1
ולפי שתולדות הימים אינן מחולקים זו מזו אלא מעט מזער, ורובא דרובא מעללי הנפש הולכין וחוזרין היום כאתמול שלשום, עד שנעשין הרגל מתמיד אצלה, מבואר מכאן א) שהמון עצום של תנועת הנפש הולכין ונצפנין בחדרי לבו של אדם מיום ליום זו לפנים מזו, עד שאינו יודע ומכיר בהן עוד, אלא שכל כמה שהן מסתתרין ומעמיקין, כך פעולתן בנפש מתחזקת והולכת על בריח הרעיונות הנגלות, אבל אותן הנגלין ועוברין אינן אלא מיעוטא דמיעוטא ומהן אינן חוזרין להגלות אלא מיעוטא דמיעוטא לאחרים, ואנו רואין אותן עלילות הנגלות כפירות צומחין מן הצירים, שיכולין להעשות ענבים או באושים לפי ענין הזרע הנסתר שממנו יצאו ולהיפך יכולנו אנחנו לפעול דבר וחילופו ע"י אותה עלילה בעצמה לפי חילוף הצירים שבלבות הרואים מה שחשוב לזה, מזולזל לזה, ומכעיס את זה, ומרצה את זה וכו':