ואמנם גם הרוחות החזקות הן עפ"י רוב נוחות מאד בתחלתן, כי הנה הנפש הבהמית אינה רואה אלא בסמוך כנ"ל (סי' ח') וכל זמן שהרגשת הגרמא שלה רחוקה קצת, אזי איננה יכולה עדיין להשב את רוחה בזעף, וא"כ במקום שיכולין להסתלק מפני הגרמא יכולה היא הנפש השכלית הרואה מרחוק לנצח בכח את התאות היותר קשות בקטנותן בתחלה, וכ"ש שיכולה להפטר מהם אפילו בלא טורח כלל, בעוד שלא נגלו עדיין לעיני בשר הבהמי: ומפני שהדבר מצוי, שנגלית הרגשת איזו גרמא לעין הרואה פתאום ובסמוך מאד, ומעוררת הרוח בכל תקפו תיכף, והרי יש לך גם סערות ונסיונות, שכח גופניותיהם גדול כפלי כפלים מגבורת הרצון, ולא עוד אלא שאין הזריזין מצויין כ"כ בדורות שלנו לקדם את היצר בעוד שהשעה מוכשרת לכך (סי' נ"א). ומה גם שכח הרצון בעצמו קטן מאד כנ"ל לפיכך היינו ככלי אובד מפני יצר התאות, לולא רחמי השי"ת עלינו שהותיר לנו מנוס עוד ע"י מלאכת החינוך: