אברהם הוליד את יצחק, פירש"י שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק ולא כלצני הדור, ונ"ל עפ"י שאחז"ל במס' ע"ז ראוי הי' שהבא על ערוה שלא תוליד אלא עולם כמנהגו נוהג ואינו מאבד עולמו מפני שוטים, וא"כ תינח מי שמוליד בטבע אבל עקר ועקרה שהקב"ה פותח רחמה ע"י תפלה ואיננו על פד"ה זה הוא ראיה ברורה, שבנו הוא והנה מה ששרה היתה עקרה עד תשעי' שנה אמרו שלא היתה עקרה מעולם אך מאברהם לא תוכל להתעבר אבל מאבימלך נתעברה בטבע, אלא לפ"ז הי' יצחק ממזר ח"ו ויצחק ורבקה לא הולידו זו מזה עד אחר עשרי' שנה ונפקדה ע"י תפלה ואי ס"ד יצחק וזרעו ממזרי' א"כ מה לו להקב"ה לפקוד עקרה להרבות ממזרים בעולם אע"כ ע"י ואלה תולדות יצחק עי"ז עדות יש שאברהם הוליד את יצחק ולא אבימלך:
אברהם הוליד את יצחק, פירש"י שצר קלסתר פניו של יצחק דומה לו ומפרשין העולם שאח"כ נעשה לו נס הזה שנשתנה קלסתר פניו לאברהם שמתחילת יצירה לא הי' ראיי' כל כך דאיכא למימר דמשום דהרהרה בצורתו של אברהם בשעת ביאה הי' קלסתר פניו דומה לו ויש להוסיף דלכאורה אין צריך ראי' דהרי נעשה נס גדול לשרה שבהיותה בת צ' שנה נעשה לה נס לחזור לנערותה ויפיה שהיתה נלקחת לבית המלך וכי עביד הקב"ה חלילה ניסא לשקרא שעי"ז נכשלה ונתעברה מאבימלך אלא וודאי ע"כר מאברהם נתעברה ובעבורה נעשה נס ואין לך מופת גדול מזה, מיהו ברוב הימים אפשר שנשכח הנס הזה שחזרה לנערותה ואז שינה הקב"ה קלסתר פניו לאברהם:
ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה פירש"י החשבון איך הי' בן מ' והקשה של"ה מה רצה בזה הלא קרא כתי' שהי' בן מ' שנה לכאורה י"ל הרא"ע פי' הוליד את יצחק רבה וגידל את יצחק בין ברכיו נ"ל כוונתו שלמדו תורה וע"ז קאמר ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה דקיי"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנין ומייתי רמב"ן פ"ק וישב מרחבעם שהי' בן מ' וכת' והוא עודנו נער ולא התחזק, ונ"ל היינו דבעשו כתי' ויהי בן מ' שנה והי' לו אז לעמוד קצת ע"ד אבותיו ולא כן אלא ויקח אשה בנות חת מרשעת וההפוך ביצחק יען כי שהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ע"כ אמר אחר שאברהם הוליד וגידל את יצחק לתורה ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה בצרוף לקיחת הצדיקת נעשה בן מ' לבינה ומדוקדק לשון בקחתו והשתא ה"א אין הפשוט אמת ויצחק הי' יותר מבן מ' שנה דלא תיקשי מ"ט המתין מלהתפלל עד ס' שנה, ולהשמר מזה כתב רש"י החשבון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שוודאי הי' בן מ' שנה ממש והא דלא התפלל עד שנעשה בן ס' תי' רש"י אח"ז:
*למה זה אנכי, רש"י פי' למה התפללתי על הריון ורמב"ן פי' למה אני חי כלל ויש לומר דתרוויי' בהדדי אתי' שפיר, דמי שאין לו בנים חשוב כמת ומי שיסורי' מושלין עליו כאלו אינו חי ולכך אמרה ממ"נ למה זה אנכי אם אין לי בנים הרי היא כמת ואם יש בנים ועל ידם י"ל יסורין אין חיותי חיות, ולמה זה אנכי:
שני גיים בבטנך, זה אנטנינוס ורבי דוחק גדול שנתנבא על דור א' מזמני הגלות שהי' רבי עם אנטנינוס אבל שמע דברי חכמים וחידותם דברי אלקי' חיים וגם ליישב ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו מדכתי' ואחרי כן רמז שהי' שיהוי קצת ביניהם ולא בבטן אם עקב את עשו לעכב יציאתו רק אחרי כן ואחרי הוא מופלג, והלא דבר הוא, הנה במלאכת המשכן לעולם שולחן קודם למנורה וכ' מהר"א בביאורו לרש"י סוף פ' פקודי שהשולחן מרמז על מחזיקי תורה והם מוקדמי' כמו שמח זבולון בצאתך קודם יששכר באוהלך ע"ד מתן אדם ירחיב לו "ולפני" גדולים ינחנו קודם הגדולי' (ע"ש כי אין זה לשונו) אבל כוונתו, ותראה ג"כ אעפ"י שמנורה בדרום ימין עולם ושולחן בצפון שמאל העולם מ"מ בבהמ"ק נכנסי' לו במזרח א"כ הנכנס מוצא מנורה בשמאלו ושולחן בימינו והטעם לזה כי יששכר וזבולון או כהני' וישראלים שניהם אדונים זל"ז ושניהם נכנעי' זל"ז כי ביששכר כתו' ויט שכמו לסבול ויהי' למס אובד כפירש"י לישא עול הוראתו והתנהגותם כי הוא משועבד לכך, ועוד שהוא משועבד שמקבל מהם מחיתו ופרנסתו וכן כהני' לישראלים, ואמנם כל ישראל ממליך עליהם את הכהני' ואת ת"ח כי נשי' אלקי' המה בתוכם נמצא זבולון ממליך יששכר עליו על שהוא נשי' אלקי' ויששכר ממליך זבולון על עצמו כי הוא נותן לתוך פיו נמצא כוונת הכנעת זבולון יותר לשם שמים מכוונת יששכר לזבולון ע"כ זבולון והשולחן קודם ובימין הנכנס לבהמ"ק, והנה תחלת כוונת יצירת הבנים האלו הי' שיהי' יעקב וכל זרעו לעולם ממלכת כהני' וגוי קדוש נשי' אלקי' בעולם, ועשו כזבולון, נותן לתוך פיו של ישראל כזבולון וא"כ יהיה כל ישראל לעולם כמו רבי בדורו וכל עשו לעולם כאנטנינוס, רבי נשיא אלקים ונהג בו אנטנינס כבוד גדול כתלמי' לרבו ורבי נהג כבוד באנטנינוס כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה הי' כל זמן שהי' בבטן אמם בתחלת יצירה שני גיים זה אנטנינוס ורבי ב'ב'ט'נ'ך דייקא וע"כ הניח יעקב את עשיו לצאת קודם לו ולא עכבו כזבולון קודם ליששכר, אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:
ורב יעבוד צעיר, לא נאמר הבכור יעבוד צעיר שהרי בכור הוא היפוך צעיר, כמו בכירה צעירה, הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, והכא לא נאמר הבכור שהרי יעקב הבכור אלא ורב שעכ"פ עשיו קדם לו בזמן יציאתו לעולם וכן קראם רבקה עשו בנה הגדול יעקב בנה הקטן, וכן אמר עשו יש לי ר'ב' היינו בזמן יציאה לעולם אבל יהי' אשר לך פירש"י הודה לו על הברכות ובכורה בכלל וע"כ עי"ז אמר יעקב יש לי כ"ל ואתה רב יעבוד צעיר, ולעולם לא יצא עשו מהיות עבד ליעקב כי הוא רודה את ישראל שהם כבן מלך שסרח ונמסר לעבד שיהי' רודה אותו במקל וייסרנו עד שישוב מדרכו ויצלח למלוכה ולעולם זה הוא בן מלך וזה הוא עבדו ועבודתו היא לרדותו וליסרו והיא גופה עבודת עבד הוא והיינו דקאמר יצחק, ואת אחיך תעבוד לעולם והי' כאשר תריד שיעברו ישראל את התורה תהי' עבודתך לו שתפרוק עולו מעל צואריך וזהו גופו עבודת עבד עד שיעלה ויבוא לכסה מלוכא:
*תומים חסר פירש"י לפי שאחד צדיק ואחד רשע וגו' ותוספות על התורה הקשה שאדרבה תאומים משמע יותר דאחד צדיק ואחד רשע והכוונה שעל ידי זה, הצדיק תמים בצדקו והרשע תמים ברשעתו:
וידו אוחזת בעקב עשו, במ"ר פ' זו שאל הגמון את ריב"ק מי תופס המלכות אחרינו הוציא לו נייר חלק וכ' עליו וידו אוחזת בעקב עשו אמר ראו דברי' ישיני' מפי זקן חדש, יל"ד מה רמז על נייר חלק ולא ראה לו בס"ת אחכז"ל א' לשבעים שנה ברומי מרכיבי' שלם על חגר כלומר עשו על יעקב ומכריזים מאי אהני לרמאי ברמאותי' ומסיימי' וילדין כד יקום דין כי בדניאל נאמר אחר חי' רביעית שהוא רומי ימלוך מלכות די לא תתחבל וכבר אינש משמי' אתא ויחריב החי' הרביעית כמבואר שם ומסתמא זה המלכות האחרון הוא יעקב ע"כ מסיימי ווי לדין כד יקום דין והנה הם מפרשי' קרא כפשוטו וידו של יעקב אוחזת בעקב היינו עקבה ורמי' של אחיו שע"י שירמה אחיו ידו אוחזת במלכות והם אינם מתיראי' ממנו כי מקום לבטוח בוהי' כאשר תריד אך נהי דהפשוט כך מ"מ עוד בו רמז אלעיל שמבואר בדניאל שיעמוד מלכות אשר לא תתחבל ויבער גלילי רומיי' מן הארץ אמרי' והיינו וידו וגדולתו של יעקב אוחז בעקב וסופו של עשו אחר חי' הרביעי וידוע שר"ת אסור לכתוב ד' תיבות בלי שרטוט אך אם הוא דרך צחות ודרך דרוש ולא פשטי' דקרא זה מותר ע"כ מה ששאל מי תופס מלכות ותירץ כלומר זה פשוט, שיתפוס א' מלכות אחריהם שכן מבואר בדניאל, אך ביקש לידע מי הוא זה ואלו הראה לו בס"ת הי' משיב לו קרא קאי על קמייתא של יעקב שביקש הברכות וזה כבר נתבטל על ידי כאשר תריד על כן הוציא נייר חלק לומר בפשוטו של קרא אני מודה לך אבל יש עוד רמז שנתפוס עוד מלכות אחריכם ויען הו' דרוש ולא פשט ע"כ מותר לכתוב בלי שרטוט וק"ל:
*ויקראו שמו עשו, פרש"י אדם נגמר בשערו ונראה דטעם זה שייך כשהי' קטן אבל כשהי' גדול לא שייך לו טעם זה דכל אדם אז עשוי ונגמר בשערו ולכך כשהי' גדול קראו לו שם אחר אדום, ובזה יש ליישב לשון יעקב, אנכי עשו בכורך דהרי אז כשנעשה גדול הי' גם הוא עשוי קנה והבכורה, ונעשה בכור כשהי' גדול וראוי לקרוא עשו:
*ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה וכו' הפ"י כ' לפרש הא דאמרו חז"ל פ"ק דברכות כל העוסק בתורה מזיקין בדלים ממנו דהנה הנקיבה לילית בגי' ת"פ והזכר בגי' ס"מ ושניהם בגי' תק"פ וכשמתדבקין נולדו מהם מזיקין והם בני רש"ף והוא בגי' תק"פ אבל השם א"ל מפסיק הס"מ לנוקבא וא"כ עם תק"פ בגי' תרי"א דהיינו תורה תורה בגמטריא תרי"א והיינו דקאמר דתורה מבטל המזיקין שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ודפח"ח. והפלאה הוסיף עשו עם ציד בגי' ת"פ והיינו עשו איש יודע ציד יודע לשון חיבור כמו והאדם ידע ויכול לחבר עשו עם ציד, היינו נוקבא עם איש שדה ס"מ, אבל יעקב איש תם יושב אוהלים של תורה ותורה מבטלת את המזיקין כדלעיל, ומרן הגאון זצ"צ הוסיף דאיש שדה יש לומר דהיינו אדני השדה דכתי' באיוב ונקרא ג"כ כבר דברא והיא חי' ששמה ידעוני שלוקחין עצם בפיו ועושין כישוף לאמור עתידות וסבר יצחק שבצדקתו נעשה לו כן שבא עליו רוח הקודש:
*הלעיטני נא וגו', עיין פירש"י שהיה זה סעודת הבראה עבור מיתת אברהם שמת בו ביום ויש לפרש שהי' זה מן השמים שהרי ליעקב לא היו שום נכסי' אז והי' סמוך על שלחן אביו ולית לי' מגרמא כלום ולא הי' יכול לקנות הבכורה מיהו סעודת הבראה צריך להיות משל אחרים ועכ"ח הקנה יצחק ליעקב את העדשים ועי"ז הי' אפשר ליעקב לקנות משל עשו:
*הנה אנכי הולך למות עי' בפי' הרמב"ן שאמר דמעלות הבכורה הוא להיו' הבכור נכנס תחת האב לגדולתו וכיוצא בזה ולזה אין מעלה אלא לאחר מות אביו ועשו אמר שהוא בכל עת בסכנת מות בין גדודי חיות ולסטים אבל כשברכו אביו על חרבך תחי' הי' המכירת בכורה כמקח טעות כיון שפי' שטעמו משום הולך למות, ואי מכירת בכורה אינו חל גם הברכה אינה דזה תלי' בזה כפרש"י לקמן שדאג יצחק שמא שונה הסדר ולא הי' הברכה חשוב לכלום דהוי כאילו היא בטעות ולכך אמר עשו בלבו ע"י לבו ע"י שלא הי' לבו שלם והי' טעות במכירת בכורה וממילא נמי בברכה אמר שכשיקרבו ימי אבל אביו ואהרגה כי סבר שאין ממש בברכה כדלעיל:
*ובמדרש אמרו שיעקב ועשו חלקו ביניהם עוה"ז ועוה"ב, יעקב לקח עוה"ב ועשו עוה"ז וזה אפשר הי' טעם יצחק שביקש לברך עשו בברכות עוה"ז דכל ברכות ויתן לך הם ברכות עוה"ז לפי פשטות אמנם באמת חלוקה שייך אם עשו הי' אדם כשר במקצת ומגיע לו ג"כ חלק עוה"ב אז שייך החליפין שנתן לו עוה"ז עבור עוה"ב אבל כיון שעשו רשע ובלא"ה אין לו חלק עוה"ב אין כאן חלוקה וראוי ליעקב ג"כ עוה"ז ועד"ז יש לפרש הקרא בתהלים זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב דכיון דכבר מרחם הי' רשע א"כ תעו מבטן בחלוקה ודברו כזב ואפשר דיצחק רמז זה בברכתו לעשו שאמר ואת אחיך תעבוד והי' כאשר תריד ופרקת עולו וגו' דהיינו שאם תעבוד ה' שיהי' מזה לך חלק בעוה"ב אז החלוקה נשארת ופרקת עולו:
ויש לפרש עוד טעם שיצחק רצה לברך את עשו בעוה"ז דהוא סבר עשו מכיר ערך תורה ומצות ויספיק ליעקב על התורה והעבודה כמו יששכר וזבולון אבל רבקה שהיתה מכרת את עשו ויודעת שאז לא יהי' אפשרות ליעקב לעבוד ה' וללמוד תורה שעשו לא יתן לו מעניני עוה"ז וזה עצמו הי' כוונת עשו במכירת הבכורה דהיינו קדושת הבכורה שהיא עבודת ה' שסבר שממילא כיון שעוה"ז בידו לא יתננו ולא יהי' לו אפשרות לעבוד ה' ויתבטל המכירה וכיון שרבקה ירדה לסוף דעתו לכך סבבה רבקה שיברך את יעקב בעוה"ז ואז יהי' יוכל לעבוד ה' כרצונו ויהי' תרוויי' בידו ולכך צעק עשו כששמע שאביו ברך ליעקב בעוה"ז ויעקבני זה פעמים שעי"ז נתאנה גם במכירת בכורה דסברתו הי' להוציא' מחלקו לגמרי ועתה אדרבה שניהם בידו:
וימכר את בכורתו ליעקב, ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת, יתכן דהאי וישת היינו יין שהכין יעקב להברות האבל, וכיון שהי' במכירה זו יין הוצרך לגמור המכירה בשבועתו טרם נתן לו יין דבנגעו בו נתנסך ושוב הוה הבכורה דמי יי"כ עיי' מס' ע"ז דף ע"א ע"א כי כייליתו חמרא לנכרים וכו' ע"ש:
אל תרד מצרימה, כי ירידת אברהם למצרים רמז לגלות מצרים ועלייתו משם רמז לגאולת מצרים ושם נא' לא תוסיף לראותה עוד עד עולם ולכן אל תרד מצרימה:
והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך צ"ע מאי רבותי' שיקיים שבועתו וערמב"ן, וכן יש להקשות וכרות עמו הברית וגו' ותקם את דבריך כי צדיק אתה מאי רבותי' גם אבימלך ולבן קיימו בריתם עמג"א בה' ר"ה אי עשו נקרא זרעו דיצחק, דזרע אברהם לא נקרא כדדרשי' ביצחק ולא כל יצחק אבל הנודר מזרע יצחק מנ"ל שמותר בבני עשיו ורצה לומר מדכתיב לזרעך אתן את הארץ ולא נתן לעשיו נחלה בארץ ישראל לחלוטין, והנראה לי מרגניתא דהא ביצחק כתיב והתברכו בזרעך כל גויי הארץ וכי סלקא דעתא שיתברכו כל גויי הארץ בעשיו ובניו, אע"כ זרעך הוא יעקב ולא עשו, אבל כל זה איננו ראיה מפורשת, ואני אומר בהיפוך הא דאין עשו זרע יצחק, והנודר מזרע יצחק מותר בזרע עשו לא צריכא ש"ס למימר דהא מפורש ברוח הקדש בברכתו ליעקב והם הנה דברי רו"הק בפיו של יצחק כמ"ש רמב"ן בפסוק גם ברוך יהיה, ואמר לו וישתחוו לך בני אמך ולא אמר בני אביך הלא לא הי' ליצחק לא אשה ולא פלגש זולת רבקה ורה"ק לא יאמר דבר שאינו אלא משום שרצה לומר שבני עשו ישתחוו לבני יעקב, והם בני אמך ולא בני אביך כי אין עשו זרע יצחק ומשו"ה כתי' לקמן אחי רבקה אם יעקב ועשו, היא היתה אמם של שניהם אבל יצחק לא הי' אב לשניהם, נמצא שאיננו זרע יצחק הוא פשוט אך שלא יאמר עשו מכח אבא דאבוה אברהם קאתינא כמו בס"פ מי שמת משו"ה הוצרך לומר גם לאברהם ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. ולבוא אל המכוון בעזה"י אומר אפי' הי' עשו זרע יצחק ואברהם, מ"מ לא היה ראוי להיות בנוחלי הארץ כיון דעשה מעשה אמורי כדכתיב אשר לקחתי מיד האמורי כפרש"י בפ' ויחי א"כ אינו ראוי לירש את האמורי, אך לפ"ז היתה השבועה בטלה לגמרי כיון שנשבע לתת לזרע אברהם ויצחק וביניהם עשו, והוא אינו ראוי, נמצא בטלה מקצתה בטלה כולה כמו הדיר האנשים מן התאני' ואביו ביניהם, דבטלה כולה, ה"נ, אך הקב"ה צדיק ורוצה לעשות צדקה לקיים השבועה ולהקימה ע"כ הפריד עשו מזרע יצחק ואברהם נמצא לא היה עשו בכלל לזרעך אתן ונתקיימה השבועה אצל בני יעקב והיינו ותקם את דבריך עשית להם קיום כי צדיק אתה דהרי היית יכול לפטור עצמך ממנה והיינו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי וק"ל:
גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וגו', ובפסוק השני ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וגו' והוא כפל ותמהתי על רמב"ן שנדחק פה ובכמה מקומות בתורה שלא מצינו שנשבע ליצחק אלא לאברהם וליעקב ותימה הרי בכאן כפל דבריו והוי שבועה כמו גבי מי נח, ובזה י"ל הפסוק כי כאשר נשבעתי מעבור מי נח על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך פי' אם יאמר מדה"ד שבמדת יצחק לא נשבעתי שהוא מדה"ד וידונו דכפל ענין לא הוי שבועה א"כ אטעון גם על המבול לא נשבעתי וכאשר ע"כר יודו שלא להשחית העולם מפני שבועת כפל בימי נח, כן מתקיים השבועה שנשבעתי ליצחק ועוד יש לפ' כפל ענין הפסוקים בקרא קמא קאמר שיתן לו ולבניו הארצות בעבור שבועת אברהם אפי' אינם כדאים כמו שהיה באמת כי בעגל נאמר זכור לאברהם לולי זה לא נכנסו לארץ ומשם יעלו ויצדקו בתורה ומע"ט שיהי' כככבי השמים בקדושתן וצדקתן עד שאינם צריכי' לשבועת אברהם אלא לזרעך בעצמם אתן כל הארצות וזה קצת כבר נתקיים אבל עיקרו עתיד להתקיים בב"א באופן שמהם ילמדו כל בשר לעבוד את ה' כדכתי' לכו ונלכה וגו', בית יעקב וגו', והיינו ונברכו בך כל משפחות האדמה וזכות זה האחרון שישיבו רבי' מעון יהי' עקב אשר שמע אברהם בקולי ורבים השיב מעון יזכה לצאת מחלציו בני' כיוצא בזה:
מאה שערים ויברכהו ה', אחז"ל אומד זה למעשר הי' והק' של"ה הא אין מעשרין מאומד, והנה י"א מעשר למלך מתבואותיו הי', ואמנם הרמב"ם בה' מלכי' כ' יצחק קיים מצות מעשר תבואה מהך דהכא ש"מ ממעשר גבוה מיירי ולפע"ד ליישב דספ"ק דקידושי' בסוגי' דחדש איכא סברא בתוס' דשדותינו שיש עליהם מס מלך פטורי' ממעשר ונהי לא קיי"ל הכי מ"מ לא גרע מבהמת ארנונה דפטורה מבכורה דה"ל שותפות גוי דפוטר בבכורה, והכא במעשר נהי אינו פוטר מ"מ ה"ל כשדה שגוי וישראל שותפי' בו ויצחק לא רצה שיהי' שום שותפ' גוי בטבלו כדי שיתחייב במעשר ממש ע"כ היה אומד למעשר של מלך ופרע לו וסילק יד המלך מהשדה ושוב זרעה ומצא מאה שערים ועישר במדה ובמנין כדינו, וי"ל עוד אלו הי' שותפו' גוי לא ברכו ה' לרבות מעשרו של מלך אבל אחר שכבר נסתלק יד המלך ברכו ה':
עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, ויעל משם באר שבע, יראה יצחק יצא מא"י לח"ל מפני רעבון וכשיהי' השנים כתיקונן מחוייב לחזור למקומו או לכל הפחות באר שבע אעפ"י שהי' עתה תחת ממשלת פלשתי' מ"מ מנחלת אברהם הוא משא"כ גרר, והנה אעפ"י שברכו ה' בארץ ההיא ובשנה ההיא, מ"מ כל זמן שהי' רעבון בא"י ואמרו חכז"ל אם גבירה לוקה (שפחה לא כש"כ) הרגיש גם יצחק בחו"ל כי מאנו דרכיו לצלוח ע"כ כשחפרו באר רבו עלי' בשנה ראשונה עשק ובשני' שטנה ומזה הבין יצחק כי עדיין לא הי' הרחבה בא"י אך שוב כשלא רבו וקראו רחובו' אמר זהו סימן כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ופסק הרעב בא"י ע"כ ויעל משם באר שבע:
*אתה עתה ברוך ה', וצריך ביאור מה השיב אבימלך על טענת יצחק ונראה שאמר לו דברכה שלך יוכל להיות מצד ב' סיבות או שהיא ברכת ה' או שהמקום והאדמה גורם כמו שאמרו כי עצמת ממנו מאוד ע"י המקום אבל עכשיו שנסעת משם ואפ"ה אתה הולך וגדול עכ"ח הכל מודים שהיא ברכת ה' וא"כ ע"י שילוח נעשה לך טובה שהכל מכירין שאתה עתה ברוך ה':
*ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות ויקרא לבנו וגו', יש לפרש שיצחק הרגיש בעצמו כשרוצה לעיין בדברי תורה להיות זקן שקנה חכמה ויושב בישיבה אין לו רוח הקודש ודאג ע"ז בכפליים שחשש אולי הוא בחטא בניו כגון יהושע הכהן הגדול שהי' לבוש בגדים צואים ואמרו חכז"ל בעון בניו שנשאו נשים נכריות ועוד שעי"ז לא יתקיים הברכה שרצה לברך את בנו בברכת אברהם לכך צוה עליו לקיים מצות כיבוד שאולי עי"ז שיקיים אז מצות כיבוד יחול עליו רוח הקודש לברכו והיינו דקאמר ויהי כי זקן יצחק זקן ויושב בישיבה ותכהינה עיניו מראות בראי' רוחניות ולכך ויקרא לבנו וכו':
*שא נא כליך וגו' פרש"י כמו דתני' אין משחיזין אבל משיאין וגו' ולכאורה הוי ראי' לסתור ואפשר לומר כוונתו, יצחק לא חשד לעשו שיאכילנו בשחיטת סכין פגום אלא שחשש כיון שנשיו עובדות ע"ז אפשר שבאותו סכין שחטו לע"ז ואיכא משום שמנוניתא דאיסורא כדאי' בחולין דף ח' ולכך אמר לשון משיאה ע"ג חברתה להעביר שמנוניתא:
בעבור תברכך נפשי כדי שלא יהנה יצחק משל בניו בחנם כר"פ בן יאיר שמיום שעמד על דעתו לא נהנה אפי' משל אביו:
ורבקה שומעת וגו', נראה דלא נכנסה לדבר זה אלא לבטל זכותו של עשו, ולא משום הברכו' כי מה הי' לה לתחבולה הזאת, הלא יושב בשמים ישחק הוא יודע מי ראוי להתברך והרבה ריוח והצלה לפניו לבטל מעשה וצידו של עשו ולהזמין הברכו' ליעקב והקב"ה כבר אמר ביצחק יקרא לך ולא כל יצחק וא"א שיהי' זה עשו, ויעקב יהי' נדחה מלקרוא זרע אברהם זה דבר שא"א ועל כן הי' יותר טוב להניח הכל ביד הקב"ה, אך כתי' ביבוש קצירה תשברנה כי אעפ"י שישראל הם עם ממלכת כהנים והמבורכים מ"מ כל זמן שלחלוחית זכו' כיבוד אב קיים לעשיו א"א שיפול וכל זמן שאינו נופל לא יקום יעקב ע"כ אסור לקבל צדקה ממנו וחשבה רבקה שעכ"פ יתרבה שכרו של עשו ע"י שיכבד האב בסעודה החשובה ההיא ויגרום התאחרות ברכת יעקב ע"כ עשתה רק לבטל הברכ' מעשו אבל לא היתה בטוחה שיתברך יעקב עתה כי לו נתכנו עלילות ית"ש רק היתה בטוחה שאי אפשר שיתקלל יעקב דהרי הוא לבדו זרע אברהם המבורך ע"כ אמרה בטח עלי קללתך בני, אבל שיתברך עתה זה לא היתה בטוחה:
*עלי קללתך בני אך שמע בקולי וקח לי, נראה שצותה עליו שלא יה' כוו' כדי לקבל הברכו' אלא רק לעשות רצון אמו להיות שליח מצוה ואז בוודאי לא יהי' ניזוק:
*קום נא, הגאון החסיד מהו' נתן אדלער זצ"ל אמר יעקב דיבר עמו בלשון נוכח קום נא כדרך שבני ישראל מדברים אל אבותיהם מאז, אבל עשו הי' מדבר עם אביו בלשון נסתר יקום אבי כדרך שהנכרים מדברים, ומרן הגאון זצ"ל הסביר דלשון נוכח מורה קרבות ודיבוק כמו שאנו מדברים אל השי"ת שאנו דבוקים בו כנאמר ואתה הדבקים וע"כ ישראלים שמדובקים זה בזה כגוף אחד וברא מזכה אבא ומקיימו לכך מדברים בלשון נוכח אבל לשון נסתר היינו כאלו אינו כדאי לדבר עמו אלא כאלו מדבר לאחר, וחז"ל אמרו שבעשו כתיב נפשות ביתם שכל אחד יש לו אלהו' אחר ותכלית אחר לכך בנכרים שהם פרודים אומר יקום אבי:
ויאמר יעקב אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי, פירש"י עשיתי כבר כמה פעמים כאשר דברת אלי ויל"ד מה ענין זה לכאן וי"ל עפ"י מ"ש האר"י ז"ל יעקב צדק גימטרי' עשו ע"כ צדק מעשי' כל ימיו והלך בדרכי אביו א"כ נתחבר צדק עם יעקב ונקרא עשו והיינו אנכי עשו, עשיתי כמה פעמים כאשר דברת אלי, ונתחבר צדק עם יעקב ונעשה עשו בקדושה:
ראה ריח בני וגו', לשון ראה הוא כמתמיה על דבר חידוש נפלא ואבאר אי"ה לפ"ד ההפרש בין ויתן לך אלקי' מטל השמים ובין ברכת עשיו ומשמני הארץ יהיה מושבך דכתי' בפרוח רשעים כמו עשב וצדיק כתמר יפרח כי הצדיק שתול בבית ה' בעוה"ב בחצרות בית אלקינו ובעוה"ז יפריחו ע"י טל ומטר היינו שפע רב טוב העוה"ז ואמנם אם ימנעו רביבי' ומלקוש לא יהי' ח"ו והצדיקים בצער ועוני מ"מ האילן עומד על חזקו אלא שחסר טובו אבל רשעים כמו עשב שאינם אלא ע"י טל ומטר ובסר טוב העוה"ז המושפע עליהם לשעה גם הם אינם, שהרי כל גדולם אינו אלא הטל ומטר משא"כ הצדיק שהוא כאילן נטוע בעצמותו והטל ומטר תוספות לו ובסור התוספות לא ימוט העיקר והנה יצחק שפיר ידע כי יעקב בעל עה"ב ועשו בעל עוה"ז אלא שלא ידע רשעתו ורע לבבו כמו שידעה רבקה ומעולם לא עלה על דעת יצחק לברך עשיו ויתן לך אלקים מטל השמים כי זה ברכה לאילן העומד כבר על עמדו, מברכי' אותו שיתן לו אלקי' גם טל ומטר אבל מי שעדיין איננו, א"א לברך ויתן לך למי יתן אך יצחק סידר בפיו לומר לעשו משמני הארץ יהי' מושבך ע"י משמן הארץ וטל השמים על ידם יהי' מושביך והיותך בפרוח כמו עשב אך בהתקרב יעקב אליו לנשקו וירח ריח ג"ע תמה כי סבר שזה הוא בעל עוה"ז שברכתו משמני הארץ יהי' מושבך והנה טעיתי הנה הוא שתול בבית ה' ראה דבר נפלא בבן הזה ריח בני כריח שדה ג"ע אשר ברכו ה' והרי אתה אילן נטוע ולא עשב ע"כ יהי' ברכתיך ויתן לך אלקים וגו', אח"כ כשנודע לו שזהו יעקב הבין כי עשיו אפי' לאותה ברכה אינו ראוי והנה בברכה שני' בירך יעקב יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וכן ברכה שני' של עשיו על חרבך תחי' פי' שינצח מלחמותיו עיי' רמב"ן ביעקב לא הזכיר חרב כי לא בחרב ינצחם אלא נשיא אלקים יהיה מרוב צדקותיו וחסידותיו יכירוהו העמים וכל בני אמו גם עשיו בכלל ויהפכו שפה ברורה לעבוד ולהשתעבד ליעקב לא בחרב ולא בחנית אך עשיו בירך שינצח העולם בחרבו ואח"כ ואת אחיך תעבוד עכ"פ עבודת הדיוט לנשיא אלקי' ע"כ כאשר תריד שיעברו ישראל על התורה ופרקת עולו כי לא השלטתיו ע"י חרב כ"א בעוצם קדושתו ואם ח"ו לא יהי' ממלכת כהנים וגוי קדוש א"כ ממילא ופרקת עולו מעל צוארך:
הקול קול יעקב אחז"ל קולו של יעקב בבתי כנסיות ומדרשות, והענין זה לכאן כי הקב"ה אין מזמי' לצדיקי' רצו' כל כך מהרה כדי שיקבלו שכר על כל פסיעה ועל כל דבור ולא נראה הר המורי' לאאע"ה עד שלשה ימי' כדי להטריחו במצוה, אם לא כשיש בזה בטול תורה וגדול ת"ת יותר מפסיעת המצוה והנה יצחק תמה מה זה מהרת למצוא היום כי הי' יותר טוב להטריחך בפסיעת מצוה והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני ועל זה אמר יצחק זהו קול יעקב בבתי מדרשות ובהכ"נ וכדי שלא יתבטל מזמין לו הקב"ה צרכי מצותיו מהרה אבל עשו שאינו רגיל בבהמ"ד מה זה מהרת למצוא:
ולא תכירו כי היו ידיו וכו' ויברכהו, ושוב אח"כ חזר ואמר אתה זה בני עשו, נ"ל עפ"י מה דאחז"ל ר"פ אין עומדין דילפי' מעלי וחנה דהחושד אדם ואין בו צריך לברכו כי עלי חשד חנה לשיכורה אמר יתן ה' שלתך ע"ש וה"נ חשד יצחק בגוף הזה אשר עמד לפניו שבא לרמותו וע"כ אמר גשה נא ואמשך בני, וכמצאו ידיו שעירות הרי חשד בכשרי' ע"כ ויברכהו שום ברכה שאינה מפורשת, אך יען כי באמת לא חשד בכשרי' שהרי רימה אותו ולא הי' אותה ברכה ראוי לו ע"כ נ"ל הרגיש יצחק בברכה זו שלא היתה שגורה בפיו ע"כ אחר ויברכהו חזר ונסתפק האתה זה בני עשו:
ולא הכירו כי היו ידיו וכו' ויברכהו, נ"ל אין זה אותו ברכה שלהלן ויתן לך, אלא לכאורה הי' ראוי שעשו יגלח שערותי' ויהי' איש חלק כשאר כא"ד ולא עשה כן כדי לרמות אביו לומר שהוא צדיק ואינו מיפה עצמו שלא לעבור על לא ילבש גבר שמלת אשה, ועתה כי כהו עיני יצחק ניסה אותו במשמושו אם עדיי' ידיו שעירות בלי גלוח וכשמצא ידיו שעירות ויברכהו ברוך אתה איש צנוע וצדיק:
ויתן לך אלקי', ולעשו אמר משמני הארץ יהי' מושבך וסיים ועל חרבך תחי' ובישראל כתי' ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבר בארצכם, כי אחז"ל על כרחך אתה חי וע"ד מליצה החי הוא העל כרחך וזה כל חיות של בעלי העה"ז, כי הבטלה מביאה לידי שעמום ומי שיש לו כל משאלותיו בלי שום מניעה יום יום מואס בחייו וכבר הי' מעשה בזמנינו מי שאיבד עצמו לדעת והניח אחריו מכתב כי מרוב עשרו וכל תאותיו הוא מואס בעולם ומה יהי' סופן של דברי' והרג עצמו, אמנם גם העולם נתן בלבם, שיה' אדם דואג ומצטער וחוזר ומרויח יורד ועולה קונה ומוכר עתים רעה עתים טובה ואין לו שלום ומנוחה בדעתו ולעולם עיף ויגע וזה הוא חיותו ע"כ אמר על חרבך תחי' אינו חרב למלחמה ממש אלא כנ"ל תמיד לוחם עם עצמו וזו היא חיותו כי לולי כן והי' יושב במשמני זו הארץ אטלי' של יון הי' מואס בחייו כשור פטם ההולך למות, אשר ע"כ על כרחך אתה חי, אך עם ה' אלו יפה שעה בתשובה ומעשי' טובים בעה"ז מכל חיי העה"ב והיא חייך ואורך ימיך וכתי' ובחרת בחיים ולא על כרחך וכתיב מי האיש החפץ חיים ולא מוכרח ע"כ אחר ונתתי גשמכם בעתם והשיג דיש את בציר אמר ובכל זאת ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם כהנ"ל וקיי"ל נתינה בעל כרחו לא שמי' נתינה אלא נתינה ברצון של המקבל דוקא ע"כ ברכו יצחק ויתן לך האלקי' נתינה ברצונך ולא בעל כרחך כ"א ובחרת בחיים:
ויתן לך אלקים, דע כי ויתן ויחזיר ויתן הי' ברכה בלי הפסק ולא תפסוק לעולם, ובברכתו של יעקב לא כתי' אלא ויתן ולא יהי' מושבך ובעשו כתיב יהי' מושבך כי הקב"ה נתן ונותן ויתן כל הברכות טללי' וגשמי' וכל צורך החיים לישראל והם אינם נהנים ממנו או שהם צדיקים ואינם נהנים מהעו"הז כחזקי' מלך יהודה שאכל ליטרא ירק ועסק בתורה ורבינו הקדוש שלא נהנה באצבע קטנה ודהע"ה שא' ואני בעניי הכינותי ואינם מיישבי' העו"הז אך כל השפע לשאר העולם ע"י ישראל, וזהו יהי' מושבך הנאמר בעשו, שלא יותן לו בעצם אלא ע"י ישראל והוא יתיישב בעולם כי כל מה שמוסיף העו"הז יישוב מוסיף השכל חורבן כמ"ש בחו"ה אמנם כשאינם עושים רצונו של מקום בעו"ה אע"פ שמ"מ יתן לך האלקי' אבל השפע שניתן לישראל באה מן הצינור אל הקליפה וישראל מתקיימי' ביניהם כאלו הם אוכלים משלהם ונהפך הוא האו"ה אוכלי' את שלנו ומיעוטא דמיעוטא ניתן לנו מהם, ע"כ בירך מרע"ה והעבטת גוים רבים וזה פשוט כי לעולם אנו מלוי' לאו"ה שהם אוכלים משלנו אך הברכה היא ואתה לא תעבוט כי כשאין עושי' רצונו ש"מ אנו מעביטי' להם, והם חוזרים ומעביטי' לנו מעט מבעיר ע"כ אמר מרע"ה ואתה לא תעבוט:
ומשמני הארץ, עיי' מ"ש החכם ר"וו היידענהיי' עפ"י דקדוק משמני הארץ דברכת יעקב מן שמן של הארץ כמו מן טל של שמים אבל משמני הארץ דעשו המ"ם מהיסוד שמושבו יהיה במשמן הארץ, ולא נתברך יעקב בארץ כלל אלא טל של שמים ושמן של ארץ, ועפ"ז נ"ל טל שמן גמטריא תכ"ט, אם יצורף לזה שי"ן באמצע היינו שין של תפילין יהי' תשכ"ט גמטריא ק'ר'ע ש'ט'ן טל מלמעלה שמן מלמטה שי"ן בראש באמצע, והיינו וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש וכ' הראשונים "שין" ר"ת ש'ם י'ה"ו נ'קרא ע"כ ויראו ממך כי יש כאן ביטול שטן, וכ' מורי בהפלאה בפ' וישלח כי יעקב ישראל ג"כ גמטריא תשכ"ט לביטול השטן והנה אחז"ל השטן גמטרי' שס"ד כי שס"ד ימים אית לי' רשות לאסטוני, ונראה היינו דקאמר עשו ויעקבני זה פעמים א"כ נקרא ב' פעמים יעקב יעקב גמטריא שס"ד כמו השטן וא"כ ממילא ויאמר הלא אצלת לי ברכה כי השטן ישלוט, אמנם אח"כ וגם הקב"ה אמר לי' שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב עוד הפעם ויהי' ב' פעמים יעקב גמטרי' שס"ד לא יקרא עוד הפעם יעקב אלא פ"א, יעקב וישראל יהי' שמך הוא תשכ"ט שהוא ביטולו של שטן:
הוה גביר לאחיך, בזוהר הק' אמאי לא כתיב היה גביר, ולדרכנו נאמר כי ברכו עשרה ברכות, טל, שמן, דגן, תירוש, יעבדוך, וישתחוו, גביר, וישתחוו בני אמך, אורריך ארור, ומברכך ברוך, ה"ל יו"ד עם הו'ה' היינו הוי' והיינו ואברכך לפני הוי':
בא אחיך במרמה עיי' פי' משנה לרמב"ם ר"פ כיצד מערימי' כי מרמה היא הערמה של איסור, גם להבין עשו אמר הכי קרא שמו ואח"כ אמר הלא אצלת לי ברכה, הנה טענת יצחק בא אחיך במרמה של איסור וכאחד הנבלים ואפ"ה ויקח את ברכתך כי הרגשתי ברה"ק שלקח ברכתך וחל הברכה עליו וכ"כ רמב"ן א"כ איך אפשר שהקב"ה יסכים לברך בעל מרמה ונבלה רבה אין זה כי יודע ה' כי אתה רשע גמור והברכו' ראוי' לו וממילא אין כאן מרמה ואתה אינך ראוי לברכה, והשיב עשו לא כן כי לא הי' מרמה של איסור ונבלה כי כבר מאז לקח בכורתי וע"כ הסכי' הקב"ה עם ברכתו, אבל לעולם אין מוכרח שאין עשו ג"כ ראוי לשום ברכה ע"כ אמר הברכה א' היא לך אבי ברכני גם אני אבי, וא"כ עכ"פ בדין שברך יעקב:
הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמי' פירש"י הכונה וכי על חנם נקרא שמו יעקב הלא בדין יש לקרותו יעקב שהרי עקבני זה פעמי' וקשה בלא"ה נמי לא על חנם נקרא יעקב והטעם מפורש וידו אוחזת בעקב עשו ע"כ נלפע"ד לפרש בהיפוך שהתרעם שעל מה נקרא שמו יעקב עד עתה הי' לו טעם הגון ועתה אזדא לי' הטעם ההוא וכמו הכי אחי אתה ועבדתני חנם שפירושו בתמי' וכי בשביל שאתה אחי תעבדני חנם אלא לא תעבדני חנם ה"נ וכי לחנם נקרא יעקב בתמי' והלא עקבני זה פעמי' ולכן אינו ראוי לקרותו יעקב כאשר נבאר אי"ה, גם נדקדק דקאמר ויעקבני זה פעמי' ולא הל"ל זה רק ויעקבני פעמי' ועוד מה להתרעם על הבכורה הלא ברצון נפשו מכרה וכבר יישבנו זה כמה פעמים וכעת נלע"ד כך דהנה כתי' מכרה כיום את בכרתך לי והרמב"ן כ' לכן קאמר כיום פי' באיזה יום שימות אביו יהי' התחלת המכירה כי אין לבכור מעלה רק אחר מיתה ע"ש ולבבי לא כן ידמה כ"א בהיפוך שיעקב הקפיד מכרה כיום היום תהי' התחלת המכירה מיד כי רצה להתקדש מיד בקדושת הבכורה ונהי דלעשו אין תועלת נגלה בחיי האב כי עיניו אל בצעו אבל יעקב לא משו' בצע כסף לקחו כ"א להתקדש מיד ועי"ז לקח הברכות בדין כפירש"י בפסוק הכי קרא שמו בשם תנחומא ע"ש, ולכן אמר יעקב אח"כ השבעה לי כיום שישבע לו באמת שמהיום תהי' המכירה ועשו לא הקפיד על זה כלל כי לא הבין התועלת, אמנם אח"כ כשלקח הברכות ע"י הבכורה שהתחילה מיד צעק שהמקח מקח טעות ונתאנה הרבה ואדעתא דהכי לא מכר וזהו שאמר ויעקבני זה פעמים פי' עתה בזה השעה עקבני פעמים שע"י הברכה נתאניתי גם במכירת הבכורה. ואולי לזה השיב יצחק הנה דגן ותירוש סמכתיו וכל אחיו נתתי לו לעבדים ועתה מה אעשה לך בני, יש לפרש כך כי קיי"ל אין אונאה לקרקעות ועל כן אמר מה אעשה לך שכל האונאה של הבכורה שהתחילה מחיי' היא משום הברכה וכל הברכה היה שיה' לו קרקע שהרי דגן ותירוש סמכתיו וגם אחיו נתתי לו לעבדים ועבדים הוקשו לקרקעות ואין כאן אונאה, שאין טענה על בכורה וממילא נתקיימה לו הברכה בדין:
ויאמר הלא אצלת לי ברכה, ק' איך אמר עתה כך בפשיטות כל כך אחר שכבר אמר בכורתי לקח ואדרבה היא הנותנת שיתברך יעקב איך סיים עתה ולא אצלת לי ברכה ויצחק השיבו ולך איפה מה אעשה בני ובמדרש איפה אופה מחום התנור שהגיהנם נפתחה תחתיו, מה ענין זה לשאלתו בכח הלא אצלת לי ברכה, וי"ל דהנה הרמ"בן כ' כמה פעמים ובפרט בפ' וישלח שמשפט ונימוס שהבכור הוא האדון וכל עבדיו לו לעבדי' והוא לבד יורש גדולת אביו, אך ניתנה תורה ונתחדשה הלכה שהבכור נוטל פי שנים ואח"כ הכל שוים, והנה בתחלה חשב יצחק בא אחיך במרמה ממש ולקח ברכתי שלא כדין אבל הרגיש שמן השמים הסכימו למרמה הלז גם ברוך יהי' ומי יהרהר אחר מדותיו ית"ש, ועל זה צווח עשו לא כן הוא שאינו מרמה אלא שלקח את בכורתי וא"כ כדין נוטל בתורת בכורה אך לפ"ז עפ"י נימוס של יעקב אין לבכור אלא פי שנים ולא כל הגדולה וא"כ הלא אצלת לי ברכה כחלק הפשוט ולמה תתן לו הכל אמנם אחז"ל בגוים שאינם הגונים עמד והתיר ממונם לישראל ומשו"ה אמרי' בב"ק אם בא לדין באים בעקיפי' אם ישראל זוכה בדינינו אמרי' דין תורה כך הוא ואם זוכה בנימוסיהם אומרי' כך דינם וה"נ נהי בדינינו לא קנה יעקב מעשו אלא פי שנים, מ"מ כיון שעשו הוא אופה וגיהנם פתוחה תחתיו באי' בעקיפי' עליו ומזכי' את יעקב כפי דיניהם שכל אחיו לו לעבדי', וזו תשוב' יצחק כל אחיו נתתי לו לעבדי' ולך אפוא דייקא שגיהנם פתוחה לך מה אעשה בני.:
והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, עיי' רש"י וי"ל בדרך הרמז כי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני וכשם שאסור לגרוע מצוה אחת והאומר שיקיים כל התורה כולה חוץ ממצוה אחת הרי זה מומר כמבואר בגמרא הוריות כך אסור להוסיף אפילו דבר אחד וברמב"ם הלכות ממרים איתא שהאומר בשר עוף בחלב הוא מן התורה עובר על בל תוסיף אלא חכמים אסרוהו לגדר וסייג כדכתיב ושמרתם את משמרתי אשר אנו מחויבים לשמוע דבריהם ככתוב על פי התורה אשר יורוך אשר יאמרו לך תעשה ובכללן התקנות ומנהגים וגזירות וסייגי' יעוי"ש וכל המוסיף על התורה גורע ממנה שעל ידי הוספה יבוא להתבטל בע"כ מעיקר התורה וכבר אמר שלמה המלך ע"ה אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה וזה והי' כאשר תרי"ד בגימטריא תרי"ד שהוסיף מצוה אחת על המצוות וממילא מבטל מצות התורה אז ופרקת עולו, וכפירש"י והיה כאשר תריד אם לא יקיים התורה וק"ל. (מספר שיר מעון):
ופרקת עלו מעל צוארך, כבר כתבתי במקום אחר שבה"מק נקרא צואר צוארך כמגדל השן שהוא כמו צואר שהוא השביל בין הגוף להראש וה"נ בהמ"ק שמשם עולים התפלות והקרבנות אמנם לע"ל נהי' בבחינת דג שאין לו צוואר אלא הגוף מחובר בראש ולכבוד אהי' בתוכה, וכך עשו כחזיר שאין לו צואר ומחובר בראש פתנים אכזר אך כשהוא משועבד תחת ישראל כמו בימי דוד ובימי בית שני שהי' מלים אותם על כרחם אז נתרחק קצת ה'ס'ם מהם והי' כאלו היה צואר לחזיר הלז אך בגלות ופרקת עולו מעל צוארך כי לא יהי' לו צואר אך טמא טמא יקרא איהו ו'ס'ם חד ממש:
אל אחי חרנה, שוב כתיב פדנה ארם ובר"פ ויצא כתיב חרנה ובסוף הסדר כתיב פדן ארם, ונראה שם המדינה ארם, שני מדינות סמוכות ארם נהרים וארם צובה, נקראו פדן ארם, ושם העיר חרן, ובתואל ולבן נקראו על שם המדינה ארמיים ולא על שם מקומם חרן:
וישבת עמו ימים אחדים, נ"ל כאן רמז, כי עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי לשון יקרבו י"ל כי איך חשב וביקש לירש ברכת אברהם והוא קיצר שנותיו של אברהם ה' שני' שיצחק חי ק"פ שנים ואברהם קע"ה שנים שלא יראה עשו יוצא לתרבות רעה כפרש"י וכן הוא בפייט אך זה נודע אחר שחי יצחק ק"פ שנה ואברהם מת בן קע"ה שנה אך עתה הי' יצחק בן קכ"ג כפרשי' ואמר לא ידעתי יום מותי נמצא אדרבה האריך ימים יותר מיצחק ע"כ ערער על הברכות וע"כ אמר יקרבו ימי אבל אבי אם בקרוב יהי' מיתת אביו אז ואהרגה אותו וגו' אבל אם אחר זמן רב ונמצא גרם הוא קיצור ימיו של אאע"ה אז כדין נטל יעקב הברכות ולא אהרגה והנה אז הי' יצחק בן קכ"ג אם יחי' עוד נ"ג שנים ולכל הפחות ימות בן קע"ו הרי גרם קיצור שנה א' משנותיו של אאע"ה ואין לו לערער ע"כ אמרה ישבת עמו ימי' אחדי' אם תכתוב אחדי' חסר יו"ד גימטרי' נ"ג היינו נ"ג שני' עד שוב חמת אחיך כנ"ל כי אז יודה לך על הברכות:
אם תקח יעקב אשה מב"ח וכו' למה לי חיים, שרבקה התפללה למה זה אנכי פי' רמב"ן למה אנכי בעולם וטוב מותה מלסבול יסורי' כאלה, ונאמר לה שני גוים ועי"ז סבלה היסורים ועתה ח"ו אם גם יעקב ירשיע ע"י נשים כאלה וניהדר הקו' לדוכתא למה זה אנכי בעולם וזה שאמרה למה לי חיים:
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו', על נשיו לו לאשה, ברש"י על נשיו הוסיף רשעה על רשעתו שלא גירש הראשונות עכ"ל מפשטות הכתובי' משמע יען כי ראה כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו לקח מבנות ישמעאל אם כן מה הועיל בזה כיון שלא גירש הראשונות שהיו רעות בעיני אביו ונלע"ד דהנה הקב"ה ברך את אברהם והברכה מסורה ליצחק ומיצחק לבניו וידוע דכנען ארור הוא מקללת נח ואם יקחו יעקב ועשו נשים מבנות כנען הארור ובניהם כנענים היאך יוכל לחול הברכה עליהם אבל י"ל מדה טובה מרובה ממדת הפורעניות והברכה חל ע"כר אבל אם יקח יעקב מבנות לבן אזי יוכל שפיר הברכה לחול על בני יעקב שהמה זרע אברהם ויצחק וממילא בני עשו מב"כ שאר' בכלל ארור של כנען ויען כי ראה עשו שכאשר ברך יצחק את יעקב אז צוה עליו לא תקח אשה מבנות כנען הבין כוונת יצחק והמתין אם יקיים יעקב ציוויו או לא וכאשר ראה ששמר יעקב דבורו ירא שלא יחול הברכה על זרעו ע"כ לקח לו גם מבנות ישמעאל שיהא לו זרע שאיננו ארור כדי לחול עליו הברכה גם כן וזה המשך הכתובים כאשר מסר יצחק ליעקב ברכת אברהם צוה לו לא תקח אשה מבנות כנעני וזהו וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם בברכו אותו ויצו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען פירש בשעת הברכה צוה לו כך וממילא שייך זה לברכה וישמע יעקב שראה עשו שיעקב שמע לאביו וילך פדנה ארם וילך עשו ויקח מבנות ישמעאל על נשיו שיהא לו גם כן זרע שאיננו ארור וק"ל (מספר שיר מעון):
וילך עשו אל ישמעאל, הטרידו הקב"ה בנשואי בת ישמעאל כדי שלא ירדוף הוא אחר יעקב ושלח אליפז ונתפייס בממון: