והנה סדר הנחת הרעיונות ומקיפיהן, דומה לסידורם בעולם הגדול שמשם ניטלו, וסדר מהלכן בזה"ז נמשך ג"כ כסידורן בעולם הגשמי כנ"ל (שי' צו) אבל מלבד אותן המקיפין יש עוד ב' מיני מחשבות קיימות שמלוין את הרעיונות העקריות בסתר תמיד בעור שהן עצמן ומקיפיהן חולפין ועוברים, כנהר שאינו פוסק לעולם, והן הן אותן מחשבות צפונות מצד המשיג, ומצד המושג, שיש בהן כח גדול להטות בריח ההשגחה ממהלכו בכל עת ובכל שעה (עסי' מג):
ויש לברר ע"פ דוגמאות החילוק שבין מקיפין למלוין, שתחומיהן מובלעין זו בזו מחמת ששניהם טפילות לגבי רעיון העיקר (אם הרגשה עיקרית וכל שאר תנועה מתנועת הנפש הנ"ל סס"י ר"ד) ושתיהן נראות באור כהה הימנה הרבה, ד"מ בני אירופא רואין גילוי הראש לכיבוד, ובני אסיאה לחירוף, אנו רואין מלבושים שחורים בעין עציבה, ואנשי יאפאן מתאבלין בלבנים וכו' לפי שהרגשות העקריות של גילוי הראש ומלבושים שחורים, מוקפין בכבוד או בזיון שמחה או עצבות, כפי קשורן בעולם הגשמי של כ"א וא' מן הרואים שלהן כנ"ל, אבל המראים טבלאות וכלי תשמישי הבית שאור הרגשתן אפלה בנפש (שמחמת התמדתן אינן מבלבלין מהלך הרעיונות בדרכו עוד (סי' קצ"ט) הנה זאת ההרגשה העצומה מתמדת והולכת בעוד שהרעיונות ומקיפיהן, חולפין ועוברים בזא"ז תדיר, על כן קורין להם צירים או מלוין לרעיונות העוברות, והן קבועין כצירים שהדלת סובבת עליהם ופעולת צירים אלו ברעיונות נראה בבירור אצל מי שהורגל להתבודד בביתו, ולפנות עצמו לעיונים בתמידות, שהוא מתבלבל מאד מעיוניו כשמפנין את חדרו קודם פסח וכן מי שהורגל ללמוד מנעוריו בש"ס דפוס פלוני על בוגין שלמים מתבלבל כשהוא צריך לעיין באיזו מסכת דפוס אחר על רבע בוגין וכיוצא כזה, ואכן כלי מאכל ומשקה וש"ד המצוים לפי שעה על השלחן כשזה עסוק בלמודו, גם הם נראים כאור כהה מפני הרגלם אלא שאינן אלא מקיפים ועוברים גם הם עם הרעיונות: