(שייך לסימן יט מט)
וגדולה מזו מצינו לפעמים מילי דלא מעלי מצד המוסר, ומותר ומצוה בתורת עצה לצריכים אליה, (אנטיגנוס איש סוכו וכו' אל תהיו כעבדים המשמשין וכו'). והנה לכאורה האיך יעלה על הדעת לחשוב שימצאו טפשי עולם שמלאם לבם לפקפק בדברים גלוים אמתיים הללו, והרי אילו נפלה מקלו של מלך בשר ודם בשוק הכל רצין ונחרצים לקדם זה אל זה למצאה ולהחזירה, ולא עוד אלא שמי שזכה לחטפה ראשון ורואה שרים ונכבדים נחפזים כנגדו לאיים עליו או לפייסו בדברים ובממון ליטלה ממנו, הוא מעיז פניו כנמר וחש כנשר להושיטה בעצמו דוקא, והמלך מורגל בעבודות קטנים הללו בכל רגע, ואינו עשוי לחשבם לכלום, כ"ש לחלק פרס בעבורם, עאכ"ו לממ"ה שנאמר בו מי הקדימני ואשלם, לפי שכל זכיות ומעשים טובים של אדם אינן כדאי לשלם אפילו אחד מני אלף הכרה בטובות שכבר קבלן מבוראו יתברך, וכיצד יזקוף אותן במלוה לקבל שכר עמלו לאחר זמן: