מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נתייאש ממנו ולא גדרה הרי זה קידש. ונ"ב ומה שלא העתיק רבינו סוף ד' הברייתא שהובא בב"ק ד' ק' ובב"ב ד' ב' דחייב באחריותו נראה משום דהתוס' שם כתבו דהך ברייתא ר"מ היא דס"ל דאדם מקדיש דבר שאינו שלו ומזה הוכיח הש"ס שם דר"מ דאין דינא דגרמי דע"כ הך ברייתא ר"מ היא ותנא דחייב באחריותו אבל רבינו הא פסק לעיל בפ"ה הלכה ח' כר"י ור"ש דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו לא משכחת לה כלל להך דינא דחייב באחריותו ולא כתב רק האי דינא דקידש ונ"מ אם היה הזרעים והכרם הכל שלו או דר"ל דקידש גפנו וכמו שכ' רבינו בפ"ה הלכה ח' דהמסכך גפנו על תבואתו של חבירו קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה סיכך גפן חבירו על תבואתו קידש תבואה ולא קידש גפן חבירו ע"ש ושם נמי לא הזכיר סיפא דמתני' דחייב באחריותו וג"כ מטעם הנ"ל ועוד נלמד מד' רבינו כאן דגם לענין קידוש לא נתקדש עד שאמרו לו גדור אבל מד' התוס' שם משמע קצת דלא בעינן התראה רק לענין חיוב אחריות דלא ידע הדין דעל המזיק מוטל להרחיק את עצמו ובפרט דדינא דגרמי אפשר דהוי כהיזק שאינו ניכר דפטור בשוגג אבל לענין קידוש אפשר דמקדש מיד שהוסיף מאתים לאחר שנפרץ הגדר ואף שלא התרו בו וצ"ע בזה: