מנוחת הנפש פרק א
התגבר על מאורעות פחותי הערך רעות או טובות שאינם כדאי לבלבל מנוחת נפשך:
כל זמן שדעתו של אדם מיושבת עליו, הרי נפשו המשכלת שוקטת על משמרתה, ושופעת במוחו כאבוקה ברומו של בנין הגוף, והנפש הבהמית משתלחת להפיץ אור הדעת ההיא ע"י צינורות המוחין✍︎ פיצולי החוטין הלבנים היוצאים מן המוח וחוט השדרה, ומפזרין חיות והרגשה על פני כל הגוף (כפיצולי הגידין היוצאים מן הלב לחלק מזון הדם לכל האברום) נקראים צינורות המוחין: עיקר הרגשה שלהם הוא בקרוביהן וכשנפסק צינור אחד, או שהקרום שלו מתקשה, או מתרופף ביותר. אזי מתבטלת חיות אותו האבר והרגשתו, ומצעו כמה מיני תחבולות וסממני רפואה המסוגלים להקשות הקרומים הללו או לרופפס, והרופאים משתמשים בהם (במקום שאין תחבולה אחרת) לשכך את הכאב: על פני כל הגוף כולו, בכדי להודיע לאברים מצות הנשמה העליונה ורצונה, ולהשיב לשולחה דבר ע"י החושים והרגשות שנתחדשו בהן כמש"ה נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ז), ואז הוא האדם בעל בחירה ומושל ברוחו ליקח לו פנאי, לחשוב מחשבות של המלכה ועיון, ולהמציא תחבולות להניע את הרוח הבהמי, או לאסרו לטוב לו בעה"ז ובעוה"ב, אבל משעה שדעתו מיטרפת עליו, אזי נופלת אימה חשכה עליו, וניטלת ממנו חכמה עצה וגבורה, והנפש הבהמית העזובה משתאה ומשתוממת בעת צרה, משתקעת בתרדמת העצלות ונופלת ברעה לאין מרפא, או רוח רעה בהמית אוחזתה, גוררתה על גבי קוצים וברקנים, ומדיחה לפעמים גם היא לשוחה עמוקה וחשוכה (סי' ב'):