ואמנם אע"פ שההרגשות חזקות הרבה מן הדמיונות כאור החמה היתרה מן הלבנה, שמקבלת אורה, ועל כן הן מפסיקין את מהלכן בתוך כד"ד כנ"ל, מכל מקום כח הרגשת זעזוע קרומי המוחין מתחלשת והולכת בכל רגע ורגע עד שמתעלמת ברוב קטנה, וכשהרגשה אחת מארכת ביותר אזי חוזר מהלך הרעיונות לאיתנו הראשון כאילו אינה (סי' ג') ולאו דוקא מארכת בהתמדה רצופה בפעם אחת אלא אפילו אותן הרגשות המצויות לבוא ולחזור תמיד, נעשית הרגל ואובדות את כחן לנצח מהלך הרעיונות עוד, והרי האדם עשוי לשוטט במחשבות והרהורים כשעה או שתים, ואע"פ שעיניו ואזניו פקוחות לראות בני הבית העוברים ושבים לפניו ולשמוע קשקוש מורה השעות וצפצוף הצפרים שבחדרו ואינו מתכלכל במחשבתו כלל (ועסי' קע"ג) אבל כשם שההרגשות עצמן חלוקות זו מזו ומבטלות זו את זו בחזקן, כך הן חלוקין לענין הסתלקותן ע"י התמדה והרגל הנ"ל ומי שחש בראשו קשה להסיח מדעתו את כאבו אלא לאחר זמן או הרגל ארוך: