זה שייך לפרק ח
ולפי שהחכמה האמיתית היא להתמתן ולראות את הנולד, ע"כ חכמה יתירה לפי יתירותה רואה תולדות יותר מרובות (דהיינו טורחת לגלות אחת אחת את התולדה ותאומותיה וצעירי אחיותיה ותולדותיהן) הנעלמים בחכמה נמוכה הימנה, עד שהחכמה עליונה ית' סוקרת צאצאי כל גרמא וגרמא הקרובות עם הרחוקות בזמן ובמקום עד סוף העולם כאחת, ולפי שאין החכמה עושה דבר לבטלה, שמעית מינה שהחכמה הבב"ת מכוונת בכ"א מעלילותיה להוציא לאור כל המון התועליות שיכולין לצאת ממנה, ושע"כ בחרה באותה פעולה יותר מכל האחרות, מחמת שראתה פירותיה מרובין מכל זולתה, וכן האמת כשבוחנין איזה חוק מחוקות מעשה בראשית מוצאים בו תמיד טעמים רבים מאד שאין כח בילוד אשה לעמוד על תכלית מספרם, וכך גם כל הדבורים והכתובים עפ"י רוח הקודש, דרושים לפנים רבים, עד שכל קוצה של יו"ד מהן מלאה כוונות שונות כל כך שאפשר כנודע: