ומה גם בחכמת המוסר גופה, שהפליגו חכמינו ז"ל להרחיב בה את הדבור, לפקח עיני הבינה שלנו, להראות לנו את הנולד כהוה והסתום כגלוי, ואעפ"י שהן עצמן צדיקים וחסידים גדולים היו, נאה דורשין ונאה מקיימין ואין לנו פה להשיב על תוכחתם, מ"מ הרי הם לא דברו אלא באזני נפש השכלית בלבד, אבל מנין נטול אנחנו עצה לרדות בנפש הבהמית שלנו להכניעה למשמעתנו, ואעפ"י שגם הם יעצו לנו כמה עצות נחמדות, להקל עלינו את המעשה, מ"מ אין זה כ"א מעט מזער, ועפ"י רוב דברים פרטים (המסתעפין מחינוך המדות הכלליות הנקראים אצלם ז"ל חובת הלבבות) בלבד:
והלואי עזבו לנו אותן צדיקים המוכיחים או עכ"פ תלמידיהן ששמשו לפניהם ז"ל גם פרטי סיפור מאורעותיהן, ולחכמנו באותן התחבולות המופלאות שהמציאו הן לעצמן, לכבוש את נפש בהמיותם, ולהעלותן למדרגתם הנשאה שאנו משתוממין עליה, מבלי יכולת ותוחלת להגיע אליה:
אכן לפני כמה שנים נתגלה תחבולה חדשה, והיא המצאה נפלאה במלאכה זו. שכמדומה שיתפשט טבעה אי"ה במהרה כאותה של המצאת הדפוס שהביאה אורה לעולם:
תחבולה זו מקשרת ארבעה מיני תרופות הנ"ל ביחד, דהיינו שעות שכיבה וקימה, חינוכים, וחשבון הנפש, אלא שהיא מחסרת את טרחם ומרווחת כפלי כפלים את תועלתם, איננה מבלה את הזמן כמוהם, ואדרבה מפנה כל היום כולו, ערוך בסדר נאה ובדעה צלולה לעבודת השי"ת, היא מסקלת דרך החשבון, מפשירה רתיחות המוסרים ומקלת חינוך המדות הטובות וממהרתן, ולא עוד אלא שממתקת גם דרך ההרגל בהן, עפ"י חשבון מיעוט עונות (מפורש לקמן) שהיא נותנת לעושיהן: