ד"מ יש לך אדם שמקצר בהמלכה מאד, וכאילו הוא נוהג את כל עסקיו בעצת הנפש הבהמית בלבד, ועליו אמר הכתוב מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור (משלי כא ה), וכנגד זה יש לך אדם משכיל ומהיר באיזו חכמה או מלאכה ידועה, והוא מחוסר עצה ונסיון בעסקים אחרים, וכשמזדמן לפניו איזה עסק זר, אזי הוא חושב ומתחכם ומתנחם, וחוזר ומתיעץ וחוזר ומפקפק לאין קין, והרי אדם זה תקנתו קלקלתו, לפי שע"י שהוא בר שכל, הוא יכול להמציא תמיד פנים לכאן ופנים לכאן לאין סוף, או עכ"פ הוא מאחר את זמן כל העסק או מקצתו, או שהוא מתעכב לדחות את העסק בשהי ופהי ימים ושנים ועי"כ הוא מפסיד ליהנות משכרו זמן רב. ד"מ, פלוני שוקל בדעתו לקנות לו חבר, לקבוע לו עמו עתים לתורה ולעבודה, והוא מתישב והולך ונדחה מפני המונעים והמלעיגים, עד שאותו חבר מוצא לו חבר אחר כנגדו, ולכל הפחות הוא מבטל שנה אחת או חדש אחד מת"ת, וכן במי שנזדמנה לו מצוה דרבים, והוא משתהה והולך עד שנעשית המצוה כולה או מקצתה ע"י אחרים, וכן כל כיוצא בזה הן במילי דשמיא הן במילי דעלמא: