Chatam Sofer on Torah, Ha'Azinu

*הזי"ו ל"ך (הוא הסימן שפסקו בו הלוים בבהמ"ק בשיר של מוסף שבת) עיין תשובת זכרון יוסף וכבר כתבתי במק"א וי"ל דהרי למרע"ה ניתנו כל הכתרים שהורידו ישראל עדים בהר חורב והם המה קרני הודו וי"ל שאינם לו בעצמם אלא שנפקדו בידו כפקדון עד שיזכו להם ישראל ויוחזרו להם כאשר באמת לע"ל יוחזרו להם כמו שדרשו חז"ל פר"ע על פסוק שמחת עולם על ראשם וע"כ חשבו שהזיו ההוא איננו לו בעצם אך כשמת מרע"ה ולא הופקדו אצל יהושע אלא הי' פניו כפני לבנה אמרו אוי לאותה בושה ואמרו למשה הזיו לך לגמרי בעצם ולא רק כהופקד אצלו:

*האזינו השמים וכו' יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וכתיב בהפטרה אהי' כטל לישראל ואחז"ל כנסת ישראל בקשה שלא כהוגן ויבוא כגשם לנו אמר הקב"ה בני אתם מבקשים כגשם שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אני אהי' כטל לישראל שמתבקש לעולם ונלע"ד דאמרו במדרש בשעה שחכם יושב ודורש והעם שומעים הקב"ה מוחל עוונותיהם של ישראל והטעם כי העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין עונותיו אין הכוונה שאדם אחר מביישו אלא שהוא מתבייש בינו לבין עצמו לאמר מה עשיתי כי פעלתי און כמו שלמדנו זה משאול שנתבייש מפני עצמו ובוש מלהזכיר אורים ותומים וה"נ בשעה שחכם דורש ומזכיר כמה עניני מוסר ודינים וענינים ברבים וכל אחד השומע ויודע בעצמו שנכשל בדבר זה אעפ"י שחכם לא כיון עליו ח"ו ולא ידע כלל מזה מ"מ הוא מתבייש בינו לבין עצמו וטובה מרדות א' בלבו של אדם הקב"ה מוחל עונותיו בשמיעה בעלמא בלי שום מעשה בפועל נמצא אם דברי הדורש הם כמטר שהשומעים מצטערים בהם אזי ממילא הם כטל לישראל טוב לכולם וע"ז התפללו כנסת ישראל ויבוא כגשם לנו שנתעורר ע"י התעוררת נביאיך וחכמיך ונתבייש בעצמינו ויהי' (ממילא תזל כטל אמרתי) כגשם ועי"ז יהי' כטל לישראל והן הנה דברי מרע"ה יערוף כמטר לקחי כנ"ל ואז ממילא תזל כטל אמרתי ומסיים כי שם ה' אקרא אני ואתם לא תעשו שום דבר אלא תשמעו ותאזינו וממילא הבו גודל לאלקינו כי כשחכם דורש והעם שומעים הקב"ה מוחל עונותיהם ונתקדש שם שמים:

*אית' במדרש מי שחושש באזנו מהו לרפאותו בשבת כך שנו חכמים פיקוח נפש דוחה שבת י"ל בדרך רמז דהפוסקים פלפלו אי מותר בשבת לומר ווידוי הואיל ונחת הוא לו או דלמא אפ"ה מצערו ואסור א"כ לכאורה גם לת"ח הדורש בשבת דברים קשים כגידין דברי מוסר ששומעין רק בהכרח יהי' אסור רק בשבת שובה שהוא קודם יוה"כ ואיתא בספרים שבשבת זה צריך לתקן את כל אשר קלקל וחילל בשבתות השנה א"כ אם לא עכשיו אימתי והוי פיקוח נפש ולכך שרי ויש ללמוד זה ממשה רבינו דלדעת סדר עולם מת בשבת והובא ברא"ש בערבי פסחים ובאותו יום אמר כל אלו דברי תוכחה וקנטורים משום דאם לא עכשיו אימתי וזה כוונת המדרש הנ"ל מי שחושש באזנו שאינו שומע ברצון דברי תוכחה אי שרי לרפאותו בשבת וע"ז השיב היכא דפקוח נפש שרי:

*והנה דרך התוכחה ליחיד צריך להוכיח בלשון רכה משא"כ לרבים כיון שאינו פורט למי הוא מוכיח יכול לומר דברים קשים וזה שרמז כאן יערוף כמטר לקחי ותיזל כטל המטר אינו נוח לעולם אבל הטל נוח לעולם ודשא היינו התלבשות הארץ כפירש"י אבל עשב הוא יחיד וגם מ'ט'ר' ר"ת מ'שאכם ט'רחם ר'יבכם ו'ט'ל' ר"ת ט'וב ל'כל ופעמים יערוף כמטר שאינו נוח ולפעמים יהי' דבורו כטל שנייח ומפרש כשעירים עלי דשא היינו רבים וכרביבים עלי עשב היינו יחיד וי"ל גם רישא דקרא כיון לזה דשמים היינו הגדולים והארץ הקטנים ובפ' יתרו נאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל פירש"י לנשים בלשון רכה ולאנשים קשים כגידין ואם הגדולים שומעין דברים קשים כגידין לומדין הקטנים ק"ו לשמוע ברכין והיינו האזינו השמים ואדברה הוא דיבור עז ותשמע הארץ אז ישמעו הקטנים אמרי פי דברים רכים:

*ועוד יש לפרש דברי המדרש הנ"ל בדרך דרוש שאמרתי זה על בר מצוה שלי כשנעשיתי בן י"ג שנה דהרי ס"פ יה"כ יליף פקוח נפש דוחה שבת ק"ו ממילה שהיא רק באחד מאבריו ודוחה שבת ופריך תינח וודאי ספק מנ"ל והוכרח ללמוד מקרא אחר אלא דבלא"ה יש לכאורה פירכא על לימוד ממילה דהרי שבת אות על בריאת שמים וארץ וחז"ל דרשו אם לא בריתי שמים וארץ לא שמתי היינו מילה וכיון שבשבילה נבראו שפיר יוכל לדחות שבת שהוא אות על הבריאה דאם אין מילה אין כאן בריאה מיהו מצינו דדרשו חז"ל אם לא בריתי על התורה ואם לא בריתי היינו תורה ואם כן אין כאן פירכא הנ"ל אלא דריש פ"ק דע"ז הקשו על דרש הזה דא"כ שמים וארץ הם נוגעין בעדותן ועיין בתוס' שם וממילא מהא דקרא השמים וארץ ואמר האזינו וקראם לעדות מוכח כאידך פי' דקאי אם לא בריתי על מילה וא"כ יש פירכא על ק"ו ממילה ולכך שאל אם דוחה פ"נ שבת ואמר אפ"ה כך שנו חכמים וכך קבלנו דפ"נ דוחה שבת יהי' מאיזה קרא שיהי':

יערוף כמטר לקחי וכו' כשעירים עלי דשא כתיב כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כן יהי' דברי אשר יצא מפי וכו' תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכו' והי' לה' לאות עולם ואמרו חז"ל היינו מקרא מגילה וקאי אימי פורים כי אמרו חז"ל פ"ק דר"ה אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה עתים לטובה כגון שנגזר מעט גשמים וכששוב עושין רצון הקב"ה שולח אותם בזמנו במקום זרע וכשנגזר גשמים הרבה ואין עושים רצונו אזי מורידם במדבריות ויערות והנה מ"ח נביאים שנמשלו למטר אלקי המטירו מטר הרבה על ישראל ולא הועילו כי המקבלים היו ערלי לב כמוריד מטר הרבה במדבריות ויערות על הנעצוץ וסרפד ללא הועיל וכשהיו עתים לטובה ע"י מעט מטר הסרת טבעת קיימו וקבלו ובא מעט מטר ההוא על לב שומע והחזירן למוטב ומה שהי' נעצוץ נעשה ברוש והסרפד נעשה הדס וה"נ התפלל מרע"ה על זה שיותן מטר וטל בפיו להמטיר על ישראל נגד הארץ אנשי ארץ הם ישראל השומעים שיהי' כדשא ועשב ולא נעצוץ וסרפד כדי שמטר שלו יבוא בזמן הראוי ומקום הראוי:

*כי שם ה' אקרא מכאן למדו חז"ל ברכת התורה שברכו כל מ' שנה אך רמזו פה לתוכחה למשאחז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה:

*ונראה לומר עפ"י דרכו של רמב"ם באגרותיו שפי' שהחכמים והנביאים לא ברכו בתורה תחלה אלא הקדימו שרים וחשובים עם הארץ לפניהם וזהו ביזיון התורה ע"ש ולפ"ז הקושיא על מה אבדה והשליכם אל ארץ אחרת ולמה לא הענישם בארץ ישראל מבלי שתאבד הארץ וי"ל כי הם לא ברכו בתורה תחלה וע"כ היינו משום דמרע"ה בפ' נצבים הקדים שרים לזקנים ואמרו במדרש מפני שעתידין להיות גולים בין העמים וצריכים השרים לעמוד בהיכלי המלכים וא"כ הרי הודו בעצמם שתאבד הארץ ויגלו בין האומות ויש להקדים השרים לזקנים:

*כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו מכאן למדו חז"ל ברכות התורה וגם למדו מכאן שעונין בשכ"מ אחר ברכה במקדש וכבר הקשתי במקום אחר וכי כל מ' שנה במדבר לא ברכו ברכות התורה עד היום ומה יום מיומים גם להבין מ"ש מג"א בהל' יה"כ דבשכ"מ מרע"ה גנבו ממלאכים משו"ה אומרים אותו בחשאי מה לשון גניבה וחשאי שייך בענין זה אקדים מדרש פ' זו משל לסוחר א' הלך במדבר ופגע לסטים ואמר להם מפני ב' זוזים אתם רוצים להרגיני שבקוהו ונסעו עמו בבואם העירה הוציא אבנים טובות וסחרוהו לבני העיר וקנו ממנו א"ל לסטים הלא אמרת שאין לך אלא ב' זוזים וכו' וה"נ כשעלה מרע"ה למרום רצו מלאכי השרת לדחותו א"ל מפני שני דברים שאני למד פה אתם רוצים לדחות אותי הניחוהו ולמד כל התורה ע"ש ולא אאריך בדקדוקים אבל נ"ל משאחז"ל במס' שבת פר"ע שאמר להם כלום למצרים ירדתם וכו' וצריך להבין הלא גם מעיקרא ידעו מלאכי השרת מה כתיב בתורה א"כ מעיקרא מאי קסברו לדחותו אבל הענין התורה כולה שמותיו של הקב"ה ואעפ"י שהיא כתובה לפניו כמעשה מצרים ומרגלים ודינים ומשפטים גשמיים מ"מ טמון בתוכה מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור מעשה מרכבה ומעשה בראשית וע"ז נתקנאו מלאכי השרת ורצו לדחותו אמנם מרע"ה בתחבולה עשה מלחמה ועשה עצמו כלא יודע ומבין תוכיות התורה אלא חצוניות ואמר להם כלום למצרים ירדתם וכיון שראו מה"ש שלא נמסרו לו אלא החיצוניות שאין להם בו שום תועלת הניחוהו והיינו מש"כ במשל שבמדרש שאמר הסוחר בשביל שני זוזים וכו' היינו דבר מועט שאינו שוה לכם ושוב כשבא לעיר היינו למחנה ישראל פתח אוצרותיו אבנים טובות ומרגליות היינו סתרי תורה ולבוא אל המכוון בעה"י אומר כי אנחנו מברכים ברכות התורה על הפשטיות נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו כי הלביש התורה גשמיות חיי עולם אבל מי שזוכה להפשיט הגשמיות וללמוד צרופי השמות ורגילים העוסקים בסתרי תורה לומר על כל ענין ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכן הוא בזוהר כמה פעמים ולפענ"ד נראה דמברכתן של מה"ש על עסק השמות נזכר ברוך שם כמל"ו שזה יוצדק על גילוי שמות הקדושים ע"כ נ"ל אעפ"י שישראל היו מברכים ברכת התורה כשעסקו בכל יום בהלכות התורה מ"מ היום אחר שאמר להם שירת האזינו בפשטות שעל זה אמר יערוף כמטר לקחי ועל זה כבר ברכו בשחרית ברכות התורה חזר ופירש להם סודות השירה וכל הטמון בתוכה וכ"כ הפלאה ז"ל לקמן סוף הסדרה ע"כ אמר מרע"ה כי שם ה' אקרא פי' כשאגלה לכם שמות הקדושים הנסתר בשירה זו אזי הבו גודל לאלקינו לומר בשכמל"ו וכנ"ל והיינו דגנבו מרע"ה ממה"ש ע"י תחבולה הנ"ל הקצרתי:

הוא עשך ויכוננך במסכ' חולין דף נ"ו ע"ב איתא מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחת מהן אינו יוכל לחיות ברש"י וז"ל לשון ואת כנו שברא להן בסיס לישב עליו ואם ירדו מבסיסן שוב אין מתישבים עכ"ל וקאי שם על בני מעים תניא הי' רבי מאיר אומר הוא עשך ויכוננך כרכא דכולי' בי' ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנא' ממנו פנה ממנה יתד וגו' ע"כ יש לומר שייכות שני מימרות אהדדי ידוע מלכותא דארעא כעין מלכותא דשמיא שלכל ענין וענין יש ממונה בפני עצמו כדי שיפנה לענין זה בכל כחו וחילו ויהא הכל בתכלית השלימות על נכון לתכלית המכוון ועי"ז הנהגת המדינה על נכון והכל על מקומו יבא בשלום כן הוא במלכותא דשמיא להקמת הדת על תלה נביאים להוכיח ולדרוש כהנים לעבודה ולהוראה שרים להנהיג העם ועל כולם המלך המשגיח על השרים שינהגו הנהגה טובה ונכונה והנה אם יתאוה המלך לעסוק יומם ולילה רק בתורה ולא ישגיח על הנהגת המדינה וללחום מלחמותיהם והכהנים ומורי הוראה ועוסקי תורה ישגיחו על ענין המדינה או לעסוק כל היום רק בשאר מצות יהא הדבר מהופך שלא כסדר חלילה וכל ההנהגה יהי' גרוע ובשגעון ולא יתקיים ישוב המדינה כהוגן והדת לא יועמד על תלה רק למה שהעמידו ממהקב"ה לעסוק ולהרביץ תורה ויראת שמים ולקרב רבים לעבודת השי"ת בזה יעסוק בכל מחשבתו וכחו ומאודו כי בל"ס רק הוא ראו לכך כיון שמן השמים הסכימו לכך להיותו ממונה על זה ובל"ס נתן לו לזה שכל ותבונה וכל הנצרך לזה וכן המלך אשר הקים השי"ת רק הוא ראוי להיות מלך ומושל ולנהוג הכל על צד היותר טוב וכן הכהן בעבודתו למה שהועמד לזה הוא מוכשר יותר ולזה יפנה בעיקר עבודתו הגם שהוא מחויב לחזור ולעסוק בשאר מצות ג"כ מ"מ עיקר עבודת השי"ת שלו יהא לזה שהועמד מן השמים ולא יעבור פי מלכו של עולם לכן לוי שעומד על הדוכן אם שיער חייב מיתה כיון שמשנה בעבודת ממהקב"ה למה שהועמד ואין עבודתו תמה אם עוסק גם בעבודה אחרת ודומה לזה העוסק במצוה פטור מן המצוה מטעם זה וזה שאמר מלמד שעשה כונניות היינו הבני מעים שאם היפך אחד מהם אינו יכול לחיות כיון שאינו עומד במקומו ואינו עושה פעולתו הראוי ועל זה מביא דרש ר"מ הוא עשך ויכוננך ממנו כהניו וממנו נביאיו ממנו מלכיו היינו שאם היפך אחד מהם הכהן עוסק בעניני מלכות והמלך בעניני הכהונה והנביא בעניני השרים אז לא יוכל להיות כהוגן סידור ישוב המדינה והדת על תלה רק כל אחד על מקומו יהי' ויחזיק במעוזו אז יעשה שלום לי שלום יעשה לי הן בעניני הקמת הדת על תלה ועניני ישוב המדינה כפילת שלום לטוב ומטיב (מש"מ):

*וישמן ישורן ר"ל שהלכו בישר בעיניהם לפי שכלם לא עפ"י קבלה שאל אביך אלא עפ"י הישר בעיניו וינבל צור ישועתו פירש"י אחוריהם אל היכל ה' כוונתם הי' על פי שכלם אין כבודו להשגיח בתחתונים ועזב השגחת העולם למשמשיו כגון השמש וצריכים להשתחוות קדמה לשמש ולא להראות אחוריהם לשמש שהוא בזיון לשמש אך להיכל ה' שהוא גדול ומהולל ואם יסתר איש במסתרים וגו' מה לי ולו בהראות אחוריו או פניו זו הי' כוונתם עפ"י יושר שכלם שלא עפ"י קבלת זקינך ויאמרו לך כי כתיב בתורה ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ועי"כ וכסת את צאתיך אך לא האמינו שיהי' בזה בזוי או ההיפוך כבוד לה' כי לא ישגיח ואין כבוד בכך:

*חדשים מקרוב באו וגו' אנו יודעים ורואים הדורות מתמעטים בענין ידיעות התורה ויראת שמים וכל אדם מתירא שבניו לא יהיו כמותו וכן זרעו וזרע זרעו אבל זה לא עלה על הדעת לקפוץ כ"כ שיהי' האב צדיק וישר מלא בש"ס ופוסקים ובנו מומר ומחלל שבת זה חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם:

*הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם י"ל דמרמז דאיתא במדרש קראתי למאהבי המה רמוני ואמר במדרש איכה שישראל שהיו יודעים בהשבעות המלאכים ובהשבעות השרים בטחו שישביעו שרים של אש ומים אבל הקב"ה שנה להמלאכים ממשלתם עיי"ש ואמרינן נמי בפ' ערבי פסחים סגולה להבריח הרע יתחיל בלא ויסיים בלא ובאל ויסיים באל עיי"ש ברש"י ותוס' אי הוא תפלה או אל ארך אפים ולפירש"י פסחים קי"א הם פסוקים מפ' בלעם והנה כל הסגולות אלו לא היו יכולין להועיל לסלק חיל כשדיים שעליהם נאמר הן זה העם לא הי' ולא הי' עם בפ"ע ותלוים באחרים והיינו דקאמר הם קנאוני בל"א א"ל שיעשו סגולות ואני אקניאם בלא עם ועי"ז לא יועיל:

*בגוי נבל אכעיסם זו היא טובה שעי"ז שהביא היצה"ר אותם לכלל וינבל צור ישועתו ע"כ הוצרך לענוש אותם מדה כנגד מדה להכעיסם דווקא בגוי נבל והיינו גוי אובד עצות אשר אין בהם תבונה ומפני כן לא יכול אפאיהם אש ביתה מאנוש זכרם כי פן ינכרו צרימו כי גוי אובד עצות המה ואלו לא הסיתם היצה"ר כ"כ שינבלו צור ישועתו לא הי' עונשם בגוי נבל ואותו הגוי לא הי' אובד עצות והי' יכול לקיים ח"ו אפאיהם:

*חיצי אכלה בם ופירש"י חיצי כלים וגו' האוה"ע הם חיצים של הקב"ה לייסר בם ישראל ולבסוף יענשו כמבואר בגיטין באגדת חורבן במעשה דנבוזראדן:

*וראש פתנים אכזר היינו נחש הקדמוני שטן רוכב על נחש ור"ת פ'תן ח'רש י'אטם א'זנו ל'א י'שמע ל'קול מ'לחשים פ"ח א'ל'י'ל'י'ם' וכבר כתב מורי הפלאה ז"ל וידו אוחזת בעקב עשו כשכותבין ע'ין ק'וף ב'ית ס"ת פתן ור"ת ע'ק'ב' ובאמצע גימטר' כ"ו הוא השם המפריד בין יעקב לעשו ובטומאה יש ג"כ נו"ן שערי טומאה ושער נו"ן בטומאה הוא למבדיל כמו בקדושה שאין השער נון יוכל אדם להשיג ה"נ וכשיבוא אדם לזה הקב"ה מהפכו כי אותו שער נו"ן בטומאה הוא מחובר לקדושה וכן במצרים שלא יבואו ישראל לשער נון בטומאה הוציאם לקדושה כי אותו שער יש לו אחיזה לקדושה לכך טמא בגי' נון רמז מ"ט בפ"ע ואות אלף ג"כ בפ"ע וזה מי יתן טהור מטמא לא אחד היינו אותו אחד שהקב"ה מהפכו לקדושה וזה ראש פתנים אכזר הוא ראש הטומאה הלא הוא כמוס עמדי וקשור בקדושה:

*ראו עתה כי אני אני הוא מחצתי ואני ארפא יש לפרש ע"ד שאמר בתחלת צמיחת גאולת ישראל אהי' אשר אהי' אהי' עמהם גם בגלות אחר כפירש"י שם ואמר עתה הגיע אותו הזמן אשר אני אני הוא אלא אז בגאולת מצרים הי' הדבר עתיד לאחר זמן אמר אהי' לעתיד עמכם ועכשיו בגאולה אחרונה שפסוק זה קאי על גאולה העתידה הגיע אותו הזמן אמר בהוה אני אני הוא וק"ל, וי"ל עוד יען שיחת לו לא בניו מומם דור עיקש ופתלתול והרבה פירושים נאמרו בזה ולפענ"ד נ"ל שאמר ב' דברים שיחת לו להקב"ה ומהו הוא זה ששיחתם לו היינו לא בניו שאתם אינם בניו א"כ הוא אינו אב כי מי שאין לו בנים אינו אב ואם אין לו עם אינינו מלך וכיון שהם אינן בניו ממילא אינינו בתואר אב נמצא שיחתם לו יתברך זהו אחד מה שמגיע לו יתברך וזאת שנית מומם של עצמם כמו פיסח או חיגר שהרי הם עיקש ופתלתול כנלענ"ד לפרש:

ולפ"ז ח"ו יש מקום לומר שאין תקנה שיקראו עוד בניו והוא יהי' אבינו ע"ד שאחז"ל ר"פ לולב הגזול גזול דומי' דפיסח מה פיסח לית לי' תקנתא אף גזול לית לי' תקנתא ע"ש וא"כ ה"נ איתקש שיחת לו למומם מה מומם לית לי' תקנתא אף שחיתת לא בניו לית לי' תקנתא אלא שז"א דגבי ב"ו לית לי' תקנתא לפיסח דהוי מומם קבוע אבל גבי הקב"ה הוא הרופא חנם לדידי' גם למום קבוע אית לי' תקנתא וה"ה לשחיתתם וא"כ יהי' אבינו מלכינו ית"ש וזהו שאמר ראו עתה כי אני אני הוא עדיין אב לישראל וישראל בכורי הוא אע"ג דאיתקש למומם מ"מ הרי מחצתי ואני ארפא וגם מומם יש תקנה:

*ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו י"ל דאע"ג דישראל נתחייבו מ"מ בחורבן בהמ"ק נתכפר להם ומה שהרגום האומות הי' שלא כדין כי כבר כיפר אדמתו היינו בהמ"ק על עמו ולכך נקם ישיב לצריו כי כבר כיפר אדמתו על עמו:

*ועוד יש לפרש עפ"י מה שאמרו דהשי"ת אמר לדהע"ה דמים הרבה שפכת ולכך אינך ראוי לבנות בהמ"ק לכפר וא"כ אם לעתיד הי' ישראל צריכים לעשות מלחמות רבות לא יהיו ראוין לכפרת בהמ"ק לכך הבטיח שאו"ה בעצמם יסכסכו זה בזה והיינו ונקם ישיב לצריו ועי"ז יוכלו עמו ישראל לכפר על אדמתו בבהמ"ק:

*כי לא דבר ריק הוא פירש"י ותמנע היתה פלגש נראה קיום ברכתו של אאע"ה ואגדלה שמך כי גדול שמו בגוים ואחות אלוף לוטן היתה לאליפז פלגש נמצא על ידה נתקיים ואגדלה שמך שמו של אברהם והולידה עמלק אשר שמו מחוי לדור דור כי אין משוא פנים לפניו ית"ש בחטא שיעקב רחקה ולא רצה לקרבו כדאיתא במדרש:

שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום הארכתי בדרוש מוסר ואמרתי עיקר דברי מרע"ה עתה הי' אשר אנכי מעיד היום שהי' יום שבת שישמעו בשבת דברי מוסר מרבם ע"ד דאחכז"ל ויקהל משה להקהיל קהלות ברבים ואמרתי משחכז"ל פ"ג חלאי' תלוי' במרה וכולם פת שחרית וקיתון של מים מבטלן כי י"ב שעות ביום בז' ימי שבוע הם פ"ד שעות הולך אדם שובב ע"כ מחויב להבדיל קודש שעה א' ביום שבת קודש לשמוע דברי מוסר ואותה שעה תהי' רפואה לפ"ג שעות ופת שחרי' היינו אותם אנשי' שבבחרותם למדו עכ"פ ועכשיו צריכי' קיתון של מים היינו דברי מוסר אגדה הנמשל למים:

שימו לבבכם לכל הדברים וגו' אשר תצום את בניכם הזהיר פה מאוד אשר תצום את בניכם כי במדבר הי' נוח להם לקיים השבת ושאר מצות ולישא וליתן באמונה כי ירד להם מן לכל אחד די מחסורו לא העדיף ולא החסיר ושמלתם לא בלתה אבל כאשר באו לא"י והיו צריכין לטרוח לחרוש ולזרוע ולישא וליתן כדי לפרנס עצמם ובני ביתם הי' להם רוב מצות התורה נסיון וחיזוק אמונה לא הי' להם כי הם לא ראו רק דרך טבע לכן הזהיר משה עתה קודם בואם לארץ שימו לבבכם לכל הדברים אשר תצום את בניכם הנולדים בארץ ובמדבר לא ראו מעשה השי"ת כי (יכול לפרנס) שמפרנס גם בדרך נס אם ישמרו מצוותיו וחוקותיו ינצורו וראו רק דרך הטבע וצריכים חזוק כי ג' דברים צריכים חיזוק ואחד מהם אמונה (מש"מ):

לשבת שובה

שובה ישראל אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב במדרש שחורה אני ונאוה במה שאני שחורה אני נאוה שחורה אני במעשה העגל ונאוה במעמד הר סיני והוא תמוה מה שייכות זה לזה דאומר במה שאני שחורה אני נאוה הי' לו לומר במקום שאני שחורה אני נאוה והכל הי' בהר סיני יש לפרש ע"פ מה שאיתא במס' ברכות פ"ה אמרו כנסת ישראל שמא תזכור לי מעשה העגל גם אלה (אלה אלהי' ישראל) תשכחנה שמא תשכח לי מעמד הר סיני ואנוכי (היינו אנוכי ה"א) לא אשכחך יש לפרש ידוע כי מדות בני אדם יש שהוא נדבן בטבע והן לדבר עבירה או לדבר מצוה מתנדב ויש קמצן ומקמץ הן לדבר מצוה וה"ה לדבר עבירה והגרוע שבבני אדם מי שלעבירה מתנדב ולמצוה מקמץ והטוב ההיפך מזה וכן יש עצל במצוה ועבירה ויש מהיר בשניהם ויש מהיר במצוה ועצל בעבירה ויש ההפך והנה יש לדונו לזכות כי לא ממרד לבו עשה כזאת רק טבעו הביאתו לכך והנה אצל העגל הכל הי' מהירות גדול כי בתחלה הי' להם לייעץ מה לעשות ולברר הכל לאמתו ולשאול את פי הזקנים ולייעץ עמהם על נכון אבל המה מיד כי בא שש מיד אמרו עשה לנו וכו' כי זה משה האיש וכו' ויש לדונם אולי אלו העמיקו עצה לא באו לזה ולא עשו מה שעשו אבל במהירת ושגעון סרו מהר ועשו העגל ונקל לשאת להם חטא זה אבל לפי זה גם במתן תורה נאמר כן בבא משה אם יקבלו התורה שהי' להם ליעץ על זאת אם יש ביכלתם וביכולת בניהם אחריהם לעשות כן ולשמוע תחלה מה הוא התורה והמצוה אשר כתב להורותם אבל המה מהרו וקדמו נעשה לנשמע ומרוב מהירות ופחזות עמא פזיזא אמרו כן ולא מחמת חשקת ודביקת השי"ת וזה אמרו כנסת ישראל שמא תזכור לי מעשה העגל ואמר הקב"ה גם אלה תשכחנה היינו אשכח כמי שלא הי' מעולם שאלמד זכות עליך שרק במהירות ובלא דעת עשיתם חזרה כנ"י ואמרה שמא לא תשכח לי מ"ת כי במה שתדינני לכף זכות במעשה העגל שהי' רק מהירות ופחיזות על ידי זה לא יהי' לי זכות דמתן תורה השיב הקב"ה ואנכי לא אשכחך כי באמת מ"ת הי' מחמת דביקות ועגל הי' רק מהירות וחפזון ובזה יש לפרש המדרש שאמרה כנסת ישראל במה שאני שחורה אני נאוה שחורה אני במעשה העגל שעל ידי מהירות וחפזון נעשה העגל בזה אני נאוה במ"ת שקבלתי התורה במהירות ואמרתי נעשה קודם לנשמע ולא חלילה שלעבירה הייתי מהיר ולקבלת התורה עצל ובזה יש לפרש הקרא אמרו אליו כל תשא עון על ידי זכות שתדון אותנו לכף זכות אבל וקח טוב אם אנו בטבעינו מהירים ואתה תדין אותנו לזכות עי"ז מ"מ הטוב אעפ"כ תקח ממנו לא ידחה עי"ז רק הטוב מוטב יהי' (מש"מ):

נושא עון חד אמר נושא הכף של עבירות וממילא הזכיות מכריעים וחד אמר כובש הכף של הזכיות וממילא מכריע יש לפרש הנפקא מינייהו כי באדם שהוא משוקע בעבירות הטומאה מתגבר קשה לו לעשות מצוה ורק ע"י טרחות רבות ויגיעות גדולות ואיתא ברמב"ם ששיקול העוונות והזכיות לא לפי מספר המה רק לפי הנסיון ולפום צערא שהי' לו ואיתא באר"י שבזמן הזה לוקחים שכר הרבה על מצוות יותר מאז ולהיפך גבי צדיק שרובו זכיות כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וצריך ללחום זמן רב הרבה מאוד ולכבוש היצה"ר וקשה לו ועליו עונש העבירה קלה כי נסיונו גדול מאוד משא"כ גבי הרשע אין לו כל כך נסיון ואעפ"כ עושה אותה ולפ"ז דברי שניהם אמת ח"א כובש הכף של הזכיות היינו גבי רשע שזכיותיו הרבה באיכות ומכריעים הכף של עבירות וגבי הצדיק הקב"ה נושא למעלה הכף של עבירות שאצלו קלים המה לפי נסיונו והקב"ה בכל צד מבקש לזכות לאיש מטה כלפי חסד להטות איש לתחי' בזה ובבא ורוצה שינצח במשפט ולטוב (מש"מ):

כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך א"י ממני כי ברך אברכך ברש"י אחת לאב אחת לבן יש לפרש אברהם אע"ה בשמחה רבה קיים רצון השי"ת אבל יצחק הי' בן ל"ז הי' גבר בגוברין הלא הוא הי' יכול למנוע עצמו מלשחטו זה אבל א"א ע"ה גדל אותו על דרך היראה שגם יצחק ירצה לזה וזה לא חשכת את בנך יחידך ממני שלא להיות דבק בי ועוד שלא חשכת אתה מעצמך אותו לכן כפל שני פעמים וזה אחת לאב ואחת לבן שניהם שכר טוב בעמלם ולהתברך בכפלים בזה ובבא אחת לאב והשני' גם לאב דהיינו שאברהם אבינו נתברך ג"כ באחת לבן אדות שגדל אותו הבן כך (מש"מ):

שימו לבבכם לכל הדברי' פירש"י צריך לתת לב אזן ועיני' לדברי תורה ק"ו מבנין יחזקאל דכתי' אזן לב עין כ"ש דברי תורה שהם כהררי' תלוי' בשערה ע"ש והנה אזן לב עין שלשתן צריכי' כי אזן שישמע וידקדק בשמועתו שלא ישנה אפי' לשון רבו לומר הין במקום אין וכדי שלא יהי' נכנס בזו ויוצא בזו צריך ליתן לבו להתישב בדעתו עומק כוונת רבו וכדי שלא יהי' כספוג שהוא סופג הכל ע"כ צריך ליתן עינו עין שכלו ועיונו ע"ד למדו מדותי שהם תרומו' מדותיו של ר"ע וכדי שלא ישכח ע"כ צריך לשנות פרקו מאה פעמי' ואחד הרמוז בר"ת א'זן ל'ב ע'ין גמטרי' ק"א, ואמנם אומרו שהם כהררי' תלוים בשערה נ"ל רמוז מה שאומר בזה בעזה"י אמרו לע"ל בשעת סלוק היצה"ר הללו בוכי' והללו בוכי' רשעי' נדמה להם כחוט השערה ואיך לא יכלנו לכבוש השערה הלז ולצדיקי' נדמה כהר ואומרי' איך יכולנו לכבוש ההר הזה והקב"ה יושב ומתפלא עמהם שנאמר גם בעיני יפלא עיי' פ' החליל ולהסביר נראה דיצה"ר אינו אלא כחוט השערה כי אינו צריך יותר לפיתוי אדם אמנם מי שמתחזק ואינו מתפתה נמצא עי"ז נתגדל וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ע"כ אח"ז כבר בא היצה"ר כעובי ב' שערו' וכשמתחזק האדם עוד הרי נעשה אדם גדול יותר לעומת זה גם היצה"ר מתגבר יותר עד שהצדיק גדל עד כי גדול מאוד גם לעומת זה היצה"ר נעשה הר גדול עד כי גדל כל כך שא"א בטבע אדם לכבשו לולי הקב"ה עוזרו ואין העזר הזה פחיתות לצדיקי' כי הלא הוא הצדיק עצמו עשאו הר ע"י שהתגבר בתחלה ואין הקב"ה תמה ומתפלא על זה אך מתפלא על הרשעי' איך לא יכלו לכבוש השערה הזה והלא בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה אם ישמעו ויעסקו בה אז באהבתה תשגה תמיד ומזמה תשמור עליך, והיינו הררים התלוים בשערה והארכתי עוד בזה:

שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' אנו מברכי' בכל יום ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו וגו' כי רצה הקב"ה והקפיד על אהבת רעים והנהגת העה"ז ועבירות שבין אדם לחברו חמירי מבין אדם למקום אבל מ"מ קדשנו במצותיו וצונו לקיים תורתו ואהבתו ואז כשאנו יראי' שמו הגדול ושומרי' מצותיו ואז אם נעשה הטוב והישר לפני' משורת הדין עם אנשי עה"ז זו היא מקידוש שמו ית' וטוב לנו אבל אותם העוזבי' תורת ה' וחוקותיו ומשפטיו וחושבי' שהם תמימי' ושלמים ע"י מה שהם ממקימי ישוב העה"ז וסיוע איש לחברו ולימודי חכמת העה"ז ותחבולותיו וזה טעות ומיגרע גרע מה שבינו לב"ו שומר ועושה ומה שבינו למקום מתרשל ואפשר אינו מאמינו כלל הנה כתי' אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי' נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם ואחז"ל במס' ב"מ פ"ז ריש ע"א דבפסוק זה רמוז רב אשי ורבינא סוף הוראה מחיבור הש"ס וע"כ צריך להיות המשך לתחלת הפרשה אבל הוא הדבר אשר דברנו הם אנשי דורנו שאינם חשים לתורה ומכ"ש לדברי חז"ל וחושבי' עצמם חשובי' וראשי העם בהיותם נקי כפים ואוהבי' רעי' גוים וישראלי' ומתחברי' עמהם בכל מקומו' מושבתם שזהו מאהבת רעים ושוב הם שנואי' יותר בעיני או"ה ומבוזי' בעיניהם והם מהרהרי' אך ריק זכיתי לבבי עם חברים ורעים וארחץ בנקיון כפי ואפ"ה ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים והיתה התשובה עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אם שנאתם אוהבי ה' וחכמי' רבינא ורב אשי ותחשבו להצליח באהבת רעים רעים ולא טובי' ע"כ אמרי' ברוך הוא אלקינו וכו' ונתן לנו תורת אמת הא חדא ועוד גם חיי עולם נטע בתוכנו שיהי' בנו אהבת חבירי' הוא יפתח לבנו בתורתו ולא ע"י חכמת העה"ז וכבר אמרתי במשחז"ל אינם קרוים אדם כי בעלי חיים הרבה יש שיש להם שכל ומדע במה שנטבע עלי' עד שהקוף קרוב שכלו לשכל אנושי וכן האדם במה שהוא בעל חי וניתן לו עוד בינה יתירה יותר מהקוף אם אינו מתחכם לפי כח בינתו ושכלו הרי הוא גרוע מבעל חי כי כל א' מתחכם עד מקום ששכלו מגיע והנבי' צווח ידע שור קונהו חמור אבוס בעליו ישראל לא ידע הא אם ידע הרי הוא כשור וחמור אבל עדיין לא הגיע למדרגת אדם באשר הוא אדם לכן כל חכמי או"ה אשר הפליאו בחכמתם עד מאוד מ"מ כיון שחכמה זו בכחם להגיע שם בטבע שכלם הרי הם כשור וחמור כל א' מסתכל לפי שכלו ואם לא הי' עושה כן הי' גרוע מבעל חי ועכשיו הגיע למדרגת בעל חי אך האדם כאשר הוא מתחכם במה שהוא למעלה משכל המוטבע והוא ממה שגילה הקב"ה סודו לעבדיו הנביאי' הוא תורה ומצות בנגלה ובנסתר והוא העוסק בזה לפי חלקו הניתן לו הוא האדם וע"כ מתפללי' הוא יפתח לבנו בתורתו ולא יפתח לבנו רק בחיי עולם אשר נטע בתוכנו כי בזה שוה לבהמה ע"כ יפתח לבנו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו ומ"מ בכל זאת נשמר חקיך גם בעניני עה"ז בין אדם לחבירו אבל אם ח"ו לא נפתח לבנו בתורתו אפי' נשמור חוקי העה"ז בין אדם לחברו ניגע לריק ונלד לבהלה כמ"ש אך ריק זכיתי לבבי על שלא שמר חוקי רבינא ורב אשי כנ"ל וזה רמז בפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך ולא די לך במה שאתה טוב עם אנשי עה"ז אלא עד אלקיך תשוב כי כשלת בעונך ע"י העונו' נגד ה' נכשלת במעשי בני אדם קחו עמכם דברי' ושובו אל ה' וכה תתודו ותאמרו כל תשא עון כל מעשינו הטובי' שעשינו בנקיון כפנו את הכל נשא העון וקח טוב כלומר העון לקח כל הטוב כי ריק זכיתי לבבי ונשלמה פרים שפתינו כל מעשי שפתינו היינו כמו פרים וחמורי' ולא כאדם המדבר בשפתי' אלא רק כמו חי בעלמא ולא כמדבר אשור לא יושיענו האישור לא יושיענו על סוס לא נרכב זה הארכתי במקום אחר שהשכל הוא כרוכב על סוס תאות הלב ובעוה"ר התאוה שהוא הסוס מנהיג השכל ויפול רוכבו אחור ואין כאן מקום להאריך כמ"ש במקום אחר גבי לסוסתי ברכבי פרעה ואמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו הקב"ה אוהב הנדבה שאומר הרי זו אפילו בזו רגע עתה מתחרטי' ומקבלי' שלא לשוב לכסלה ולא זז משם עד ששב אפו ממנו כי חפץ חסד הוא ולאפוקי מי שאינו בעל נדבה אלא נדר הרי עלי מחר ולאחר זמן ולכשאפנה אשוב זה אינו מרוצה אצל הקב"ה ע"כ אוהבם נדבה:

ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם אחז"ל לע"ל יתן הקב"ה לאו"ה מצות סוכה ומוציא עליהם חמה מנרתיקה והם בועטי' ויוצאי' והענין אמרו במדרש שלוקחין אגודת לולב לומר כי אנחנו נצחנו במלחמה ביה"כ ואנחנו יוצאין בדגל לסי' ניצוח ונ"ל כי באמת ישיבת סוכה היא לנו לכבוד גדול על שעבר שזכינו לישב בענני כבוד ולבטחון לע"ל במהרה בימינו וסוכה לצל יומם סוכת לויתן אך י"א שהוא במקום גלות אולי נתחייבנו גלות ביה"כ ע"כ נוסעי' מבית לסוכה וזה יהי' ח"ו לבושה לשעבר ולכלימה שהרי המצוה נצחיות וע"י הלולב מורה שתלי"ת הנצחון אתנו בכל שנה ובכל דור כי אילולא כן ח"ו כבר נעקר שם ישראל ממקומו ר"ל ומשו"ה מצטער פטור מן הסוכה כי הסוכה נתנה לכבוד ולא לצער אך או"ה שאמרו תנה לנו מראש אעשנה ואין זה חידוש אך יאמרו שיסבלו כמו קרוב לב' אלפי' שנה גלות כמו ישראל ולא שכחנו שם אלקים ע"כ מנסה אותם במצוה א' סוכה אך לא לזכור ענני כבוד רק במקום גלות וא"כ ע"כ אפי' בקדירת חמה יש להם לסבול ולא יכלו לסבול אפי' שעה ואיך יסבלו כל התורה כמה מאות שנים ע"כ יושב בשמים ישחק עליהם והנה ואכלתם אכול ושבוע משמע אכילה שיש בה שביעה שהוא כביצה ואין שום מצוה תלוי בשיעור אכילת ביצה כ"א סוכה ע"כ אמר ואכלתם אכול ושבוע בסוכה והללתם ה' אלקיכם בלולב והללתם אשר עשה עמכם להפליא שנצחנו הסם ולא יבושו עמי לומר שהוא במקום גלות ועוד וידעתם מזה גם אלעתיד כי אני ה' אלקיכם לע"ל שאין שום אומה ולשון ישלוט בנו כמו שדרשו חז"ל פ"ק דמגילה בפסוק ואף גם זאת וגו' כי אני ה' אלקיכם לע"ל שאין אומה ולשון ישלוט ולא יבושו עמי לעולם לע"ל:

אהי' כטל לישראל יפרח כשושנה אחז"ל כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן ויבוא כגשם לנו שלפעמי' מתבקש ולפעמי' אינו מתבקש והקב"ה אמר אהי' כטל לישראל ועוד אמרה שימני כחותם על לבך שלפעמי' אינו נראה והקב"ה אמר על כפים חקותך ויל"ד דה"ל למימר אבוא כטל לישראל כמו שאמרה כנ"י ויבוא כגשם אלא באמת כנ"י בקשה ויבוא הקב"ה אפי' כגשם שלפעמי' אינו מתבקש שאנשי הדור אינם הגונים אפ"ה יבוא לנו אך לעומת זה שימני כחותם על לבך שלפעמי' אינו נראה כפירש"י לא הביט און ביעקב שאינו מביט באוניות שלה וכתי' און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ולא הול"ל ואבוא כיון דמשמע שלא יבוא אלא אם נהי' כטל כולם טובי' אלא אמר אהי' כטל כי אני אעשה עמהם שישמעו כולם בקולי ע"ד ומל ה' אלקיך את לבבך ואהי' כטל וממילא איגו צריך להסתיר פנים כחותם על לב אלא על כפים חקותיך וק"ל:

וכתבינו בספר החיים למענך אלקי' חיים פי' מתחלה מתפללי' זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים ולא יחפוץ במות רשע כ"א מאריך אף כדי שבין כך ישוב בתשובה נמצא אלו החיים הם למענינו ולטובתינו שנוכל לתקן את אשר עוינו ושוב מבקשי' מה שהוא חשוב מזה שנזכה להיות צדיקי' כ"כ עד שתכתבינו בס' החיים לא לטובתינו כ"א למענך אלקי' חיים כביכול להוסיף כח בפמלי' של מעלה ולהעמיד תלמידים הרבה ולגדל בנים לתורה כדכתי' והותירך ה' לטובה בפרי בטנך:

שובה ישראל עד ה' אלוקיך במדרש עד לשון עדות עד ה' אלקיך י"ל דהמע"ה התפלל מלפניך משפטי יצא היינו שידין אותו הקב"ה בעצמו וקשה הלא יפסיד ע"י תשובתו שעי"ז הקב"ה יעיד עליו וקייל"ן בדאורייתא אין עד נעשה ידין ויש ליישב דדרשו חכז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד יומא דף פ"ו ע"א והנה תשובה מאהבה שמגעת עד כסא כבוד נעשה לו מזדונות זכיות כדאיתא שם פ"ו ע"ב וא"כ כיון שמעיקרא לא חטא שנעשה לו מזדונות זכיות א"כ אין כאן דין ומשפט רק הטוב בא לו מאליו וזה שובה ישראל עד ה' אלקיך היינו תשובה שמגעת עד כסא כבוד שזהו תשובה מאהבה וממילא יהי' הקב"ה עד בדבר לטובה (מש"מ):

ונשלמה פרים שפתינו לא שכיח כלל פר חטאת כי כל חטאת יחיד הוא שעירה רק פר הבא על כל המצות בחטא כל העדה וזה לא שכיח לכאורה במעשה פועל אך ע"י שפתינו שכיח טובא בעו"ה כי כל המתגאה ברוח שפתיו מדבר גבוה כאלו עע"ז כל הכועס כאלו עע"ז כל המנבל פיו מעין עריות לה"ר כרציחה וזה חטא שכיח העוו"ה בכל העדה נמצא חייבי' פרים על חטאם בשפתי':

ולא נאמר עוד אלוקנו למעשה ידינו י"ל רוב העונות נעשים על ידי נסיון קושי הפרנסה יען שרואין דרך טבע שע"י שנותנים ונושאין במשא ומתן ועוסקין במלאכתם מתפרנסים אבל באמת לא מעשה ידו ומסחרו מפרנסו אלא הקב"ה מפרנסו וזה שהזהיר הנביא ואמר שובה ישראל וכו' ולא נאמר אלוקנו למעשה ידינו שמעשה ידיו הוא האלהים המפרנסו אלא באמת הקב"ה הוא האלוקים המפרנסו כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וע"י שהתחזקו באמונה ובבטחון הזה נקל הם לעשות תשובה ושלא יחטאו עוד בעבירות שעיקר הממון גורם להם (מש"מ):

אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה יתפרש ע"י מה שאמרו חכז"ל תענית דף ד' ע"א כי הטל בשום אופן לא מיעצר לכן אמר הקב"ה אהיה כטל לישראל אבל איתא שם שהטל דברכה לפעמים מיעצר לכן קאמר קרא יפרח כשושנה היינו מה שאהיה כטל תמיד לישראל יהי' תמיד לברכה שיפרח ע"י כשושנה (מש"מ):

כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם יש לפרש כבר אמר שהמע"ה יען לא נעשה פתגם הרעה מהרה ע"כ מלא לב בני האדם לעשות רע ובאמת אם היה רשע נענש מיד לא היה עושה שום אדם אפי' עבירה קלה שבקלות וממילא לא היה בחירה חפשית, וממילא אין כאן מקום שכר ועונש כי הכל הוא כמוכרח אבל כתיב ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים ועיקר תכלית ישראל היא לעסוק בתורה ובמצות ובזה מה שהקב"ה נותן מקום שיכשלו בעבירות ע"י שאינו מעניש הרשע מיד על ידי זה יש בחירה חפשית ויש מקום לשכר ועונש וזה כי ישרים דרכי ה' במה שצדיקים ילכו בם ע"י שגם פושעים יכשלו בם ולא יענשו מיד וטוב להם (מש"מ):

הקצר בזעם ומאריך אף כי אחז"ל המנבל פיו מעמיקי' לו גיהנם ומייתי קרא זעום ה' יפול שם שבת ל"ג נ"ל זעם במילואו ז'ין ע'ין מ'ם גימטרי' ז'ר'ע' ולעומת זה כשישוב בתשובה ויתהפך לזכיות יתברך בתכלית הברכות שהוא בכל מכל כל גימטרי' קצ"ב כמו ר"ת הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכונניך וכשתכתוב אף במילואו כזה אלף פא עולה קצ"ב ע"כ מקצר בזעם ומאריך אף שנכתוב במילואו ויהי' בברכה:

ולמלשיני' אל תהי תקוה כי א"א להיות גאולה שלימה אלא א"כ נזכה גם לירושת קיני קניזי וקדמוני שהוא אדום ועמון ומואב והם זכו בזכו' לוט שלא הלשין על אברהם באמרו אחותי היא וא"כ כל זמן שיש חלילה בישראל מלשיני' אין תקוה לגרש עמון ומואב:

ואכלתם אכול ושבוע וגו' ולא יבושו עמי לעולם כי מ"ה אומרי' הקב"ה נושא פני' לישראל והקב"ה אומר אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקי' עד כזית ועד כביצה ואין הכוונה על כמות שיעור אכילה אלא על האיכות כי הקב"ה נתן רשות ואכלת ושבעת בכל מה שהתירה התורה אך השמר לך פן תאכל ושבעת ורם לבבך ואז לא ישא פני' ולא יקח שוחד אך ישראל מתיראי' מזה פן תאכל ושבעת ע"כ פורשי' משבעי' שערי היתר שלא יגיעו לשער איסור פן חלילה יבואו לבעוט ואז אי בכל זאת יארע עבירה ושגיאות מי יבין אז ישא ה' פניו אליך אמנם הצדיקי' הגדולי' אשר כל אכילתם ושתייתם כקרבן כליל וה' עמהם ורגלי חסידיו ישמור ואכלתם אכול ושבוע ולא יבושו עמי לצרוך נשיאת פנים כי בקרב ישראל אני לשמור רגלי חסדיו ולא יאונה להם כל און אפי' בהמתן של צדיקי' אין הקב"ה מבי' תקלה ע"י:

ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיך אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם יש לפרש ולא יבושו עמי לעולם הבא כי לא ינוכה להם מזכיותיהם בעולם הבא הגם שנעשה להם נס ואם עושים נס מנכים מזכיות כדאיתא פרק ב' דשבת דף ל"ב ע"א מ"מ הכא נעשה הנס נסתר בדרך הטבע ולא שידוד הטבע דהיינו שחרשו וזרעו והצמיח וקצרו והכל בזמן קצר הוסיף הארץ תת כחה ומחרישה ועד קצירה רק ט"ו יום היו כדאיתא בתענית דף ה' ע"א לכן לא ינוכה להם והנה פלא פירושו מכוסה כדמתרגם אונקלוס כי יפלא ממך דבר ארי יכסה ממך וזה ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה"א יען אשר עשה עמכם להפליא שעשה הנס להפליא נס נסתר מכוסה ולכן לא יבושו עמי לעולם:

עוד יש לומר יען כי על ידי אכילה זו הוסיפו זכיות בהילול שם ה' ונתוספו להם זכיות לעומת מה שנכה להם ולא הפסידו לכן ולא יבושו עמי לעולם (מש"מ):

ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ולא יבושו עמי לעולם יש לדקדק כפל ולא יבושו הנה אמרו חז"ל מאן דאכל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפי' והנה נעשה להם נס ונזונו בחסדו של מקום מ"מ הבטיח להם שלא יבושו כמאן דאכל דלאו דיליה נהמא דכסופא רק כאלו מגיע להם בזכותם אבל יש מקום לומר אולי אין השכינה שרוי בתוכם רק למעלה בשמים ולא מסתכלים כלפי מעלה לכן לא יבושו על זה חזר וקאמר וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם בהשראת השכינה בתוכם ואעפ"כ לא יבושו עמי (מש"מ):

מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וגומר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם י"ל איתא ביומא דף פ"ו ע"ב אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה בתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד ואת זנית ושוב אלי נאם ד' א"כ הקב"ה עובר על עבירה וז"ש ועובר על פשע היינו שהקב"ה עובר ג"כ על חטא ופשע ואיתא במדרש שגם הקב"ה מקיים המצות וכיון שהקב"ה עבר על פשע מקיים מצות תשובה וז"ש ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו היינו שכובש עונותנו ומשליך במצולות ים שלא יעלו על לב לעולם וכיון שאין כאן עבירה מעיקרא ולא חטאו ישראל מעולם מותר הקב"ה להשיב ישראל אליו וז"ש ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שע"י תשובה לא היה מעיקרא ל"ת וזה עולה כפי' רש"י ברכות דף כ"ב ע"א עשה דוחה ל"ת כאלו לא נאמרה כלל (מש"מ):

בפיך ובלבבך לעשותו יש לדקדק הקרא כתיב במצות תשובה שעיקרה בלב מה עשייה שייך כאן שכתוב לעשותו ויש ליישב כיון שעשה תשובה כהוגן נעשים זדונות זכיות והוי כמו שעושה בפועל ממש הרבה מ"ע (מש"מ):

לעיה"כ

את זו דרש ראב"ע וכו' דקדק לומר את זו לרמז אקרא מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזי' הלא אלקינו זו חטאנו לו ולא באו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו קאמר זו חטאנו לו כי זו גמטרי' י"ג הם י"ג מדות שהם דרכיו של הקב"ה כדכתי' הודיעני נא את דרכיך ועליהם אחז"ל הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' הם דברי' שבין אדם לחברו ושם נאמר נושא עון ופשע ודרשו חז"ל אפסוק בנביאי' נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע והיינו זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ועל זה רמז דרשת ראב"ע ע"כ נקט את זו דרש עבירות שבין אדם לחברו אין יה"כ מכפר:

ולולי הנ"ל י"ל עוד דרמז זו גמטרי' י"ג על פגם ברית קודש שנמשכה ערלתו עי"ז שנכרתה עליו י"ג בריתות והיינו ולא אבו בדרכיו לשון נקי' דרך גבר בעלמה לא אבו להתקדש בגדר עריות:

ואמנם ליישב גם מה שמסיים ולא שמעו בתורתו י"ל דקאי אבטול תינוקות של בית רבן דלפנים עד י"ג שנים למדו כל התינוקות ספר מקרא ומשנה ונתגדלו על ברכי חכמי' יראי השם ואם גם אח"כ אם לא הצליח לתורה ועסק כל ימיו במשא ומתן מ"מ הושרש בו שרש דת משה וישראל ממה שלמד בבית הספר אבל בעו"ה בדור הרע הזה מקטנותם יצאו לפקר בלומדי' אפיקורסי' ומעולם לא שמעו תורה ולא למדו ליראה את ה' והגדילו ועשו פרי ראש ולענה היינו זו חטאנו לו זו גמטרי' י"ג שנים ילדות של קטני ישראל ולא אבו בדרכיו הלוך בגדלותן כי לא שמעו בתורתו מרב שלהם שלא שמעו ממנו דרכי התורה והיראה והם ממש כתינוק שנשבה בין הנכרי' ומשו"ה קרא ר' ישמעאל בן אלישע המקרא הזה כשהי' שבוי בין הנכרי' עיי' פ' הנזקי' באגדת חורבן:

אר"ע אשריכם ישראל וכו' מקוה ישראל מושיע בעת צרה נ"ל עת צרה דייקא שהעת צר ולא צרות לב ח"ו כי ואתהלכה ברחבה ורוחב לב כאמור אשריכם ישראל ושמחה גדולה היא לנו שאפי' בגלותינו ונתפזרנו ואין לנו מקדש ולא כהן שהי' כלל כל ישראל כלול בתוכו מ"מ גם עתה באפס זו שאין לנו א' הכולל הכל עכ"פ כל עם הקודש נאספי' וצועקי' ונענים תלי"ת ועל זה אשרינו מה טוב חלקנו ואתהלכה ברחבה ולא במצר אך העת צר הזמן קצרני בער"ה עם הגדולי' לא יצאנו ובעי"ת עם הבינוני' לא נצטרפנו ועכשיו בזמן קצר ועת צר הלז מקוה ישראל נקווים כולם בשעה א' ובמקום א' ואם לא עכשיו אימתי והקב"ה שולח עזרו מקודש ע"י מים טהורי' שפע קודש מלמעלה והיינו יענך ה' ביום צרה כנ"ל וישלח עזרך מקודש ויזכור כל מנחותך ועלתך כאילו הכה"ג עומד ומקריב ואמנם בשבת אין יום צרה כי רגע א' של שבת פועל יותר מכל הזמני' דהמעונג שבת הוה נחלה בלי מצרי' ע"כ יה"כ שחל בשבת זכות השבת יליץ והיינו וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד אחז"ל זה יוהכ"פ שא"ב אכילה ושתי' כבדהו בכסות נקי' ר"ל שקוראי' לשבת עונג כל השנה אזי כשמגיע יה"כ בשבת אזי הוא מכובד בכסות נקי' ר"ל נקי מכל חטא ע"ד בכל עת יהי' בגדיך לבנים ואמנם בעו"ה משרבו מחללי שבת בפרהסי' א"כ יה"כ שחל בשבת סניגור נעשה קטיגור ח"ו אך אם עתה ברגע זו מקבל עליו שלא לעשות עוד א"כ יתהפך לזכיות והיינו אז תתענג על ה' פי' אז ברגע יה"כ שקראת לקדוש ה' מכובד או באותה שעה תתענג על ה' יתהפכו כל השבתות שחללת יתהפכו לעונג שבת ומדוקדק אז תתענג על ה':

מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ר"ל נקי מנכסיו ואין לו בביתו לחם ושמלה וכפיו נקיים מכל טוב ואפ"ה הוא בר לבב בעמדו בתפילה אינו מתבלבל מדאגות אלו ומהבלי עה"ז אשר לא נשא לשוא נפשי שאינו נושא על שפתיו דברי תפלה ולבו בל עמו נפש זו תפלה כדכתיב בחנה ואשפוך את נפשי לפני ה' ואמר יותר ולא נשבע למרמה שאחז"ל שמשביעי' האדם אפי' כל עולם אומרים עליך צדיק אתה תהי' בעיניך כרשע וכעין זה דהע"ה אמר כשקללו שמעי בן גרא אמר ה' אמר לו קלל ואמר שהע"ה אל תשית לבך לכל הדברי' אשר לא תשמע עבדך מקללך וזה אינו מתבלבל בתפלתו ע"י מה שאויביו מבזי' ומקללי' ע"כ אמר ולא נשבע למרמה שהרי נשבע שיהי' בעיני עצמו כרשע אחז"ל פ"ק דגטין כל מי שיש לו צעקת לגימא על חברו ושותק יושב סנה עושה לו דין וכתבתי שם בחידושי שוכן סנה ר"ל עמו אנכי בצרה שהקב"ה מצטער בצרות הצדיק במה שזה הרשע יורד לחייו של צדיק זה ע"כ הקב"ה עושה לו דין אך דוקא אם הוא שותק אבל אם הוא נלחם לעצמו אינו בטוח שהקב"ה יעשה לו דין וזה מרומז בתורה ה' ילחם לכם בתנאי ואתם תחרישון ומרומז בלשון ילחם הגם שהוא לשון מלחמה הוא ג"כ לשון לחם כמו כי תשב ללחום את מושל ה' יזמין לך לחמך ממקום אחר וגם ילחם מלחמתך עם שונאך ובתנאי ואתם תחרישון:

אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי יש להבין במ"ש הרמב"ם דבשמחת בית השואבה לא שמחו אלא גדולי ישראל ושארי העם באים לראות ולשמוע וק' הא עיקר שמחת החג הוא על שזכינו לניצוח הס"ם וכפרת יה"כ א"כ דלת העם ראוי' לשמוח יותר ואמרתי עד"מ שותפים אשר א' מהם עבר צווי המלך והביא סחורה מחוץ למדינה ונסתכן ונתיסר על ככה ואין לשאר השותפים לשאת עמו כלל וכלל עפ"י דין ודת תה"ק אך אח"כ כשנמלט וניצל מצרותיו מה שנשאר לו מאותה סחורה השותפי' חולקי' עמו בשוה כן הדין וא"כ השותפי' שמחי' שהרויחו מה שלא היו מרויחי' מעולם כי הם לא הי' עושין כן מעולם לעבור על צווי המלך להביא סחורות הנאסרות ועכשיו הרויחו זה והאידך סבל יסורי' עבורם והנמשל כי הצדיקי' המוחי' ברשעי הדור והם אינם שומעים והולכי' כל השנה בשרירות לבם הרע אין לצדיקי' שום חלק בעונשם ויסורי' המעותד לבוא עליהם משמי' או יסורי' ותעניתם שיקבלו עליהם כשירצו לשוב אך ביה"כ אם ישובו ויזכו ויתהפכו העונות ההמה לזכיות אז גם הצדיקי' יחלקו עמהם כי כל ישראל ערבי' זה בזה נמצא מרויחי' הצדיקי' ריווח מה שלא הי' זוכי' בה לעולם אי לא עונותיהם של רשעים ע"כ הם שמחי' שמחת בית השואבה על חלקם בעונות שנתהפכו לזכיות אך כל זה אם הרשעים שבים ביה"כ תשובה גמורה אבל זולת זה מה זו שמחה עושה בסוכות והיינו אך ריק זכיתי לבבי ביה"כ וארחץ בנקיון כפי בסוכות דנקיון כפי קאי אארבעה מינים כידוע ואמר כי ריק וחנם הי' כל זאת ח"ו כי דור בניך בגדתי שאינם שבים בתשובה ראוי והארכתי בזה:

הר"ן בביצה ריש פ' המבי' כ' דסוגי' דשבת ודביצה שם פליגי אי צריך למחות בדאורי' דאתי' מדרשא או לא ע"ש ושוב כ' דודאי הני נשי לא אכלו עד רגע אחרונה דהרי א"א לצמצם אלא עוד זמן מה לפני רגע הלילה ולא מחינן בהני נשי דמוטב שיהי' שוגגי' משיהי' מזידין בדבר שאינו מפורש בתורה ושוב כ' דכל זה צריכי' למ"ד ספיקא דאורי' לקולא דאי מן התורה לחומרא א"כ אותו זמן הוא בין השמשו' וצריך למחו' משום ספק דאורי' ע"ש ותבין כן כוונתו ונ"ל דעכ"פ השתא דעבדי' בין השמשות מספיקא דחכמי' עשאו כל ספק להחמיר ועבדי' מדרבנן לחומרא כאלו הוא וודאי לילה א"כ ממילא מאותו ספק עצמו צריך להוסיף עוד כ"ש קודם בין השמשו' מספיקא דלמא ב"ה לילה וצריך להוסיף מחול על הלילה וכן ביציאתו והשתא לפ"ז י"ל בהא פליגי הני תרי סוגיו' דהך סוגי' ס"ל לא בעי' איקבע איסורא וא"כ ספיקא דאורי' לחומרא ובין השמשו' מן התורה ספק לילה ושיעור תוס' שלפני ב"ה ג"כ דאורי' ואפ"ה לא מחינן בהני נשי ש"מ כל איסור שאינו מפורש בתורה לא מחינן ואידך סוגי' ס"ל בעי' איקבע איסורא אבל ספיקא דאורי' לקולא מן התורה וא"כ ב"ה גופי' דרבנן והתוס' שלפניו פשיטא שהוא דרבנן ומשו"ה לא מחינן בהו אבל אי' דאורי' אפי' אינו מפורש בתורה צריך למחות כן נ"ל:

וע"ד דרוש נ"ל משו"ה אין תוספת דאורי' כ"א ביה"כ וגם ביה"כ אינו מפורש בתורה וגם לא מחינן בהו משום דהסברא נותן להוסיף שלא יהי' נראה כמשוי וכמי שמדקדק על רגע אחרונה ומשו"ה לא צוה הקב"ה על שום תוספ' דא"כ היינו צריכי' עוד להוסיף על אותו התוספת אבל השתא סגי בהוספה כל דהו מדעתינו ואמנם ביה"כ חשש הקב"ה מקטרוג הסם אם לא יוסיפו ויאמר נא התעני' קשה עליהם וכמצות אנשי' מלומדה ע"כ רמז הקב"ה התוספת בתורה ומ"מ לא פירשו להדי' שלא יבין הס"ם ויסבור שאנו מוסיפי' מדעתינו לחשק ואהבה לכנוס להתעני' ואם עבר אדם ואינו מוסיף אין אנו מוחי' בו להדיא שלא לפרסם הדבר שהוא חיוב גמור ויש לומר עוד דהרי מ"ד דמפיק תוס' מערב עד ערב ס"ל הא דכל האוכל בתשיעי מעלה עליו כאלו התענה ט' ויו"ד הוא רק אסמכתא וכן פסק בש"ע או"ח סס"י תק"ע ועמג"א שם והיינו שסמנו אמערב עד ערב שיאכל בט' וכל ישראל אוכלי' בו ויסבור הס"ם שזו דרשא גמורה ואון כאן קרא אתוס' יה"כ ואפ"ה מוסיפי' על הקודש ואין לו לקטרג נמצא האוכל בט' גורם רצון בתעני' יו"ד וק"ל:

ועד"ז י"ל פסוקי ריש הפטרת יה"כ קרא בגרון אל תחשוך וגו' עיי' בפרשה ואקדים אע"ג דבתוס' אין מוחי' לנשי' ומוטב שיהי' שוגגי' אך אם האנשי' מזידי' בא"א לצמצם ע"כ מחינן בהו וממילא צריך להודיע האמת שצריך להוסיף וממילא יעשו נשי' מזידי' ואומר המתענה לאהבת ה' הוא שמח ונהנה מתעני' היום הקדוש הזה והוא לו לעונג ואז הצום מרוצה להקב"ה אך המתענה על כרחו ולטורח ומשא הוא לו לעינוי נפש אין הצום מרוצה להקב"ה ונבוא אל המכוון בעזה"י אמר הקב"ה לנבי' קרא בגרון אל תחשוך ולא תאמר מוטב שיהי' שוגגי' לא תאמר כן אל תחשוך והטעם והגד לעמי פשעם במה שמצמצמי' עד רגע אחרונה של ליל הצום וממילא צריך אתה לומר לבית יעקב אלו הנשי' חטאתם השוגג שאינם מוספי' מחול על הקודש ואמר ואותי יום יום ידרושון פי' בעצם היום הזה דוקא ולא לפניו כל שהוא עיי' יומא פ"א ע"א כגוי אשר צדקה עשה כלומר שהוספה היא צדקה ומשפט אלקיו לא עזב היינו צמצום דראוי במשפט ויושר שלא לצמצם:

ועל זה יאמר הכזה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו פי' הצום שהוא לאדם עינוי וצער אותו צום לא אבחרהו כ"א שיהי' אדם מתענג בו ולא מתענה:

רמב"ם פ"ו מדיעו' הלכה ז' פסק כמ"ד עד הכאה דלא כר' יוחנן ובהגהת מיי' שם כ' דנפקא לי' ממדרש ומהאי דממקדשי תחלו דפ' במה בהמה דף נ"ה ולפע"ד ס"ל מ"ש ר' יוחנן התם בעירוכי' ל"ו ע"ב אגב חביבותיה יתירא וכו' כ"ע מודו בהך סברא אך אינהו ס"ל דבן לאביו שאני ושקולי' הם אם בן הוכיח לאביו עד הכאה משום חביבותי' ש"מ אדם דעלמא אפי' בלא חביבותי' חייב עד הכאה ואמנם ר' יוחנן ס"ל דכיון דאין האב עושה מעשה עמך וצריך תוכחה בטיל לי' מעלת אב ואשתייר חביבותי' ואנן קיי"ל כמסקנת ש"ס סנהדרי' פ"ה ע"ב מאי הוה עלה וכו' וע"ש פ"א ע"א לא תימא לי' לאבוך וכו' ועיי' לח"מ כאן פ"ו מדיעו' וק"ל וא"ש דמ"מ אסור לבזוי' לאב ואפ"ה הכניס עצמו משום חביבותי' עד הכאה ש"מ דאדם דעלמא אפי' לא חביב נמי צריך עד הכאה, ועיי' היטב מ"ש הגה' מיי' עוד שם בענין הוכח תוכח:

ונ"ל פסוקי פ' נצבי' אשר לבבו פונה היום פן יש בכם שרש פרה וגו' כל הפרשה דלא בא להוכיח אותו שעע"ז שכבר האריך בתוכחה שבפ' תבוא ופ' זו מיירי מערבו' הצדיק שאינו מוכיח ברשעי' ואומר בלבו לא יקבלו ממני ומוטב שיהי' שוגגי' ובאמת יאמר מה"ד אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ומעלה עליהם כאלו הצדיקי' עע"ז כפרתו של ראב"ע שנקראת על שמו והיינו פן יש מי שלבבו פונה לעע"ז ואותו מילתי' כבר אמורה בפ' תבוא אך פן יש בכם אתם הצדיקי' שרש אשר יפרה ממנו ראש ולענה והוא יתברך בלבבו שהרי אני צדיק שומר כל התורה מאל"ף ועד תי"ו ויאמר בשרירות לבי אלך פי' לפי דמיון לבו שהרשעי' אלו לא יקבלו ממני למען ספות הרוה את הצמאה פירש"י זדונו' על שגגו' ר"ל שיהי' שוגגי' ואל יהי' מזידי' לא יאבה ה' סלוח חטא התוכחה כי בו במי שבידו למחו' רבצה כל הקללה כדכתי' ממקדשי תחלה ובניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה יתמהו מדוע עשה ה' ככה הלא אלו האנשי' קיימו התורה כולה ואמרו על אשר עזבו ברית ה' אשר כרת וגו' ר"ל ברית פ' נצבי' הערבו' שנתערבו להוכיח הרשעי' ועברו על זה ועבדו אלהי' אחרי' אשר לא ידעו' כי הרשעי' עע"ז אשר ידעום כדכתי' לעיל ותראו שקוציהם וגילוליהם אך אלו הצדיקי' לא ידעו ע"ז מעולם ואפ"ה עבדו שמעלה עליהם הכתוב כאלו הם עע"ז ע"ד פרתו של ראב"ע ומסיים הנסתרו' לה' אלקינו בהדי כבשי' דרחמנא לפניו גלוי שלא יקבלו תוכחה אבל הנגלות לנו כי לפנינו אין גלוי ואמר לנו ולבנינו דייקא שאפי' הבן מחוייב להוכיח האב והתלמיד לרבו ועד מתי עד עולם לא יפטר לא בנזיפה ולא בקללה אלא עד עולם אך בתנאי לעשות את כל דברי התורה הזאת מה שמפורש בתורה אבל כגון תוספ' יה"כ שאינו מפורש אמרי' מוטב שיהי' שוגגי':

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן י"ל דכתי' זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרי' חנם פירש"י בלא מצות והכונה לע"ד כל האוכל בט' נחשב מפני שע"כ צריך לאכול בו ואפי' תעני' חלום שהתעני' לו עונג אסור להתענו' עיי' מג"א סי' תר"ד וא"כ הכרח כזה הוא עינוי ובמן הי' אסור להותיר ע"כ הי' צריך לאכול עומרו ביומו ואמרו זכרנו במצרי' שלא הי' לנו רק דגי' וקשואי' מ"מ לא הי' מצוה לאכול ואכל ברצונו והיינו חנם בלא מצוה משא"כ המן על כרחך אתה אוכל אמנם זה הוא תרעומת האספסוף אך הצדיק האוכל לשם ה' הקב"ה ממציא לו תאוה וריוח בבני מעי' לקיים מצותו והיינו ויענך שהכריח אותך שלא תותר שכחשב לעינוי אך וירעיבך שהמציא לך רעבון ויאכילך המן, ועד"ז פירשתי ואכלתם אכול ושבוע וגו' ובילקוט יואל שם רשעי' בושתן כפולה שנא' מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה' יבושו ויחפרו וגו' וצדיקי' ברכתן כפולה ולא יבושו עמי תרי זימני' והנה בושה כפולה של רשעי' מובן כך דרשע כל ימיו לסוף כשיגיע אידו פונה למעלה ומתפלל והוא בוש מאוד כי כל עלמא ידעו שאין דרכו להתפלל ומרגישי' שמתוך צרותיו המרובי' חוזר למעלה וזהו בושה ראשונה מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה' ושוב הקב"ה אינו שומע תפלתם וחוזרי' ריקם היינו בושה שתי' ישובו ויבהלו ויחפרו ויאבדו אמנם צדיקי' ברכתן כפולה כך כי קדוש שרוי בתוך מעיהם כמ"ש תענית ה' ע"א על פסוק בקרבך קדוש והוא אוכל פול ושבע כדאי' ר"פ טרף בקלפי וכשמגיע לאכילת מצה כגון ג' זיתי' פסח מצה ומרור הוא דואג מאוד אפי' בפול א' הוא שבע כל ואיך יאכל ג' זיתי' ויהי' אכילה גסה אך הקב"ה השרוי בתוך מעיו מרעיבו כמו במן הנ"ל ואוכל על השובע כמצותו והצדיק הזה מתפלא מאוד עד"ז ומ"מ לע"ל הקב"ה משלם לו שכרו משלם כאלו הוא עשה והיינו ואכלתם אכול כמה מיני אכילת פסח מצה מרור ושבוע ואינו אכילה גסה והללתם שם אלקיכם אשר עשה עמכם בזה להפליא ולא יבושו לעולם שדאגו מתחלה שלא יכול לקיים מצוה כראוי לא יבושו בזה ושוב וידעתם ותבינו כי בקרב ישראל אני בקרב דייקא בקרבך קדש שרוי בתוך מעיו ואפ"ה ואני ה' אלקיכם פי' נאמן ליתן שכר כפירש"י ר"פ וארא ולא יבושו עמי לעולם הבא לומר שלא יהי' להם שכר לא כן הוא אלא ברכתם כפולה:

ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש אמרו חז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי יש לדקדק הול"ל כאלו התענה תשיעי או כל האוכל ושותה בתשיעי ומתענה בעשירי מעלה עליו כאלו התענה שתיהם י"ל הנה גדול כח אכילה לשם שמים מתענית לשם שמים (ובפרט כי קשה יותר שיהא כל כונתו לשם שמים באכילת הנאת הגוף מתענית שאין להגוף הנאה בו כמו שהסביר זקני מרן רשכב"ה בעל החתם סופר זצ"ל עיין בתו"מ שמות דף פ"ב ע"ג בד"ה לקיים עיי"ש) לכן כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כאלו התענה שני ימים תשיעי ועשירי וק"ל (מש"מ):

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם יש לפרש ידוע כי הקב"ה אומר שובה ישראל וישראל אומרים השיבנו ה' אליך כדאיתא במדרש היינו שקשה לנו לעשות תשובה שלימה ובפרט מאהבה בלתי סיוע מהקב"ה לכן ישראל אומרים שהקב"ה יחזירם בתשובה תחלה והקב"ה אומר שישראל יתחילו תחלה בתשובה והנה באמת מלמעלה באים הרהורי תשובה ואח"כ צריכים אנחנו להתאמץ בתשובה בכל יכולתינו ומה שאינו בכוחינו לשוב בתשובה שלימה מאהבה לזה הקב"ה יסייע לנו משלו וזה אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים רק זריקה כעלמא כמי שזורק איזה טפים וזה התעוררות תשובה שבא מלמעלה ואח"כ וטהרתם אתם בעצמיכם בכל יכולתכם ואח"כ הקב"ה יסייע לגמר התשובה שלימה וזה מכל טומאותיכם וגילוליכם אטהר אתכם וק"ל (מש"מ):

ליוהכ"פ

בקרבתם לפני ה' וימותו שבת קי"ח ע"ב איתא א"ר יוסי יהי חלקי ממתים בדרך מצוה יש לפרש כיון שהם שלוחי מצוה שהם אינם ניזוקים אף בחזירתם אם כן על כרחך לכפר על עון הדור וזה בקרבתם לפני ה' בדביקות הקב"ה אז וימותו מוכח שהם לכפרת ישראל לכן בית ישראל יבכו את השריפה שהוא להם לכפרת עונות (מש"מ):

אחרי מות א' ר"ח בר אבא באחד בניסן מתו ולמה מזכיר מיתתן ביוהכ"פ אלא כשם שיום הכפורים מכפר כן מיתתן מכפרת ומנין שיוהכ"פ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר ומנין שמיתתן ש"צ מכפר' ויקברו את עצמות שאול וכו' ויעתר אלקים לארץ והוא תמוה שמתחיל להקשות מנין שיוהכ"פ מכפר ומניח הפסוקים הקודמים וכפר בעדו ונשא השעיר את כל עוונותם ועוד פסוקים ומביא האחרון מהם כי ביום הזה ועוד שמקשה מניין שמיתתן של צדיקים מכפרת הלא מתחיל לומר מפני שממתין להזכירם ביוהכ"פ מוכח שכשם שיוהכ"פ מכפרין כן זה ויש ליישב לפי מה שאיתא הצ"ע בתוספות שבועות דף י"ג אם יוהכ"פ מכפר בלא קרבנות כגון בזה"ז ומביא תוספ' בשם י"א שהיום בעצמו מכפר דכתיב כי ביום הזה היום מכפר וזה קושית המדרש מנין שיום הכפורים מכפר פי' היום עצמו ומביאים דכתיב כי ביום הזה יכפר ואין ראיי' מפסוקים הקודמים שהם מיירים רק מקרבנות היום ומנין שמיתת צדיקים בכל דור מכפרת דילמא דווקא שני בני אהרן שמתו בנעוריהם בחינוך הבית המקדש בשעת הקרבן ומביא ראיי' משאול ויהונתן זו שנעתר אלקים לארץ וי"ל עוד מנין שמיתת בני אהרן עצמו מכפר בכל דור מחדש כדאיתא בזוהר שהמתאבל עליה' ביוהכ"פ כשקורין בתור' מוחלין עוונותי' ויליף לי' מביו' הזה יכפר שקאי שהיו' מכפר תמיד לדורי דורות (מש"מ):

והיתה זאת לכם לחקת עולם בחדש השביעי תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו י"ל דהא כתיב כי ביום הזה יכפר והסברא פשוטה דלכן מתענים כדי להתם חטא ולכלות פשע על ידי צער עינוי התענית אבל לפי זה מכש"כ דיהי' מותר בעשיית מלאכה שטורח וכבדות המלאכה גם כן צער ועינוי ומה גם ביום התענית והתורה אסרה וחייבה על עשיית מלאכה מזה מוכח שמצות עינוי חק היא ככל שאר חוקי מצות התורה וזה והיתה זאת לכם "לחקת" עולם דבחודש השביעי תענו את נפשותיכם ואעפ"כ כל מלאכה לא תעשו זה מורה כי חוק היא מצות עינוי ביום הזה דווקא וק"ל (מש"מ):

*בהפטרה הלא פרוס לרעב לחמיך ועניים מרודים תביא בית יל"ד לשון הלא דמשמע דמיירי מדבר ידוע שכך יהי' ועוד חז"ל דרשו עניים מרודים אנסים וגזלנים וכדומה והוא בהיפך הכוונה וי"ל על פי משל שאמרו במדרש על שונא גזל בעולה ולולב הגזול אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו עיי' ילקוט ישעי' נ"ז ועיי' במלחמות ה' ר"פ לולב הגזול וזהו שאמר הלוא ידעתי כי ביום צום ותשובה פרוס לרעב לחמיך ותחלק צדקה לעניים ואם הממון גזול הוא א"כ במקום שילמוד עליך זכות וסנגוריא על ידי צדקה הלזו אדרבא עניים מרודים תביא בית מקטרגים ואנסים תביא עליך ע"י צדקה כזו אבל אם תעשה ביושר וכראוי ונכון אז אמר לקמן והלך לפניך צדקיך להליץ עליך ולהיות סניגורך:

*וקראת לשבת עונג פי' שלא יהי' המאכלים רק לעונג אלא מצות השביתה יהי' לנו לעונג יען שזכינו לשבות ביום אשר שבת השי"ת ולקדוש ה' זה יוה"כ מכובד בכסות נקיי' כמאחז"ל ז"ל וכנ"ל גם כן כוונת כסות נקיי' לרמז מה שהיום יוה"כ הוא מקודש ואנחנו מקודשים בו ומסירים הבגדים הצואים מליכלוכי החטאים כמו שכתוב הסירו הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות דקאי על צואת זוהמת החטאים אותו הקדושה היא היא בעצמה כסות הנקיי' אז תת עונג על ה' ולא על תענוגי גוף ואז תזכה והרכבתך על במתי ארץ שתראה עוה"ב בחייך ואז בחיי העוה"ז והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהיא נחלה בלי מצרים תזכה לזה בעוה"ז מעין העוה"ב:

*הלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט דברי תימא הוא איך עלה על דעת כן שהקב"ה יעות המשפט ח"ו והענין דאמרו חז"ל על עריות בא אנדרלמוסי' והורגת טובים ורעים וזה היה גם בסדום מסתמא אלא שכתבו הספרים טעמו של דבר כדי לחוס על כבוד הבריות שלא יתבררו המשפחות הפסולים והממזרים וטען אאע"ה אנשי סדום שלא חסו זע"ז ומקפידים על מידת סדום וגוזלים וחומסים איש אה רעהו אין מן הדין שיהרוג הצדיק לחוס על כבוד הרשעים זה נראה טענת הרשעים:

*בהפטרה למנחה כתיב ביונה ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה נראה שהם לא שבו אלא מן הגזל לבד ולא על שאר עבירות ובכללם עריות אלא מכיון שחסרה מדתם המתין להם זמן עד שתתמלא כמשאחז"ל שנחרבה אח"כ בימי נחום האלקושי אלא לפי שעה הי' ח"ה שאמרו הבריות שאין הקב"ה מקפיד אלא על עבירות שבין אדם לחבירו וכטענת האפיקורסים ע"כ רצה יונה דלא ימתין להם אלא ידונם מיד על העריות אלא שלפי"ז יהרוג טובים ורעים כמו שבא על חטא עריות בשלומא כשיש ביניהם חוטאים שבין אדם לחבירו לא יהרוג טובים בשביל הרעים כיון שהם עצמם אינם חסים זע"ז וכמ"ש לעיל בטענת אאע"ה עם אנשי סדום אבל אחר שנתכפר להם חטא חמס ממילא אם יפקוד עתה על העריות יהרוג גם הטובים ואין ראוי' להקב"ה שמפני קידוש שמו לא יחוס על הרבה רבוא בני אדם שלא ידעו בין ימינם לשמאלם ואמר כן כלפי יונה שביקש נפשו למות אע"ג שיהי' ח"ה אם אנשי העיר קיימים והנביא שהזהירם מת בכל זאת לא חס יונה על ח"ה הזה רק בקש להציל נפשו מרעתו וביקש קח נפשו למות ע"כ א"ל הקב"ה אם אתה אינו חס על קידש ה' מפני רעתך איך אחוס אני על קידוש ה' ואהרוג קטנים עם גדולים אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם כי אל רחום ה' אלקינו:

לחג הסוכות

ולקחתם לכם ביום הראשון י"ל למ"ש במדרש דלקיחת ד' מיני' הוא כדגל חוזרי מלחמה ואות ניצוח א"כ יען כי אין אדם בטוח מחטא ומתנדב אדם אשם תלוי בכל יום חוץ מיום א' אחר יה"כ ומיהו בד' ימי' שבין ר"ה ליה"כ טרודי' במצות ועדיין ביום הראשון של סוכו' הניצוח קיים ע"כ אנו לוקחי' ד' מיני' אבל ביום שני של סוכות אין בטוח שכבר נתלכלכו קצת בחטא ע"כ אין מצוה בלקיחת הדגל משא"כ בבהמ"ק העולי' לרגל ושוהים שם ז' ימים פשוט שיותר בטוחי' שלא לחטוא יותר ממה שבטוחי' בד' ימי' שבין ר"ה ליה"כ ע"כ ושמחתם לפני ה' אלקיכם ז' ימי' ומסיים חוקת עולם לדורותיכם בחדש הז' תחוגו אותו בחדש הז' ולא בחדש השמיני דהוה סד"א מי שהי' טמא או בדרך רחוקה ידחה לחדש השמיני כמו בפסח קמ"ל דעד החדש השמיני יש לחוש שחטאו ואין ליטול לולב:

וכעין זה נ"ל בקרבן תודה לא תותירו ממנו עד בקר ולא כשאר שלמי' להורו' נתן כי אעפ"י שנעשה לו נס היום וריחם הקב"ה עלי' בזכות דבר טוב שנמצא בו או באבותיו לא יהי' בטוח ביום מחר כי שמא בין היום למחר יגרום החטא וכמו ביעקב אע"ה וירא ויצר וקטונתי מכל החסדי' שאחז"ל שירא פן גרם החטא:

*אך בחמשה עשר לחודש הזה וכו' ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' יל"ד לשון אך וי"ל מזה ראו חז"ל לדרוש כדאיתא בילקוט פ' אמור דארבע מינים באים לרצות כמו קרבן והיינו פירש הקרא אלה תעשו לה' במועדיכם מלבד מנדריכם וכו' אך את זה תעשו לקרבן מלבד קרבנות המועד הנ"ל תעשו ביום ט"ו תקחו פרי עץ הדר וכו' ואמר עוד חוקת עולם בחודש השביעי תחוגו אותו וקשה פשיטא ואלא אימתי בחודש השמיני אתמהה אלא השופר בר"ה בא לעורר בתשובה מיראה ונעשה מעונות שגגות וראוי לבעלי תשובה אלו למנות תחלת שנות חייהם רק מתשרי שפסקו בו מלחטוא ואין חוטאים עוד ולא מניסן אך לולב בא לרצות ולהפוך העוונות לזכיות ומש"ה נקרא ראשון לחשבון שנחשבו עונות שעברו לזכיות וכיון שלמפרע נעשו זכיות הדר מניסן מנינן והוה תשרי חודש השביעי והיינו דקאמר חוקת עולם בחודש השביעי תחוגו אותו ולא ימנה לכם ראשון כ"א שביעי כי יתהפכו לזכיות וק"ל:

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' יל"ד לשון השביעי הזה תיבת הזה מיותר וגם לא הזכיר כאן יום השמיני כלל ואח"כ מתחיל ענין חדש אך בט"ו יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ וגו' וכאן הזכיר יום השמיני שבתון ולא כתיב השביעי הזה אלא באספכם את תבואת הארץ וגם להסביר טעם שמיני עצרת שמייחד עם ישראל לבדם הנה בפסח הוא שמחת יציאת מצרי' וגם זמן אביב והקב"ה שמח עם בניו ושבועו' זמן מתן תורתינו וגם זמן קציר והקב"ה שמח עמנו אך בחג הסוכו' יש ב' מיני שמחו' א' בחדש השביעי הזה דייקא הזה שנזכר לעיל שהי' ר"ה ויה"כ ונמחלו עוונותיהם ישמח ה' במעשיו ששבו אליו בתשובה ונתקבלו ע"כ בחדש השביעי הזה דייקא שבעת ימי' חג הסוכו' לד' דייקא כי שמחתנו הוא למעלה ברקיע עוזו ושוב בחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ ז' ימי' שמחת ישראל על אסיפת תבואתם כי ברכם ה' נמצא הקב"ה שמח בפ"ע על תשובותם של ישראל עם קרובו וישראל שמחי' בפ"ע על ברכת ה' היא תעשיר ואין מערבין שמחה בשמחה ע"כ ביום השמיני עצרת שמייחד הקב"ה לשמוח עם עם קרובו וק"ל:

הדס דילמא הרדופני רבא ואביי חד מתרץ דרכיה דרכי נועם וחד מתרץ האמת והשלום אהבו סוכה פ"ג י"ל דרך רמז ומוסר עמי הארצות היראים החסידי' מבזים ודוקרים במעשיהם ובפיהם את הת"ח אשר לפי דעתם המשובשת אינו ירא שמים ואין מתנהג בדרך היראה ועי"ז חולקים עמו אבל אם באמת לאמתם המה יראי השם אזי להם שלום עם ת"ח האמתיים וזה דילמא הרדופני ומתרץ האמת והשלום אהבו כי ההדס מרמז על עמי הארצות בעלי מצות ואין בהם תורה לזה פסול הרדופני מפני שיש לו קוצים רק אדרבה האמת והשלום אהבו ובמדרש ופייטן חולקים שבחד מקום מפורש דמרמז ההדס על ת"ח שאינם בעלי מצות ומעשים ותמיד יש להם על ידי קלותם ופחזותם מחלוקת עם הת"ח ירא שמים באמת לכן אמר דרכיה של תורה דרכי נועם ואביי ורבא מפרשים אחד לפי המדרש ואחד לפי הפייטן:

כל האזרח מרבה גרים ומוציא נשים כדאיתא סוכה פרק ב' הגם שגרים אלו לא היו אז במדבר ועוד הערב רב שהיו גרים לא היו בתוך ענני כבוד אעפ"כ חייבים כי עיקר טעם המצוה בכללית למען ידעו דורותיכם אבל אין אנו רואים על פרט אנושי בזה ומזה הטעם עצמו נשים פטורים הגם שהיו בתוך ענני כבוד וכל האזרח מרבה גרים וממעט נשים (מש"מ):

*בהפטרה לא נעשה כסוכות הזה ממי יהושע בן נון כתיב יושע בלא ה' עיי' מס' ערובי' ואחז"ל שאכנה"ג בטלו יצרא דעבודה זרה וסמו עיניה דיצרא דעריות ועל שיהושע בן נון לא ביטלו ע"כ קראוהו יושע ולא יהושע נ"ל עיקר ענין ביטולו הוא במה שתקנו סדר התפלה ובתי כנסיות בכל אתר ואתר עי"ז לא עע"ז ואילו תיקן כן יב"נ בבית ראשון לא היו עובדים כ"א ה' אלקי אבותם והדבר קל להבין ומכיון שעי"ז נתבטל ע"ז ממילא ניטל עיקר כח יצרא דעריות דאחז"ל בסנהדרין ל"א ע"ב ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא וא"כ צ"ע על יב"נ שלא עשה המצאה זו לתקן בתי כנסיות וסדר התפילה בכל יום נ"ל היינו טעמא משום מרי גדול וחטא עצום המתפלל בלי כוונה ומחשבתו על עלילותיו ואפשר על תועבות ה' אשר שנא וממש אין אדם ניצל מזה אלא דאיתא פ' הדר א' רבי אליעזר בן עזרי' יכולני לפטור כל העולם כולו מדין תפלה דכתי' ושכורת ולא מיין וזה הי' אפי' בימי בית שני ומשו"ה יכלו לתקן תפלות וזהו קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד כי לא יהי' עונש על מיעוט כוונה אך בימי יב"נ ובימי בית ראשון דישבו השקט אחר ירושה וישיבה ולא היו שכורת ולא מיין יש לחוש לעונש ח"ו ע"י מיעוט כוונה משו"ה לא תיקן יב"נ סדר התפלות אך אכה"ג אמרו לעולם הי' לעשות את שלו ולתקן סדר תפלות ולהתפלל להקב"ה שבזכות הצדיקים יציל ה' את ישראל ממחשבות והירהורים ואם אולי לא יועיל תפלה על חבירו להיות ניצל מחטא א"כ איך התפלל מרע"ה על יהושע יה יושעך מעצת מרגלים ע"כ נטלו ממנו אות הא שמצטרף ליוד ועל ידי זה נקרא ונצטרף יה משום יהושע וקראוהו יושע ולא יהושע, והנה קודם מרגלים וטרם שנקרא עדיין יהושע אז לא הי' כח ברוח צפונית לבדר ענני כבוד לכן נשב להם רוח צפונית ומלו אז ואח"כ כשגבר חטא מרגלים לא הי' כח בענני כבוד לעמוד בפני רוח צפונית ע"כ לא נשב להם רוח צפונית כדי שלא לבדר ענני כבוד ומשו"ה לא מלו את בניהם במדבר עיין ר' פרק הערל והיינו סוכת של שבי גולה לא נתבדרו ע"י רוח צפונית שהוא היצה"ר הנקרא צפונית היו והמה (כדאיתא בסוכה דף נ"ב ע"א) כאותן הסוכות שהיו קודם שנקרא יהושע שלא הי' כח ברוח צפונית לבדרם עיין וק"ל:

כי בסוכות הושבתי את בנ"י וכו' אני ה"א כתיב ובתים טובים תבנה וישב' ושכחת את ה"א ראינו שהשפע מרובה כרמים וזתים ובתים טובים מביאים לשכחת השי"ת והנה סוכות זמן אסיפת גרן ויקב ויש לחוש מרב כל ישכח את השם לכן צוה לישב בסוכה גם על ידי זה ישים ללבו אחריתו וסופו כעובר אורח ללון והעולם הזה עראי דומה רק כישיבת סוכה כדאיתא במפרשים וגם יוכל להיות טעם זה לשבח ביוצאי מצרים שהיו מושפעים במדבר במן שכל הטעמים היו בו ובשליו ובכסף וזהב לרוב מביזת מצרים וים סוף בלי שום דאגה וחששו אולי ישכחו השי"ת ותמיד הי' להם לזכרון הסוכות ממש וגם ענני כבוד תמיד היו רואים כבוד השם וניסיו וזה בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי בהוציאי וכו' ותכליתו אז ועתה שתדעו כי אני ה' אלקיכם (מש"מ):

אשר תקראו אותם מקראי "קודש" עיקר לקדושה ולעבוד בשמחה השי"ת והיא עיקר שמחת יו"ט כדאיתא בשו"ע סימן תקכ"ט אז אלה הם מועדי ולא מועדיכם (מש"מ):

בסוכות תשבו ז' ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י יל"ד מ"ט כתי' בסוכות הושבתי מלא י"ל פליגי בטעם סוכה או זכר לענני כבוד או סוכות ממש במלחמת סיחון ועוג והנה לפי מה שדרשו חז"ל כל האזרח להוציא נשי' מבואר הטעם למלחמת סיחון ועוג דנשי' לאו בני כיבוש נינהו ולמאי דדרשי' מזה הכתוב דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחד רמז לענני כבוד שישבו כל ישראל בסוכה א' בענני כבוד ע"כ אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכת לומר כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחד וגם כל האזרח להוציא הנשים למען עי"ז ידעו דורתיכם כי בשני מיני סוכות הושבתי את ב"י מצרים בהוציאי אותם מארץ (מש"מ):

*משאחז"ל פ"ק דע"ז שאו"ה עושים סוכה בראש הגג והקב"ה מקדיר עליהם חמה אין עול ח"ו בחוקו יתברך שמו כי לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאים בה ורשעים נדונים הכל בטבע כי הצדיקים שהמה האור עליון מתדבקים באור ההוא ומאירים יותר ע"ד כי עמך מקור חיים באורך נראה אור ורשעים שהם גשמיים עבים נשרפים באור והשתא כשהם יושבים בסוכה בצל שדי יתלונן אי כוונתם שלימה לשמה ככונת ישראל ממילא לא יהי' להם צער בקדירת החמה ההוא אדרבה ומה שהם מצטערים אעפ"י שמצטער פטור באמת מסוכה מ"מ הצער בעצמו מורה שאין לבבם שלם עם הי"ת:

*בהפטרה והי' יום א' הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כל הפרשה נראה לפרש עפ"י מ"ש הרא"ע בישעי' בפסוק ואתם כהני ד' תקראו האו"ה מחוייבים להחזיק אותנו ככהנים ממש ונאכל חילם בתורת תרומה ומעשר וכבר כתבתי בזה לעיל בפ' וילך ובפ' קרח גבי מחלוקתו על הכהנים בפסוק בקר ויודע פירש"י ז"ל הקב"ה הבדיל בין יום ולילה והבדיל אהרן להקדישו כשם שא"א לכם לחלוק על הבדלת יום מלילה כך א"א לכם לחלוק על הבדלת אהרן ע"ש וה"נ ביום ההוא שיחלוקו או"ה על כהונת ישראל יהי' לא יום ולא לילה ולעת ערב יהי' אור יכירו וידעו ויודו כי אנחנו כהני ד' והיינו דכתי' כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזי' דשם פירש"י שבא להקטיר קטרת והי' הרעש כי בקש הארץ לבלעו כבליעת קרח וה"נ יהי' הרעש על שחולקים על כהונת ישראל ושוב אח"כ אשר לא יבואו לחוג היינו אשר לא יחפוץ לתת מתנות חילו לישראל שהוא מתנות כהונה שלהם לא עליהם יהי' הגשם דאמרי' פ"ק דתענית שהגשמים נעצרים בשביל גזל מתנות דכתי' ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו ע"ש ומצרים אשר לא עליהם יהי' הגשם יהי' המגפה דהיינו תמק לשונם בפיהם כדאמרי' בפרק במה מדליקין דמפני שאוכלים טבלים בלתי מתוקנים מתחיל המכה בפה וגו' בבני מעים רח"ל ע"ש דף ל"ד ע"ב:

עשו סוכות ככתו' וגו' כי לא נעשה כסוכות הזה מימי יהושע בן נון הנה מצינו שטמאו הכהן השורף הפרה להוציא מלבן של צדוקי' שאומרי' במעורבי שמש נעשית נראה כל שארי עשיית מצות שנחלקו צדוקי' לא הי' מכשול כ"כ כי כל מי שישכיל יבין כי ראינו תפילין שלנו מימי משה ויהושע בן נון וד' מיני' שלנו וכל כיוצא בזה אך להכשיר פרה בטבול יום זה דבר שלא אירע מעולם כי לא נטמאו עושי הפרה הקדמוני' ע"כ להוציא מלבן של רשעים טמאו הכהן והטבילוהו ועשו הפרה בטבול יום כדי להוציא מלבם של ישראל שלא ימשכו אחרי דעתם ונראה אז בימי עזרא אעפ"י שלא היו צדוקי' מ"מ הי' בהם מפקפקים על דרשת חכז"ל ונוטי' אחר פשטיות והרי הי' הכותי' מרקדי' ביניהם והם אינם דורשי' חסרות ויתרות בסוכת לומר ב' דפנות ושלישי' אפי' טפח אלא עושי' ד' שלימות דוקא ולאפוקי מזה א"א ללמוד מן הסוכת הקדמוני' שנעשו מימי יב"נ כי בודאי עשו ג"כ ד' דפנות שלימות לנוי מצוה ועתה כשבאו להוציא מלב הנוטה אחר הכותי' אמרו עשו סוכות ככתו' היינו סוכת חסר ב' דפנות ושלישי' טפח אעפ"י שאינו נוי' מצוה מ"מ עשו כן לאפוקי מהכותי' ומסיים כי לא נעשה כן מימי יהושע בן נון וא"א ללמוד מסוכת הקדמוני' ע"כ הוצרכו עכשיו לעשות ככה:

*למען יברכך לעתיד לבוא יש לפרש עפ"י מה שכ' בפי' רמב"ן דלהכי שמחת יו"ט אחרון מרובה שמשחיטין הטבח בע"כ ולא ביו"ט אחר משום שעדיין תלוין בדין על גשמי שנה הבאה משא"כ ביו"ט האחרון כבר יצאנו בדימוס וזה שאמר ביו"ט ראשון תחוג לד' למען יברכך בעתיד בשנה הנכנס בגשמי שנה ועדיין אין שמחה שלימה אך אח"כ והיית אך שמח בלי שום דאגת דין גשמים והוא לרבות ליל יו"ט אחרון:

אך שמח לרבות ליל י"ט אחרון לשמחה פירש"י כש"כ יום אחרון וי"ל מ"ט דקדקו לומר ליל י"ט אחרון הנה כתי' למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ דבעניני העה"ז לא חשבי' אלא היום למלאכה כמו שאחז"ל בחשבונו של יצחק פלגא דלילי' אבל בעבודת ה' לילה כיום יאיר והגית בו יומם ולילה וגם השינה לצורך הוספת כח להגות בתורה ועבודה נחשב כעבודה והיינו למען ירבו ימיכם שיהי' כל יום נחשב כפול כימי השמים על הארץ דבגלגל השמים כל מקום שסובב הוא יום ואין שם לילה והנה מ"ב מסעות הי' ממצרי' לא"י כמפורש בפ' מסעי כי צריך מ"ב מדרגת מטומאת ארץ מצרי' לקדושת א"י נגד שם של מ"ב ולעומת זה מ"ב יום אחר ז' ימי פסח עד יום מתן תורה ואמנם כל זה לצאת מחול טומאת מצרי' אל הקודש מתן תורה אך מר"ה עד שמיני עצרת שהוא מקודש אל קודש תוספת קדושה והכל קדוש וגם הלילות נחשבי' סגי בכ"א יום כי כל יום נחשב כפול לילו עמו וכ"א הוא מ"ב ע"כ והיית "אך" דייקא אך שמח לרבו' אפי' ליל י"ט כי לילה כיום יאיר:

והיית אך שמח איננו כתוב לשון ציווי רק מבטיח לנו הקרא שתהי' אתה מעצמך בשמחה בשמיני ואינו צריך לצוות עליה כמו שאר ימי חג והשמחה של מצוה גדולה כל כך שדי לה ברמז בעלמא בקרא כמו שאר גופי תורה ולא צריך לצוות עליה בפירוש (עיין תו"מ בראשית דף י"ד ע"ב בד"ה במדרש וכו') (מש"מ):

והיית אך שמח שלש פעמי' בשנה יראה כל זכורך נ"ל להמשיך הענין כי יראה כל זכורך מורה לנו עבד שרבו מצפה לראותו כמשחכז"ל וההיפך מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ע"כ ביום שמיני של חג שנגמרה כפרת יה"כ והקב"ה מייחד עם ישראל והיית אך שמח מבטיח לנו מכאן ואילך ג' פעמי' בשנה הבאה יראה כל זכורך הקב"ה מתאוה לראותך מעתה, והיות ג' רגלים בשנה כל א' תשלומי ז' ימים שהם כ"א יום ע"כ א'ך' שמח אך גימטרי' כ"א עי"ל כי בכל יו"ט צריך עזר מעט ומעשה מצוה מצה בפסח ושתי הלחם בעצרת שופר בר"ה תעני' ביה"כ ד' מיני' וסוכה בחג אך שמיני עצרת לעוצם קדושתו לא צריך אות אחר ומצוה אחרת והיית אך שמח ולא שום דבר אחר נלוה עמו משא"כ ג' רגלי' אשר יראה כל זכורך לא יראה פני ריקם כי צריך דבר מבחוץ לסייעו משא"כ שמיני של חג שיראה פניו ריקם בלי שום סעד:

יום השמיני עצרת איתא בזוהר שאומרים בליל הו"ר שהקב"ה מריק ברכאין על ישראל ומאותו היום ברכאן שריין על ישראל והנה יום ההוא הוא יום כ"ב לחודש תשרי ורמז "בך" יברך ישראל (מש"מ):

רמז שנודרים נדרים ונדבות בשמחת תורה שהוא שמיני עצרת כדאיתא ברמ"א או"ח ס' תרפ"ט דקרינן בפרשת מפטיר אלה תעשו לה' לבד מנדריכם ונדבותיכם (מש"מ):

טעם למה קורין עשר תעשר בשמיני עצרת הפרשיות של צדקה כי מתחילין להזכיר הגשם וימות הגשמים ממשמשין ובאים והימים קצרים ולעניים ואביונים ההוצאות מרובים והימים קצרים שישתכר וירויח בהם כל צרכו לכן מזהירים וקורים ומזהירים מאוד על מצות הצדקה (מש"מ):

על כן אנכי מצוך פתח תפתח לאחיך לענייך אח עשיר הכל מתכבדים בו וקורין אותו לסעודה משא"כ עני אינם רוצים לידע ממנו על כן אנכי מצוך פתח תפתח לאחיך לענייך:

ורמז בו דברי מהרי"ל שלקרוב עני יתן גם כן על מותרות לא דווקא ההכרח ומסתברא כן כי לבו הומה עליו הלא אב אחד לנו למה אהי' בדלי דלות והוא בשפע עשיר גדול וזה כפל פתח תפתח שני פעמים "לאחיך" לענייך גם על מותרות (מש"מ):

בסוכות תשבו שבעת ימים כתי' ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך פי יספר צדקותך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספורות אבוא בגבורות ה' אלקי' אזכיר צדקתך לבדך גם עד זקנה ושיבה אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך, פ"ק דשבת אחז"ל אם באנו לכתוב אין אנו מספיקי' א"נ אין בעל הנס מכיר בנסו, הנה ע"ד משל אדם מקוה לה' עד שמזמין לו מטמון עושר רב והוא משבח ומודה לה' על כל הטוב ושוב אינו צריך לקוות וליחל ולא להודות אך לרוב צדיקי' הקב"ה מזמין להם יום יום בבקר אינם יודעי' מה לאכול בצהרי' ומ"מ הקב"ה מזמין להם די פרנסתם וכשעברה השנה או כמה שנים הרי נתפרנסו ועבד ה' ושמר מצותיו כאלו הזמין לו כל הסך ההוא בפ"א אלא שזה הראשון לא קיוה לה' אלא פעם אחת וזה קיוה לה' בכל יום ג' פעמי' וזה הראשון וזה מודה בכל יום ג' פעמי' וזהו אם באנו לכתוב אין אנו מספיקי' כי הקב"ה מזמין פרנסתו של יחיד או קיום כל ישראל בין האומו' פסקי פסקי ואין אנו מספיקי' והיינו ואני תמיד איחל בכל שעה ורגע ועי"ז והוספתי על כל תהלותיך פי יספר צדקותיך וכן היום תשועתך כי לא ידעתי ספורו':

ומ"ש עוד אין בעל הנס מכיר בניסו הוא ענין אחר דהנה הניסי' הגדולי' הנפלאי' הניכרי' וידועי' כקריעת י"ס והדומה ניכר לכל אך ניסי' נסתרי' שאין בעל הנס מכיר בהם כגון הריגת ושתי אין ספק שבעולם שהי' זה הכנה לכל מה שנולד אחריו ושוב כמו ג' שנים אח"ז נלקחה אסתר לבית המלך ולא הרגיש אדם לאיזה סבה הי' זה שוב איזה ימים אח"כ קצף בגתן ותרש והגידה אסתר למלך בשם מרדכי הוא ג"כ ענין שאין לו הכרח עם כל הנ"ל שוב גידל המלך את המן ומי הבין מה יצמח מזה עד לבסוף כשנעשה הנס הנפלא ההוא המבין יבין כי הריגת ושתי הי' כעין קריעת י"ס אלא שאין בעל הנס מכיר בניסו ועל זה כ' פרשת דרכי' לעושה נפלאות גדולות לבדו פי' שהקב"ה עושה נפלאות גדולו' לבדו שלא ידע אדם אלא הוא לבדו יודע ומ"מ מצוה על כל אדם באחרית ימיו לבחון כל אשר עשה ה' עמו מראשית צמיחתו עד אחריתו ואיך נתגלגלו סבה ועניני' ולספרם לבניו אחריו גם הם יבחנו ויכירו מעשי ה' הגדול אשר יעשה עמהם וזהו אבוא בגבורו' ה' אלקי' הם הנפלאות וניסי' גדולי' אזכיר צדקתך לבדך שבשעת מעשה לא הי' ניכרי' אלא לך לבדך והיינו צדקתך לבדך וגם עד זקנה ושיבה אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך כדי שגם בני אחרי יבינו וישכילו ואפשר היינו בסוכ' תשבו ז' ימי' למען ידעו דורותיכם כי בסוכו' הושבתי ב"י בהוציאי אותם מארץ מצרים ומפרשי' דבסוכו' הושבתי היינו במלחמו' סיחון ועוג ומלכי כנען ויהי' זה זכר לכניסת א"י וק' מ"ט אמר בהוציאי אותם מארץ מצרי' ועוד מ"ט ז' ימים בשלמא פסח הי' נמשך הגאולה ממכות בכור' עד קריעת י"ס ז' ימי' וי"ל דמיד בקריעת י"ס כבר נכבשה הארץ כדכתי' שם נחית בחסדך נהלת בעזך אל נוה קדשך תפול עליהם וגו' לולי חטא מרגלי' כבר הי' נכבשה לגמרי נמצא בשעת יציאה כבר נס של בסוכו' הושבתי נגמר למעלה אלא שנמשך הדבר וכן בכל ענינינו צריך להבחין מאחרית דבר לראשיתו וע"כ עושי' ז' ימים שנדע שכבר בשבעה ימי יציאת מצרי' נגמר נס בסוכו' הושבתי למען ידעו דורותיכם לספר לבנינו אחרינו שיבחנו כן בכל מעשיהם כנ"ל:

למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כ' בספר חיי אדם בסוכות מלא לומר שני מיני סוכות ענני כבוד וסוכות ממש במלחמת סיחון ועוג ויל"ד איך ידעו דורותיכם שני מיני סוכות דלמא לא ירמוז אלא על א' מהם תו יל"ד מ"ט מרמז מלחמה גדולה וניצוח הנפלא של סיחון בישיבת סוכה שהוא רק טפל למכשירי מלחמה הנה בברכת יוסף הקשה מ"ש שעשו זכר לענני כבוד ולא למן ובאר ולכאורה י"ל מן ובאר הי' צריכים לחיי נפשם שלא ימותו ברעב וצמא משא"כ ענני כבוד שהיה רק לכבודן של ישראל דאי משום כדי שלא יכם שרב ושמש ונחש שרף ועקרב לזה נאמר הלא במלחמת סיחון יצאו מן ענני כבוד וישבו בסוכות עצמם ולא ניזוקו א"כ גם כל הארבעי' שנה הי' אפשר בכך ולא נצרכו ענני כבוד אלא לגדולה וכבוד לישראל ע"כ א"ש למען ידעו דורותי' כי בשני מיני סוכות הושבתי את ב"י והא בלא הא לא סגי וק"ל:

חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך שלשה פעמים אתה מוצא גדולתו של הקב"ה ושם ענותנותו הנה כתיב בתורה ה' הוא אלהי אלקים ואדוני האדונים וידוע ששם הקדוש יב"ק גמטרי' ה' אלקים והיינו יב"ק היינו יקב ובנביאים אל רם ונשא מרום וקדוש שמו זהו ג'ר'ן' ג'דול ר'ם נ'שא ומשולש בכתובי' רוכב בערבו' בי"ה שמו היינו סוכה עצמה סוכה אותיות כ"ו ס"ה בגימטרי' הוי' אדני אלו גדולותיו ושם אתה מוצא ענותנותו היינו הפסולת של גרן ויקב ומזה ילמוד האדם ואמנם מפני חטאינו גלינו ואין אנו יכולים לעלות היינו גדולה להשתחות היינו ענוה שאין ביכולתינו להדמות לבוראינו ית"ש:

חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך ואפ"ה ושמחת בחגך ולא בגרנך וביקבך היינו לא יוסיף העושר שמחה בלבבך כי אם הזמן והוא אשר ציוה ד' לשמור ובזכות זה יברכך ה' אלקיך תהיה בטוח שיוציא לצדק דינך והיית אך שמח לרבות י"ט האחרון ולא תירא מן הדין:

עשר תעשר בשביל שתתעשר ושלא תתחסר כי ע"י המעשר יתעשר בתבואה בכל שנה ושנה בתוספת מרובה אך לכאורה הוא ממש שלא לצורך כי המאכל מתברך במעיו והתבואה ישן מפני חדש תוציאו נמצא העושר ההוא בתבואה אין לו בו תועלת אלא שצריך להוליך מעשר שני הרבה לירושלים וכי ירבה הדרך והתבואה ע"כ צריך לפדותו בכספו ולהעלותו לירושלים לאכול שם שלמי' ולהאכילו ללוים נמצא עוד מתחסר כספו וע"כ צריך בטחון שלא תתחסר עי"ז ופירשתי בזה הפסוק אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לו תבואה:

הכל הבל אמחז"ל ז' הבלים נאמרו כאן נגד ז' ימי בראשית שכל מה שנברא בהם הבל, ולכאורה קשה הא השביעי הוא שבת קודש וי"ל כי פירש"י בשבת נברא מנוחה והוא הבל שהרי גוי ששבת חייב מיתה שאין ראוי לנוח כי יום ולילה לא ישבותו ורק ישראל להם ניתן שבת והוא למעלה מן השמש ושהע"ה לא דבר אלא תחת השמש ותחת השמש גם מעשה מנוחת שבת הבל:

ויותר שהי' קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה כי חכמה הוא מה שקיבל מאחרים ובינה מה שמתבונן על דברי חכמה שקבל ואח"כ מיישב הדבר אל לבו ומתקנים תקון נאה ללמדם לאחרים והיינו דעתו וזה שהי' קהלת חכם מה שקיבל מאחרים עוד למד דעת את העם מה שהתבונן מדעתו ואמר איזן מה שהאזין מאחרים ואח"כ וחקר שחקר ודרש בבינתו ואח"כ ותיקן משלים הרבה, ע"כ אמור לחכמה אחותי את כי אחות ר"ת איזן חיקר ותיקן:

לא לנו ה' לא לנו ב' פעמים אחד לא לנו לצרכי גופינו כי אנחנו מסתפקים במה שיש לנו אך לשמך תן כבוד שלא יתחלל ושוב אמר גם זה לא לנו שלא נבוא אנחנו לחלל ולהרהר ח"ו כי אם דכיתנו במקום תנים מ"מ לא נפרוש כפנו לאל זר אלא למה יאמרו הגוי' וגו':

בקש קהלת למצא דברי חפץ איתא בר"ה דף כ"ג ע"ב בקש שלמה להיות כמרע"ה יצא בת קול וכתב יושר דברי אמת ולא קם נביא וגו' לכאורה מדכתיב כלל ופרט ולא קם נבי' כלל לכל האותות ולכל המורא הגדול פרט אין בכלל אלא מה שבפרט לשני דברים אלו לא קם נבי' אבל זולת זה אפשר להיות כמשה אך הוא נעוץ סופו בתחלתו בראשית בשביל משה שנקרא ראשית ברא שמים וחזר וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כל שהוא כעין הפרט לא קם ולא יקום כמשה ומה ממעט מיעט עניני מלכות ע"כ בנביאים אינו קם אבל בעניני מלכות קם וכן בישראל לא קם אבל באו"ה קם כבלעם שנבואתו מסטרא אחרא. אך שהע"ה הוה ס"ל אע"ג דנעוץ סופו בתחלתו מ"מ לא ס"ל דדרשינן סמוכין (דכתיב סמוכים לעד) וכיון ששני פרשיות הן לא דרשינן להו בכלל ופרט וכלל אבל באמת אנן קיי"ל דדרשינן סמוכים ברכות דף יו"ד ע"א כדכתיב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר והיינו דיצא בת קול ואמר וכתב יושר דברי אמת היינו אמת (דדרשינן סמוכים):

תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה רעה יהא על הארץ שבעה ימי סוכות ושמיני של חג כדדרשו חז"ל בעירובין ובזכות שתשמור אותם כהוגן כי פירושו דהא על ידי זה לא תדע מה רעה יהי' אם חלילה יהי' באיזה אומה רעה אתה לא תדע למען לא ירך לבבך כמו שדחז"ל על וחרב לא תעבר בארצכם אפילו חרב של שלם למען לא תבהל ולא תפחד מאומה וק"ל (מש"מ):

סוף דבר הכל נשמע ר"ל ע"ד שהקדימו נעשה לנשמע לומר שאין להרהר על מעשי הי"ת ולא על מצותיו רק תמים נהי' ונאמין לו ית' ולבסוף נשמע ונבין כל סתריו כי יזכנו ה' בזכות זה להבין טעמי התורה וסתרי מעשי בראשי' והיינו נעשה ובזכות זה נשמע והיינו נמי אחר שהאריך בספר קהלת בפלוסופי' לומר שאין לבוא עד תכלית שום ענין כי כלו מוקשה סיים עתה סוף דבר יהי' הכל נשמע ויתורצו כל הקושי' רק את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור וסיים כי זה כל האדם כי כ' תוס' במ"ש אתם קרוים אדם היינו תואר אדם אבל תואר האדם בה"י הידיעה גם או"ה יתוארו כן וכבר כתבתי הטעם בשם הס' תו"ח כי האדם הידוע זה הגוף העומד לפנינו גם או"ה נבראו כן אך אדם היינו הפנימיות נשמת אלקי' אדמה לעליון זה רק ישראל ואמר כאן מדרגת אלקי' ירא לזה יזכה גם האדם כגון נח ואיוב וכדומה אבל אהבת ה' אינינו כל האדם אלא אדם ישראלי דוקא:

*סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם רמז נפלא כי סופי תיבות את' אלקים' ירא' הוא אותיות א'מ'ת' וסופי תיבות מן ואת' מצותיו' שמור' כי' זה' כל' האדם' הוא שילוב אותיות ת'ו'ר'ה' מ'י'ל'ה' ואמת גופה ג"כ ר"ת אמת תורה מילה ובוודאי הוא עיקר הכל ע"כ אמר סוף דבר (הכל נשמע) סוף דברי תיבות אלה הכל נשמע סופי תיבות של את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שהוא אמת מילה תורה: