ושמי ה' לא נודעתי להם. נודעתי כמו נועדתי, כאדם המדבר אל זולתו שפונה אליו וקוראו בשמו. האבות לא פנו כך לקב"ה בשום מקום, אף שקראו בשם ה' בתפלה ושבועה והודיה כמו אברהם (בראשית יב) ויקרא בשם ה' וכהנה רבות, והקב"ה בעצמו אמר לאברהם (טו) אני ה' וליעקב אמר (כח) אני ה' אלקי אברהם אביך, אבל בשעת התגלות לא פנו אליו בשם ה' כי אם בשם אדנ־י כמו (יח) הנה נא הואלתי לדבר אל אדנ־י ובשם אלקים כמו (טו) אדנ־י אלקים במה אדע כי אירשנה. ולא קרא אדם לקב"ה בשם הוי"ה בפניו כביכול עד שמשה קראו כך אחרי שישראל חטאו בעגל (שמות ל״ב:י״א) למה ה' יחרה אפך בעמך, והטעם הוא ששם הוי"ה נגזר מהיה הוה ויהיה ומובנו נצחיות, ולכן אינו שייך אלא לעם ישראל המתקיים מדור לדור מה שאין כן לאבות שהיו יחידים. אהיה אשר אהיה מורה שהקב"ה אינו מוגבל במציאות מסוימת אלא הוא כל יכול, וכענין א־ל שד־י אצל האבות, אבל שם ה' הוא הוי"ה דוקא ולכן אמר (ג) זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר כי הוא קיים לעד וכן מורה שמו.