אבל הפתי משתתף עם החכם בתכלית הכוונה הקיצונה לעשות נחת רוח ליוצרו כנ"ל, אלא שמתרחקין והולכין כממזרח למערב בעסקים וכוונות הממוצעים שלהם, לפי שאותה הפתיות שאנו עסוקין בה איננה חסרון שכל בתולדה, שהאיך יתחייב בדין מי שנברא בעל מום, ואדרבא פתי דידן בעל חכמה וגבורה לנצח רוח בהמיוהו, אלא שטעה מנקודה אחת של התרשלות בהתחלה, העלובים הללו בהולים ביותר אל התכלית האחרונה שהיא ראשונה במחשבתם (עי"ס קמב), וכשמעם טורח הדרך של מלחמות קשות הן מתיאשים ממנו, וזאת הנקודה נעשית פרשת דרכים מן החכם המתחיל בשלשלת ארוכה של עסקים וכוונות ממוצעות, והם מבקשים מרגלים למצוא דרך קלה ובטוחה משעה ראשונה, ובעוד שהם מחפשים לתומם, מוצאים רמאים הרבה כנגדם, ונמסרים להם בכל גופם ובכל ממונם, והנה תאות פתאים הללו מעוורתן ונעשים חריפים לרמאות את עצמם, למצוא סימנים מובהקים של אמת בשקריהם, ורמיזות של חכמות רמות כגוזמותיהם, ואלו משפיעים להם בדמים יקרים את כזביהם,עד שהרמאים נפתין מפי עצמן לעובדיהם, להאמין שנגלה עליהם באמת איזה כוכב או מזל, להנחיל אוהביהם יש ולמאמיניהם ברכות עולם, אלו ואלו נהנין בחליפין ומורישין טפשות רמאותן ורמאות טפשותן לזרעם אחריהם, ואלו ואלו מתמחין והולכין כאו"א בחלק פתיותו ורמאותו מיום ליום, עד שכל העולם דומה עליהם למישור, להתקרב לתוך תוכן הכוונה שלהם, אלו להיטיב לעצמן ואלו לעשות קורת רוח לאליליהם בכל עת ובכל דרך שיוכל (עיין סי' קסה):
מכאן ואילך נשמט עד סימן קפ: