ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש במדרש איתא ויהי ידיו אמונה בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום ובידו אחת אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע על ידי הוצאת את ישראל ממצרים על ידי קרעת להם את הים ע"י עשית להם ניסים ונפלאות כן על ידי עשה להם ניסים ונפלאות בשעה הזאת עכ"ל יש לפרש הנה כמה פעמים המנהיג מצד עצמו אינו ראוי לגדולתו ושתיעשה תשועה על ידו רק כבוד וזכות הצבור הוא יען וביען כיון שהוא הוא מנהיגם לכן כל תשועתם על ידו באה שהוא מנהיגם וכבודו כבוד הציבור הוא ולפעמים המנהיג מצד עצמו ראוי להיות מנהלם ומנהיגם ועל ידו ובזכותו הם נצולים גם אם להם אין זכות עצמם כי גדול כח וזכות המנהיג כי ת"ח וצדיק הוה וזה כוונת המדרש בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום פי' שלא קבל גדולתו וכבודו ע"י ישראל אפילו מקצת לא קבל מהם יען שהוא הוא מנהיגם רק שהוא בעצמו ובזכותו זכה לכל זה להיות מנהלם ומנהיגם והוא על ידו היינו בכוחו ובזכותו שהוציאם ממצרים וקרע להם הים ועשה להם ניסים וכדאיתא במדרש שאם אין משה גואלם אין אחר גואלם מוכח דע"י זכות משה נגאלו ולא בזכותם דאי בזכותם הי' אז גם על ידי אחר היו יכולים להגאל לכן ביקש על ידי תעשה להם גם עתה ניסים ונפלאות הגם שלא הי' להם זכות שלא שמרו שבת ראשונה ורפו ידיהם מן התורה ובזכות משה ניצולו ויקרא שמו ה' נסי נסי דייקא שעל ידי נעשה הנס ובזכותו וק"ל (הגם שהי' משה עניו מאוד מ"מ לצורך תשועת ישראל ידע להגבה בדרכי השם לטוב לישראל כי רעיא מהימנא הוא):
עוד י"ל עפ"י מה דאיתא בירושלמי יומא דמי שנהנה מן הבריות אסור לו להשתמש בשם המפורש ואיתא במדרש שבמלחמת עמלק נצח משה ע"י שם המפורש וזה שאמר משה בידו אחת שלא קיבל בה מישראל כלום שלא נהנה מהם ועי"ז בידו אחרת יעשה הקב"ה ע"י שמו נסים ונפלאות (מש"מ):
הוא אחשורוש במדרש ילקוט רמז תתרמ"ה איתא וז"ל חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה הוא הי' גבור ציד, הוא עשו אבי אדום, הוא דתן ואבירם, הוא המלך אחז, הוא אחשורוש שהוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, לטובה אברם הוא אברהם, הוא משה ואהרן, הוא יחזקיהו המלך, הוא עזרא עלה מבבל, דוד הוא הקטן ונ"ל לפרש דגם את זה לעומת זה עשה האלקים החמשה לטובה מכוון כנגד החמשה לרעה נמרוד הוא הי' גבור ציד לפני ה' והטעה העולם למרוד במקום (בראשית י׳:ט׳ בסי' ט' ברש"י שם) ורצה גם לאאע"ה להרוג על ששיבר צלמי ע"ז של תרח כדאיתא במדרש ונגדו בקדושה אברם הוא אברהם שקידש ש"ש באור כשדים שהשליכו שם נמרוד משום שעקר וביטל ע"ז וקידש ש"ש ברבים ופירסם אחדות הבורא ית"ש בעולם ועקר מינות וע"ז מהם וגייר גרים עשו הוא אדום והי' אדמוני שופך דמים נגדו בקדושה דוד הוא הקטן שהי' אדמוני ויפה עינים והרג ושפך דמים עפ"י הסנהדרין כדאיתא בגמ' והרג שנים עשר אלף מאדום ומדדם בחבל כמבואר בפסוק הוא דתן ואבירם בעלי מחלוקת תמיד הם עשו מחלוקת עם משה רבינו במצרים ובים סוף ובמן ובמרגלים ובעדת קורח נגדם הוא משה ואהרן שעקרו אותם וירדו חיים שאולה ועשו שלום בישראל בינם לבין אביהם שבשמים הוא אחז שסגר בתי כנסיות ובתי מדרשות כדי שתשתכח תורה מישראל (כדאיתא בסנהדרין דף ק"ג ע"ב אחז ביטל את העבודה וחתם את התורה כדכתיב צור תעודה חתום תורה בלימודי) כי אמר אם אין גדיים אין תיישים כנגדו הוא יחזקיהו שביזה אותו וגירר אותו על מטה של חבלים (פסחים דף נ"ו ע"א) ונעץ חרב בבמ"ד שמי שאינו עוסק בתורה יהרג ומדן ועד באר שבע לא נמצא תינוק ותינוקות שלא הי' בקיאין בטומאה וטהרה הוא אחשורוש ברשעו מתחלתו ועד סופו שבטל בנין בית המקדש (גמרא מגילה י"א ע"א נבוכדנאצר החריב הוא בקש להחריב שנאמ' ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כהבו שטנה) ואמר לאסתר עד חצי המלכות ותעש ולא דבר שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין בהמק"ד (מגלה ט"ו ע"א) כנגדו הוא עזרא עלה מבבל וקבץ הגולה והתחיל לבנות בנין בית שני שתובב"א (מש"מ):
שבע ועשרים ומאה מדינה תמוה הלא גזירות אחשורוש הי' רק על מלכותו קכ"ז מדינות והעולם הי' בכפלים כמבואר במ"ר וצ"ל שלא הי' דרים יהודים כי אם באותן קכ"ז מדינות והוא דחוק ואולי ע"י שאחשורוש המלך הגדול אשר הוא לבדו מלך על רוב העולם אם ממנו יצא דבר מלכות כזה לאבד את היהודים בל"ס ובוודאי גם מלכים האחרים יעשו מיד כולם עם היהודים שביניהם כזאת כי ישמחו בגזירת אחשורוש שגם המה יוכלו לעשות ככה באין עומד לנגדם ואין להם לירא מפני הגדול מהם שיעמוד לנגדם או שיוחזקו לאכזרים בעיני האחרים יען כי כולם יעשו כזאת אבל תמוה דמלשון הקרא משמע שבאמת רק ליהודים אשר תחת מלכות אחשורוש כתב מרדכי לקיים את ימי הפורים האלה סימן ט' פסוק כ' ויכתוב ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורש ופסוק למ"ד וישלח ספרים אל כל היהודים וכו' מלכות אחשורוש ויש לישב ולפרש הקרובים והרחוקים חוץ ממלכותו המה הרחוקים כי צריכים לשמוח בישועת ישראל וזהו קימו עליהם כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה שלא היו באותו הגזירה רק לשם שמים להשתתף בצערן של ישראל שנושעו מצרתן לטובה (מש"מ):
ביד הסריסים הי' לה לבזיון על ששלחן לה בתורת פקודת מלכות ביד שלוחי מלכות ולא שלח בדרך שבינו לבינה ולכן לא באה ואחשורוש קצף ע"ד שלא עשתה פקודת דת מלכות אבל אדות ענין דברים שבינו לבינה לא הי' מקפיד כל כך וז"ש המן ג"כ יצא דבר "מלכות" מלפניו ולא יעבור על אשר לא עשתה את מאמר "המלך" וכו' ביד הסריסים שלוחים בדבר מלכות (מש"מ):
כי אין לה אב ואם במדרש אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב חייכם גואל שאני מעמיד מכם אין לה אב ואם וי"ל אמרו חכמינו ז"ל אסתר מן התורה מנין שנאמר הסתר אסתיר י"ל דהנה בשעה שהלכו ישראל בגולה בחורבן ראשון ועשו בהם שונאיהם כרצונם חשבו ישראל שהם כבר נעזבים מן ההשגחה כמי שאין לו אב שישגיח עליו וע"כ נמסרו לידי אויביהם ויש כח באויביהם לעשות בהם כל חפצם אבל באמת זה בעצמו הי' עצת והשגחת הקב"ה שיהיו נעזבים כ"כ ביד אויביהם שיחשבו שאין חונן ואין מרחם עוד אותם ועי"ז ישובו בתשובה שלימה והעזיבה עצמה הי' השגחה פרטית כאשר הי' באסתר כמו שדרשו חז"ל (מגילה דף ט"ו ע"ב) שזימנה את המן לסעודה כדי שלא יאמרו ישראל מה יש לנו לדאוג אחות יש לנו בבית המלך ע"כ עשתה זאת שיתיאשו ישראל ממנה וישובו בתשובה שלימה וזהו כוונת המדרש אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב חייכם שגואל היינו גאולת כללית ישראל שהגואל הוא אות ומופת לכל ישראל כמו שאמר הקב"ה ליחזקאל מופת נתתיך לבית ישראל שהגואל שאני מעמיד הוא באופן כמו מי שאין לו אב ואם אשר ע"י שהם נעזבים מאד יתעוררו לתשובה וישגיחו אח"כ שזה עצמו הוא ההשגחה הפרטית (מש"מ):
איתא במ"ר איכה על פסוק תרדוף באף ר' אליעזר אומר לפי שביקש עמלק לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים אמר משה לפני הקב"ה רשע זה בא לאבד את ישראל מתחת כנפיך תורה שנתת להם מי יקרא בו ד"א לפי שבקש לאבד את ישראל שעתידין להתפזר מסוף העולם ועד סופו שנאמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ וכו' ע"כ תמוה מאד על שרצה עמלק לאבד את ישראל לא הרע למשה אלא על ספר תורה מי יקרא בו זה הרע לו ולא על כל ישראל כולו ועוד מה כוונת המדרש בד"א שאמר שהוא רוצה לאבד את ישראל שעתידין להתפזר מסוף העולם ועד סופו דמשמע הא אם אינם עתידין להתפזר לא איכפת לי' באיבודן חלילה ועוד דמה שייכות להאי מימרא דר"א למה שאמר במדרש מתחלה מחה אמחה מחה בעוה"ז אמחה לעוה"ב וי"ל עפ"י מה דאיתא במדרש דמלחמת עמלק לא היתה מלחמת הגוף שבא לכלות את ישראל בגופן כי אם מלחמת הדת להשבית מהם התורה וזה כוונת הכתוב כי מלחמה לה' בעמלק שכל המלחמה היתה לה' ולתורתו להשבית התורה מעם ישראל וזה י"ל ג"כ כוונת ר' אליעזר שבא ליתן טעם על מה שאמר במדרש מקודם מחה אמחה בעוה"ז ובעוה"ב ובא ר' אליעזר לומר טעם הדבר שהוא נמחה גם מעוה"ב לפי שהוא בא לאבד את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים דייקא היינו לאבד מהם התורה הקדושה שמביאם לחיי העוה"ב ולרחקם מאביהם שבשמים וע"ז אמר משה רבינו ע"ה רשע זה בא לאבד את ישראל מתחת כנפיך היינו לרחק אותם מלחסות בצל כנפיך שהוא ע"י התורה הקדושה א"כ ספר התורה מה תהא עלי' מי יקרא בו אם ישראל יתרחקו ח"ו מעלי' אך עדיין קשה האיך נתן לו הקב"ה דין קשה כזה למחותו גם מעוה"ז במה שאמר הקב"ה אמחה מעוה"ב זה הוא מדה כנגד מדה שרצה לרחקם מהתורה שיזכו ע"י לחיי העוה"ב אבל מעולם הזה למה ימחה ועל זה מביא המדרש ד"א דלכאורה הי' סברא לומר שלא עשה עמלק זה מחמת שנאה כי אם מקנאתו בהם שכשראה האיך עלו למדריגה רבה וגדולה עד ששמעו עמים הנסים והנפלאות ורגזו וחלו מהם כל יושבי תבל והכל ע"י התורה שנתנה להם עי"ז נתקנא בם ורצה לבטלם מקבלת התורה שלא יהיו יותר בגדולה משאר אומות אבל לא משנאה עשה זאת וע"ז אמר ד"א שאמר משה לפני הקב"ה בא לאבד את ישראל שעתידין להתפזר בארבע רוחות העולם היינו שעתיד הוא לעשות להם צרות אף בגלותם שלא יהי' להם שם שום גדולה וכבוד רק שפלות ובזיון וחוסר כל יבא לכלות אותם מתחת כנפי השכינה ואתה רואה בזה שהכל בא רק משנאתו את הדת ומשנאתו אותם בזה ובבא לכן אמר הקב"ה שימחה שמו של עמלק גם מעוה"ז ומהעוה"ב (מש"מ):
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחו' איתא בתרגום סימן ג' פסוק ב' ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה לי' עבד פלח ואזדבן לי בטולמא דלחמא עכ"ל והנה דלא הו' פלח לאנדרטא שפיר אבל שלא השתחו' לו יען כי הי' עבד לו קשה שסכן עצמו בשביל הורדת הכבוד ונ"ל ע"פ מה דאיתא בשו"ע יורה דעה סימן ק"נ בהג"ה ששרים שיש להם שתי וערב בבגדיהם או שנושאים צלם לפניהם יש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם הגוים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצלם רק להשר ויש להחמיר והנה המן שצוה לו המלך לכרוע ולהשתחו' פשיטא שידוע שבפני המן משתחוי' ולא לאנדרטא ועל זה סמכו בל"ס כל ישראל להשתחו' להמן כי הכל יודעים שמשתחוי' להמן ולא לאנדרטא אבל מרדכי שהי' גם כן גדול אצל המלך כהמן כידוע ממדרש הובא במנות הלוי אדרבא המן הי' לו עבד פלח על זה לא יאמרו הרואים שמשתח' להמן לכן הי' אסור לו להשתחו' מפני מראית עין של אנדרטא וזה אמר מרדכי שלאנדרטא אינו משתחו' ועל דהוה לי' עבד פלח ושניהם טעם אחד שאמר להם מרדכי וק"ל (מש"מ):
ויאמר המלך וכו' ומה שאלתך וינתן לך ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן וכו' לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ ותנתן דת וכו' ויהרגו בשושן שלש מאות איש וכו' תמוה למה בקשה אסתר להנתן דת בשושן גם בי"ד להרוג בשונאיהם והרגו עוד שלש מאות איש וזה הי' תשובה על מאמר המלך ומה בקשתך עוד עד חצי המלכות וינתן לך שיהרגו עוד בשושן וי"ל דאסתר היתה יראה פן עוד יבואו השונאים וילשינו תמיד בכל יום ויום על היהודים ואולי יעשו בו איזה רושם ובפרט כי מלך הפכפך היה (מגילה דף ט"ו ע"ב) ובפרט שהוא הי' באמת שונא ליהודים, (מגילה דף י"ד ע"א וברש"י) ולאו כל שעתא ושעתא אתרחיש ניסא לכן הי' רצונה וכוונתה לבער השונאים מעיר הבירה לגמרי ועד שיבוא אחד ממקום רחוק ויהא לו רשות לכנס למלך ואם גם יבוא ויהא לו רשות לכנוס מ"מ לאו כל יום ויום יתמיד הדבר רק לפעמים ולעתים רחוקים ואין לחוש כ"כ מפני זה שהוא רק לעתים רחוקי' וגם אמרה שיתלו עשרת בני המן שהיו שרים גדולים על העץ שהי' גבוה חמשים אמה ויראו הכל בעיר כי נתלו ולמה נתלו ויהיו יראים עוד לדבר על היהודים כי מה שכתב המלך ספרים שיקהלו היהודים להנקם מאויביהם זה הי' כדי שיעמדו על נפשם אבל התליית בני המן זה אינו להצלת נפשם של ישראל לטובה רק יאמרו שצוה המלך רק למען ישמעו ויראו ולא יזידון לדבר עוד על היהודים כן יחשבו אויבי השם שיאבדו וזה היתה כונתה לטובה (מש"מ):
הכסף נתון לך והעם לעשות בו וכו' כי לעשות דבר עולה ונבלה גדולה לזה צריכין מעות לשוחד ליתן לזה שישתוק לזה שלא יבטל הדבר ולשאר דברים לשחד וזה הכסף נתון לך כדי לעשות עם העם כטוב בעיניך היינו שיהא לך לסיוע להוציא הדבר מכח אל הפועל (מש"מ):
ופני המן חפו הנה המלך לא צוה כן וי"ל שעשו כן יען כי שונאים היו להמן כמאמחז"ל במגילה והיו יראים אולי יראה המלך את פני המן שנשתנה מאד לכמה גוונים מרוב הבהלה ופחד וצער שבא לו פתאום שאתמול הי' גדול כ"כ עד שהכל כורעים ומשתחוים לו והיום הוא בדיוטא התחתונה וירחם המלך עליו להפוך דינו עליו לטוב ובפרט כי מלך הפכפך היה לכן מפני שנאתו חפו פני המן שלא יראה המלך פניו (מש"מ):
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר י"ל מהו הלשון עיר ועיר דהי' די לומר ליהודים להקהל וכו' וי"ל דאחשורוש פחד שמא יקהלו היהודים כולם למקום אחד וילכו ממדינה למדינה להשחית כי עמי הארצות לא יהי' נכונים למלחמה המה מפוזרים ואח"כ ימרדו בו ע"כ אמר אשר בכל עיר ועיר שבכל עיר ועיר יקהלו הדרים בה ולא יקהלו מעיר לעיר אחרת (מש"מ):
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם זה אשר צוה המלך לכתוב שיעמדו היהודים על נפשם ולא בטל האגרות הראשונות לגמרי שלא יהא רשות לעמוד נגד היהודים יען כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וזה הי' טובה גדולה לישראל דאלו בטל אגרות ראשונות לא הי' צרה ולא נקמה באויבים אבל ע"י שלא ביטל הראשונות כי לא יוכל להשיב הוצרך לתת ליהודים רשות שיעמדו לנפשותם וממילא הרגו היהודים בשונאיהם ואבדו אותם והי' נקמה בהשונאים גם עי"ז יראו אז האומות לנפשותם לעמוד נגדם כי אולי ישראל יהרגו אותם רק השונאים אשר אמרו תמות נפשינו עם ישראל היינו אם גם יהיו נהרגים כדאי להם שיוכלו ג"כ להרוג ישראל וזה לא הי' רק עמלקים השונאים הגמורים אמתיים ונהרג עמלק והנה זה הי' ע"י אגרות המן הראשונות שנכתבו בי"ג בניסן ולכן י"ג בניסן יו"ט כן יש לומר טעם י"ג ניסן הגם שאינו מן חשבון הנשיאים ולא ערב יו"ט אין אומרים בו תחנון וכו יעוין בשו"ע או"ח סימן תל"א ובמג"א שם (מש"מ):
להקהל ולעמוד על נפשם הנה כל בי' עשרה שכינתא שריא ואין מזיק אוויר הטומאה (יעויין תורת משה בראשית בפסוק וירדו אחי יוסף עשרה) והיינו להקהל בצבור ולעמוד על "נפשם" שהיתה מלחמת עמלק על "נפש" ישראל (כידוע מהמדרש כמה פעמים) וכן גזר המן על תורה ויו"ט ושבת ומילה ותפילין (יעויין תורת משה ס' שמות) מה שכתוב שם בענין הזה (מש"מ):
ורב בניו יש לתמוה המן ספר לאוהביו והתפאר לפניהם מכבוד עשרו ורב בניו ושמח בזה למה נתברך בברכת ירא השם דכתיב בניך כשתילי זיתים סביב לשלחניך הנה כי כן יבורך גבר ירא השם ולא המן הרשע והנה אחז"ל מאתן ותמניא בניו הי' לו עשרה נתלו עשרה נהרגו והשאר מחזרים על הפתחים (מגילה דף ט"ז ע"ב) והנה במדרש איתא שמונים בנים מחזרים על הפתחים י"ב חודש והוא תמוה טעם שנענשו דוקא בזה שיחזרו על הפתחים י"ב חדש וי"ל הנה כתוב במגילה ע"י שראו עמי הארץ מפלת המן וגדולת מרדכי פחדו וייראו מהיהודים וגדלו אותם כי נפל פחדם על כל העמים והנה כל זה בשושן ובעיירות הסמוכות לשושן אבל בכל העולם אשר היו שם יהודים מפוזר ומפורד בכל העמים בכל מדינות אחשורוש הם לא ידעו מכל זה ולא פחדו ולא יראו מהיהודים והי' יהודים ביניהם בסכנה גדולה ושישלח מרדכי שלוחים בכל העולם להודיע כל זאת הי' מן הנמנע שעי"ז יגדל קנאתם ושנאתם יותר על היהודים באמרם שהיהודים שולחים שלוחיהם להודיע מפלת שונאיהם ושמחים בזה כדאיתא (במגילה דף ד' ע"א ששלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו בין האומות) ועוד תמוה כאשר כתב מרדכי ושלח האיגרות להשיב מחשבת המן הרשע ובמדרש ובספר יוסיפון איתא שמרדכי כתב שהמן שיקר וזייף איגרות הראשונות א"כ האיך ידע מרדכי שיאמינו לו דילמא יחשבו להיפוך שהמן כתב האמת ומרדכי זייף ושיקר בטבעת המלך אבל באמת זה הי' השגחה פרטיית מהקב"ה שהרבה להמן רוב בנים והי' מחזירים על הפתחים בכל העולם י"ב חדש ערך זמן משך מתליית המן ביום שני של פסח עד י"ג אדר שני כדאיתא בירושלמי שנס פורים נעשה באדר שני וכאשר בקשו מתנות אוכל להשיב נפש וסיפרו גודל יחוסם שהם בני המן השר הראשון של המלך ועתה המה בדיוטא התחתונה מחזרים על הפתחים כי מבקשים אוכל להשיב את נפשם כדי שירחמו עליהם לא האמינו השומעים והשיבו להם איך יכול להיות שבני המן שהמה כבני מלכים אשר גדלו ואשר נשאו המלך מעל כל השרים ועבדי המלך ושרוב כבוד עשרו הי' הרבה מאד הכי בניו יחזרו על הפתחים וסיפרו להם המאורע שהמן נתלה ואסתר המלכה נתנה בית המן וכל אשר לו לאויבו מרדכי היהודי ולא נשאר להם מאומה רק לחזור על הפתחים ולא האמינו השומעים איך יכול להיות שהשר הראשון אשר בלעדו לא הרים המלך את ידו לעשות מאומה במלכותו שבין לילה יאבד מגדולתו ויתלה על העץ כאחד מפחותי לסטים רצחנים זה לא ניתן להאמין רק בדו מלבם דבר זה כדי לרמות בני אדם לקבל מהם נדבותם עי"ז השיבו וסיפרו כל פרטי המעשה וכל המאורע הכל כאשר לכל כמו שהיה ויען שראו שהי' קשה להשומעים להאמין בכל זה הוסיפו על דבריהם שאל יתפלאו על זה שאלקי היהודים גדול הוא מאד ועושה להם תמיד ניסים ונפלאות עד אין חקר מאז ומעולם וע"י שמועה הזו שהי' לפלא בעיניהם נתפרסם הקול בשעה אחד בכל העיר ובכל גלילותיה סביב וכן כאשר באו מבניו גם לעיר אחרת לחזור על הפתחים נתפרסם ג"כ שם בעיר האחרת ויען כי הי' לו הרבה בנים שהי' מחזירים על הפתחים במנינם מאה ושמונים ושמונה הי' די שלוחים בכל מדינה ומדינה ובכל העולם לפרסם הדבר כי בלי ספק לא הלכו כולם יחד בפעם אחת אל עיר אחת כי אז לא הי' די ליושבי העיר ליתן להם לאכול לשבעה לערך מאתים איש רק כל אחד ואחד בירור לעצמו איזה מדינה מיוחדת לחזור על הפתחים של אותו מדינה לכן נתפזרו יותר מלמאה מדינות ונתפרסם הדבר על ידם בכל המדינות הקרובים והרחוקים ויען כי בני המן בעצמם סיפרו את כל המעשה בפרטי הדברים ולא שלוחי מרדכי האמינו להם יותר מאלו שלח מרדכי שלוחים ועי"ז נפל פחד היהודים על כל העמים בכל המדינות ולא היה צריך מרדכי לשלוח שלוחים בעצמו ולעורר קנאה והאמינו כי האיגרות השניות ששלח מרדכי כנים ואמתיים הם כי כן שמעו מבני המן בעצמם כל סיפור המעשה וכאשר תמו י"ב חודש בי"ג אדר שני ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בל"ס אז נהרגו הם בין שאר השונאים כי לא נצרכו עוד מאז שישארו בחיים וכן יאבדו כל אויביך השם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (מש"מ):
ומתנות לאביונים יש ליתן טעם על מה שהתקינו מרדכי וסנהדרין מתנות לאביונים יען כי השבע איננו מאמין לרעב וע"י שיאכלו וישתו וישמחו ישכחו בעניים לכן תקנו ביחוד שיהא כל אחד נותן ביום הזה מתנות לאביונים עי"ל זכר לנס שרצה המן ליתן עשרת אלפים לחלקם לעניים ולא הועיל צדקתו להרע לנו לכן אנו נותנים זכר לזה ומועיל לנו לטוב (מש"מ):
וישם המלך אחשורוש מס על הארץ הנה דבר פשוט אם לא קראו פסוק זה לא יצאו ידי מצות קריאה ואפי' אם חסרו תיבה אחת (כדאיתא במג"א סי' תר"צ ס"ק ד' וס"ק ט"ו) מוכח דיש גם בזה מענין הנס לכאורה לא שייך זה לענין הנס כלל וכלל במה ששם אחשורוש מס על הארץ וי"ל דידוע אם העולם יש להם פרנסתם בשפע בלי דאגה והמה הולכים בטלים ממלאכתם המה מספרים תמיד מהחדשות והתמיהות אשר נתהוו בעולם אם כן גם עתה היו מספרים תמיד רק מגדולת ישראל שהיו עד עתה בשפלות גדול ומנקמת שונאיהם והיו מעוררים בזה קנאה ותחרות ובפרט גיורא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאה באפי' ומכש"כ שנהרגו השונאים ונתעלו היהודים והנה תיבת אחשרש בזו הפרשה חסר שני ווין כתוב כאן ודרשו חז"ל (מגילה י"א ע"א אחשרש) שהכל נעשו רשין בימיו והכל קורין אח בימיו ונתרוששו מפני המס הגדול שהטיל עליהם וממילא כיון שהכל הי' רשים ולהם הוי ונהי מפני המסים והי' טרודים תמיד בעסקיהם להרויח ההכרח להם לפרנס עצמם ולשלם המס הגדול לא הי' להם פנאי לדבר תמיד מכל מה שנעשה ולא להשים אל לב מחדש לעורר קנאה ומדנים על ישראל וזה שייך לנס שיעמדו ישראל בגדולתם גם להבא בלי משטין וגם כשמרדכי הראה מעשה תקפו וגבורתו נתקיים גבורתם ותקפם של ישראל ונתחזק הנס יותר כי מרדכי היהודי משנה למלך ומצוי אליו כי עי"ז דיבר תמיד טוב על היהודים ודורש טוב אצל המלך לעמו נגד מה שקמו לפעמים שונאים או אם נתעורר שנאת אחשורוש מעצמו על היהודים וגם ראה עם המתנגדים לתווך השלום וזה ודבר שלום לכל זרעו (מש"מ):
ומתנות לאביונים יש ליתן טעם שתיקן מרדכי ובית דינו מתנות לאביונים שהוא זכר לנס כי המן רצה ליתן עשרת אלפים ככר כסף ואיתא במדרש שרצה ליתן זאת לחלק לעניים ובלי ספק אם הי' מחלק לעניים סך הרב הזה הי' לו איזה זכות צדקה להגין עליו כאשר הגין זכות צדקה לנבוכדנאצר כאשר יעץ לו דניאל ככתוב בקרא והגם שלא הי' המן ניצול לגמרי לכה"פ מפלה גדולה כזאת לא הי' לו על ידי זכות הצדקה ואחשורש השיב לו הכסף נתון לך ולא נתנו לצדקה ולא הי' לו שום זכות כלל ונתלה על העץ וזה רמז לו אחשורש באמרו הכסף נתון לך העץ נתון לך כדאיתא במדרש ובתוספות מגילה דף י"ג ע"ב שהשיב לו המעות לכן תקנו מתנות לאביונים זכר לנס (מש"מ):
ומשלח מנות י"ל שתיקנו זה כי לולא זאת היו העניים ששולחים להם מתנות מתביישים ע"כ תיקנו שישלחו גם לעשירים ולא יהי' נרגש אם הוא עני ועוד לפי פשוטו של מקרא רצה המן ליתן העשרת אלפים ככר כסף מנה לדורן לאחשורש להביא אל גנזי המלך לזכר זה שולחים מנות ואחשורוש לא קבל והנה איתא ברמ"א בשו"ע שאם שולח לחבירו מנות וחבירו איננו מקבלו אעפ"כ יצא ידי משלוח מנות ובזה ניחא כי הנה ממש דומיא לנס שהמן רצה ליתן ואחשורש לא קבל (מש"מ):
וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי וכו' כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורש וגדול ליהודים ודורש טוב לעמו וגו' תיבת כי מיותר וי"ל אחשורש נטל ממנו חצי מלכותו על שבטל בנין בהמ"ק ושבע ועשרים ומאה מדינה נשארו לו כדי שתבוא אסתר בת בתו של שרה ותמלוך עליהם אבל תקפו וגבורתו הי' בזכות צדיק מרדכי ששמוהו משנה למלך ומרדכי זכה לגדולתו יען שדורש טוב וגמל חסד ודובר שלום להם וזה וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי תקפו וגבורתו הי' יען כי מרדכי הי' משנה למלך פרשת גדולת מרדכי היה כי הי' דורש טוב לעמו ודובר שלום (מש"מ):
כי מרדכי היהודי כתיב בפ' כי תשא ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור והנה תיבת ואתה מיותר ויש לרמז בזה מה דאיתא במדרש רבה שמשה שאל לאליהו אם יש אדם כשר בדור והשיב לו יש ושמו מרדכי אמר לו משה לאליהו שילך אצלו שיתפלל פה בארץ ומשה יתפלל שם ועל ידי תפלת שניהם יחדיו יבוטל הגזירה והנה דרשו חז"ל מר דרור זה מרדכי דמתרגמינן מרי דכיא וזה וידבר ה' למשה ואתה קח לך עוד אליך מר דרור מרדכי וק"ל (מש"מ):