1
שייך לפרק זיין
2
ומה גם לנו בית ישראל המרגישים בצער נהמא דכסופא שמשנין פניו של אדם ככרום וכו'. והנה צער לחם בבית שנואי נפשו קשה יותר שמכוה בשר האדם כגחלים בוערות (משלי כ"ה), ואפילו בפת חרבה ומים אצל הדיוט ומי שהוא כדאי לשנאתו, הכתוב מדבר, וכ"ש שנאת חנם לאדם חשוב ומאכילהו מעדנים, דון מינה, לאותו עונג נפלא שאין מעדני שבעים שנה רצופים בעוה"ז, חשובין כנגד שעה אחת ממנו, למי שזכה להיות מן המחוננים בפלטין של ממ"ה ימים ושנים, למי שקץ בנהמא דכסופא כזו, ויצא לפרוזדור וסרח להכעיס אלהי חסדו שעדיין הוא סמוך על שלחנו, כשהוא שב עכשיו לבוא בהיכלו ולהסתכל בפניו, בקהל בחיריו ומכיריו שהיו מאז בני גילו עאכ"ו: (עסי' ו' ז'):