכוכבים ויסודות אחרים, או שהוא החלקיקים האטומיים, ועיין בסמוך על הפסוק ויבדל אלקים.
ויהי אור. צריך לדעת למה לא נאמר ויהי כן ביום הראשון, ואין לאמר דהיינו הך כי יש הבדל בין מספר האותיות והתורה חסה על כל אות. גם למה לא נאמר ויהי כן ביום ה' ואחרי בריאת האדם ביום ו', אלא רק בימים ב' ג' ד' ובאמצע יום ו' אחרי יצירת החיות ובסוף יום ו' אחרי ההיתר לאכול צמחים. בספר הבהיר (תו"ש ש"ס) וברמב"ן פרשו שהאור הראשון נגנז או שלא עמד ולכן לא נאמר בו ויהי כן, ובמדרש הבאור (תו"ש תמ"ז) פרשו שלא נאמר ויהי כן במקום שנאמר בו לשון בריאה ועיין ברמב"ן ביום ה'. ונראה לפרש באופן אחר, כי ויהי כן פרושו שהיה באמת כן כמו שאמר פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ובעמוס (ה) ויהי כן ה' אלקי צבאות אתכם כאשר אמרתם, ולמה נאמר כך רק בחלק ממעשה בראשית ולא בשאר, כי בודאי כל מעשי ה' היו באמת כן? אלא ויהי כן שהיתה עשייה מושלמת וגמורה והבאה אחריה היא יצירה אחרת, ולכן לא נאמר ביום הראשון כי בריאת האור הושלמה רק ביום ד' ושם נאמר. ולא שביום הראשון נוצר אור וביום ד' נוצרו המאורות כיצירה נפרדת, אלא שביום הראשון התחיל תהליך שהשתרע על פני ד' ימים וכולו היה פעולה אחת. ומתורץ כיצד נראה אור כבר ביום הראשון, כי יצירת המאורות החלה ביום הראשון וכבר אז התחילו לזרוח, אבל צורתם נשלמה רק ביום ד', וזה פרוש מאמרם במסכת חגיגה (יב) שהמאורות נוצרו ביום הראשון ונתלו ביום ד'. ועוד עיין בסמוך וביום ד' וביום ה' וו'.