אלה תולדות נח, וכל ענין מבול והפלגה, נ"ל כי חטא קין ותשובתו ושבעתים יוקם הי' צורך גדול להורות תשובה כי מה שקיבל תשובת אד"הר אין ראי' כל כך כי הוא הי' יחידי בעולם ואם ימיתנו הרי החריב עולמו ע"כ נשא לו פנים, אבל מה שקיבל תשובת קין אשר הרשיע מאוד זה הוא תנחומי' לעוברי עבירה וכתיב כי עמך הסליחה למען תורא, אך לעומת זה חשבו דור המבול כי אל רחום ה' ולא יטבע מעשי ידיו אפי' בלא תשובה כי איננו אלא מגזם ומאיים לפתח חטאת רובץ וכדומה אבל לא יעשה מעשה לחבל עולם, ע"כ הטביע כל העולם כולו, למען ידעו כי אין משוא פנים אפי' לכל העולם כולו ואין דבר עומד בפני התשובה אפי' ליחיד. ואמנם אח"כ כשנשבע לנח שלא לשחת העולם בכללו סמכו עצמם דור הפלגה ולהיות שוכנים דוקא במקום א' ושפה א' ועצה א' בחטא ידוע כדי שלא יכול להשחיתם מפני שבועת מי נח, והיינו דאמר הקב"ה הן שפה אחת וגו' ולא יבצר מהם כיון שכל העולם א' הוא א"א להשחיתם ע"כ הפיצם ומעתה כל עם אשר יחטא יכלה אותם כי על כל העולם נשבע ולא על אומה א' כפירש"י בפ' שמות גבי פרעה:
איש צדיק תמים הי', ולקמן כתי' אותך ראיתי צדיק לפני, לכאורה י"ל לפמ"ש רמב"ן דסתם צדיק היינו שיצא צדיק בדינו אבל צדיק תמים היינו בכל דרכיו ולא נמצא עולתה בו, והנה חכז"ל האשימו לנח על ששמע מפי הקב"ה קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם וגו', ולא נתעורר כלל להתפלל כאשר התפלל אאע"ה על סדום, ונמצא מן אז והלאה לא הי' תמים ע"כ בתחלה כתי' צדיק תמים ואח"כ אמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני:
עוד נ"ל ליישב ג"כ הכא כתי' את האלקי' פירש"י צריך סעד לתומכו ולהלן לא כתי' כן אדרבה צדיק לפני בדור הזה משמע שלא הי' צריך סעד לתומכו הנה פירש"י בדורתיו יש דורשי' לשבח ויש דורשי' לגנאי י"ל אלו ואלו דא"ח, הנה נח הי' צדיק תמים ויש לומר עד שיעור היותו צדיק לא הי' צריך סעד לתומכו ובזה אמרי' השתא בדור רשעים הי' כך כ"ש אי הי' בדורו של אאע"ה הי' צדיק יותר ולזה אמר לו הקב"ה אותך ראיתי צדיק לפני בלי סעד ואפי' בדור הזה כ"ש בדור צדיקים, אך נח היה גם תמים ולזה הי' צריך סעד לתומכו ואלו הי' בדורו של אאע"ה לא הי' נחשב לתמימות כי אאע"ה הי' תמים בלי סעד והיינו צדיק תמים הי' רק בדורותיו ולא בדורו של אאע"ה והטעם כי את אלקים התהלך נח והי' צריך סעד לתומכו משא"כ אאע"ה וק"ל:
איש צדיק תמים הי' בדורותיו, יש לפרש על פי מה דאיתא במסכת מגילה אמרה רחל ליעקב ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמאותיה (לרמות ללבן) אמר לה אין עם עקש תתפל כתי' ואיתא באגרת הרמב"ם דזה דוקא באקראי בעלמא אבל אם הוא מתגורר תמיד בין הרמאים אם בכל פעם יקיים עקש תתפל יש לחוש על ידי ההרגל יקנה קנין בנפשו מדת הרמאות והשקראז לא יעשה כזאת, והנה דור המבול היה מלא חמס ועל פי דין הי' מותר לנח לסגוייא ברמאיותיה ואעפ"כ לא הלך בדרך אתם וזה תמים הי' בדורותיו אפילו בדור מלא חמס כמוהם. ולהדורשין לגנאי י"ל כי בדה"מ המלאים חמס ושקר נחשב הוא לתמים משא"כ בדורו של אברהם וק"ל (מספר שיר מעון):
*היה בדורותיו, פירש"י יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי וכו' ויש לפרש דשניהם אמת ומר אמר חדא ומר חדא ולא פליגי בוודאי אם הי' נח נשאר במדרגת צדקתו בימי אברהם לא הי' נחשב לכלום אבל מסתמא אם בדור הרע ההוא הי' במדרגה זו של צדקות בוודאי אם הי' בדורו של אברהם הי' נתעלה ויעלה במדרגת תמימותו וצדקותו. ובדרך רמז יש לפרש דנ"ח שנה צדיק תמים היה בדורותיו רמז על אברהם אבינו כמ"ש הראב"ע דאברהם בן נ"ח שנה כשמת נח וא"כ הי' בדורו של נח נ"ח שנה, פירש דנ"ח שנה צדיק תמים זה אברהם הי' בדורותיו של נח וק"ל:
את האלקי' התהלך נח, פירש"י שהי' צריך סעד לתומכו משא"כ האבות דכתי' בהם אשר התהלכו אבותי לפניו לפע"ד זהו התנצלות לנח שלא התפלל על דורו וכ' ר' בחיי מפני שלא הי' כ"א ח' צדיקים אבל אברהם תפלתו הי' אם ימצא שם עשרה, וק' הא אברהם התפלל על תשעה עם צירוף שכינה כפי' רש"י פ' וירא, והרי בימי נח כשאמר לו הקב"ה לעשות תיבה הי' בחיי מתושלח והי' תשעה עם אשתו ובני נח ונשותיהם ומ"ט לא התפלל וכי הי' נח יודע שסופו למות קודם המבול, וא"כ הדר' ק' על נח, וי"ל אאע"ה לא הי' צריך סעד לתומכו הי' יכול לצרף השכינה עם ט' אבל נח כל צדקתו הי' בסעד השכינה א"כ כבר הוא בכלל ט' צדיקי' וא"א לצרפו עוד להשלים לעשרה:
והארץ והנה נשחתה, יל"ד דלעיל סוף בראשי' כבר האריך ברשעת אנשי הדור וסיים ויאמר אמחה ולא הי' המקרא חסר אלא לומר נח איש צדיק ויאמר לו ה' הנני מביא מבול עשה לך תיבה, אבל מה שמספר וירא אלקי' את הארץ והנה נשחתה הוא לא צריך, גם לשון מלאה הארץ חמס איך יחס חמס לארץ ומה שאחז"ל שגם הארץ השחיתה דרכה ותחת חטה יצא חוח ומש"ה הזונין והחטין אינם כלאי' זה בזה עיי' ריש מס' כלאים ק' מה יצה"ר ותאוה שייך בארץ ששינתה את תפקידה, ותו דמשמע בפסוקי איוב דאנשי דור המבול הי' מלאים כל טוב הארץ ולא יצא חוח תחת חטה וגם להבין מ"ט בא"י לא ירד מבול לא גושמה ביום זעם וכי משא פנים יש בדבר להחניף לארץ ישראל שלא גושמה ביום זעם, ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר בהפוך כי בדור המבול אז ארץ הקדושה קנאה קנאת ה' צבאות כדרכה להקיא עוברי עבירה ואמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה ע"כ לא הוציאה להם פירותי' ותחת חטה הוציאה חוח משו"ה החיטין והזונין אינן כלאים, ומפני שקנאתה קנאת ה' לא גושמה ביום זעם אך בכל העולם חוץ לארץ לא חסתה הארץ על כבוד ה' והוציאה פירותי' במובחר ועי"ז הי' לבני אדם שלות השקט ככתוב בס' איוב וזה הי' חמס מהארץ שהי' לה לחוש לכבודה' ולא עשתה ע"כ נשחתה ארץ וזה שחידש בפ' זו וירא אלקי' את הארץ והנה נשחתה שהרי השחית כל בשר דרכו א"כ היה להארץ שלא תוציא פירות' והנה היא מלאה חמס שחומסת את השי"ת שלא לקנאות קנאתו ע"כ הנני משחיתם את הארץ עם הארץ וק"ל:
קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם את הארץ, יש לפרש כך, אחז"ל במס' יבמות דס"ל לר"ע התם זכה משלימין לו (פי' מספר ימי שנותיו הקצובים לו) לא זכה פוחתין לו ומקשה תוס' מש"ס דפ"ק דחגיגה גבי ויש נספה בלא משפט משמע דשנים המתקצרין משנות הרשעים מוסיפין לחיי הצדיקים אלמא חזינן דזכה מוסיפין לו ותי' בתוספ' דזהו לא נקרא הוספה שכבר היו בעולם נגזר על שום אדם ע"ש והנה יש לחקור הא על כר' נגזר על דור המבול שאילו ישובו יחיו עוד זמן מה כל א' כפי הקצוב לו, דאי אפשר שבאותו הזמן כלה קץ כל בשר אי הי' שבים בתשובה מ"מ הי' מתי' באותו שנה ע"כ שהרי אין מוסיפין וזה לא יתכן אע"כ שנקצב על כל א' שיחיה עוד אם ישוב והשתא שלא שבו, שנות רשעים תקצורנה א"כ מן אותן שנים שנתקצרו מהם ינתנו ויוסיפו על שנות נח צדיק הדור וא"כ בדין הי' חי עדיין שאם הוסיפו לו משנות כל אנשי העולם, אע"כ שלא הוסיפו לו וקשה אותן שנים להיכן אזלו הא משמע מתוספ' הנ"ל, שמכיון שנגזרו ונקצבו על שום אדם בעולם אינם חוזרים ריקם ויש לומר הטעם שהקב"ה ממלא אותן השני' ואינן חוזרין אליו משום שקציבת אותן השנים מלבד שהן לטובת האדם שיחי' כך וכך, עוד בו טובה להארץ שנהנית כל זמן שיושביה עליה ואחז"ל אפי' אילנות מבקשין תפקידן אפי' דרכים מבקשין תפקידן ולכן כשחטא אדם בארץ ושנותיו מתקצרות מ"מ האדמה מה חטאה להפסיד מהיעוד שישכון עליה האדם כך וכך שנים לכן הקב"ה ממלא אותן השנים לאיש אחר הטוב לפני אלקי' משא"כ כשגם הארץ חטאה והחניפה להוציא שעורים במקום חטים לכן גם היא נענשה ונתקלקל במי המבול ג' טפחים של עומק המחרישה א"כ חזרו השנים לפני ה' ואין לנח בהם כלום והנה במס' עדיות קורא למספר הדורות קץ ואמר הקב"ה לנח שלא יחשוב בנפשו שבמיתתם יוסיפו לו שנותם וזה פי' הפסוק ויאמר השם לנח קץ כל בשר פי' שנותיהם בא לפני בחזרה כי מלאה הארץ חמס כי גם הארץ חטאה לכן והנני משחיתם את הארץ וק"ל:
*ובדברי תוס' חגיגה הנ"ל יש להסביר תפילת משה רבינו להוסיף לו על שניו שנגזרו לו ק"כ כמרומז בקרא בשגם הוא בשר ואפ"ה ביקש שיוסיפו לו השנים של מתי מדבר שנתקצרו ימיהם אבל מפני שנא' שמעו נא המורים ולא עבר על מדותיו עיי' מס' חגיגה שם לא נתמלא בקשתו. ואכ"ל דנתוספו השנים ההם לפנחס זה אלי' ולכך חי וקים ובמשה רבינו בוודאי השלימו לו מנין שנותיו ק"כ וממילא אם ישראל לא שהו במדבר מ"ם שנה הי' בא לארץ וזה שאמר ויתעבר ה' בי למענכם ותפילת משה רבינו הי' שיוסיפו לו שנים הנ"ל של מתי מדבר:
וישאר אך נח, דרשו חז"ל שהי' מצטער על הטורח או שהכישו ארי, ואומר, כי עוד אחז"ל חזקי' מלך יהודה נצטער ואמר הנה לשלום מר לי מר על שלא זכה להנצל בזכות עצמו אלא בזכות דהמע"ה, וידוע מי שאינו ניצל בזכו' עצמו אין לו רשות לראות במפלת הרשעי' כמשחז"ל גבי לוט שלא זכה לראות במפלת סדום גם אחז"ל נח ניצול בזכות שעתיד לצאת ממנו דהמע"ה, ונ"ל נח שחשב שיהי' כדאי להנצל בזכות עצמו ובקש לראות במפלתן של דורו ע"כ לא רצה להסגיר דלת התיבה כדי שישב בתוכה ויראה בעיניו איך ימותו אלו, אמנם באמת לא זכה לכך ע"כ ויסגור ה' בעדו שצוה ה' ונסגר הדלת מאליו ומזה הבין שאינו ניצל בזכו' עצמו נצטער והיינו וישאר א'ך' נח:
ויום ולילה לא ישבותו, נ"ל דנשבע שלא ישחית או"ה ויקיים ישראל לבדם אלא או"ה יכירו וידעו ה' ויתקיימו אותן שיום ולילה לא שבותו, אבל ישראל שובתי שבת הם ואם לא יהא אלא ישראל לא קיים שבועתו והיינו דדאגו או"ה במתן תורה שמא מעכשיו ה' למבול ישב ואי משום שבועתו יתקיים בישראל והשיב בלעם זה א"א כי יברך את עמו בשלום שהוא שמירת שבת שיקרא סוכת שלום וכדכתי' ונתתי שלום בארץ ר"ת שבתון, וכיון שנותן להם שבת א"א לקיים שבועתו בהם כי יתבטל יום ולילה לא ישבותו:
במסרה ואתם פרו ורבו, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, רמז כי פריה ורביה לא נשנית, ולישראל נאמרה ולא לב"נ והיינו ואתם פרו ורבו מסיני ואילך כשתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואז פסק מלאך המות והיינו ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום והי' קיימים באיש ואפ"ה פרו ורבו עיי' מהרש"א פ"ק דמסכ' ע"ז:
ויחל נח איש האדמה, במדרש לגנאי בתחלה איש צדיק ולבסוף איש האדמה, משא"כ משרע"ה בתחלה איש מצרי ולבסוף איש האלקים, וי"ל לשבח, שנפשו ושכלו הי' איש האדמה שולט על חלקי גופו לאפוקי אנשי העו"הז שהגוף הוא האיש ומושל ומנהיג השכל, הנה ויחל פירש"י לגנאי שנתחלל וי"ל לשבח תחלת עסקו ונטיעתו הי' כרם למען נסך יין להקב"ה, אלא שהחל לשתות ממנו טרם נסכו לגבו', ומדשתה ונשתכר שוב לא זכה שתתקבל קרבנו ועוד שנסתרס ונעשה בעל מום:
ויחל נח איש האדמה, נ"ל נח הקריב ריח ניחוח מבעלי חיים, כהבל מצאנו, אך היותו איש האדמה הי' לו להקריב ג"כ מפרי האדמה כמו קין והי' לו לקדש כרם רבעי ולחללו בשנה הרביעי' ואח"כ כל פריו קודש הלולי' דאחלי' והדר לשתות ואז לא הי' נכשל והי' מתישב ביינו אך במקום חלול כרם ויח"ל נח ע"כ וישכר, וא"ש לשון ויחל ואריכו' ויטע כרם להורו' על נטיעה החייב בערלה ג' שנים ולחללו ברביעית, ולכן נתקלל בן רביעי של חם כפירש"י:
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו ויאמר ברוך ד' אלקי שם ויהי כנען עבד למו יפת אלקי' ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו יל"ד ג"פ עבד למה, ותו בפעם הראשון אמר עבד עבדים ואח"כ אמר רק עבד, ועוד עבד עבדים יהי' לאחיו הלא לא היה עבד לאחיו אלא לבני אחי אביו וכבר הרגיש בזה רמב"ן. ולפע"ד נגד ג' זמנים אמר כן א' כשהי' ישראל עבדים במצרים אז הי' כנען בבחי' עבד העובד השדה לבן המלך עד שיגדל כמ"ש במד' והביאו רמב"ן נמצא הי' כנען עבד לעבדי' של מצרים אחיו של כנען כי מצרים אחי כנען כדכתיב ובני חם כוש ומצרים פוט וכנען (כאן חסר וי"ל זמן השני בזמן בית ראשון בימי משה ולהלן שהשלימו הגבעונים שבאו מארץ כנען וניתנו לחוטבי עצים ושואבי מים וזה ברוך השם אלקי שם ויהי כנען עבד למו שלישית בזמן בית שני שהי' תחת יד יונים והיו אעפ"כ עבדים להם וזה יפת א' ליפת ויהי כנען עבד למו עי' מגילה ט'):
ברוך ה' אלקי שם, יל"ד מ"ט הקדים ארורתו של כנען קודם ברכתו של שם ולעולם פותחין בברכה ובזכות תחלה ותו יל"ד מה ענין ברכת שם כלל בכאן, הנה כתי' ויקץ מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן כבר כתבתי במק"א כי נח מצא עצמו צדיק תמים וראוי לשתות יין ע"ד כל המתיישב ביינו יש בו מדעת קונו אך כשנכשל בו ונתגל בתא"ה הבין כי יש בו חטא בא' מבניו כמו יהושע בן יהוצדק כ"ג שהי' לבוש בגדי' צואים על חטא בני' שנשאו נשים נכריות, ה"נ ויתגל בתוך אהלו שנתגלו בגדיו על חטא בנו ויקץ מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רצה לומר בחטאיו של חם אירע לו זה, והנה רצה לתקנו ע"כ אמר תקונו שיהי' כנען ארור ומקולל לעבד לימכר לבני שם שהוא ברוך לה' ואפי' שיפת ליפת מ"מ שם הוא ברוך כי ישכון ה' בקרב בני שם לעולם, ויהי כנען עבד למו ויתחייב במצות והכשרי' שבהם יהי' כטבי עבדו של ר"ג והמשוחררי' יהי' ישראלי' גרים גמורים וזהו תיקונו וק"ל:
בהפטרה
כי מי נח זאת לי וגו', כי ההרי' ימושו וגו' וי"ל כי יש לחקור מה הי' לו להקב"ה לכפות ההר כגיגי' במ"ת ולכופם על כרחם על קבלת התורה אלא הקב"ה התנה במעשי בראשית אם לא יקבלו התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו ושוב נשבע לנח בימי וכו' מקצוף עליך ומגעור בך הוא ע"כ הי' צריך להכריחם בכפיית ההר לקבל התורה והיינו דכתי' כי מי נח זאת לי וגו', ע"י שנשבעתי שלא יעבורו מי נח עוד על הארץ נכלל בשבועה זה מקצוף עליך ומגעור בך ע"כ אפי' אם ההרי' ימושו ע"י כפי' כגיגית ברית שלומי לא תמוט כדכתי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקו' שמים וארץ לא שמתי:
*בהפטרה
כאשר נשבעתי מעבור מי נח כן נשבעתי מקצוף עליך וגו' ובגמרא דבב"ב פ' המוכר את הספינה אמרי' דרב"בח שמע ב"ק אוי לי שנשבעתי מי מפר ואמרו דכל בר בר חנה סכתא על דלא הפר, והוא סבר דלמא שבועת המבול קאמר ויש לפרש הקב"ה נשבע דאם יגאל ישראל שוב לא יקצוף עליהם להגלותן והיינו שהתפיס שבועה זו במבול שלא יביא עוד ולכך צריך אריכות הגלות עד שיזדככו ויהי' אפשרות לגאולה שלימה ואלמלא האי שבועה הי' אפשר לגאול אותנו וסברו חכמים דרב"בח הי' לו להפר והוא סבר דלמא שבועת המבול היינו משום דהתפיס בשבועת המבול ואם ניתר השבועת המבול ממילא הותר גם האי שבועה:
איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת וגו', י"ל דיש להפליא, הקב"ה הטוב והמטיב איך מטיב לרשעים להאבידם ומאתו לא תצא הרעות בשלמא מה שמייסר הצדיקים בהשגחה נפלאה מאתו ית"ש כאשר ייסר איש את בנו והוא הטבה גמורה ומה שמייסר הרשעים אינם בהשגחה מאתו אלא שמסיר השגחתו מהם וממילא המה כעלה נידף, אך מה שמטיב לרשעים וכל טובה ממנו יתב' הוא ואותה טובה רעה היא קשה איך תצא ממנו ית"ש רעה, וזה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין לתרץ בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און ואותה הפרחה הוא להשמדם עדי עד זהו שלא ידע ולא יבין הבער והכסיל איך אפשר שיצא כזאת מהשי"ת אמר ואתה מרום לעולם ה' כי אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און זה אינו קושי' כי איננו בפועל ממך ית"ש כי רק אתה מרום ואתה מסיר השגחתך וממילא יתפרדו כל פועלי און, אך להפריחם כדי להשמידם זו קשה, ותי' על זה כי הקב"ה עושה גם זה לטובת הצדיקים כי הצדיקים מתייסרי' עי"ז בראותם טובתן של רשעים וגדולתן ועי"ז היסור אין הצדיקים צריכים ייסור בגופם כי די להם ביסור הלז, וסופו של צדיק כתמר יפרח וזהו המשך הפסוקים דלהלן וחכם משכיל יבין מדעתו וע"ז מסיים להגיד כי ישר ה' וכו':