והן אמת שלא נברא הקב אלא לקיטע, ואכן בדורות הקדמונים לא הוצרכו לעצות כלל, ומה גם לגבי הענקים שבהן שלא הוצרכו אפילו לשום מוסר ותוכחה, אלא ללמוד לדעת האסור והמותר והמצוה בלבד (עיין סי' י"ב) וע"כ איררו וקללו מבלי עולם בשלא לשמה, מ"מ הוא עצה הוגנת מאד לדורות האחרונים לומר בתחלה למד בשביל שיקראוך חכם, ובשביל שיעשוך כה"ג גמול חסד ויגמלוך, וכיוצא בזה, מפני שאין אלו מבלין אלא זמן הרגילם בלבד, דהיינו מכיון שההרגל מסוגל מאד להפיג מרירות כל מיני צער וטורח לנפש הבהמית, ולחסום פיו של יצה"ר כנ"ל. סופו לפקוח עיני נשמתו לטעום הנועם הנפלא בעבודת הש"י באהבה, ולהרגיש רעב בחסרונה כנ"ל, כ"ש להכיר בשפלות תענוגי העוה"ז, בכדי למאס קבול פרס של אלף אלפים דינרי זהב כנגדה, משא"כ בעזוז וגבור, שאין ערך לכח משהו אצלו בכדי לבלות זמנו היקר כלום (עיין לעיל סי' יב) כמשז"ל יפה שעה אחת של מעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכו':