מעשה באדם אחד גולה ומחוסר לחם שנטפל לתחבולת החינוך בכדי להתרפאות מחליי נפשו, שקידת שקרנות להג וגעיא התפארות נמהר חנף וגונב דעת הבריות וכבודן (סי' קיא), והבריא מיום ליום למראית עין ממש, ואחר שעברו עליו ערך שלשה חדשים בבית אחד ממכיריו, קיבץ שם פשיטי דספרא כיסה מערומיו וחזר בשם טוב לעירו, אבל לא עברו ימים רבים עד שהתחיל לחזור לסורו, מעט מעט בתחלה ולסוף בנפילה רבה, ונעשה לקלס נבזה יותר משהיה, גלה שנית למקום שאין מכירין אותו, נטל בידו העתקה מחצי חיבור כתב יד שקיבל שכר סופר בעדו ונתכבד עמו כבשלו, התמיד להתנהג עוד עפ"י מדותיו ונעשה הוא עצמו לפירכא על מוסריו, ומ"מ לא הספיק במוח קדקדו, להוסיף אפילו שיטה אחת נופך משלו, עד שיצא הספר מבית מחברו בכפלים לאורה, ומיהו לענין תועלת החינוך אין כאן פירכא, ואדרבא יש ללמוד מן הרע שבו (סי' קנ"ח) להורות דוגמא למתחנכים לפשפש במעשיהם ולמצוא תוכן הגמרה של שקיעה שלהם (פי' ל"א) ותיכף היה ראוי לתמוה, שאותה מהירות במהלך התיקון שלו מיום ליום לאלתר בהתחלה היה דבר משונה מדרך הטבע כמבואר (סי' נ"ז וסי' ל') ובאמת שכח החולה הזה לציין בלוח החינוך שלו תיקון למדת הצביעות המופלגת, שקנה לו ע"י זיווג השקרנות וההתפארות במדה גדושה מאד עד כדי לקבל עליו סיגופים קשים לנפש המרגשת שלו, וזה דבר ידוע למכיריו, מאז ומעתה, ובכדי לשנות את צבעו בין הבריות פשט את טלפיו, ונטה תיכף לדרך חיזוק הרשימות (סי' נ"ז) להתמיד בה בכח, ונסתייע לזה ממדת הפזיזות שבו וכו' אבל ביני וביני הרי רגלי השקר חלושות מלעמוד בנסיון קשה או ארוך, עד שנעשה מדרס לפיל (סי' ס"ד), ונפל ואיתרע יותר משהיה: