לך לך מארצך, אע"פ שהי' נסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו אנה ילך מ"מ סבור הי' שיוליכהו אל א' המדינות המופקרו' עדיי' ולא ישב בה איש כי זה הי' סמוך להפלגה כי בן מ"ח הי' אברהם בהפלגה כפירש"י לקמן פ' וירא בפסוק אמלטה נא שמה ועכשיו הי' בן ע"ה וזה זמן כ"ז שנה עדיי' לא נתיישבו כל המדינות וחשב שיחזיקהו בא' הגלילות וידור שם ויתגדל אך כשראה הקב"ה במקום שכם והכנעני אז בארץ עם גדול ורם בני ענקים וע"כ יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני משם לעתים רחוקים ואפ"ה לא הרהר ויבן שם מזבח לאל הנראה אליו לומר שנתן תודה לד' ולא הרהר ח"ו:
לך לך, להנאתך ולטובתך, י"ל כי אאע"ה קיים כל התורה כאינו מצווה ועושה וקיי"ל היורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות נוטל כאריס בשדה העשויה ליטע אבל לא בשדה שאינו עשוי ליטע, והתורה מצות אלקי הארץ והוה שדה העשוי ליטע לשמור מצות ה' משא"כ אם ישמור בח"ל ע"כ ההליכה לא"י לטובתו, ולהנאתו כי מצות לאו ליהנות ניתנו כ"א לעול והיינו המצווה אבל אינו מצווה יוכל שפיר ליהנות והיינו להנאתך ולטובתך:
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, י"ל למה לא כתוב כסדר מבית אביך וממולדתך ומארצך כי בתחלה יוצא מבית אביו וכו' כידוע וי"ל דאיתא במדרש דזה הי' ראשון מעשרה נסיונות ע"כ ונקט הקל הקל לאברהם לעמוד בו, תחלה מארצך ואח"כ ממולדתך ועל כולם מבית אביך (מספר שיר מעון):
אל הארץ אשר אראך יש לפרש בארץ אשר הקב"ה יהי' נראה אליו דרק בא"י הוא הנבואה:
אל הארץ אשר אראך ולא נאמר לו מיד אל ארץ כנען יעויין רש"י וי"ל דאילו ידע מיד לארץ כנען שהי' ארץ מבורכת לא הי' ההליכה מתחלה קשה עליו וזה הי' אחד מעשרה נסיונות כידוע וק"ל (מספר שיר מעון):
והיה ברכה, ולקמן והיה תמים, זה והיה הוא צירוף הוי' השולט בחדש תשרי היוצא מס"ת של פסוק ויראו אותה שרי פרעה, והארכתי בזה ופה לא אאריך:
במסורה חמשה והיה, והי' ברכה, והי' תמים, והי נכון לבוקר, ועלה אלי ההרה והי' שם, והיה לי לאב, י"ל איתא בחובת הלבבות "ראשית הפרישות תיקון הפרנסה" דאם תמיד דואג על מזון ומחיה ופרנסה מחשבתו איננו פנוי להבין להשכיל במושכלות בתיקון והשווית המדות לילך אח"כ ממדרגה למדרגה ואם כבר תיקן נפשו בזה והוא תמים במעשיו כאשר ראוי לכל מין אנושי כי הוצרך לקיום העולם ואין חילוק בזה בין ישראל לשאר האומות אח"כ יוכל לקבל עליו התורה והמצות אשר השם יתברך בחר בנו מכל עם ולשון והבדילנו ועטרנו ביותרת הכבוד להיות לו סגולה מכל העמים לשמור לקיים ולעשות ככתוב בספר התורה הזה נוסף על שבע מצות בני נח אשר המה לקיום העולם השפל הזה, וכאשר עוסק בתורה ומקיים אותה נתעלה ונתקדש הולך ממדריגה למדריגה העליונה ומדבק כביכול בהקב"ה ואתם הדבקים בה' אלקי' חיים כלכם היום, ועל ידי זה צדיק מושל ביראת אלקים וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וזה פירוש המסורה בתחלה והי' ברכה שיהא לו ברכה בבית ובשדה ובכל אשר יש לו ועל ידי זה נקל לו לתמם עצמו במדות וזה והי' תמים ואח"כ יקבל עול תורה וזה והי' נכון לבוקר ועלית אל הר סיני זו קבלת הלוחות שניות (קבלת התורה) ועל ידי התורה ומצוותיה ישלים נפשו ויקיים "ובו תדבק" ממדריגה למדריגה עליונה וזה ועלה אלי ההר' והי' שם ואח"כ צדיק מושל ביראת אלקים וזה והי' לי לאב (מספר שיר מעון):
ונברכו בך וגו' אמרו במדרש הגשמים והטללים בזכותך יש לפרש דכאן הוי כעין תנאי כפול אברכה מברכיך ומקללך אאור ובאיסורא לא בעי תנאי כפול כמו שהקשה תוס' ס"פ שבועות העדות על אם בחוקתי תלכו ועיי"ש תירוצם והיינו דקאמר הגשמים והטללים בזכותך והוי איסורא דאית בי' ממונא וכמ"ש התוס' שם ולכך כפל התנאי וא"ש:
ונברכו בך כל משפחת האדמה, י"ל כי הצדיק משפיע טובה לכל העולם ומוריד השפע מלמעלה למטה וזה בתחלה והי' ברכה ואח"כ ונברכו "בך" על ידך כל משפחות האדמה על דרך וריותי נפש הכהנים "דשן" ומכח זה ועמי את "טובי" ישבעו זה ברכת השם ולא יוסיף עצב עמה וק"ל (מספר שיר מעון):
ויקח אברם את שרי אשתו, לקחה בדברים כי נאמר לו שיהי' לו שם בנים והיא יודעת בנפשה שאינה ראוי לבנים, כי עיקור מטרון לא הי' לה והרי לבסוף צחקה בקרבה גם עתה חשבה או שתמות או יקח אשה אחרת עליה וא"כ לא הי' לה לילך עמו ברצון ע"כ לקחה בדברים ופייסה:
וילך אברם כאשר דבר אליו ה', אע"פי שהקב"ה אמר לו לך לך להנאתך ולטובתך בכל זאת הי' כוונתו רק כאשר דבר אליו השם לקיים מאמרו יתברך שמו ואע"פ שהי' בן חמש ושבעים שנה והתחילו ימי הזקנה בכל זאת הלך לקיים ציווי השם יתברך וק"ל (מספר שיר מעון):
והכנעני אז בארץ, פירש"י כובש והולך מבני שם ואמר הקב"ה עתיד אני להחזירה לבניך ומקשי' א"כ מאי קאמר רש"י בפ' בראשית שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים אדרבא הם לסטים שכבשו מזרעו של שם כפירש"י הכא וגם להבין מה אמר הקב"ה עתיד אני להחזיר לבניך וכי אברהם לבדו הי' מזרעו וכי ממנו וממשפחתו כבשהו הכנעני הלא ממשפחה שכבש, לה יוחזר ומה ענין אברהם לכאן, גם להבין תשובת התורה לאו"ה כח מעשיו הגיד לעמו הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו' א"כ לא שבקת חייא לכל בריה כל אלים גבר יאמר ה' ברא העולם ונתנה לאשר ישר בעיניו וכל דאלים וגבר על חברו יאמר ברצונו של הקב"ה נטל מזה ונתן לזה ואע"פ שיש להשיב שאני ישראל שלא בזרועם ירשו את הארץ אלא ע"י ניסי שמים א"כ בלא"ה נמי נאמר אין אנו לסטים, הקב"ה גרש לאלו והושיבנו במקומם. אבל הנלפע"ד הנה נח חלק העולם לבניו והחזיקו שם ובניו בא"י וכל ארץ אסייא וכן אירופ"א ליפת ואפריק"א לחם אך בשעת הפלגה הי' שפה א' ודברים אחדים לעזוב ארצם וחלקם והפקירו והניחו חלקם כל א' וא' ואח"כ כשהפיצם ה' זכה כל א' מההפקר וזכו כנעני' בא"י שהי' לפנים חלקו של שם ועתה זכו מן ההפקר והחוזר וכובש מהם הוא לסטים כי בדין זכו, אך לפי מה שפירש"י לקמן מש"ס פ"ק דשבת דהפיכת סדום הי' נ"ב שנה אחר הפלגה נמצא הי' אברהם אז בן מ"ז שנים והוא לא הסכים לעצתם ולא מחל חלקו שנפל לו בנעימי' לבני שם והכנעני שכבש ע"ד לזכות מההפקר גזל את אברהם ע"כ אמר הקב"ה עתיד אני להחזיר לבניך כי מכל בני שם לא זכו מהם אלא אתה המאמין בה' ולא הסכים עם דור הפלגה שהי' במורדי אור וע"כ כשאומרי' לנו לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים שזכו מהפקר אזי התורה משיבה כח מעשיו הגיד לעמו מי שמאמין ביוצר בראשית, לו נשארה הארץ מחלוקת נח וכנ"ל וז' עממי' לסטים הי' בה ובדין ניטול את שלנו מהם ולע"ד הוא דבר נכון בעזה"י:
ובזה יתיישבו דברי הכתובים במלכי צדק כי גם נצחונו של אאע"ה את ארבעה מלכי' הנוראים האלו הי' שלא בטבע, יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו, ומי שאינו מאמין שהוא מעשי יוצר בראשית, יאמר המלכים כבשו בכיבוש מלחמה כדין וכהלכה, ואברהם גזל מהם, ואסור ליקח ממנו המעשר דהוה כבוצע ברך, גזל סאה חטין והפריש חלה ה"ז מנאץ אך מלכי צדק אמר ברוך אברם לאל עליון "קונה שמים וארץ" כשהוא ית"ש בראם, וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך כשהוא ית"ש מסר המלכים ביד מי שרצה והגון לפניו וכיון שהודה זה מלכי צדק ע"כ ויתן לו מעשר מכל:
ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כי כבד הרעב בארץ, אימתי ירד מצרימה כי כבד הרעב בארץ ישראל ומותר לצאת לחוצה לארץ אם השער הוקר בכפלים ואם גם ירא אברהם שיחטאו המצריים באחת מהנה או בשפיכו' דמים או בעריות וקעבר על לפני עור לא תתן מכשו' מ"מ פיקוח נפש דוחה הלאו דלפני עור (מספר שיר מעון):
ויאמר פרעה אל אברם, מה זאת עשית לי למה לא הגדת וכו' ואקח אות' לי לאשה, י"ל וכי אברהם עשה לו זאת מי צוה אותו ליקח אותה ונלע"ד לפרש הלא ידוע שבזיון גדול הוא למלך לישא אשה שאיננה מכירה וגם משפחתה איננה ידוע אולי פחותה וגרועה היא ועל ידי שאמר אברהם אחותי היא אחות אברהם שהי' מפורסם לשבח ולתהלה, ולכבוד היתה לו לפרעה וזה מה זאת עשית לי אתה גרמת לי אם אמרת אשתך היא הנחתי אותה למה לא הגדת לי כי אשתך היא ואם יראת ממני למה עוד אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה על ידי שאמרת אחותי היא הלא יכלת לאמר נכריה היא וק"ל (מספר שיר מעון):
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וכו' כי אשה יפת מראה את, פירש"י על ידי טורח הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה ע"כ וזה יפת מראה א'ת' בעצמותך יפ"מ ולא על ידי תיקון נוי תכשיטין ובגדים ומלבושים וק"ל (מספר שיר מעון):
אמרי נא אחותי את וגו' ולמה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה, ופי' רמב"ן לאשה מולכת ולא לפלגש, עוד כ' כי שרה לא קיבלה עליה לומר אחותו היא אלא שתקה ע"ש והנה במ"ש אברהם למען ייטב לי רצונו כיון שע"כח מפני פקוח נפש צריכ' לומר שאינך אשתי, אמרי נא אחותי את ונרויח ב' דברי' א' למען ייטב לי בעבורך שאהי' אח אשתו של מלך, ועוד וחיתה נפשי בגללך כי המוציא שקר מפיו לא יכון לנגד עיניו ית"ש ועיי' פ' עשרה יוחסין ליכא קושטא בעלמא ע"ש מעשה רב, ואם תאמר אינני אשתו, הוא שקר, אבל אם תאמר אחי הוא איננו שקר, כמ"ש לאבימלך ואמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי כנלע"ד וא"כ צריך טעם מדוע לא קיבלה שרה על עצמה לומר כן איתא בכתובות נ"א ע"ב מסיק דשביית מלכות גדול מותרת לבעליהן כי לא ברצון נבעלת למלך כי יודעת שלא תהיה לו לאשה מולכת, אבל שבוי' מלכות בן נצר שהי' שפל ובוז משפחות ומצפו' שתהי' לו לאשה ומלכה, אסורו' לבעליהן וכ' שם תוס' דשרה ואסתר צדקניות גמורות הי' ואין ספק בהם, ומותרת לבעליהן ע"ש, ונ"ל כי פרעה הי' מלך גדול ולולי שהיתה שרה אחות אברהם, ואברהם הי' נראה נשיא אלקי' ירואי ומהולל מאוד לולי כן הי' גנאי למלך גדול כמותו להמליך אשה הנלקחת מן השוק ואם היא יפת תואר דיה לה להיות פלגשו אך כיון שהיתה אחות אברהם הי' לכבוד לפרעה להיות איש אלקי' לו לגיסו, והיינו דא"ל פרעה למה אמרת אחותי היא ועי"ז ותהי לי לאשה ולא לפלגש, ומ"מ אל תדאג שמא נתרצית לבעילה ונאסרה עליך, ועתה הנה אשתך אני מעיד לך שהיא אשתך שלא נגעתי בה ועתה קח ולך, הנה כי כן כשאמר אברהם אמרי נא אחותי את הי' בזה סכנה שעי"ז תאסר עליו שמא תתרצה לו אם לא יארע נס בנגעים גדולים, אך אברהם הי' בטוח בצדקתה של שרה שבשום אופן לא תתרצה, כמו אסתר לאחשורוש, ע"כ אמר אמרי נא אחותי את, אך היא בענותנתה לא האמינה בעצמה ולא רצתה להעמיד עצמה בנסיון ע"כ לא קיבלה על עצמה לומר אחי הוא וק"ל:
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וכו' כי אנשים אחים אנחנו, פירש רש"י דומין בקלסתר פנים י"ל ואם אין דומים בקלסתר פנים הכי טוב הריב ביניהם הלא קיי"ל לחד מ"ד מצות תוכחה עד הכאה וחד מ"ד עד כדי נזיפה ולמה להם לריב עוד יותר ונלע"ד דיש לדקדק הלא למה להם לריב תמיד עד שאמר אברהם אל לוט הפרד נא מעלי כיון שראה שדבריו אינם מועילים כלל יניחהו על דרך הלעיטהו לרשע וי"ל דאיתא במדרש עד שלא בא יצחק לעולם לא היו מכירין בין בחור לזקן ואברהם אבינו התפלל עליו והנה אברהם היה דומה בקלסתר פנים אל לוט, ובין זקן לבחור לא היו מכירים והי' באים בעלי השדות הנגזלים ומריבים עם אברהם למה מניח רועיו לגזול מהם, כי לא היו מכירים מי הוא אברהם ומי הוא לוט וחזר אברהם על שלא הי' לו השקט ומנוחה מהם והריב עם לוט וזה שאמר אל נא תהי מריבה ביני וביני' כי אנשים אחים דומין בקלסתר פנים וק"ל (מספר שיר מעון):
ויהי ריב, פירש"י שאמרו לוט יורש הארץ וכו' נראה אחר שהחזיר פרעה את שרה ולא נאמר לו ועתה השב אשת האיש כי נבי' הוא פי' ויודע שלא נגעת בה והיא מותרת לאברהם כאשר נאמר לאבימלך ואפ"ה החזירה אברהם ולא חשש סבור לוט מפני שהיא איילונית ואין קידושין תופסין בה ולא נתקדשה מעולם לאברהם ע"כ מותרת לו וא"כ מוחלט שלא תתרפא ולא תוליד דאל"כ הרי קידושין תופסין בה, עיי' תוס' ריש יבמות, משו"ה חשב שהוא עתיד לירש:
והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולעיל כתי' והכנעני אז בארץ ולא כתיב יושב כי בביאת אברהם לא היו הכנעני' מיושבים ולא מצאו נחת ע"ד ושממו עלי' אויביכם והי' רעב, אבל עכשיו בחטא מריבת לוט והכנעני והפריזי אז יושב בארץ מיושב בישיבה גמורה:
אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה אל מקום המזבח וכו' ויקרא בשם ה', פירש"י מקום אשר הי' שם אהלה בתחל' ואשר בנה אז שם מזבח לה' וקרא בשם ה', חזר עתה, והאריכות נראה למותר הי' די באומרו אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה ותו לא, ובס' בנין אריאל הקשה מ"ט כתי' כאן אהלה בה"א, דלעיל פירש"י שנטה אהל שרה תחלה אבל הכא מה צורך שחזר למקום שנטה אהל אשתו תחלה גם יל"ד לענין מה רמז לנו שנטה אהל אשתו תחלה ונלע"ד ר"פ כיסוי הדם לעולם יאכל וישתה פחות מיכולתו ויכבד אשתו ובניו יותר מיכולתו שהם תלוים בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם ע"כ רמז כאן אעפ"י ששרה הי' צדקת ואברהם טפל לה בנבואה מ"מ זכותו רב ממנה בבנאו מזבח וקורא בשם ה' ברבי' והיא ניזונת בזכותו על כן נטה אהלה תחלה כי היא תלוי' בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם אמנם אח"כ ברדתו למצרים ויצא מארץ לח"ל וגם ביקש ממנה שתאמר אחותי היא והיא לא קבלה עלי' עמ"ש רמב"ן, בזה נפל ממדרגה קצת וניזון הוא בזכותה למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך ואז אי הי' נוטה אהל לכל שאר צרכיו הי' הוא קודם לה כי הוא תלוי בה והיא תלוי' במי שאמר והי' העולם אך כשיצא ממצרים חזר ונתעל' למדרגתו הראשונ' וילך למסעיו הראשונו' עולה מעלות בקודש עד שהגיע למדרגה שהיא תלויה בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם, אל המקו' אשר היה שם אהלה בתחלה חזר כשבנה שם מזבח וקרא בשם ה' והי' אז אהלה בה לפי שהיא תלוי' בו, לאותה מדרגה חזר עתה וא"ש:
אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו, יש לפרש כבר נאמר מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים וע"י המשרתי' נוכל להכיר אדונים וא"כ מריב הרועים נוכל להכיר שגם בין לוט ואברהם יש פירוד לבבות וכיון שהם אנשי' אחים ובטבע אוהבים זה את זה ועכ"ח שיש בלב לוט טינא בענין הדת, המחלקת בינו לבין אברהם ולכך אמר שאל תהי מריבה ביני ובינך שניכרת ע"י בין רועי לרועיך וכיון שיש לך טינא בעהד"ת הפרד מעלי:
אל נא תהי מריבה ביני ובינך וכו', על תיבת נא איתא נגינת פשטא שהיא נגינה מפסקת די"ל דהתחברות רשעים איננו טוב אולי ילמדו דבר ממנו והקב"ה אמר לאחזיהו בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך וזה אל נא בנגינה מפסקת אלא אדרבה תהי מריבה באמת ביני ובינך ולא נהי' יחד כי אנשים אחים אנחנו ואי אפשר שלא להתחבר מפני הקורבה, לעיני בני אדם בשבתנו יחד במקום אחד, ואם הימין ואשמאילה כי אפילו דבר טוב שנקרא ימין אין למידין מהם אפי' אתה הימין אשמאיל אנוכי וק"ל (מספר שיר מעון):
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, עיין רש"י, יש לומר לא שהי' אברהם צדיק רק בהיות יחד עם לוט לעומת לוט נחשב לצדיק גם אחרי הפרד לוט מעמו אמר השם אל אברהם שא נא עיניך וכו והבטיחו ליתן לו את ארץ ישראל כפי שכרו עתה וק"ל (מספר שיר מעון).
אחרי הפרד לוט מעמו, קום התהלך בארץ, נראה לי פרידת לוט היתה סבה להחזיק אברהם בא"י כלו בדין ולא יאמרו לישראל ליסטים אתם, שהרי ד' מלכים כבשו כל א"י וכשרדף אברהם אחריהם וכבשום הרי קנה כל א"י והי' זה כדי להציל בן אחיו, נמצא ע"י פרידתו קנה מדין, אלא שלא הי' צריך לו ע"כ הניח האומי' שם עד שנעשו בניו אומה שלימה ונטלו שלהם מידם כי אע"פ שהחזיקו בם כמה מאות שנים מ"מ הו"ל חזקה שאין עמה טענה והיינו דאמר אברהם לבני חת גר ותושב אנכי עמכם מפרש רש"י אם לא תתנו לי אקח בדין והיינו כנ"ל ומ"מ קנאו דעביד אינש דזבין דיני' כדאי' פ' חבה"ב. ולפ"ז הא דכתי' כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כפירש"י ריש פ' בראשית לא על אלו ז' אומות צריך קרא כנ"ל שבדין גמור היא שלנו, וגם לא יועיל תו כח מעשיו לומר הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, כי האומות לא יודו לזה, אבל ג' ארצות קיני וקניזי וקדמוני שלא הי' בכלל כיבוש ז' מלכים אלו ואותן המדינות עדיין לא זכינו בהם עד לע"ל שאז יהפוך אל העמים שפה ברורה ויודו כולם כי ד' ברא עולם ונתן לאשר ישר בעיניו, ולזה יועיל כח מעשיו הגיד לעמו:
ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם והוא יושב בסדום, בכל מקום פי' רש"י לא שייך קיחה באנשי' אלא שלקח לבו וכבר פירשתי במקום אחר כי אפי' יקח האיש על כרחו ממקום למקום מ"מ איננו אלא טלטול גוש עפר, אבל דעתו ומחשבתו שהוא עיקור אישיותו לא לקח כי מחשבתו נשאר במקום שהי' מתחלתו אא"כ לקחו בדברים שיתן לבו ורצונו למקום ומדרגה שלקחו לשם, והנה לוט נסע מקדם מקדמונו של עולם ולא חפץ בחברת אברהם, אך חפץ בסדום ובחר לו ארץ הככר כמו שדרשו חז"ל, ע"כ כשנשבה ונתרחק משכונת אברהם ומסדום אמר בבחינת אחי אברם ויקחו את לוט בן אחי אברם כי רצונו וחפצו הי' להתרחק מאברהם ע"כ שייך בו ויקחו, אך בכל זאת, והוא יושב בסדום אעפ"י שנשבה גופו מ"מ בכל מקום שהוא עודנו יושב בסדום כי שם מחשבתו ודעתו ולא נלקח משם, ועד"ז בהיפוך ולטובה כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה והוקשה לרמב"ן לפי הספרי דמייתי רש"י דושמתם דברי אלה על לבבכם קאי אלעיל ואבדתם מהרה ותגלו בגלות ואפ"ה ושמתם את דברי אלה שלא יהי' חדשי' עליכם כשתחזרו וקשה א"כ איך יוצדק על זה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הא בגלות קעסיק ובא ולהנ"ל ניחא אע"פ שעל כרחינו אנו בגולה גופינו אבל לא מחשבותינו ובכל מקום שאנחנויושבים אנו יושבי' על האדמה הקדושה במחשבותינו:
הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, יש לפרש עפ"י מה שאיתא פ' שני דייני גזירות דהרוצה לנסך יין ע"ג מזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין ואמרו שולחנו של אדם מכפר, אם השלחן לפני ה' ות"ח מסובין בו וכיון שזה כקרבן ונסכים ממילא הבעל הבית הוא כהן וזה שאמר ומלכי צדק מ"ש הוציא לחם ויין לפני אברהם ושומרי מצותיו ומי לנו ת"ח גדול מאברהם וממילא נעשה זה כקרבן ונסכו והוא נעשה כהן לאל עליון:
אמרינן בגמרא בנדרים נשבע ה' וגו' אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק ראוי הי' לצאת כהונה מזרעו של שם אלא מתוך שהקדים ברכת אברהם להשם ניטלה ממנו וניתן לזרעו של אברהם, ויש לפרש דאמרו חז"ל צדיקים מעצימים כח של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה', ובהיפך מצינו צור ילדך תשי והכוונה דרצון ה' להטיב לבריותיו ולזה נברא העולם וא"כ אם האדם טוב וישר שיכולים להטיב לו נעשה רצון ה' והיינו כאילו מוסיף כח אבל אם חלילה אין עושין רצונו ואין שורת דינו של הקב"ה להטיב לו וכאילו התיש כוחו וזה הוא ענין הכהונה והעבודה והשירות לה' אמנם זה שיוכלו הצדיקים להגדיל הכח זה עצמו הוא ע"י הי"ת שאלמלא הי"ת עוזרו אינו יכול לו ושוב אין ראוי לו שם כהן כצ"ל אבל זה בשאר צדיקים אבל אברהם אבינו אמרו חז"ל שלא הי' צריך סעד לתומכו ומלכי צדק לא הי' מכיר מדרגות אברהם וסבר שגם הוא צריך סעד וע"ז אמר ברוך אברם דברוך לשון שפע דהיינו אברם מושפע מה' עליון אשר לו כח להוסיף כח, שברוך אל עליון שהי' יכול להוסיף כח, והחושד בכשרים לוקה בגופו ולכך כיון שחשד לאברהם שצריך סעד ואינו ראוי בעצם לשם כהונה לכך ניטל ממנו לאברהם, ונענש מדה כנגד מדה:
ויתן לו מעשר מכל, ראיתי בזוהר מפרש ויתן לו הקב"ה נתן לאברהם מעשר מכל והוא ע"ד סתרי תורה שאין אני מבין אבל עפ"י דרכינו אומר עפ"י שכתבתי שבכבישת מלכים כבש ז' אומות שהוא מעשר משבעים אומות וכ"כ בפייט של שבת הגדול שניתן לנו ז' אומות כבת הנוטלת עישור נכסי ולפע"ד זה כוונת מלכי צדק שהקב"ה נתן לאברהם מעשר כבת הנוטלת עישור נכסים אמנם הקב"ה לא כן חשב אלא נתן לו מעשר כמו כהן ונתכהן אברהם, וזהו נשבע ד' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתו של מלכי צדק כדאח"זל במס' נדרי' דקאי על אאע"ה ומלכי צדק ע"ש:
למועד הזה בשנה האחרת, לקמן בפ' וירא למועד אשר דבר אתו אלקי' פירש"י סרט סריטה בכותל וכשהגיע חמה לשריטה ההיא ילדה ע"ש צ"ל שלא סרט במקום זריחת השמש בעת ההיא כ"א יו"ד מעלות אחורנית שהרי קביעת המועד בפסח הי' ולידת יצחק נמי הי' בפסח נמצא שנה האחרת דכתי' בקרא היינו שנות הלבנה ועדיי' יש משנות החמה י"א ימים עד שתגיע לשריטה ההיא אע"כח שרט אחורי מקום החמה בעת ההיא לפי שיעור איחור החמה והבן:
אשר מגן צריך בידיך, וה' אמר אנכי מגן "לך" מלכי צדק בירך על אבידת הרשעי', והקב"ה התפאר בהצלת והגנת הצדיק אע"ג דהכל א' מ"מ טוב להזכיר שמו ית' על הטובה, והיינו ר"פ ג' דמגילה הקורא עומד דפליגי שם למר מברך הנפרע לישראל מכל צריהם והיינו אשר מגן צריך בידיך, ולמר מברך האל המושיע היינו אנכי מגן לך:
והאמין בה', הנה כתי' באחז לא אשאל ולא אנסה את ה' והוא הי' רשע גמור, ובנו חזקי' מלך יהודה הי' צדיק גמור, אמר מה אות כי אעלה בית ה', אך הרמב"ן כ' כאן אע"ג שהבטיח הקב"ה לאאע"ה לזרעך אתן מ"מ לא האמין בזה כי אין הבטחה לצדיקי' שמתיראי' שמא יגרום החטא, ולעיל כ' רמב"ן כשהקב"ה עושה פועל דמיון שוב אינו חוזר, ומתקיימת הגזירה עכ"פ, והנה חזקי' חשש שמא יחטא שום חטא ויתבטל הבשורה ע"כ בקשאות שיהי' פועל דמיון ויהי' בטוח שיעלה בית ה' משא"כ אז שהי' רשע גמור ואפ"ה הבטיחו הקב"ה ע"י הנבי' ולא הי' לו לירא שמא יגרום החטא כי כבר חטא די והותר והקב"ה הבטיחו, ע"כ הי' בטוח שלא תתבטל על כן אמר לא אשאל ולא אנסה:
והאמין בד' ויחשבה וכו', פירש רש"י בשורת הבנים האמין ולא בקש אות אבל בשורת הארץ אמר במה אדע, וי"ל כי ב' דברים קשי' א' לשדד מזל ובפרט מזל בני חיי ומזוני, כמ"ש הראשונים אע"ג דע"י זכות גדול משתנה מזל מ"מ לא זכה אברהם משרה אלא בן א' ומקטורה הוליד כמה בנים מפני שלידת שרה הי' נגד המזל ע"כ אמר אפ"ה והאמין בד' ששדד המערכה, אך השני היותר ק', וממש נמנע, שיסגור דלתי תשובה ויעשה נגד בחירתם ע"כ הי' קשה לו להאמין בשורת הארץ כי אם אולי ישובו הכנענים מדרכם הרעה ע"כ אמר במה אדע:
א"נ עפ"י מ"ש רמב"ן אעפ"י שכבר נתבשר בארץ ובבנים חשב שמא גרם החטא עד שכרת לו ברית בשבועה ע"ש ולעיל כ' רמב"ן כל נבואה שנעשה לה פועל דמיון לא נתבטל כגון כאשר הלך עבדי ישעי' ערום ויחף ע"ש וא"כ בבנים אחר שהוציאו החוצה והראוהו הככבים וגם לפרש"י הגביה למעלה מן הככבים ואין לך פועל דמיון יותר מזה ע"כ האמין שלא יגרום עוד החטא אך בבשורת הארץ לא נעשה לו פועל דמיון אמר במה אדע ולא ידע כי מלחמות המלכים וכיבושם הוא פועל דמיון לכיבוש הארץ:
במה אדע, פירש"י ביקש אות ונענש בידוע תדע כידוע, עוד פירש"י לא בקש אות אלא מה זכות יש לו להוריש את הארץ, ויש להקשות כיון שאפשר לפרש לטובה, מהיכי תיתי לפרש לרעה ולעונשו בידוע תדע, וי"ל הנה הקב"ה א"ל אל תירא שכרך הרבה מאוד וא"ל מה תתן לי ואנכי הולך ערירי דברים אלו צריכי' ביאור, גם מה דכתי' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כ' רמב"ן אברהם חשב זאת לצדקה מאת ה' לא שהוא ראוי בזכותו, הנה בני לאו בזכותי' תלי' מילתא אלא במזל וכ' תוס' ע"י זכות גדול משתנה מזל, הנה כשאמר לו הקב"ה שכרך הרבה מאוד תירא אברהם כיון שבזכות בא הקב"ה עליו א"כ לא יהי' לו בני' כי בני' לאו בזכותי' תלי' ע"כ אמר ואנכי הולך ערירי, אז הוציאו הקב"ה מן המזל, ולא חשב אברהם שע"י זכותו הגדול משתנה מזלו א"כ כבר אכל שכרו הרבה מאוד שא"ל הקב"ה, שהרי ע"י אותו שכר הרבה שידד מזלו וע"כ שוב כשהבטיח לו על הארץ הי' לו לשאול במה אדע איזה זכות שהרי שכר הרבה כבר אכל כנ"ל אבל לא כן הוא, אלא והאמין בה' ויחשבה לו צדקה שהקב"ה עשה כן בצדקותו במתנת חנם ולא בזכותו ונמצא נשאר לו שכרו משלם, וכשהבטיחו על הארץ לא הי' לשאול באיזה זכות שהרי אמר לו שכרך הרבה מאוד ואעפ"כ במה אדע ששאל אות ע"כ נענש וק"ל:
אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי על כן שם הבאר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד, ומפרשי' אל ראי משגיח ורואה באר לחי רואי תרגום דמלאך קיימא איתחזיא עלוהי הרמב"ן פר' וירא משיג על הרמב"ם דס"ל נבואת הנביאי' הי' ע"י מלאכים והשיג דלאו כל המשיג ראיית מלאך יהי' נביא דא"כ תהי' הגר מהנביאות וידוע מלאכים כיוצא באלו, המה ממלאכי השגחה משוט בארץ ומהתהלך בה כמ"ש רמב"ן גבי מלאכי אלקי' עולים ויורדי' בו ע"ש והנה י"ל הגר עצמה הי' מסופקת אם זה הוא מענין נבואה או מלאך ההשגחה ופשיטא לה שהוא רק מלאך השגחה דאחכז"ל מי שלא ניבא כבר בא"י אי אפשר שתהי' תחלת נבואתו בחו"ל ע"כ אמרה אתה אל ראי מלאך השגחה דא' מלא' נבואה וכי הגם הלום ראיתי אחרי רואי כבר בא"י והלא עדיין לא ראיתי בא"י והמקום הלז חו"ל הוא, והודיע לנו הפסוק הלא הוא בין קדש ובין ברד ומתרגם בין רקם וחגרא ומבואר ריש מסכ' גיטין שהוא חו"ל עיי' תוס' שם:
התהלך לפני והי' תמים, במדרש משל לתאנה שמסירי' קוצה והי אתמים ומייתי' לי' רז"ה פ' ר"א דמי' ופרשתי במקום אחר כי אין פרי שהיא כלו אוכל בלי קליפה ובלי פטום ובלי גרעין, כמו התאנה שכלו אוכל ואין בו פסולת כ"א העוקץ וכשמסירי' העוקץ הרי היא תמים כן אאע"ה כלו קודש בר מהערלה אם מסירים הערלה הרי הוא תמים, נראה משל לתאנה כי בכח אברהם הי' יצחק ויצא ממנו בפועל אחר המילה, וקודם לכן הי' מדת יצחק שהוא מדה"ד ממוזג בכחו של אברם, אברם יצחק גמטרי' ישמעאל שהוא תנ"א אותיות אָתן שהוא נקבה של חמור כי בא מהגר מצריות ומצרים קליפת חמור ונקבות הם בחינת אתן, והוסיף הקב"ה ה"י לאברהם שהי' עמו יצחק אברהם יצחק גמטרי' תאנ"ה, והנה שרה אמרה חמסי עליך ישפוט ה' ביני וביניך פירש"י יוד יתירה ע"ש, כי אחז"ל חרם נכנס לרמ"ח איברי' גמטרי' ח'ר'ם' וכשהוא יוצא יוצא מרמ"ח שנא' ברוגז רח"ם תזכור עיין פ' אלו מגלחים, ושרה שאמרה חמסי עליך כעין נזיפה ע"כ נוסף ה"י לאברהם שיהי' גמטרי' רמ"ח רח"ם להוציא ממנו הנזיפה הנ"ל ואותה הה"י ניטל מיו"ד של שרה ונחלקה לב' ההי"ן מחצה לשרה ומחצה לאברהם לרפאות אותו מנזיפה שלה ע"כ ישפוט ה' ביני וביניך על ידי היו"ד יהי' המשפט ביני וביניך ע"כ נתוסף יו"ד בביניך, והנה עד עתה אָתן גמטריא ישמעאל, וניטל יו"ד משרי וניתן תוספ' על א'ת'ן' ונעשה איתן האזרחי הוא אאע"ה:
ויאמר ה' אל אברהם שרי אשתך וכו', וגם נתתי ממנה לך בן וכו' ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר הלבן מאה שנה וכו' ויאמר אברהם אל ה' לו ישמעאל יחי' לפניך, ויאמר א' אבל שרה אשתך יולדת לך בן, יעוין בפסוקים היטב, יש לדקדק כמה דקדוקים ואחד שאחרי הודיע ה' אותו שיהי' לו בן, והתפלל אברהם על ישמעאל השיב הקב"ה אבל שרה יולדת לך בן ובתרגום איתא אבל בקושטא ונרלע"ד הקב"ה אמר לאברהם וגם נתתי ממנה לך בן לשון עבר ויש לפרשו שהבטחת הקב"ה אמת וצדק והוא כאלו כבר נתן אותה כאשר פירשו המפרשי' או יש לומר שכבר נולד ישמעאל על ידי שרה שאמרה לאברהם בא נא אל שפחתי וזה וגם נתתי ממנה פי' על ידיה לך בן, וזה הי' ספק בלבו של אברהם, פירושו, וחשב בענוותו הגדולה כי כבר הוא בן מאה ושרה בת תשעים ולהעשות נס גדול כזה שתוליד לו שרה בן איננו ראוי כמו שאמר במה אדע פירש"י באיזה זכות אלא הכוונה וודאי על ישמעאל והתפלל שישמעאל יחיה לפניך כפרש"י ביראתך כי בעושר וכבוד גדול שנתגדל בבית אביו והוא בן יחיד, בקל לו לחטוא על דרך וישמן ישרון ויבעט והקב"ה הבין מחשבתו והשיב לו אבל בקושטא שרה אשתך יולדת לך בן יולדת דייקא היא בעצמה תוליד וזה סידור הכתובים, הקב"ה אמר וגם נתתי ממנה לך בן ויפל אברהם על פניו ויצחק הלבן מאה וגו' אלא וודאי בכוונה על ישמעאל והתפלל שיחיה לפניך ביראתך כי הוא היורש הכל ולא יבעט והקב"ה השיב לו אבל באמת שרה בעצמה "תלד" לך בן וק"ל (מספר שיר מעון):
ס"פ כיסוי הדם אמר רבא בזכות שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין, בשלמא רצועה של תפלי' דכתי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש פי' רש"י רצועה של תפילי' איכא הנאה בהמצוה) אלא ציצית מאי היא (פירש"י מאי הנאה איכא) ומשני דתני' ר"מ אומר תכלת דומה לים וים וכו' ע"ש ויל"ד למה דווקא נתנו הנהו ב' מצות אמאי דאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ועוד מאי האי דמקשה בשלמא תפילי' וכו' אלא ציצית מאי היא, וכי צריך להנאה והלא די שזכינו להמצוה בעצמה, ניישב תחלה לשון הקרא הרימותי ידי לה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם יל"ד חדא מאי הרימותי ידי אל ה' ועיי' ברמב"ן, ב') מאי קונה שמי' וארץ דקאמר הכת', ג') מאי מחוט ועד שרוך נעל וכו' הו"ל למימר מדבר קטן עד גדול אבל חוט ושרוך נעל שניהם אינם שוים הרבה, ד') חזר ואמר ואם אקח מכל אשר לך, הנה אחז"ל ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ופירש"י בעירובי' ובע"ז וביבמות דלגבי ב"נ לא נאמר מצות והשיב את הגזילה ולא מהני מה שאשיב הגזילה ומתנה בעלמא יהיב לי' עיי' בעירובי' ס"ב רש"י ד"ה לא ניתן להשבון וכו' ועיי' בב"מ כ"ו ע"ב אמר רבא ראה סלע שנפלה וכו', והנה אברהם אבינו ע"ה נהג בעצמו חומרת ב"נ וחומרת ישראל כמבואר בפרשת דרכים כמה פעמי' ע"כ הי' מחשב לגזל אפי' מה שהי' פחות משוה פרוטה כבן נח (ועיי' שם בחולי' באותו עמוד קרי להאי גזל קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקי' גמורי' אינן יכולין להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערי' ע"כ ורצה לקיים נמי מצות השבה כישראל, והנה בב"מ ל"ז ע"ב וב"ק ק"ג ע"ב מבואר בלקח א' מחמשה לאינו יודע מאיזה מהם לקח מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק ופירש"י בב"מ ל"ז ע"ב ד"ה אמר ר' ספרא ויניחום שמניחו ביד עד שיתברר של מי הוא או עד לעולם, ומ"מ מסקינו בבא לצאת ידי שמים משלם דמי מקח לכל א' זהו דעת תוספות שם ד"ה התם דקתבעי לי' וכו' עיי' מה שהקשו וא"ת בפ' הגוזל קמא וכו', והנה עוד נקדי' דז' מצוות שנצטוו ב"נ נקראו מדינית שהקב"ה ציוה לנימוס מנהג ארץ בעלמא למען לא יהי' איש את רעהו חיים בלעו אבל התורה שנתנה לישראל עם קרובו היא שמיימי עבודה צורך גבוה לתקן בשמים ממעל, והנה השלל ששלל אברהם הי' בהתיר' אתא לידו כלקח מקח, ובלי ספק שלא הי' אפשר לברר כל דבר ודבר של מי הוא מכל אנשי סדום וכל אחד צווח שלי הוא ואברהם החמיר לצאת ידי שמי' לשלם לכל א' ולא מבעי' במאי דשוה הרבה אל, אפי' דברי' קטנים הפחותים משו"פ החמיר על עצמו כב"נ לחשבם גזל וכחומרי' דישראל להשיבם ועוד לצאת י"ש לשלם לכל א' והיינו הרימותי ידי לה' פי' רוצה אני לצאת ידי שמים ולא עוד אלא קונה שמים וארץ כתורת ישראל שנקראת תורת שמים וכב"נ תורת הארץ שע"כ נקרא קונה שמים וארץ ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל ששניהם אינם שו"פ אם אקח מכל אשר לך שיהי' מונח בידי עד שיתברר אלא הכל אשלם מכיסי, והנה הא דנהג בחומרי ב"נ וישראל היינו משום שנסתפק אי יצא מכלל ב"נ או לא לכן לעומת זה עשה הקב"ה אותות וסימני' בבניו כל כל רואיהם יכירו כי הם בני אל חי, ישראל יקראו, ונתן להם תפלין וציצית וקאמר בשלמא תפלין הוה שפיר סי' טפי משארי מצות שכבר העיד הכתוב וראו כל בשר כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלא ציצית מאי היא ומסיי' תכלת דומה לים וים לרקיע מרמז למצות השמיימי כנ"ל ודו"ק: