ולפי שהמשלים הללו ברוה"ק נאמרו שלא נתכוון שלמה להשטות או להתנאות בהם ח"ו, ע"כ לא כוון בכל תיבה ותיבה אלא לפי עומק כוונתה אליבא דאמת, וחכמים ונבונים דהכא לאו היינו הלצים והרשעים שהוא קורא להם אוילים סכלים וכו', לפי שהפקחות להרע היא עצמה טפשות מנוולת מאד (עיין לעיל) לפי האמת, וע"כ מלת מלך נאמר על מי שהוא ראוי להיות מלך דוקא וכן מלת עבד סתם על מי שאינו כדאי להיות בן חורין, והכי נמי מלת שפחה וגברתה באותן ששמן נאה להם איתמר, וסתם ריע אהוב אהובה ושנואה השונאים ואהובים נמי איצ"ט קמיירו, שבן מלת שונא נאמר על מי שהוא חושך שבטו מבנו, שבשביל צער של אהבה הבהמית שלו הוא מפקיר את בנו לשאול תחתיה (עיין לעיל), וכן גם מלת עצל מורה לכאורה כפי פשוטו בלבד, אבל אותם המבינים אמרי בינה הנ"ל יודעים שכוונתו ג"כ על אותו העוזב את עצמו לשרירות לבו, שאינו טורח להיות צופה מה תהא בסופו, וחייש נמי דילמא אתי יצה"ר לאינצויי בהדיה ועביד ליה טרדא טובא, ואף על פי שאינו עצל כלל בשאר עסקים, ולא עוד אלא שהוא זריז הרבה לרדוף אחר התאוות: