אם תקח טבלא של שיש שחור מצוחצח ואפי' של עץ משופה מוחלקת בדונג וצביעה שחורה, אזי נגלין בתוכה דמות צללי החלונות והכותלים הלבנים עם דברים המזהירים התלוין בהם, אבל שאר דברים באויר החדר ושאינן מבהיקים כ"כ, נראים מטושטשים בערבוביא ופתוכים בכתמים ושריטות רקות שנשארו על פני שטח הטבלא, תשפשפנה עוד בכח, עד שיגלו גם הם מתוך העבים מחוקים ומובלעים בתחומיהם, תשחזינה ותמרטנה עוד עד שיוכרו גם למראיתן במקומותם, ולא עוד אלא שיראה וימצא אז שם גם דמות פניך משונים ומגונים כקוף מכוער מאד, ואכן אם תטרח ולא תלאה עוד כל היום כולו, סוף סוף לא תצליח במעשיך שלא יהיו הצלמים עדיין מכסיפים בזיום, ואפלים מאד מאד בערך דמות דיוקניהן שבאור היום:
ואמנם אם תקח אספקלריא של זכוכית מלוטשת כראוי, ותקנח פניה כבגד רך ונקי בנחת, אתה מוצא תיכף עולם ברור לפניך, והוא בית עולמו של אותו איש רוחני העומד וצוהל פנים אל פנים כנגדך, ומגלה מסתורי לבו באור פניו וקריצות עיניו לעיניך, ואתה רואה מתוך המשל השני הזה כיצד להעריך לך ג"כ מדרגות הנפש הבהמית, מצד בהירות עולם הקטן שלהם, זכותם לפי רוב טרחם וחילופיהן בתולדותם, אבל הדרגות נפש הבהמיות לענין הכח והקומה ושאר שלמיות מצינו לראות בימי קטנותו של האדם, היאך הנפש ההיא משתלמת והולכת בו מיום ליום מרגע הולדו עד מלאת ימי הנערות שלו: