1
למעלה ממנה רוח התאות שהנפש הבהמית נודדת מפניו תיכף כעלה נדף כנ"ל (שם ב) דהיינו שמהלך העצלות מתעכב או משתנה ע"י רוח כל דהו, הילכך כשעולה ברצון נפש המשכלת לכבוש אפילו איזו תאוה קטנה מאד, מ"מ טרחה מרובה מטורח כיבוש מהלך העצלות בלבד, וע"כ היא מתיגעת במהרה יותר, לפי שהרוח הבהמי הוא מתנגד יותר חזק מן העצלות לבד כנ"ל, ואילו היה טבע הרוחות (של תאוה או צער) להתמיד את תנועתן כמהלך הרעיונות, אזי לא היה כח ביצ"ט לנצח שום תאוה כל שהיא אפילו היותר קטנה, אלא שמחמת שהרוחות אינן שולטות אלא זמן מה לפיכך יש כח בנפש השכלית להתגבר עליהן כשהן חלושות וקצרות, ע"כ יכולנו לנצח כל מיני רוחות חלושות במקום שאפשר לסור ולהתרחק ממקום הגרמא שנתעורר על ידה הרוח:
2
ד"מ נזיר שרואה את היין ביום ראשון לנזרו, מסתלק לו והולך ורוח תאותו פוסקת: