(שייך להקדמה סי' נ' נ"א וכו')
כבר נתבאר במאמר (נא נ"ה) שיש הפרש גדול בין הגופים הדוממים, לצומחים, שאם תקח גרעין אחד של עפר וגרעין אחד יבש של שומשמין, אנו אומרים על זה שהוא דומם במיתת עולם, וזהו בעל נפש הצומחת, אלא שהיא ישינה בו עכשיו, זהו חתיכת דבר גוש מחובר מתערובת כמה חלקים גולמים, וזה גוף אחד שלם מחובר מאברים שונים רבים מאד שכ"א מהם מתוקן בחכמה נפלאה, להיות מוכשר למלאכתו בכדי לגדל מבין הכל צמח מיוחד אחד, ואם תרסק את שניהם, ותחזור ותגבל את אבקם במים להיות אחד, אזי ישוב זה לגרעין של עפר כשהיה, וזה יפסל מתורת בריה וימות ויעשה דומם לעולם, אבל אם תטיל את שניהם בכלי אחד של מים אזי יתמסמס זה ויפול על שוליה, וזה יתחיל למצוץ לתוכו את המים שנימקו בהן פירורי מלח שבאדמה, ולהזין בהן את היונקות שבו, ולהצמיח מתוכו את הגבעולין העלים פרחים, והזרע שהיו מקופלים זע"ג זה ומתעלמין מן העין ברוב קטנותם. והנה הצמח ההוא עולה וגדל בקטנותו עד שמניע לתכלית צביונו ומתחיל לכמוש ולילד בזקנותו ולירקב ולשוב אל העפר הדומם כולו ולא לשייר אחריו זולתי הזרע להעמיד צמח אחר בדמותו. והמחקרים קורין לזו נפש הצומחת המחוברת מכח המושך הזן והמגדל והמוליד בדומה כנ"ל: