והנה העסקים אינן אלא כלים לכוונות, לפי שהמחשבה כבודה בת מלך פנימה ואינה יוצאת אל הפועל אלא משנגמרה הכלי שלה, ואז היא מתגלית לנפש הבהמית באותו לבוש המוחש לעיני בשר שלה: אכן יש לך כוונות פנימיות ויותר פנימיות וכו' עד אותה תכלית הכוונה הצפונה לפני ולפנים, וכנגדן הן העסקים, עסק פלוני אינו אלא כחומר לשלאחריו, ושלאחריו לשלאחרי אחריו וכו', עד אותו עסק הקיצון, שבו נשלמה המלאכה לגמרי, ואתה מוצא כאן שתי שלשלאות ארוכות אחת רוחנית ואחת גשמית, מחוברות מפרקים דקים וגסים, מכוונין אחד כנגד אחד או יותר שבזו ובזו, אותן הרבים המכוונים כנגד יחיד נקרא מצטרפים או איברים או שכנים זה לגבי זה כשהם שוים בערכם, אבל לפעמים מקצתן עיקרים ומקצתן סניפין מסייעין או טפלים אצלם בלבד, ואכן רבים המקבלים לרבים שכמותן (פי' שהם כנגד רבים שכמותם) נקראו משרתים או ממונים האחד לגבי חבירו שבאותה שלשלת: