Chatam Sofer on Torah, Kedoshim

דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו ופרש"י פ' זו בהקהל נאמרה לפי שרוב גופי תורה תלוים בה וי"ל עפ"י מה שכתב החובת הלבבות בגודל מעלת הפרישות והבדידות שאין רצון הקב"ה להיות פרוש דהיינו שילך במקום שאין אנשים למדבריות ויערים לבחון ולהשכיל את מעשה ה' כי נורא היא כי לא תהו בראה לשבת יצרה אלא רצון ה' ית' להיות אוהב את הבריות ולחבר עמהם ללמדם בינה והשכל בתורת ה' ואם אמנם שממעט בזה להשלים עצמו אפ"ה הוא רצון ה' להיות אוהב הבריות שעי"ז מקרבן לתורה בחיבור ובדביקות זו ואם כוונתו רק לתכלית זה אז יהי' בחיבור עם אנשים ולבו דבק בה' ואעפ"כ פרוש מכל תענוגי עולם הזה וזה הפרישות בחר ה' וזה שביאר כאן באמרו קדושים תהיו שתהיו בפרישות ונוכל לטעות שענין פרישות היינו בדידות הגוף לכך נאמר דבר אל כל עדת וגו' והיינו פ' זו בהקהל נאמרה שיהי' פרוש אבל מעורב עם בני אדם והטעם מפני שרוב גופי תורה שיקויים התורה בגוף תלוים בזה ללמוד וללמד ולהיות ממלכת כהנים:

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ר"ל כי יש הרבה פרושים בחכמי או"ה והם יותר פרושים מעוה"ז יותר מצדיקי ישראל ואמנם פרישותם מהעולם ותאוותיו משנאתם את העולם לרוב חקירתם כי הכל הבל ולעמל ויגיעה יולד האדם וסופו למות כמות הבהמה, לא כן אנחנו הדבקים בד' חיים אין אנו פורשים מחמת שנאת העולם אלא אוהבים את הבריות כי ה' אוהב את בריותיו וברא בעולם בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהם בני אדם אך אנו פורשים עד שיעור וערך ידוע להתדמות להקב"ה שהוא קדוש והיינו קדושים תהיו פרושים תהיו מטעם כי קדוש אני ה' ועד"ז פירש"י לקמן בסוף הסדר גבי פסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שלא יאמר אדם א"א בבשר חזיר וגו':

קדושים תהיו כי קדוש אני ד' לולא דמסתפינא הוה אמינא כי קדושה משמש בשני אופנים, פרישות מהעוה"ז לעלות לרוחניות וכן בהיפוך אל תגע בי כי קדשתיך ולא יצוייר קדושה אצל הקב"ה ית"ש כי מה פרישות שייך אלא ההיפוך שהוא ית"ש קדוש להשגיח בשפלים ולהתעסק עם הגשמיים מה שאין ראוי לכבודו ומ"מ קדוש הוא א"כ ראוי שגם אתם תהיו קדושים להפריש עצמיכם מגשמיות ולהדבק ברוחניות עליון ואז הקב"ה מתקרב אצלינו ואנחנו מתקרבים לו ובזה יקוים ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כלכם חיים:

דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ד', פי' כי בשני אופנים יומשך אדם נגד רצונו הא' ע"ד שעשה פרעה לבני ישראל לאמר אתם והמלך תעבדו עבודת עבד ונכנסו אל העבודה עם המלך כהולך בחליל אעפ"י שהי' נגד רצונם והשני' ע"ד שמפרשים אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך שיאמר לו הרי אתה חכם ונבון ואדם כשר מבטן למה כה תעשה ואז מבושתו פורש נגד רצונו וע"ז אחז"ל כי פרשה זו נאמרה בהקהל פי' אל כל ישראל והיו בהם אנשים הרבה שהפרישה קשה להם מאד ע"כ אמר דבר אל בנ"י קשות ואמרת אליהם רכות שיאמר להם קדושים תהיו לאלקיכם אם תהיו פרושים תהיו לאלקיכם לו מיוחד כי קדוש אני ד' והרי גם המלך ית"ש עמכם בעבודתכם ועוד כי נקרא אלקיכם וא"כ אנשים כאלו ראוי' לפרישות יותר ויותר ע"ד הוכח לחכם כנ"ל, ואמר איש אמו ואביו תיראו וגו' יובן בתת טעם מ"ט לא נכתב בה גדר הפרישות כדרך שנכתבו כל המצות ומה טעם לומר קדש עצמך במותר לך אם רוצה שנתקדש בזה מ"ט התירה התורה דברים שרוי' לפרוש ממנו והטעם בזה לפע"ד שכל הכתוב בתורה רוב אנשים מקיימין אותה מצות אנשים מלומדה כאשר ראה אביו ויסרו אותו כן יעשה גם הוא לבניו אחריו ולא יוכר עבודתו מרצונו וחפצו לאהבת ד' כ"א המוסיף לו גדרים וסייגים על מה שציותה התורה ומקדש עצמו במותר וזהו איש אמו ואביו תיראו לכך שבתותי תשמורו כי למדו אביו לשמור אותו היום וכן אל תפנו אל האלילים וכן אותן העבירות הגדולות המפורסמות בין האומה אך בזה יוכר בחירה הנפשיית וכי תזבחו זבח שלמים שהוא משל למוסיף מצות וזובח יצרו כי השלמים הן הוספת נדבה מבלי שיכפרו על חטא כלל בהם נודע כי לרצונכם תזבחוהו בבחירה ורצון וחשק ואהבה רבה וזה נ"ל פי' המשנה שהזהירנו רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם פי' שזהו דרך הקדושים כי כן נקרא רבי רבינו הקדוש ואמר שיברור הדרך שאותו הדרך הוא לתפארת לכבוד למי שעשה הדרך ההוא והיינו דרך הקדושה שנתפאר בה הבורא ית"ש ונקרא המלך הקדוש ע"כ כתיב כי קדוש אני ד' ותפארת לו מן האדם ע"ד קדושים תהיו לאלקים שתהיו לאלקיכם לעם ויהי' לכם תפארת יותר משאר בני אדם ועי"ז תזהר במצוה קלה כבחמורה ולא תפלס אורח חיים כי תתקדש אפי' במותר לך כ"ש שלא תגע בשער איסור ח"ו:

איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו י"ל דאב ואם הוא התחלת האדם וכמו שפירשו במדרש על קרא כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני שאח"כ מתגדל והולך ע"י השגחת השם יתברך ושבת הוא סוף המעשה וזה הוא ההמשך אעפ"י שצויתי אותך לכבד התחלת הווייתך תכבד ותיקר ותשמור סוף מעשה בראשית הוא יום השבת ולא יום ראשון ושניהם כאחד טובים:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלקיכם כבר כתבתי במקום אחר כי אביו ואמו הם ההתחלה להוולד כדכתיב כי אמי ואבי יעזבוני וה' יאספני זה הופך פניו וכו' (כדאיתא במדרש שם) ושבת הוא הגמר ותשלום ואלו אזלינן בתר התחלה הי' ראוי לקדש תחלת הבריאה אחד בשבת שאז התחיל הבריאה ועתה אוסיף אני ואומר כי האב ואם אין בכחם לעשות יותר אלא ההתחלה אבל בבורא ית"ש אין פלא במה שברא העולם מי שהוא בלתי בעל תכלית ולתבונתו אין חקר אך הפלא היא במה שאמר לעולמו די ונתן קץ ושיעור ואמר עד פה תבוא ולא תוסיף כי לפי כחו ית"ש יתפשט העולם עד אין סוף והוא שבת ונח כפי חכמתו ית"ש ומשו"ה שובתים בשבת ביום שאמר די ומשו"ה המענג שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים על שהעיד בהקב"ה שאמר לעולמו די וקבע מצרים וגבולים והיינו את שבתותי תשמורו כי אני ה' המהווה כל הוויות והי' ראוי להתפשט עד אין תכלית ואני אלקיכם מדה"ד שנתן קצבה ומדה לכל דבר:

איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו ולבסוף אמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו ר"ל איש אמו ואביו תראו איזהו מורא לא ישב במקומו וכו' ממילא לא הי' ראוי לשבות ביום השבת להתעטר בעטרת ממ"ה הקב"ה ית"ש ומשו"ה גוי ששבת חייב מיתה אך אתם שבתותי תשמורו כדאמרינן מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וסד"א שתסתלקו מכם על יד שמירת שבת מורא שמים לגמרי כאח כריע למלך ע"כ אמר אעפ"י ששבתותי תשמורו מ"מ מקדשי תיראו שלא תסתלקו מורא שמים מעליכם (כדאיתא ברמב"ם ה' בית הבחירה שאין המורא מהמקדש אלא ממי ששכן שמו שם):

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וכן בעשרת הדברות סמך זכירת ושמירת שבת אצל כיבוד או"א והלא דבר הוא, ונ"ל כי כיבוד ומורא או"א מפני שהם מולידיו ואחר דקיי"ל נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא א"כ אין כאן מקום לכיבוד ומורא או"א אך כבר כ' תוס' היינו לכללות העולם אבל צדיקים אשריהם ואשרי דורם ועמך כולם צדיקים אעפ"י שאין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא מ"מ אם רק משמר שבת בזה לבדו מודה ומעיד על חידוש העולם והשגחה וחפץ ויכולת כמ"ש רמב"ן א"כ השומר שבת הוא יכבד אב ואם:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כי הנה כיבוד אב ואם כ' רמב"ן סוף הסדרא שהם שותפים ביצירה עם הקב"ה והשוה כבודם לכבוד המקום ב"ה ע"ש והנה אמרו חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וע"כ עשו הרשע וחביריו שאומרים הרוג בשר ושחוט כי מחר ימותו וכל מגמתם העוה"ז ואינם מאמינים בדין וחשבון להם נח הבריאה בעוה"ז ע"כ הם מכבדים האבות ביותר והוא מהמצות שכליות שהאבות הביאום לעונג העוה"ז ויעקב וחביריו הזוחלים ורועדים תמיד שמא יגרום החטא וחושבין נוח שלא נברא משנברא אין מצות כיבוד ומורא או"א שכליית כ"כ אצלם, האמנם כ' תוס' שצדיקים אשרי להם ולדורם כמו שאומרים ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו אלא שהצדיק אינו מאמין בעצמו שהוא מאותן שנוח לו הבריאה ע"כ נענש יעקב לבסוף על כ"ב שנים שפירש מאביו שגלוי וידוע לפני הקב"ה שנוח ליעקב שנברא ויש לו לכבד השותפים ביצירתם וע"כ אמר הכא על כללות ישראל כל איש ואיש אמו ואביו תראו שנח להם שנבראו ובתנאי את שבתותי תשמורו שאז אפי' עובדים ע"ז כדור אנוש אם משמר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו (גמרא שבת פרק כל כתבי) ונוח לו שנברא וההיפוך השומר כל התורה כולה ומחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא מומר לכל התורה כולה ונוח לו שלא נברא ומה לו ולמורא אב ואם:

עוד נ"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו לפי שאין כיבוד אב דוחה שבת ולקמן הקדים שבת למקדש את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו ודרשו חז"ל ג"כ אין בנין בית המקדש דוחה שבת ונתעוררו המפרשים מנ"ל למדרש הכי איפוך אנא אין שבת דוחה מורא אב ואם ומורא מקדש, ולפע"ד נ"ל דנפקא לי' מלשון שמירה בשבת ולשון מורא בכיבוד או"א ומקדש דמורא אינה אלא כדי שלא יארע הפסד ופשיעה על ידו אבל שמירה היא כעין שומר המחוייב באחריות הדבר דבעי שמירה מעולה ע"כ שבת חשיב טפי ודוחה מקדש ומורא אב ואם:

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם ע"ד דכתיב בפ' ואתחנן ועבדתם שם אלקים אחרים פירש"י שעובדים לגוים עובדי ע"ז הו"ל כאילו עובדים לעץ ואבן ואם הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שולטות ע"כ אמר אל תפנו אל האלילים ללמוד ספריהם וחכמתם ואפי' כתב שתחת הצורה (כמו שאחז"ל שעובר בזה אל תפנו אל האלילים שבת דף קמ"ט ע"א) ואז כשלא תפנו ויהי' קול יעקב ואז ואלקי מסיכה לא תעשו לכם פי' לא תעבדו לעובדיהם לא ישלטו בכם ידי עשו העובד אלקי מסכה:

לרצונכם תזבחוהו ביום זבחכם יאכל וממחרת נ"ל להסביר כי כבר כתבתי הא דבב"נ הלילה הולך אחר היום הוא מטעם דלדדהו העוה"ז יום ואחר מיתתם הוא לילה שלהם ובישראל בהיפך העוה"ז דומה ללילה ואח"כ זורח אורם כיומם אמנם בקדשים הלילה הולך אחר היום כי בקדושי עליונים יפה שעה א' בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וכו' כי שם כבר פסקה העבודה להקב"ה וכאן בשלמים רמז כי יש עוד עולם התחיי' ולרמב"ן בשער הגמול גם אז זמן עבודה ומצות כמו בעוה"ז נמצא לשלמים האלו ה"ל עוה"ז יום ואחר הסתלקות מעוה"ז לילה ובעולם התחיי' עוד הפעם יום וה"ל ב' ימים ולילה אחת לכן נאכל לשני ימים ולילה אחת (בינתיים):

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו וכו' ולא תשבעו בשמי לשקר, יש לפרש לא תגנובו שלא יהי' אדם גוזל כנסת ישראל ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית (ברכות דף ל"ה ע"ב אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית) ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר אערו חז"ל (נדה) שמשביעין לאדם אפי' אומרים עליך צדיק אתה תהי' בעיניך כרשע ורוב עולם נשבעין בשקר ועוברין על שבועתם ויש האומרים ורגיל על לשונם מה אנו מה חיינו מה צדקותינו ואינו אלא לפנים ובלבם רמו עד למעלה במחשבתם היינו ולא תשקרו לומר בפיהם מה שהוא נגד מחשבתם ומסדרי התפלות סדרו לומר כן בנעילת יוה"כ בשעה שלב בני אדם נכנע כל היום בתענית ותשובה שוב לעתותי ערב אפשר שיהי' לבבו שלם באמרו מה אנו ומה חיינו והיינו דאמרינן בברכת השחר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וכו' ודובר אמת בלבבו ואז כשיהי' כן וישכם ויאמר לא על צדקותינו אנחנו מפילים כיון שדובר אמת בלבבו אינו צריך להמתין עד ערב בתפילות נעילה כי אם וישכם בהשכמה ויאמר כן:

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת שם אלקיך אני ה' לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר מדרשי חז"ל ופירש"י ידוע אם גנבת סופך לכחש ולשקר ולשבע לשקר וצ"ע מה שייך אם כחשת סופך לשקר והרי המכחש היינו שמכחיש מה שהפקידו חבירו או הלוהו וכדומה א"כ הרי שתים רעות עשה כחש ושקר ומה סופו לשקר שייך הכא וכבר קים לי' בדרבה מיני' עוד אמרו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת פשיטא שהנשבע לשקר בשמו הגדול הרי חלל ה', ותו באידך קרא לא תעשוק את רעך פירש"י אזהרה לכובש שכר שכיר א"כ אפכא מבעיא לי' לא תלין פעולת שכיר עד בוקר ואם תלין סופך לעשוק את רעך היינו שיכבש שכר שכיר לגמרי ובילקוט איתא על פסוק לא תגנובו בן בג בג אומר ראיתי את שלך בבית חבירך אל תיטול את שלך שלא תתפוס כגנב אלא שבור את שיניו ותיטול את שלך ואמור לו שלי נטלתי מוקי לי' להאי אזהרה שלא יתפוס את שלו מחבירו בסתר בלי רשות ב"ד וצריך להבין מנא לי' הא ומדוע לא מפרש כפשוטו שלא יגנוב הנה בישוב דקדוקים אלו הארכנו בלימוד הו"ת ובכאן לקצר אני צריך שורש הדברים כי הכופר בכל פטרתי' תורה מלישבע כי חזקה על אדם מישראל שלא יעיז לכפור הכל היכי שחבירו ידע בשקרו אבל בטוען נאנסו בפקדון שאין חבירו יודע בשקרו חייב לשבע אעפ"י שטוען הכל נאנסו עיין כל זה בתוס' ב"ק ק"ז ע"א אמנם כי היכי דלא נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ואיך נאמין לו בשבועה מסיק אביי פ"ק דב"מ שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו, והנה הכופר בכל וחבירו ידע בשקרו הרי העז איש רשע בפניו הרי חלל ה' כי שמו בקרב עמו ישראל להיותם ביישנים ולא יעיזו פניהם בזה אעפ"י שיש לו עליו מלוה שלכן פטרתו התורה משבועה כי חזקה אין אדם מעיז פניו ואעפ"י שיש לו עליו מלוה ישנה וזהו שאמר הכתוב לא תגנובו ליטול את שלך מידו ברמי' ועקיפין ע"י שתכפור בפקדונו משום ספק מלוה ישנה כי ע"כ תעשה אחד משניהם או שתבוא לכחש ולומר לא היו דברים מעולם והיינו לא תכחשו או תשקר לומר נאנסו ובאמת לא נאנסו והיינו לא תשקרו ואם תשקר ע"כ תעבור על לא תשבעו בשמי לשקר כי הטוען נאנסו ישבע ואם תכפור ותכחש וחללת שם אלקיך כי חבירך יודע בשקרך ואתה מעיז פניך לכפור הכל הרי חללת ה' אני ה' פי' המייחד שמו עליכם והו"ל חלול ה' גמור ואמר לא תעשוק את רעך וגו' עפ"י דאמרינן ר"פ כל הנשבעין בסוגיא דקציצה חזקה על בעה"ב שאינו עובר על בל תלין ע"ש וזה מבואר בקרא שלא יעשוק לכבוש שכרו כשיש לו עליו מלוה ישנה ולא תגזול (קאי על השכיר) שהשכיר לא יתבע ממנו יותר ממגיע עליו כי חזקה שלא יעבור על בל תלין הארכתי בזה וישבתי בסוגית הש"ס בזה ואין כאן מקום להאריך בזה:

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר ראיתי בשל"ה בשם ראקאנטי שדקדק מ"ט אמר לא תגנובו ומ"ט לא אמר לשון יחיד כמו לא תכלה פאת שדך שנאמר באותו פרשה ועפ"י דרכינו נ"ל דרמז משאחז"ל ברכות ד' ע"ב ר"ה תקיף לי' ת' דני דחמרא הואיל ולא יהיב שיבשא לאריסא אע"ג דגנב מיני' כל דהוה בכרם מ"מ אמרי אנשי בתר גנבי גנוב וטעמא טעים ע"ש והיינו לא תגנובו לשון רבים גנב אחר גנב שגנב ממנו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו ע"ד דאחכז"ל ר"פ שבועות העדות מי שנתחייב לחבירו מנה ותבעו מאתיים לא יאמר אם אודה לו מנה אתחייב לו שבועה דאורייתא אכפור הכל וחוץ לב"ד אתן לו מנה ת"ל מדבר שקר תרחק אלא יודה לו וישבע והיינו ולא תשקרו איש בעמיתו שניהם משקרים זה תובעו מאתיים (שיודע שכנגדו יטעון האמת רק מנה ויתחייב שבועה משום מודה במקצת) וזה כופר הכל כדי שלא תשבעו בשמי לשקר האי לשקר כמו על חנם קמ"ל לא תעשו כן:

לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול י"ל כי כל המקלל חבירו ישראל הרי הוא מקולל כדכתיב אורריך ארור וכדי להציל את זה שנתקלל כדי שלא יכשל במה שאחז"ל כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (גמרא שבת דף קמ"ט ע"ב) נמצא שאעפ"י שהקללה לא תחול עליו אלא על המקלל מ"מ גם הוא לא ינצל מקצת עונש ולהנצל מזה אנו מתפללים ולמקללי נפשי תדום כדי שאמחול מיד ולא יארע תקלה עי"ז למי שנתקלל אך המקלל חרש שאינו שומע ולא ידע למחול נכשל החרש בהנ"ל נמצא זה המקלל חרש עובר על ולפני עור לא תתן מכשול:

לא תעשוק את רעך ולא תגזול כתיב בפ' בראשית ונח מצא חן ואיתא במדרש הוא מצא חן אבל אחרים לא מצאו חן והוא תמוה כיון שכתוב ונח מצא אנו יודעים שרק הוא מצא ולא אחרים וי"ל כתיב שוטטו בחוצות ירושלם בקשו ברחובותי' אם יש איש עושה אמונה כי אסלח לאשר אשאיר יש לפרש דהנה כשבני הדור יושר בלבבם וחפיצים לעשות רצונו יתברך לעשות הישר והטוב רק שיצרם מתגבר עליהם ואינם יכולים לכבוש אותו ולעמוד בנסיון עוני ופרנסה ושאר נסיונות אזי עכ"פ הירא ה' מתכבד בעיניהם ואינו צריך להחבא מהם כי יחשבו בלבבם בראותם אותו מי יתן והיינו גם אנחנו כמוהו לכבוש את יצרינו כמוהו ולא עוד אלא שמחזיקים ומסייעים ומכבדים אותו להיות צדיק ישר ונאמן אבל כשבני הדור רעה בלבבם ועושים הכל בחפץ לבבם במדותם הגרועות אזי גם אחרים שעושים רצון הבורא ית"ש מאוסים המה בעיניהם ושונאים אותם תכלית שנאה ואינם יכולים הצדיקים להראות פניהם בחוץ כי עלולים לידי חרפות ובזיונות וזה כוונת הכתוב שוטטו בחוצות ירושלם ובקשו ברחובותי' שם במקום גלוי בחוצות וברחובות בקשו ושוטטו אם אמצא "שם" איש עושה אמונה שנראה מזה שבני הדור רק יצרם תקפם אבל באמת רוצים לעשות רצון הבורא ית"ש הישר והטוב בעיניו ורק שאור שבעיסה מעכב אזי אסלח להם והיינו נמי כוונת סיפא דקרא לאשר אשאיר כמו שדרשו בגמרא לשאר עמו למי שמשים עצמו כשיריים (מגילה דף ט"ו ע"ב) והכא נמי לאשר אשאיר למי שעושים עצמן כשיריים לגבי האי ירא ה' וזה נמי כוונת המדרש הוא מצא חן אבל אחרים לא מצאו דהנה אם היו דורו של נח מכבדים את הצדיק ומסייעים לו לעבודת בוראו ית' ולא היו חוטאים רק מאשר יצרם תקפם אזי כשהצדיק נח מצא חן גם הם היו מוצאים חן על ידו והי' הקב"ה סולח להם כדברי הנביא שוטטו וכו' אבל בני דורו של נח רעים וחטאים ומורדים נגד הבורא ית"ש היו מחפץ לבבם והי' גם הצדיק נח שנאוי בעיניהם כאשר הוכיח אותם והעיזו לנגדו כמ"ש בגמ' שאמרו ורצו באמת לשבור את התיבה וזה כוונת המדרש הוא מצא חן אבל אחרים לא מצאו חן שהיו מורדים בשאט נפש ועשקו וגזלו משא"כ נח מצא חן בעיני השם וק"ל (מש"מ):

ואהבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה יש לפרש ר"ע לטעמי' דדרש ר"פ איזהו נשך וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך וא"כ כיון שחייך קודמין איך אפשר לקיים ואהבת לרעך כמוך מיהו הא דחייך קודמין היינו בעניני עוה"ז אבל בחיי הנצחיי דהיינו בלימוד התורה חייב ללמד לאחרים אפי' הוא מבטל עצמו מלימודו מ"מ חייב ללמד עם אחרים וע"כ אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה דבענין לימוד התורה הוא כלל גדול לאהוב חבירו כמוך (מ"מ לא אמר רק כמוך כי עי"ז שמלמד לאחרים גם הוא עושה מצוה ומזכה עצמו ושניהם שוים):

וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל וגו' יאמר כי האדם עץ השדה והת"ח עץ מאכל ואחז"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה ולכן אמרו על הלל וריב"ז ור"ע ארבעים שנה למד ואח"כ וארבעים שנה לימד, והנה כל זמן שאיננו בן שלשים עדיין הוא מורדף מיצה"ר בן עשרים לרדוף אך בן שלשים לכח להתגבר עליו כשהוא איש וכיון שעברו רוב שנותיו ולא נצחו היצה"ר אזי הוא בטוח שלא יחטא עוד וזהו סביב לשנת שלשים ולכן עד בן שלשים אין סברותיו ישרים וברורים כ"כ מפני שעדיין מעורב בו סיג ופסולת תאוות העוה"ז ולכן ונטעתם כל עץ מאכל שלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכלו את פריו שהם שלשים מעת לדתו לא יהי' סברותיו מוצלחים כ"כ אמנם בשנה הרביעית שהוא משנעשה בן שלשים יהי' כל פריו קודש הלולים לה' ומ"מ עדיין לא יוצלח להורות בישראל ולהעמיד תלמידים עד שיהי' בן ארבעים לבינה לכן בשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו להוסיף לכם ככם להעמיד תלמידים כנ"ל:

להוסיף לכם תבואתו רמב"ן כ' טעם לערלה כי ראוי להקריב להקב"ה ראשית פרי האילן ושלשה שנים הראשונים אין הפירות טובים ע"כ נאסרו עי"ש וקשה א"כ אחר שכבר נתחלל ע"י פירות שנה הרביעית יהי' מותר לאכול אח"כ פירות של ג' שנים הראשונים ונ"ל אע"ג דפירות ערלה בשריפה כדאיתא סוף תמורה וכ' תוס' דילפינן מכלאים מ"מ בקרא לא כתיב בהדיא מה יעשו בהפירות רק שהם ערלים וכל בר דעת יכלה פירות האילן תיכף מחנטה ואילך טרם שיגיע לבוסר וירויח כח האילן שיוציא פירות יותר טובים בשנה הרביעית כיון שלא הוציא כוחו וליחותיו בפירות ג' שנים ואילו הי' הפירות מותרים אחר שנה הרביעית לא הי' מכלה פירות של ג' שנים כדי שיהיו שמורים לו לאחר שנה הרביעית ומדנאסרו לעולם יכלה הפירות בעודם חונטים אך לפי זה יש לחוש שגם פירות שנה הרביעית יכלה שהרי צריכין פדיון ע"כ טוב לו לכלותם להרבות לו פירות שנה החמישית ע"כ אמר שלא יעשה כן וזה יהי' להוסיף לכם תבואתו (היינו שמעוררו שעל ידי שיהיו קודש הלולים ירבה לו תבואתו):

אל תחלל את בתך להזנותה וגו' ומלאה הארץ זמה עיין פרש"י נמצא אח נושא אחותו וכו' ומכאן למד הרמב"ם דספיקא מן התורה שריא דאל"כ איך משכחת לה ומלאה הארץ זמה הא צריך הוא לבדוק וכן מבואר בהדיא בלשון הרמב"ם בפט"ו מא"ב דין כ"ט ומכאן למד דשתוקי מותר ולא כמ"ש דהרמב"ם יליף מממזר וודאי הוא דלא יבוא:

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אל תפנו אל האובות אל תבקשו לטמאה בהם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן י"ל מ"ש לעיל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו י"ל ע"ד שאחז"ל דא"ל ההוא קיסר לריב"ח מה יום מיומים פי' מאי חשיבותי' דשבת משאר יום א"ל מה גבר בגוברין מאי חשיבות האי גברא משאר גברים א"ל דמרי צבי האדון רוצה בזה האיש א"ל ה"נ בשבת דמרי צבי וה"נ קאמר כשם דגבר בגוברין אמו ואביו תראו כי אני הגוזר כן כך את שבתותי תשמורו כי אני ה' ציויתי וה"נ קאמר את שבתותי תשמורו וא"ת מה יום מיומים אומר לך את מקדשי תיראו משום שאני ה' צביתי וחפצתי ה"ה ביום השבת אני חפצתי והנה התם חזר ושאל מי יימר לנו דהוא יומא דין וה"נ הוה מצי להשיב לו שאל זקניך ויאמרו לך דלא ירד מן בשבת אך הוא המין לא האמין בזקנים ונביאים וקבלת אבות ע"כ הוצרך להשיב לו בעל אוב יוכיח שאינו עולה בשבת וע"כ אחר שאמר הקרא את שבתותי תשמורו דמרי צבי אולי תאמר מאן יימר דזה הוא יום ההוא ותבקש לנסות בבעל אוב אם עולה בשבת ע"כ אמר אל תפנו בידיעה זו אל האובות אל תבקשו לטמאה בהם אלא שאל זקיניך מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

ואהבת לרעך כמוך במדרש ח"א שמע ישראל כלל גדול בתורה וח"א ואהבת את ה' אלקיך ור"ע מוסיף ואהבת לרעך כמוך כלל גדול יותר מזה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה והמדרש אומר דרשוני וחיו, יש לפרש כי ראשית כל עשיית וקיום המצות הוא להאמין באחדותו של הקב"ה ושבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ואם חלילה אינו מאמין זה שהוא מעיקרי הדת כופר הוא בעיקר חלילה וכל מעשה וקיום מצותיו כלא הוא לכן שמע ישראל וכו' כלל גדול בתורה ומוסיף עליו כי עיקר קיום המצות תהא שלא ע"מ לקבל פרס רק יעבוד מאהבה כבן לאב בלי שום תשלומין וזה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כדפירשו רז"ל נפש דייקא אפי' ידע שירד לגיהנם מחמת עבודת השי"ת לא יניחהו מלעבוד מאהבה וזה הכוונה ואהבת את ה"א בכל לבבך כלל גדול בתורה בקיום מצותיו ובא ר"ע ומוסיף אפי' מצות שבין אדם לחבירו שהמה מצות שכליות שלא יעשה אותם רק מחמת שהקב"ה ציוה אותם ולא מחמת שהשכל מחייב וזה כוונת הפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' שתאהוב את חבירך לא מחמת שהשכל מחייב יען שהוא בן אדם כמוך אלא אני ה' שציוה בכך וזה ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה יתפרש ג"כ עפ"י מה דאיתא שם במדרש רבה פ' נ"ד רבנן אמרי אפילו סרגולו של ספר אדם הראשון למדו שנאמר זה ספר הוא וסרגולו (היינו שירטוט) כי אחרי שקיים אדם תרי"ג לשם שמים מאהבה צריך הוא ליישר שכלו ומעשיו על איזה אופן יעשה המצוה שלא יחמיר יותר מדאי שלא יבוא ע"י חומרו קולא יותר לא יוסיף ולא יגרע אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה וכמו שפירשו קדמונינו ז"ל והסר שטן מלפנינו ומאחרינו וגם לפעמים שחושב לעשות מצוה ובא עי"ז לעבירות חמורות ואמרו ז"ל (סוטה ה' ע"ב) השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים, והנה זה הס"ת הלכה למשה מסיני שצריך שרטוט כדי לכתוב על השרטוט כשורה ולא יהי' אחד למעלה מן השרטוט או למטה גם צריך שרטוט מימינו ומשמאלו כדי שלא יכתוב חוץ לשיטה לא מימין ולא משמאל וזה מרמז לנו הסרגול והשרטוט של ס"ת שהמקיים מצותי' יהא מסודר ומיושב בהשכל ודעת לא יפנה חוץ לא למעלה מן השיטה שלא יעלה ויוסיף על המצוה ולא לירד למטה מן השיטה להקל ולזלזל ולא יכתוב חוץ לשיטה לא מימין מרמז שלא יחמיר יותר היינו לימין ולא יגרע ויפחות היינו לשמאל וזה אמר בן עזאי זה ספר דקאי על השרטוט שמלמד לנו על יושר עשיית המעשים על צד היותר טוב כלל גדול יותר מכולם והנה קשה לאדם מאד להשכיל וליישר מעשיו תמיד כל כך אם לא בישועתו של הקב"ה הוא יעשה את שלו והקב"ה ישכילהו ויסייעהו כיון שכוונתו לשם שמים וזה השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שמסייעו לידע ליישר דרכיו שלל יכשל בשום דבר וק"ל (מש"מ):

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן בירושלמי איתא עובדא דהביאו חומש קמי' דצורבא מדרבנן ועביד לי' הידור דכתיב והדרת פני זקן ומקמי תורה קם משום דכתיב מפני שיבה תקום וצריך ביאור מה ענין זה לזה ונראה דחז"ל דרשו זקן היינו יניק וחכים ונראה אפי' חכים טובא אם אינו בר מצוה בשנה י"ד שכבר נכנס לחיוב המצות וי"ד היינו החומש של ימי שנותינו בהם שבעים שנה די"ד הוא חומש של שבעים והיינו דבחומש אמר והדרת פני זקן ובספר תורה אמר מפני שיבה תקום כדאמר שם בפני לומדי' עומדים בפני' לא כש"כ:

כאזרח מכם יהי' לכם הגר ואהבת לו כמוך וזכרת כי גרים הייתם בארץ מצרים פירש"י מום שבך אל תאמר לחברך ר"ל המום הוא בך ולא בו בגר כי אעפ"י שאתה יכול להנותו מי שאכל נבילות ונשק לע"ז ידבק באלקים חיים אף אתה היית כן במצרים וקרבך לפני הר סיני ומה תאמר עכ"פ ממעי קדוש יצאנו אאע"ה הלא הגר הזה יכול להיות כאזרח הוא אאע"ה נקרא אזרחי וכמו שהי' עובדי' הנביא וגר אדומי ונתנבא ור"ע ור"מ ושמעי' ואבטליון אלא שמשה רבינו ע"ה התפלל שלא ישרה שכינה על או"ה ונפלינו אני ועמך שדוקא צריך לדבק באומה הקדושה מטעם שלא תתחדש עוד אומה כמו בני אאע"ה אשר לא יעשו עגל ונהי' ח"ו אנחנו פחותים מהם ח"ו לכן התפלל מרע"ה אחר העגל ונפלינו אני ועמך מכל העם (עיין תו"מ שמות) נמצא מה שהגר הזה אינו יכול להיות כאא"ה אלא ע"כ צריך לדבק עם ישראל משום שעשינו עגל א"כ מום שבך הוא זה ואל תאמר לחברך:

*מאזני צדק והין צדק וגו' בגמרא דרשינן שיהא הן שלך צדק נ"ל לפרש הדרך הממוצע הוא המובחר בכל עניינים כמ"ש הרמב"ם ובכללם מדת האמת ושוה לכל נפש ויוכל לומר בפירוש שאמת דרכו ואין בו משום יוהרא דאם הוא חסיד ומתענה אינו רשאי לגלות וכש"כ דרך רשע שגנאי הוא לו וצריך לשנות ולשקר מפני השלום וע"ז אמר מאזני צדק דהיינו רמז על דרך הממוצע ואז הין צדק שאז יוכל להיות הין שלך צדק ואינך צריך לכחש ולכזב:

אני ה' מקדישכם כי איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת דמיו בו אביו ואמו קלל י"ל עפ"י דאי' במדרש והובא בפייט דשבועות דעשרת הדברות מכוונים זה לקבל זה ה' דברות אחרונות כנגד חמשה דברות הראשונות דכיבוד אב הוא נגד לא תחמוד לומר כל החומד אשת חבירו מוליד בן שמקללו והענין כי איננו בן אבותיו כי מחשבה שמחשב אב החומד באחרת והאם באיש אחר הו"ל הולד כאילו אינו בנם והוא מקללם נמצא יטעון זה המקלל אני איני בנו של זה הגם שעכ"פ חייב מיתה מ"מ אין דמיו בו פי' אין לתלות אשמת מיתתו בעצמו אלא אבותיו גרמו לו הכי הוה ס"ד קמ"ל נהי דכל החומד מוליד בן המקללו מ"מ לא כל המקלל הוא בנו של חומד כי ישראל קדושים ולא יתנו מחשבתם באחרת והבן הרשע הזה לעצמו גרם מיתתו והיינו אני ד' מקדישכם וחזקתכם כשר ע"כ כל איש אשר יקלל אביו ואמו מות יומת ולא יתנצל המקלל שלא קלל אביו ואמו כי הי' מחשבתם באחרת לא כן כי אביו ואמו האמתיים קילל כי חזקתם כשר ודמיו בו הוא גרם מיתתו לעצמו (כי חזקתו בלאו"ה גרוע שקלל ואפילו אחרים שקלל עובר בלא תעשה דלא תקלל):

והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלקיכם ושמרתם את חוקותי אני ה' מקדישכם, היינו שישראל נתקדשו במעמד הר סיני לקבל תורת אמת כל ישראל שוים ושוב כל אחד מקדש את עצמו במותר לו ועי"ז נתעלה יותר עד שבעשותו אח"כ מצות ה' או לומד תורתו הוא באופן אחר בקדושה יתירה ממה שהי' כשקיבל מהר סיני, ועד"ז יהי' בעיניך כאילו היום הזה קבלה מהר סיני והיינו והתקדשתם והייתם קדושים לקדש במותר לך ואח"כ כשהוספת קדושה אז ושמרתם את חוקותי שנתתי לך כבר במ"ת אני ד' מקדישכם יותר ויותר:

איש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו י"ל כפל הלשון דבסוטה אמרינן ונקה האיש מעון דוקא אז המים בודקין אבל כשאין הבעל מנוקה מעון אין נעשה לו נס שהמים בודקין אשתו קמ"ל קרא דאם יש עדים והתראה אפילו אם הבעל ג"כ נאף את אשת רעהו אפ"ה חייבת מיתה והיינו דכפל אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף האיש הזה המנאף את אשת רעהו וק"ל:

*חסד הוא עיין פירש"י וא"ת איך נשא קין את אחותו חסד הוא שנאמר עולם חסד יבנה וכו' יש לפרש דהרי איתא במס' סנהדרין דלכך נברא אדם יחידי ללמדינו גודל מעלות וחשיבות אדם יחידי שכל המקיים נפש אחד כאילו קיים עולם מלא ושלא יהיו הבריות מתגרות שזה יאמר אבי גדול מאביך ויש ללמוד זה יותר ממה שאנו רואים דנשואין אחותו הם מתועבין אצל השי"ת וא"כ יותר טוב הי' שהיו נבראים ב' בריות והי' יכולין לישא זה את זה ולא יקח נשואין מתועבין ועכ"ח שמעלת החסד והשלום מכריע זה וזה שמרמז כאן חסד הוא דעולם חסד יבנה ובשביל השלום והחסד ברא הקב"ה את העולם באופן שההכרח שאח נושא אחותו:

ובזה יש לפרש מה דא"ל הקב"ה לקין הנה קול דמי אחיך צועקים אלי פירש"י דמיו ודם זרעיותיו ויל"ד מה לשון הנה אחז"ל ויהי בהיותם בשדה וכתיב התם גבי נערה מאורסה בשדה מצאה ה"נ נחלקו על תאומה יתירה שנולדה עם הבל ונ"ל טענת קין הי' הרי תועבה גדולה לשכב את אחותו אלא שא"א זולת זה ועכ"פ הנולדה עמי תקח לך וב' הנולדות עמך שייכות לי להרחיק התועבה במה שאפשר ולא שמע אליו הבל ויקם קין ויהרגהו אלא לפ"ז קשה על קין אם כ"כ תועבה בעיניך לבנות עולם מזיווג אחות א"כ מ"ט לא ברא הקב"ה ב' זוגות וע"כ מטעם שנלמוד ממנו שמאדם א' יבנה עולם מלא והמאבד נפש כמאבד עולם מלא א"כ מ"ט הרגת אחיך הנה קול דמי כל זרעיותיו שהי' אפשרי לצאת ממנו צועקים אלי דאחד הוא כעולם מלא:

ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, אחז"ל אפשר אדם זורע בשעת זריעה תורה מה תהא עליה וכו' ואמרו חסידים הראשונים וכו' כיון שחסידים הם מלאכתן נעשית ע"י אחרים, והנה כבר כתבתי לעיל כי עיקר ההבדל עבודת אלקינו לעבודת האומות לאלהיהם כי הם מעשי אבותיהם בידיהם ואנחנו ע"י שאנו מוסיפים מלבנו סייגים וגדרים ניכר עבודתינו ברצון ושכל וזהו שאמר הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכם אתם תירשו את הארץ ביגיע כפיכם כמד"א ואספת דגניך מ"מ אוסיף להתחסד ואני אתננה לכם לרשת אותה בלי שתטרחו בזה אם אהי' נקרא אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים היינו עי"ז שתהי' ניכר ההבדל הגדול ביניכם לבין העמים כנ"ל:

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי פירש"י ואם לאו לנ"נ וחביריו ר"ל והנלע"ד דאחז"ל דאלו לא בא גבריאל וסטרו לנבוכדנצר על פיו הי' מגנה כל שירות ותשבחות של דהע"ה וגם אמרו במס' תענית סוף פרק ב' נבוכדנצר מלך הגון הי' וראוי ליעשות נס על ידו ובאמת ידוע שהי' רשע ושחיק טמיא אך אמר בן זומא אין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נימא היינו הפלסופים האפיקורסים עולים במחשבתם עד למקום האמת ומשם יפרדו אלו ישראל לחיי עולם ואלו לאפיקורסות ולדראון עולם ואין בין המים חיים והמים הרעים אלא מחשבה כמלא נימא והנה רש"י פי' בין הבהמה הטהורה לטמאה בין נשחט רובו או חציו וביניהם כחוט השערה ולאו דווקא בענין שחיטה ה"ה בכל שיעורי תורה מ' סאה וכזית כשר וכיוצא בו חסר קרטוב או משהו פסול ואינו יוצא בו וכדומה ומי שאינו מבדיל בחוט השערה דשיעורו של יוצר בראשית הרי הוא של נבוכדנצר וחביריו שנפרד מהקדושה ע"י הפרשת כחוט השערה כנ"ל:

*איש או אשה כי יהי' בהם אוב וגו' ותחלת הפ' שאחרי' אמור אל הכהנים עיין במדרש שמרומז כאן דמשה ראה דור ודור ומנהיגיו וראה ששאול יצטרך לשאול באוב מכח סכנה וצרה גדולה שמת במלחמה ומשה התפלל עליו איך מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב והשיב לו ה' אמור אל הכהנים שמרמז דע"י חטא נוב עיר הכהנים באה לו זה:

וכל הזונים אחריו וגו' הוסיף לו עונש בפסוק זה כי הזונים אחריו יכרתו ומעתה לא יהי' לו תקומה כי כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה:

כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ברש"י מזרעו ולא כל זרעו שאם נותן איש כל זרעו למולך פטור ממיתת ב"ד והוא תמוה שעל מקצת חייב ועל כולו פטור וי"ל לפי מה שאיתא בכסף משנה הטעם שלכן עדים זוממים מומתים קודם שעשו ב"ד מעשה על פיהם אבל אם הרגו אין נהרגים כי חטאם כל כך גדול שלא יכופר במב"ד י"ל ה"ה בנותן כל זרעו אינו נפטר במיתת ב"ד עי"ל דמי שפוקר כולי האי שנותן כל זרעו ממנו אין למדים אחרים ממנו רק מדברים תהו עליו כי יצא מן הכלל רח"ל ואינו מזיק במעשיו הרעים כל כך אבל מי ששאר בניו מגדל על דרך היהדות ומתנהג כישראל ומחשיבם העולם אותו עי"ז לישראל ונותן אחד למולך רח"ל זה מחלל ומטמא רח"ל שם קודש ומחלל השם שלמדין ממנו שאר העם כמובן ועיין רש"י יומא פ"ח שזה עיקר חילול השם אם אחרים למדין ממנו לזלזל במצות והנה לבן הי' כופר חוקר ועע"ז בגלוי ולא הי' מזיק כל כך כעשו שהי' צבוע ומעשר התבן ולמדים יותר ממנו דבריו הרעים ויבוא יעקב שלם מבין שניהם בגופו ובממונו ובתורתו וק"ל (מש"מ):

איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ונוקב שם ה' מות יומת יל"ד מה נשיאת חטא דקאמר ונלע"ד דהרשע המגדף הזה ביציאתו מב"ד של מרע"ה מחוייב לגלג על כל התורה ואמר תדעו כי אין ממש הרי הוא מברך השם והרי הוא ראוי שימות מיד לשעתו כמ"ש אשת איוב ברך אלקים ומת, ואתם תיראו כי לא יקרני דבר ש"מ לית דין ולית דיין ושקר נחל כי כמה מברכי ה' בעוה"ז, והקב"ה מלך העלוב ומי כמוך באלמים נושא חטאו של אלו עד יבוא יומם, ובין כך אם יש כח ביד ב"ד של מטה לדונו מחוייבים לדונו והיינו דא"ל הקב"ה דעו כי איש אשר יקלל אלקיו ונשא חטאו הקב"ה נושא חטאו ולא נעשה פתגם הרעה מהרה מ"מ ונוקב שם ה' מות יומת בב"ד שלמטה:

כת' תוספת שלהי מסכת מגילה בשם מדרש דלכך קורין פ' עריות ביוה"כ במנחה לומר לא תגלה חרפתינו ודוחק כי אין ערוה לשון חרפה כי אם לשון דביקות כמער איש ולויות ומאד תמהתי על תמיהתו של הר"ן על נוסח הברכה אקב"ו וצונו על העריות ומאי קושיא שהרי פירושו וצונו על הדביקות מער איש ולויות שבתי וראיתי כי בדביקות גופו חרפה ובוז היא רק התכלית הטוב פרי' ורבי' ולא הי' לברך על הדביקות המגונה אלא על פ"ו והוא מברך סתם ומשוה כל הדביקות יחד אפילו אם הולדות ממנו ממזרים ואין תכליתו טוב וג"כ נקרא עריות והנה הקב"ה כביכול עם ישראל כמער איש ולויות לתכלית הטוב אבל אם ח"ו מקבלים טובתו ללא תכלית המכוון הוה ח"ו כערוה של איסור וע"כ אנו מתפללים להקב"ה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והיינו שביוהכ"פ אחר שאנו מקוים שהקב"ה יתן לנו כל טוב אנו מתפללים שלא תהי' ח"ו הטובה לריק כבא על הערוה אלא יהי' הדביקות חיים כולכם היום:

בזקני ת"ח כתיב בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ובזקני ע"ה כתיב מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח עיין מתניתין סוף מס' קינים ויל"ד דהל"ל ובאורך ימים תבונה כמו בישישים חכמה ונרלע"ד דזקני ע"ה מלבד שהם בעצמם מתטפשים אף חכמתם שבימי בחורתם מתטפשת לדורות הבאים אחריהם כי כן דרכם בחכמת העוה"ז שלעולם דוחים דברי ראשונים ואומרים שלא עמדו על הטבע והאחרונים התחכמו יותר נמצא הוא עצמו מתטפש וחכמתו נסרח בחייו שרואה תלמידיו הבאים אחריו ישימו לאל מילתו והיינו מסיר שפה לנאמנים שיבטל מילולו ונואמו כי נתטפש ועוד טעם זקנים יקח שהצעירים טובים מהזקינים אך בחכמי ת"ח אינו כן אלא כל זמן שמזקינים הם בעצמן מתחכמים יותר ולא עוד אלא תלמידים הבאים אחריהם לעולם יכבדו דברי הראשונים ואומרים עמהם תמות חכמה ואם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם וכו' וא"כ אמרו רבנן בכפילה בישישים חנמה כי הזקנים דעתם מתוספת ואורך ימים תבונה והחכמה שמאורך ימים ומימים הראשונים היא תבונה וק"ל:

כן יעמוד זרעכם ושמכם והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' משמע שהי' מהראוי לעלות גם עתה לרגל בכל שבת וחדש אלא משום מצות עונה א"א שאינם טהורים בשבת וחדש כי גם בר"ח היא מצות עונה אחר חצות הלילה כמ"ש האר"י ז"ל הובא במג"א סימן ר"מ ואולי זאת היתה תשובת השונמית לבעלה כששאל מדוע את הולכת אליו היום לא שבת ולא חדש השיבה היא ותאמר שלום ר"ל שלום בית שהיא טהורה ומשועבדת לעונה בשבת וחדש ומשו"ה תלך ביום שאינו שבת וחדש וה"נ לע"ל שיעמוד זרעכם ושמכם ובלע המות לנצח תו אין צורך כ"כ בעונה ופרי' ורבי' ע"כ והי' מדי חדש בחדשו ועיין פ"ק דע"ז:

המתקדשים והמטהרים אוכלי בשר החזיר וכו' במדרש לע"ל הקב"ה נוטל ס"ת בזרועו ואומר מי שקיים מה שכתוב בזה יבוא ויקבל שכרו מיד באים אוה"ע ואומר הקב"ה מי שלא אכל נבילות וטריפות יקבל שכרו והוא תמוה וי"ל הלא הרבה ורוב מצות ובפרט שבין אדם לחבירו שכליות המה וגם אוה"ע מקיימים כגון כיבוד אב ושאר מצות שבין אדם לחבירו ועל זה לא יקבל שכר רק אם עושה מצות אלו רק למען שמו כאשר צוה הקב"ה ואיתא שרוב אפיקורסת רח"ל מתנוצץ באדם על ידי אכילות נבילות טריפות ויען שאו"ה אוכלים כזה ממילא מובן כי מצותיהם שמקיימים רק יען ששכל שלהם מחייב אותם ובזה אין להם שכר ומובן המדרש וק"ל (מש"מ):

בהפטרה

הלא כבני כשיים אתם לי בני ישראל ודרשו חז"ל מה כושי משונה בעורו אף צדיקים משונים במעשיהם יש לפרש ידוע תרי"ג מצות צריך לקיים כל אחד מישראל אבל לא דרך אחד להם זה מתאמץ יותר בתורה וזה בעבודה וזה בגמ"ח זה במצוה זו וזה באחרת ומשונים מאוד במעשיהם מ"מ כוונה אחד להה לעבוד הקב"ה בכל לבבם והנה הכושי בתוכו אבריו ודמו ומראיהו הכל כמו שהוא בבני אדם הפשוטים רק החצוניות בעורו החיצון הוא משונה וזה מה כושי משונה "בעורו" רק בעורו כך צדיקים משונים במעשיהם רק "במעשיהם" אבל תוכם וכוונתם אחד הוא לעבודת הש"י לטובה: