מלבד הלב וכלי הדם המשמשין להזין את הגוף, לקיים נפש הצומחת שבו וכלי המוחין, ונפש המרגשת כנ"ל, נבראו בבע"ח עוד כלים מיוחדים של הזזה להניע כל גופן או קצת אבריו או לטלטל גופים אחרים, בכדי להתקרב לטוב ולרחק מן הרע להם, ע"פ הנהגת. (ג) הרוח המתעורר מן העונג או הצער ממש של נפש המרגשת או מן הדאגה והתקוה שלהן, ואף גם מטוב ורע של מדות ותאות מלומדות, בכח נפש המדמה (סי' ג') וכנת"ל (סי' פ"א) שמהלך הרעיונות עומד להן לבע"ח במקום דעת של נסיון, וכבר נתבאר שגם המדות והתאות הקלושות מאד, דוחין את מהלך הרעיונות לזמן קצר (סי' נ"א) אבל יש לך תאות מלומדות, ומדות קשות שנוצחות אפילו את ההרגשות (סי' קפ"ו). על כן כשמזדמנין הרגשות ומדות דסתרי אהדדי, דינן כשתי גרמות הפוכות של הרגשות או מדות לחודייהו, שהרוח המתעורר נמשך אחר הקשה שבהן (סי' כ') ונמצאת למד דלא מבעיא בנפש המרגשת, שהיא מעושה מן העולם הגשמי ע"י זעזועי המוחין כנ"ל, וכ"ש לנפש המדמה, שאין בה אלא שיורי דמות הרגשות של זעזועין כנ"ל (סי' קצ"ח), אלא שאפילו כח המתעורר בגופי' [החוזר ופועל מצדו זעזועים וטלטולים בעולם הגשמי כנ"ל] אינו אלא מעושה מן ההרגשות או המדות המעוררין שלו וכנ"ל (סי' ב'):