שתי המערכות הללו שוין בסדר התגלותם, אלא שהן מהופכין בסדר השתלשלותם, שכשאתה רואה עסק פלוני נשלם ברגע זו ונגמר להיות חומר מוכן לשלאחריו ברגע ב' הסמוכה שלאחריה, וג' ב' ג' וכו', אזי הדבר ברור שגם הכוונה היותר פנימית שבבולן לא נגלית אלא באחרונה, והחיצונה הסמוכה לה ברגע הסמוכה לפניה, ושלפניה בשלפני לפניה וכו', ואמנם אותה הכוונה פנימית עצמה היתה מובלעת במקורה בחכמה תחלה, ומשנאצלה היא בראשונה הוצרך הרצון העליון (בכדי להוציא אותה לאור) להמציא עוד כוונה אחרת חיצונה לה ברגע הסמוכה לאחריה, ועוד אחרת ברגע של אחריה וכו' עד שנוצרה החיצונה שבחיצונות באחרונה, שהיא היא הראויה להגלות לעיני בשר בראשונה ותיכף מעתה יכול החומר הראשון בצווי הרצון, להעשות ולהראות בעולם הגשמים תחלה, וע"י אותו הגולם האחד יכול להעשות הב', ומב' הג' וכו', מסיפא לרישא ולרישא דרישא וכו' עד שנשלם בנין העסקים בתכלית גמרו, ואז מתגלית הכוונה הפנימה פנימית המקפת את הכלל כולו, לעיני המתבוננים בו באחרונה, ואכן מבאן חוזרת הבינה ומתחלת את מהלכה לאחור, דהיינו שהיא מתבוננת תמיד מתוך העסקים המאוחרין, מאי נ"מ מן המוקדמים שלהם, ולכך היא מחקרת והולכת בסדר השתלשלות האצילות הראשונה מרישא לסיפא ולסיפא דסיפא וכו', עד שמגעת לכוונה חיצונה שבחיצונות, שהתחילה להתלבש בגולם הראשון תחלה כנ"ל:
(הגה"ה) ויש לברר הדבר ע"פ דוגמא
כשנופלין עושר ונכסים רבים בפעם אתת ליורש רך בשנים, מטרפין את דעתו ומביאין אותו לידי נסיון שנכשל בו אדוניהו בן חגית, אבל אחיו הצעיר ממנו היתה רוח אחרת אתו שגברה שמחתו ע"י כך לעשות משפט וצדקה בישראל, על כן נשתלחה ברכת שמים בחכמתו ובמעשיו מכל אשר היה לפניו, ומעתה גתאוה שלמה עליו השלום א) להראות לכל שהוא מכיר בטובתו ית' בכל כחו, דהיינו על ידי ב) הקרבה מראשית פרי חכמתו ועשרו תרומה לאלהיו, ובכדי להביא מנחה היותר עריבה ויותר הגונה לה' ולתגמולוהי עליו, עלה בלבו ג) לבנות בית הבחירה שזוהי ריח ניחוח לה' שאמר ונעשה רצונו, ומה גם מפני שיש בה טובה מופלאה לאהוביו שבשבילם נתברך, אלא שצריך ג"כ ד) שיהא הבנין ההוא מפליא את כל העולם כולו בכבודו של השי"ת ע"י רוממותו, ה) בגדלו, ו) בגופו, ז) בריבוי חלקיו המספיקים לכל מיני תקונים ומכשירים נוחים מאד, כאו"א לצורך תשמישו בזמנו ובמקומו, ח) בחכמת המלאכה שבכל חלק וחלק, וקישור כלל הכל להיות מקום נחמד ונורא לבית זבול לשכינה ובית תפלה לכל העמים, ט) אז צלחה עליו רוח ה' ובחר (א) במרום הר המוריה (ב) והמציא תבנית הבית והעזרות היכל ואולם וק"ק תאים ולשכות וכו' (ג) אופן בניניהם וערכם זא"ז (ד) ומעשה הכלים הראוים לכאו"א באופן היותר מתוקן והיותר מהודר בעשרו ובחכמת מלאכתו, (ה) המציא מעשה ים הנחשת המכונות העמודים והכותרות והמנורות (ו) מערכות דוכני לויים והמון מיני כלי זמר למחלוקתם וקישוריהם וחילופי ניצוחיהם לכל זמן ועדן וכו'. י) וא"כ צריך להביא אומנים רבים מהירים בכל מיני אומניות הללו, וצריך להבין להם יא) מזון וצדה ודירה בירושלים, וגם שימצאו תיכף בבואם יב) מיני חומרים הרבים בשיעור מספיק כדי כל המלאכה וכו', (ואע"פ שלפי האמת איננו יודעים כמה נמסר לדור קבלה בזה משמואל, וכמה הוסיף בו דוד ושלמה וכמה חומרים הכין דוד וכדומה לזה מ"מ יכולנו להניח הכל באופן הנ"ל לדוגמא בעלמא), זוהי שלשלת הכוונות בסדר אצילותם במחשבת המלך החכם מכל אדם, ומעתה נזדרז לשלשלת העסקים בכדי להוציא הכל אל הפועל, וצוה יב) להכין מיני העצים והאבנים והמתכיות הצריכים כדי סיפוקיהם, יא) הטיל מס לפרנסת האומנים, יו"ד) בחר אומנים מהירים בישראל וכתב גם לחירום לשלוח לו היותר חרוצים משלו, ט) מסר כל מחשבותיו א' ב' ג' ד' ה' ו' שהם איברי כלל הבנין, לאומנים הנבחרים איש ואיש למלאכתו, (אילו נק' קטן שאם ינטל אחד מהם יהיה מום ניכר בחסרון אבר), ה' ו' ז' ח' פקד אותן האומנים תחת ממשלת ארבעה שרי הבנין שכל אחד מהן מופלג באחד מפרטי המצטרפין הללו להגדיל כבוד הבית ולהאדירו, זה בקי בחכמת קישור העמקות עם הפשטות (עיין סיום רפואות הגויות סי' תקפ"ט) שהיא כוונה ח' הנ"ל. וחבירו בקי להמציא מכשירין וכלי תשמישים שונים מספיקים בריוח מופלג לכל צרכי איזה מין עסק מלאכת מחשבת שיהיה, דהיינו כוונה ה' ז', פלוני יש לו הבחנה דקה ביופי הציורים והגוונים עריבות הקולות והניגונים הראויים לפי המועדים הקבועים מאורעות מקריות של אבל שמחה והודיה וכו'. ו) ופלוני יש בו בינה יתירה בשיעורי הבנינים בתמונתם בגבהם ורחבם וערך חלקיהם, להיותם הגונים לבית נכון ונשא של ממ"ה ית' (ה) (ואלו הן ה' ו' ז' ח' מצטרפין להגביר שלימות הכוונה ד' בלבד, ואילו ינטל אחד מהם אין חסרונו ניכר כמו בעסק ט' הנ"ל, ואכן יש עוד מין חיבור כמה עסקים לכוונה אחת או כוונות שונות לעסק אחד, הנקרא שכנים ממלאי מקומן זה אצל זה ואינם שייכים אלא למעשי ב"ו בלבד, דהיינו מחמת שאין דרכם בטוח תמיד להוליך אל מחוז חפצם מפני קוצר המשיג (עס"י קל"ט) על כן הם צריכים או להרבות העסקים לכוונה או להמציא מין עסק אחד שאפש' להגיע ע"י אל המבוקש מכמה צדדים דאי בטלה הא קיימא הא, (וכההיא דאסתר המלכה שהיה תכלית המבוקש שלה להפיל המשנה הקרוב מכל המקורבין למלך, והוצרכה להמציא מעשה המשתה, שהיא תחבולה נפלאה כוללת כל הכוונות דכולהו תנאי ואמוראי, בכדי להקל הסכנה ע"י ריבוי מיני ספק ספקות), ובכל יום מתהלך המלך בחצרות עושי מלאכה, להוסיף עוד סניפים של תקונים וקישוטין חדשים בכל עסק לפי כהונותיו, או לצרף אליהם עוד איזו תועליות אחרות טפילות, דהיינו אותם שאינם שייכים לאותה הכוונה, או אפילו יוצאים גם מחוץ לכוונה הקיצונה (א) לגמרי אלא שבאו כאחד אגב גררא. וככלות כל הבנין נתקיימו אחת אחת גם מחשבותיו ג' ב' א' עד תומם.