1
משל אחר, הטיטון והשכרות הם מהתאות המלומדות הנ"ל. והנה שני אנשים שנשתקעו בתאות אלו מכמה שנים ועתה נמלכו ברוח הבינה שהם מכלין את ממונם מבלין את זמנן, ומאבדים כחות הגוף והנפש, ובפרט כח הזכרון, ונטלו עצה לדחות הנאת תאות של הבל, מפני היזק הברור ושניהם מתגברים עתה לעזבם בפועל, אלא שהראשון משך ידו מהם בפעם אחת ובעל כרחו, והשני הערים להרחיב הזמן שבין שתיה לשתיה, או למעט שיעור כ"א מהן אחת אחת במשהו, עד שגברו שניהן על תאותיהן לגמרי, הנה הדבר ברור שהראשון הרויח זמן ע"י שהשיג את מבוקשו בימים מעטים אלא שבזבז הרבה מכח הגבורה שלו. והשני שמר את כחו והפסיד זמנו: