אכן האדם שהוא בעל דעת וערמה ומושל ברוחו, יכול להגיע נפש הבהמית שלו לטובת עצמו כרצונו, דהיינו לעורר בקרבה רוח של תאוה וצער ממש, כגון להבריח הצפרים מן הקמה ע"י קשקוש הזוג או לפתותם בבשר תאוה לבוא להלכד בפח, או להוליד בה תאות והרגשות מלומדות ע"י הרגל כנ"ל, ומי שהוא בקי ומומחה במלאכת החינוך, יכול להשתמש בכל מיני כחות בעלי החיים כאדם העושה בשלו:
ד"מ מין העופות שחוש הראות שלהם חד מאד, מלמדין אותן צידת חיות ועופות ודגים: כח השור לחרישה, חמור למשאוי, ומרוצת הסוס לעבודת האדם:
ואפילו הפיל הגדול, שכל גופו של אדם אינו אלא כיתוש נגדו, והציידים מערימין להם ללכדן למאות ולאלפים, והשי"ת אשר השליט את האדם להשתמש ברוחות האויר לזרות בהן את הגרנות, להסיע את הריחים, ולמשוך ספינות טעונות מקצה הארץ לתועלתו ולהנאותיו, חנני דעת עוד למשול גם ברוחות נפש הבהמיות כנ"ל, ועי"כ יכול הוא לצוות על תועפת הפיל, וללמדו לקבל מרות מבעליו לצפות לאבוסו ולעבדו בכל כחו, עד שלגבי האדם כמעט אין יתרון לנפש החיה על הדוממין והצמחים וכו' כנ"ל (סי' ב'):