שייך (לסימן כא) וזה לשון מתחנך אחד בילקוט המאורעות שלו, אנכי המתחנך מעודי נלקיתי במדה הרעה של חמה וכעס בעו"ה, עד שכאשר הוצת אש בקרבי הייתי עושה מעשה שגעון כמשוגע וכשכור, ולא עצרני שום בושה מה' ואנשים, ובפרט כשנבחנתי בזווג שני אשר רוב מעשיה הם לי למורת רוח כליתו ימים ושנים לנצחה על ידי מלחמה, וכשהייתי גובר מעט ע"י נחום הכעס התמרמרה היא לנגדי עוד יותר ויותר, עד שברוב פעמים הייתי לבושה ולכלמה לבני משפחתי ולשמצה בקרב אנשי עירי, והייתי בוחר אז במות מחיים, וכאשר חנני השי"ת בספר חשבון הנפש, קבלתי על עצמי לעשות ככל הכתוב בו, ועתה ת"ל החלותי להתחנך במדת הסבלנות, ותיכף ביום א' (התחלת מדה הזאת) התחילה אשתי בקטטות ומריבות לחרפני ולקללני עד שכמעט חרה אפי בקרבי להתחזק כנגדה, ותיכף נזכרתי במדה שאני עומד בה עתה, נצבתי כגבור מזדיין להלחם נגד היצה"ר, ושערתי בעצמי כאילו אני עומד בימות החרף בשדה בבקעה גדולה ורחבה מאד, והנה סער גדול ושלג ורוח חזק מפרק הרים, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עלי ואין תקנה אחרת כי אם להתכסות פני באדרתי ולישב כפוף ראשי בין ברכי, והנה כמעט רגע העבים מתפזרים אילך ואילך והרוח הולך ושוקט מעט מעט, ואז עמדתי ונשאתי רגלי לילך למחוז חפצי בשלום, ואם הייתי מתיגע, תיכף השלג טח את עיני מראות הדרך וסכנתי בנפשאי ליפול באחת הפחתים:
צריך המתחנך במדת סבלנות להזהר שאם יפגענו איש בעל חמה בקטטות ומריבות פתאום, שלא לענותו כלל מטוב עד רע וישים מחסום לפיו ויעמוד כך כאלם, ובזה ינצל מעון הכעס, שדומה לעבודת כוכבים (עי' שבת ק"ה ע"ב). ואם יפתח את פיו אפילו בדברי ריצוי ותוכחה, סופו ליכשל בדבריו עד שלא יוכל לעמוד עצמו, ולהנצל טפח היצה"ר של כעס: