דרך משל יתחיל לקבוע בדעתו שבוע א', שלא יפקיר שום מעשה קטן ואפילו דיבור קל כמתעסק בעלמא, אלא יהא לו בכל דרכיו איזה טעם וכוונה לדבר מה, שזהו עיקר סגולת הרצון והבחירה האמיתית מתנת חלקו של אדם, והיא כתר לראש חכמתו (עיין לעיל סי' יו"ד), וכל זמן שהאדם שקוע במעשים של מה בכך ובעניני תאוב המוטבעות והמלומדות, עסוק בחכמות עמוקות של פסלנות וליצנות או במלאכת הבראה והלעטה של שחד וחניפות דברים, ואפילו טורח בספרי חכמות עיונית שלא בכוונה להצלחתו ע"י תכלית האדם הקיצונה (עיין לעיל סי' קמ"ו), הרי זה ממית אותה שעה האנושית, ומבלה אותה בחיי בהמית בלבד (עיין סי' פ"ט). שבוע ב' בסידור עסקיו מבוקר ישקול בדעתו אולי יצטרך לאיזו כלי מכשירין או הכנות במשך עסקו, ולהזמין לו הכל קודם לכן שלא יתעכב בדרכו, שבוע ג' יחקור במעשיו של אתמול, מפני מה לא עלתה לי לגמור עסק פלוני כחפצי, וכיצד היה ראוי לי לעשות שיתוקן הקלקול ההוא. (ד) ואפילו באותן העסקים שנגמרו כראוי יש להבחין אם אולי היה אחד מהם אפשר להתקיים ע"צ היותר טוב משהיה, (ה) ליזהר אפי' בכוונות הממוצעות לברור היפה שבהן לשמים ולבריות, ולפלס ג"כ מהות הכוונות הקיצונות וחלק תועלתן לענין אותה כוונה קיצונה הכלליות (בסי' קמו). (ו) לבחור לכל כונה העסק היותר פשוט והיותר בטוח להשיגה ע"י, (ז) ואם לאו אזי יתקננו בשכנים ממלאי מקומו [עיין סי' קמא בהגהה]. (ח) יזווג לכל עסק ג"כ כוונת מצטרפין לגדל כחו (שם). (ט) לחבר לכל עסק כוונה עיקרית שהוא טורח עתה להשיגה, עוד סניפי כוונות טפלות שלא יצטרכו לאבוד זמן טרחא או הוצאה יתירה בפני עצמן (שם). (י) ללמוד מדרכי החכמה העליונה ית', לקשר תמיד כמה וכמה כוונות עיקריות וסניפיות לכאו"א מעסקיו, באופן שיהיו עשירים בפירותיהן כ"כ שאפשר לו (עי"ס קלח). (יא) לשום מסוה בטוחה על פני כוונותיו הצפונות לפי ערכם בבדי לגלותם לראויים ולהסתירם מהיזק ראיות שאינן מהוגנים (עי"ס קמב). (יב) להשגיח בעינא פקיחא משך הנהגת כל עסק, אולי תתגלה לו רגע מוכשרת להשיג אגביה עוד איזה סניף תועלת שלא כוון אליו מתחלה (עי"ס קמד). (יג) לחדד השגחתו בנחל הגדול של מאורעות העולם והמון גליו, ולחטוף הרגע המצלחת בעונתה, או להשתמש בה תיכף לטובתו או ללמוד ממנה איזה דבר תועלת להבא (עי"ס קמה) ועי"כ יסתייע ג"כ לפנות כל מחשבתו למה שלפניו, שהיא עיקר גדול במדת סדר (עי' פרק ג'), ומה גם בהכנסו בחבורת בני אדם צריך להתלמד ביותר לשום אזנו באפרכסת ללמוד שהם כ"כ שאפשר לתועלתו ולתיקון מדותיו שזוהי ג"כ מכלל חינוך מדת הענות (עיין פרק י'), ולרווחא דמילתא (יד) להתלמד להבין שיחת המעללים דהיינו להכיר הכוונות מתוך העסקים (עי"ס קמב) ולדבר בהן, (טו) להכיר בלשון דבור הקריצות והריקות (שם) ולדבר בו. (טז) להכיר מזגי מדות בני אדם מתוך דבוריהם והנהגותיהם, כמשחז"ל אמר ר' יוחנן י"ב תלמידים היו לו לר' אושעיא ברבי וי"ח יום גדלתי ביניהם, ולמדתי לב כאו"א וחכמת כאו"א (עירובין דף נג ע"א), אבל קודם לכל צריך להכיר מדות עצמו בצמצום גדול כ"כ שאפשר, והבוחר יבחר או יתקין לו בדומה לזה כפי צרכו: