תיכף נשתלח משה לבשרם פקידת הישועה, להסמיך עשייה רבה לאמירה מועטת זו ולהכות נילוס אלוה הגדול למצריים תחלה, ואח"ב הרבה אותותיו אחת אחת לחפות בושה וכלמה על פני פרעה וחרטומיו המנוגעים בשחין וכנים חשך להכניע כלם כמ"ש וירדו כל עבדיך כו' והשתחוו לי לאמר כו', לבקש רחמים בהשתחויה שיצאו להם עבדיהם טעונים כספם וזהבם והולכין לחפצם, עד שהטביע את שוביהם בים סוף ונגמרה הגאולה על שמו כמש"ה וירא ישראל כו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ודאי קורת רוח יש לו לבעל הכרם, בשעה שהוא רואה הצפרים מתקבצין לזמר בין ענפי האילן שישב בצלו וללקוט בר מתוך פסת ידו, ומורת רוח ממחוסרי אמנה שפורחין מלפניו, וכך גבר עתה עונג אדון הנביאים ע"ה לראות את עצמו מוחזק לגואל ואוהב נאמן לאחיו לבטוח עליו בכל לבבם, על ידי כך ניתן בו כח להנחיל אותם תורה מן השמים כנ"ל, ולעמוד במסות ומריבות שלהם כל ימיו, וכל התורה כולה נקראת על שמו תורת משה ספרא רבא דישראל: