1
והנה השכילו קדמונים ז"ל למצוא מפורש במקרא נקודת הכוונה הקיצונה במ"ב, ואמרו כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו', והוסיפו והראו לנו עוד גם הכוונה העליונה הראויה לב"ו, באמרם (אמת פ"ב) כל מעשיך יהיו לש"ש, לפי שעיקר החכמה האמיתית לאדם היא חכמת הצלחתו ע"פ מעשיו, דהיינו לבנות השתלשלות כלל כל עסקיו משך ימי חייו להגיע אל הטובה הקיימת ואעפ"י שהיא מאוחרת בזמן, ובאו האחרונים ז"ל ופירשו לנו גם נתיבות הכוונות הממוצעות ואופני השתלשלותם בספרי יראים. אבל כבר נתבאר לעיל שעיקר כוונת החיבור בכאן הוא לסקל את הדרכים בלבד, ר"ל דרכי בחירת העסקים הישרים המשוכים בקוצים ומכשלות הנפש הבהמית, ולנצחן ע"י חינוכים.
2
מעתה נחזור לענין: