וכל זה לא מיירי אלא מהרפתקאות רעות שהיינו יכולין להמלט מהם קודם לכן, או שיש בידינו למצוא תרופה להתריס כנגדם עכשיו, אמנם לאותן מאורעות קשות המתרגשין לבוא עלינו בכח שלא היה בנו יכולת לקדם אותם ולא להתקומם כנגדן בבואן, הכין לנו השי"ת עדיין תרופת חינוך הסבלנות, שעי"כ יכולין להקהות גם צער הנפש, כמו שמחלישין הרגשת הכאב ע"י תחבולות מסוגלים להקשות צינורות המוחין וקרומיהן (סי' כ"ז בהג"ה) וכמש"ה רוח איש יכלכל מחלהו וכו' (משלי י"ח):
לפיכך אנחנו חייבים לעשות רצון הבורא ית"ש, דהיינו לטרוח להתחילה באותה דעה ובינה שחנן אותנו לשמור את צעדינו, ולהשתמש בהם בכל כחנו, ואם בכל זאת באה עלינו הרעה בהשגחתו ית', עדיין מחויבים אנחנו להכיר בטובתו האחרונה הזאת דהיינו במדת הסבלנות שהשאיר לנו להשתמש גם עמה עתה להקל צערנו, ולקבל פצעי האוהב הנאמן המטיב העליון ית' באהבה שודאי גם הם לא נבראו אלא לטובתנו: