אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת כפל אמור ואמרת וחז"ל דרשו להזהיר הגדולים על הקטנים וי"ל שיאמר אל הכהנים ויזכיר להם שהם זרע קדוש ה' איש חסידו שהמה בני אהרן וראוי ומחויב להם ליזהר בתוספות קדושה במצות הכהנים יותר מכל ישראל ואחר שהזהיר להם ואמרת אליהם וכו' (מש"מ):
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ואמרת כל הפרשה באמירה רכה כי בה נתבשר אהרן שנמחל לו במיתת נדב ואביהו ולא ימותו עוד אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליהם בחייו מדלא כתיב אמור אל אהרן ואל בניו שהרי גם דיני כה"ג נאמרו בפ' זו אלא משום שלא יארע אבילות לאהרן בחייו עוד כי אחותו מרים לא היתה אחותו הבתולה הקרובה אליו ע"כ לא נאמר כ"א לכהנים בני אהרן וזהו בשורה לאהרן ע"כ נאמר אמירה רכה:
אמור אל הכהנים בני אהרן כ' רמב"ן לעיל ציוה הקב"ה על קרבנות קראם בני אהרן וכאן ציוה עליהם שיתקדשו קראם כהנים שמפני שהם כהנים לה' יתקדשו וי"ל א"כ לא הי' לו לכתוב כאן כ"א כהנים ולא בני אהרן עכנלע"ד דמשו"ה אמרו חז"ל להזהיר גדולים על הקטנים דהקטנים הם קדשי שמים והאב ישמור קדושת ילדיו כמו קדשיו באמת וכלפי מה שהזהירם על קדושת עצמם קראם נהנים ומה שהזהיר גדולים על הקטנים כמו שהזהירם על הקדשים שיקריבו לה' קראם בני אהרן כמו בפ' הקרבנות:
אמור אל הנהנים בני אהרן ואמרת אליהם כי הנה המעיין בחולין דף י"א בסוגיא דרוב דילפינן הא דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו ע"ש בתוס' ומהרש"א ובס' תורת חיים שם ותבין כי כל ישראל אינם יחוסי בני אבותם אלא מטעם דאזלינן בתר רובא ואי ניחוש למעוטא נימא דלמא לאו מיחוס משפחה הוא דאין לומר אוקי האם בחזקת צדקת וכשרות שלא זינתה ברצון אכתי דלמא נאנסה אבל כהן בוודאי מיוחס הוא מזרע כהנים דאל"ה אפי' נאנסה האם אסורה לבעלה כהן (ואם בא אח"כ עליה הבנים אשר תוליד אח"כ חללים המה ואינם כהנים) ומדלא הגידה לבעלה זה ש"מ דכשירה היא ומשו"ה הזהיר יותר באזהרה יתירה לכהנים במצותיהם כמ"ש רמב"ן ואמרת להם כופל בתוקף האזהרה ומזה למדו חז"ל אפי' להשגיח על הקטנים והיינו מטעם יען אין בהם ספק כלל והם בוודאי כהנים אך אכתי יש לפקפק על הדור ההוא דלמא אשת אהרן נאנסה מגוי טרם הציווי ולא היתה צריכה להגיד לאהרן וא"כ בניו אינם מיוחסים "ממש" ולהשמר מזה הגיד הקב"ה בתורת עדות שהוא מעיד שהם בני אהרן ולא שלט זר באשתו והיינו אמור אל הכהנים והודיעם שהם בני אהרן בלי ספק וע"כ ואמרת אליהם תוקף האזהרה שיזהירו אפי' לקטנים לנפש לא יטמא בעמיו:
במדרש כששמע משרע"ה פ' אמור נתכרכמו פניו א"כ כהן שנטמא אין לו טהרה עולמית כששמע פ' פרה אדומה נתישבה דעתו וצע"ג הרי פ' פרה במרה נאמרה וא"כ כבר ידע פ' פרה ועוד מ"ט נתכרכמו פניו מה בכך אם לא יהי' להם טהרה עולמית אם הדין כך ונ"ל דלא עלה על דעת משרע"ה שמשום עוצם קדושת הכהנים לא יטמאו למתים אלא משום שיהיו מוכנים לעבודת בהמ"ק וס"ל אלו הי' רק טמאים ז' ימים א"כ מה בכך שיתבטל ז' ימים ואח"כ יחזור לשירותו והעוסק במצוה פטור מן המצוה כדילפינן (סוכה דף כ"ה ע"א) מאנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אע"כ שפט מזה שאין לו טהרה עולמית ונדחה לעולם מכהונתו והנה הי' קשה לו הרי כבר נאמר פ' פרה לטהר טמאי מתים וחשב מכיון שעשו עגל נדחה פ' פרה שלא יהי' קטיגור סניגור ע"כ נתכרכמו פניו שלא יהי' כפרה לחטא עגל אך כשנאמרה לו שוב פ' פרה הבין אדרבא מכפרת על העגל ויש טהרה לטומאת מת והא דלא יטמאו הכהנים למתים משום עוצם קדושתם ובזה נתיישבה דעתו:
אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו יש לפרש בדרך רמז דהרי מדתו של אהרן הוא אוהב שלום ורודף שלום ועי"ז מקרב את הבריות לתורה (עיין אבות דר' נתן פרק שנים עשר) ואמרינן ביומא דשמעי' ואבטליון אמרו לכה"ג ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן ואל ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדא דאהרן ע"ש ועכ"פ עיקר בני אהרן נקראים על שם שעושים עובדא דאהרן ואמרינן בגמרא (סנהדרין ק"ז ע"ב ת"ר לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים) דשמאל דוחה וימין מקרבת שלא ידחו עושי רשעה לגמרי אולי יהי' לו יכולת להשיבם אמנם אם יש לחוש שאותם אנשים רשעים יוכלו לתעתע ולהסיר לב שאר אנשים יראים יש אז חיוב להסיר קוצים מן הכרם ואינו ראוי משום ספק רחוק אולי יוכל להשיבם יכניסו או יניח כולם בספק וזה אפשר שאמר כאן אמור אל הכהנים בני אהרן דהיינו שיעשו עובדא דאהרן שיהי' להם מידתו אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות לתורה וזה אפשר ג"כ לרמז במה שהזהיר גדולים על הקטנים קטן היינו במדותיו הטובים ושוב אמר שלא יטעו לסבור שאפילו במקום שיש לחוש שע"י קירוב הזה יקלקלו אחרים ג"כ יהי' אוהב שלום ומקרבו לכך מסיים ואמרת אליהם לנפש בשביל נפש אחת שאפשר שתוציא משם לא יטמא בעמיו לא יניח הוודאי שהם עמיו (שעושין מעשה עמו) לא יניחם בספק להתטמאות משום אפשרות שישיב אותו בתשובה:
אמור אל הכהנים ואמרת במדרש רבה רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם וי"ל הנה בכל התורה וכן בפ' המועדות כתיב וידבר ה' אל משה לאמור ולבסוף כתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל לא כתיב אמירה אלא דיבור ממשה לישראל ואמנם בפ' המועדות שבפנחס כתיב וידבר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל וגו' ולבסוף ויאמר משה אל בני ישראל באמירה לא בדיבור והענין כי אחז"ל פ"ב דמס' ע"ז טעמא דגזירה חדשה לא מגלין הטעם עד תריסר ירחי שאז כבר נתפשטה בכל ישראל כדי שלא יהרהרו המון עם עליה ומטעם זה אין לגלות עמקי טעמי המצות וסודותיהם ועיקר פירושיהם בקטנותם של תלמידים אלא ילמדו הפשוט ועיקר דיני המצוה ויסוד ההוראה ולא עומק הענין עד שיתיישבו בדעתם יראת ה' היא חכמה וכמשאחז"ל (פסחים קי"ט ע"א ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי ניהו סתרי תורה ד"א זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומ"נ טעמי תורה ושניהם אמת לתלמידים קטנים יכסה ולגדולים וחשובים יגלה) על פסוק ולמכסה עתיק אמנם לגדולים וחשובים מגלין מיד ולמפקפקין אין מגלין לעולם כי הם מתריזים ומפקפקים ומזלזלים דברים העומדים ברומו של עולם ונבוא אל המכוון בעזה"י ונאמר כי דיבור הוא דיבור כללי בלי פירוש עומק הענין ואמירה הוא אמירה מפורשת וגלוי והקב"ה אמר למרע"ה דבר אל ב"י בתחלה בדיבור כללי ואח"כ כשיהי' הדבר מיושב בהם אח"כ לאמר לפרש הענין הדק היטב וכן עשה מרע"ה וגלה לנו זה בפ' מועדות שאמר לו הקב"ה דבר לאמר ומ"מ לא כתיב אלא וידבר משה את מועדי ה' אל ב"י ולא אמירה כלל כי עדיין לא גילה להם רזי התורה ואמירה ברורה אך סוף מ' שנה שכבר עמדו על הדעת כדכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ע"כ שם בסוף פ' מועדות שבפנחס כתיב ויאמר משה אל ב"י אז גילה להם כל רזי המועדים וזה בנה אב לכל פרשיות התורה ואמנם בפ' קדושת כהנים שדיבר משה עם אהרן ושני בניו קדושי עליונים לא העלים מהם כרגע ע"כ לא הוזכר דיבור כלל כ"א אמור אל הכהנים ואמרת אליהם מפורש ושום שכל וזש"ה ההיפוך ברשעים גמורים התפלל דהע"ה אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים אתה ה' תשמרם מן הדור זו לעולם ולא יתגלה להם אמירה ברורה כי סביב רשעים יתהלכון לבקש תואנה כרום זולת וכאשר דרשו חז"ל שמזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם (ברכות דף ו' ע"ב דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם):
אמור ואמרת כתב רמב"ן כמו דבר אל ב"י ואמרת והוא נאמר במקום שהוא רוצה להזהיר במאד מאד כגון דברים שהי' רגילים בהם ורוצה להפרישם הוצרך להזהירם במאד ע"ש וצריך לומר בכהנים נמי היו מעולם אנשים צדיקים רגילים בגמילות חסד קבורת מתים והספידם עד שרגילין לקרוח קרחה ולשרוט שריטות על מת ע"כ הוצרך להזהירם מאד מאד שלא יטמאו עוד למתים שאינם קרובים ואינם מת מצוה ושלא יקרחו קרחה ושלא ישרטו על שום מת:
ובמ"ר אמרות ד' אמרות טהורות כשאמר הקב"ה אמר אל הכהנים ולא אמר לו במה יטהר הכהן נתכרכמו פני משה אמר כהן שנטמא אין לו טהרה עולמית כשהגיע לפ' פרה אדומה נתיישבה דעתו וצ"ל אעפ"י שכבר נצטוו על הפרה במרה הוה ס"ל דזה מהני אם נטמא במת גוי אבל אחר העגל שגם ישראל מתים לא שמע עדיין שהנטמא במת ישראל יהי' לו טהרה ע"כ נתכרכמו פניו ומ"מ יל"ד למה נתכרכמו פניו ומה הי' אם הי' רצון הבורא ית"ש שלא יהי' לו טהרה עולמית ובת"כ איתא אמור להם שיטמאו למת מצוה ואמרת אליהם שלא יטמאו אלא לקרובים והרא"ע מייתי לי' רמב"ן מפרש אמור אליהם פרשה שלמעלה ואמרת אליהם פרשה זו ונראה לומר הא תנן דעל ג' דברים העולם עומד על תורה ועבודה וגמילות חסדים והנה על התורה כבר נקראו כל האומה ממלכת כהנים וגוי קדוש והיינו פ' שלמעלה מסיים והתקדשתם והייתם קדושים ועל העבודה נקראו הכהנים כהנים של עם הכהנים וקדושים של קדושים כמבואר בפ' זו והיינו אמור להם פרשה שלמעלה ואמרת אליהם פ' זו והיינו תורה ועבודה והשלישית גמ"ח היינו אמור להם שיטמאו למת מצוה והנה מרע"ה התפלל ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה והיינו בתורה ועבודה אבל בגמ"ח שנוהג גם בגוים ואפשר שיתאמצו בזה יותר מישראל מ"מ העיקר תורה ועבודה ויתקיים בזה ונפלינו אך אם הי' שהכהן מצווה ומחויב לטמאות למת מצוה נדחה הוא מעבודה לעולם כי אין לו עוד טהרה על כרחך גמ"ח עדיף ודוחה עבודה לעולם א"כ לא יתקיים ונפלינו ע"כ נתכרכמו פניו של מרע"ה עד ששמע טהרתו ובדרוש אמרתי עוד אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים כי הכהנים שאין להם נחלה ואחוזה וכשמת אחד ומניח יתומים קטנים שאינם יכולים להחזיר בבית הגרנות אחר תרומה ולא לעבוד עבודה לאכול לחם אלקיהם (עיין קידושין שאין קטן חולק אפילו תם שם נ"ג ע"א) א"כ מאין יבוא עזרם ע"כ אמר להזהיר גדולים אשר הותר להם לעסוק במת מצוה ובקרובים ומטעם גמ"ח עם המתים הזהירם גם על הקטנים בני אותם המתים לגמול עמהם חסד להשגיח עליהם ולגדלם לתורה ועבודה והארכתי בזה שהיתה השעה צריכה לכך וכאן אין להאריך:
לא יקרחו קרחה בראשם וגו' אזהרה שלא יצטרכו להסתכל בשלשה דברים שאמר עקביא ולכן לא יקרחו בראשם התחלת הווייתם מאין באת ובפאת זקנם לא יגלחו הוא סוף אדם למות פאה הוא סוף זקנם הוא ימי זקנה גם בזה לא יצטרך ובבשרם לא ישרטו שרטת הוא זכרון יום הדין ככלות שארך ובשרך לא תצטרך לכל זה אלא קדושים יהיו לאלקיהם וגו' בגדולת הבורא ית' ותבוננו ועד"ז אמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן קציר הוא כנוי למעשי בני אדם אמר שראשיות כל המעשים הם עינים אבי התאוה מעים אבי הקנאה שתלוי בכבד ראש מוח אבי המתגאה ר"ת ע'מ'ר' ע'ינים מ'עים ר' אש יביאם אל הת"ח הכהן אשר יהי' בימים ההם וילמד אותו איך יתקיים והניף את העומר לפני ה' לרצונכם שיהיו המעשים לרצונכם לא מצות אנשים מלומדה ממחרת השבת יניפנו הכהן כי עבודה כזו היא מעין העוה"ב עולמך תראה בחייך וזהו שאמרו יפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וע"כ ממחרת השבת יניפנו הכהן שיהי' מעין מחרת השבת יום שכולו שבת:
וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב בכל הפרשה הוא אומר לחם אלוקיהם של כהנים כי כשם שהקב"ה אעפ"י שאלקי כל הארץ הוא מ"מ נקרא אלקי ישראל ביחוד טפי מאלקי כל הארץ ועוצם קדושת ישראל נתיחד שמו ית' עליהם טפי וה"נ הכהנים הנגשים אל ד' נקרא אלקיהם ביחוד טפי מאלקי ישראל ע"כ כתיב לחם אלקיהם הם מקריבים אך כשאין עושה רצונו של מקום והוא מגלה עריות ובעל עבירות אעפ"י שכ' טוא"ח סי' קכ"ח שאעפי"כ נושא כפיו וצריך לקדשו מ"מ היינו מגזרת הכ' אבל אין הקב"ה מייחד שמו על הרשע והנה בפסוק זה מיירי בכהן שנשא אשה בעבירה ואמר וקדשתו דפנו בעל כרחו כדאיתא ר"פ האשה רבה ע"כ וקדשתו דפנו כי את לחם אלקיך הוא מקריב ולא לחם אלקיו כי הוא בעל עבירות ומ"מ וקדשתו:
וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב דרשו חז"ל הובא ברש"י וקדשתו לפתוח בתורה ראשון הנה המחבר בשו"ע אהע"ז סימן ג' פסק דמי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן לקרות בתורה ראשון והרמ"א מקיל יעוין שם בח"מ וב"ש הטעם יען כי אין איסור בדבר לכן יכולין לקראו ראשון וקשה הא תינח במקום שאין שם כהן אלא הוא אבל במקום שיש כהנים אחרים מוחזקים וודאי למה נאמינהו לבטל מצות וקדשתו וודאי מכהנים אחרים ובפרט להפוסקים דסוברים דוקדשתו לקראו בתורה ראשון דאוריי' וודאי הוא ולא אסמכתא ונ"ל ליישב דהנה אם קרא להנ"ל ראשון יען שהוא סבור שהוא כהן אם גם קמי שמיא גליא שאיננו כהן מ"מ למה קרא אותו ראשון יען שהיה סבור שהוא כהן אם כן נתקיים הכבוד של וקדשתו בכללות שבט הכהנים דבא כבודו משום מה שהיו סוברים שהוא מזרעו של אהרן הכהן משא"כ במתנות כהונה ושאר מצות המוטלות על בני אהרן שכוונת התורה שיהי' להכהן המתנות אלו ושגופן יקיים המצות האלו ואם אינו מזרע אהרן לא קיימו בזרעו מצות נתינה והוא לא עשה כהוגן בגופו משא"כ מה שחייבנו התורה משום כבודם זה נתקיים שפיר אם מכבד אותו שסבורים שהוא כהן ונתכבד כללות השבט (מש"מ):
*והוא אשה בבתולי' יקח הרמב"ם מונה זה למ"ע ליקח בתולה ויש להסתפק אם לקח הכה"ג בתולה כשהי' כהן הדיוט ונעשה כה"ג אי מחוייב אז ליקח שוב בתולה וממילא לדעת הרמב"ם דסובר דבכל השנה ג"כ אסור הכה"ג בב' נשים הי' צריך לגרש הראשונה וליקח בתולה מחדש וצ"ע:
*נבילה וטרפה לא יאכל לטמאה בה פירש"י דאם נטמא בבית הבליעה בנבלת עוף הטהור אסור בקדשים רש"י בא ליישב דלא תקשי קושית הש"ס על קרא דיחזקאל דמה ענין זה לכהנים לכך פי' לענין טומאה והנה על קרא דיחזקאל דכתיב נבילה וטרפה לא יאכלו הכהנים וכי דווקא כהנים אסורין ומשני ר' יוחנן שם פ' זו אליהו עתיד לדורשה ורבינא תירץ דהו"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו הוה אמינא הותר להם נבילה לגמרי קמ"ל ויש לפרש הא דאר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ולא ניחא לי' בתי' רבינא ונראה דתוס' שם הקשו על תי' רבינא דסד"א וכו' דמאי ס"ד הרי בכהנים בכלאים אמרינן נהי דאשתרי לגבייהו בעידן עבודה שלא בעידן עבודה מי אשתרי א"כ ה"ה נמי הכי גבי מליקה וי"ל דהספק נולד גבי אליהו הנביא דהתוס' בחולין דף ה' הקשו איך אכל אליהו ממה שהביאו לו עורבים מטבחי דאחאב דהי' מומר ותירצו עפ"י הדיבור שאני לכך לא הי' אסור אמנם אי נימא כסלקא דעתא דרבינא דהו"א דהותר להם נבילה לגמרי והרי אמרינן בגמרא דאליהו כהן עיין בב"מ קי"ד בתוספות שם והותר לו נבילה והי' רשאי לאכול וא"כ י"ל דגם רבי יוחנן סובר כתירץ רבינא אלא דקשיא לי' קושית התוס' והי' צריך לומר דבאמת הותרה לו (ע"פ הדיבור) ולכך אמר פ' זו עתיד אליהו לדורשה דכהן הוא:
*וכל זר ממעט ולא אונן ער"פ הערל נדחק בש"ס דלמא ממעט ולא ערל ולכאורה מענינא דקרא דמיירי באלמנה וגרושה וזרע אין לה ומסיים וכל זר היינו כשהיא בזרות שיש לה זרע מישראל או מעוברת לא תאכל אבל כשאין בה זרות תאכל אפילו בשעה שמת בעלה והיתה אוננת ולא צריך לדחוקי וי"ל ש"ס קאי התם אפלוגתא דר"א ור"ע ור"א מתלמידי שמאי ס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וכן איתא בירושלמי דסוטה דר"א ס"ל הכי וקשה האי קרא אלמנה וגרושה וזרע אין לה תיפוק לי' דהוה זונה ואסורה לאכול בתרומה ותי' בשם הגאון מהר"ם ברבי זצ"ל דמיירי באלמנה שהיא גרושה דהיינו ביוצא למלחמת בית דוד שכותב גט כריתות ואם מת במלחמה היא גרושה למפרע ממילא ולפ"ז אינה אוננת על בעלה ע"כ הוצרך לומר משום הנך דנפישין כדאיתא התם ר"פ הערל ע"ש:
ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו ופירש"י בשיר השירים האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו היינו תוס' חומש שיצטרכו או"ה להוסיף על אכלם את ישראל שנקראו קודש נמצא לפ"ז נדונים כשוגגים ובירמי' כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם כאוכל תרומה במזיד שחייב מיתה בידי שמים וסתרי אהדדי ונ"ל היינו דאמרינן רפ"ק דע"ז דאו"ה טוענין ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה ואמר הקב"ה מכם יבואו ויעידו ע"ש ונראה לא שיטענו שישראל לא קיימו והקב"ה יעות משפט ח"ו כי בוודאי אם הקב"ה מרים קרן ישראל מסתמא ראוים הם לכך אך הם טוענים שעכ"פ האו"ה אינם חייבים מיתה כאוכל תרומה במזיד כי מאן לימא לן שקיימוה וחשבנום כחולין ולא כתרומה ואין אנו חייבים רק חומש כאוכל תרומה בשגגה ולא כמזיד והקב"ה יאמר יבואו מכם ויעידו נמצא יש עדים שהייתם יודעים שהם קודש לה' ואכלתם ונתחייבו מיתה עפ"י עדים ומ"מ לא נפטרו מהחומש שחייבו א"ע בהוראת בע"ד כמאה עדים דמי ונמצאו נתקיימו ב' המקראות:
שבת לד' בכל מושבותיכם איתא במדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ויו"ט אפילו בשבת של חול ופי' פרשת דרכים דהיינו ההולך במדבר ומונה ששת ימים ושובת בשביעי אעפ"י שהוא חול מ"מ כיון שהוא עושהו שבת שכינה עמו ונראה דמרומז זה הך קרא דכתיב שבת גבי מועדים דכתיב בהו אתם אפי' שוגגים אפילו מוטעים וקאמר שבת נמי כן אפי' שוגג אפי' מוטעה במדבר מ"מ שבת הוי ששכינה עמו בכל מושבותיכם היינו במדבר ובאיים רחוקים:
ממחרת השבת ולא אמר ממחרת הפסח כדכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח להורות נתן כי אי' במדרש מיום השמיני והלאה ירצה כדי שתעבור עליו השבת וכן ביום השמיני ימול וא"כ ה"נ הי' ראוי שהתבואה אחר שהגיעה לקציר ימתין שמונה ימים שתעבור עלי' השבת אך כיוון שהוא לעולם ממחרת הפסח שהוא בעצמו שבת ע"כ כבר קיבל פני מטרוניתא ביום א' של פסח והיינו ממחרת השבת יניפנו הכהן:
ממחרת השבת יניפנו הכהן וביהושע כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח תלה שם בפסח והכא בשבת דהיינו יו"ט של פסח נ"ל תרי טעמא בהקרבת העומר ביום ב' של פסח א' ביום שבתו ממלאכה ועבודה זכר ליציאת מצרים שנעשו בני חורין מעבודת מצרים אמנם מיד אחר זה תחלת מעשינו לכנוס בעבודת ה' לקצור ולטחון ללוש ולהניף ולהקטיר לשמו עומר שקבלנו עול מלכות שמים תחת עבודת מצרים ב' טרם נאכל מתבואת יגיע כפינו אכילת חולין טרם זה נמלא בטנינו ונשבעה משולחן גבוה פסח ומצה מהישנה ואחר שכבר בקרבך קדוש אז נהנה מיגיע כפינו ונאכל לחם וקלי וכרמל בעצם היום הזה וע"כ בפ' זו תלה הענין ממחרת השבת שאנו שובתים ממלאכת עבודה אז נקצור ראשית קציר וינפנו הכהן ואין זה תולה באכילת פסח אלא בשביתה ממלאכה כנ"ל אך בספר יהושע דמיירי בויאכלו מעבור הארץ זה תלוי במחרת אכילת הפסח אחר שמילא כריסו בקדשי שמים אז אכלו מעבור הארץ:
ממחרת השבת יניפנו הכהן וגו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום הנה לדחות טענת הצדוקים רבו כמו רבו ראיות מוכרחות אבל עכ"פ יש ליתן טעם מ"ט שנה קרא ואמר ממחרת השבת יניפנו הכהן ולא אמר ממחרת הפסח או לשון אחר שאין בו ספק ועוד ממחרת השבת השביעית כ' רמב"ן ממחרת השבוע השביעית כי שבוע שלימה נקרא שבת ויהי' ב' לשונות בחד קרא משני ענינים כי ממחרת השבת יניפנו היינו מחרת יו"ט ומחרת השבת השביעית רוצה השבוע השביעית וכל זה צריך טעם ולפענ"ד נראה עפ"י מה שכ' במד"ר פ' זו הובא בטו"ז יו"ד סי' רס"ח ס"ק י"ג דמשו"ה בבהמה מיום השמיני והלאה ירצה וכן מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת והוא קבלת פני מטרוניתא ע"ש וצריך לומר אפי' נולד בשבת או סמוך לשבת מ"מ צריך להמתין ח' ימים כיון שא"א לשמונה בלא שבת ע"כ חכמתו ית' לא פלוג ואינו ראוי לגבוה ולא למול עד שיעברו עליו ז' ימים וביום ח' שהוא מחרת יום שבת ירצה לקרבן ולמילה ונראה גם יו"ט הי' ראוי לכך כמו שבת כדאיתא לא זזה שכינה מישראל אפי' בשבת של חול אלא משום לא פלוג ביום השמיני דווקא ימול אפי' יהי' שבת או יו"ט באמצע מ"מ יום השמיני הוא מחרת שבת והנה כן הוא בקציר התבואה שרצה הקב"ה להקריב לפניו ראשית קציר שעורים בפסח וביכורי קציר חטים בשבועות והי' ראוי להקריבו מיד בכניסת יו"ט אלא שצריך לקבל פני מטרוניתא מתחלה והי' ראוי להמתין עד שיעברו עליו ז' ימים ויניפנו הכהן ביום השמיני מיום הראוי לקצירה כדי שיעבר עליו שבת אך הכא אינו צריך להמתין משום פלוג דהרי לעולם הוא שבת היינו יו"ט ביום ראשון של פסח ויום שני ממחרת שבת ולא צריך להמתין עד יום ח' אלא ממחרת השבת הראשון ולא ממחרת ח' של פסח יניפנו הכהן והנה נמשך קציר שעורים ששה שבועות ובשבוע אחת הראוי לקציר חטים ואינו ראוי להקריב בכורי קציר חטים עד שיעברו ח' ימים שהוא השבוע השביעית וביום ח' שהוא מחרת שבת שהוא יו"ט של עצרת כבר עברו על החטים שמונה ימים ששבת ביניהם ונקרא ממחרת שבת כמו בבהמה לקרבן ובבן למילה וא"ש:
*ושמרתם מצותי ועשיתם אותם פי' שתהיו שומרים הזמן (כמו ואביו שמר את הדבר) מתי תבוא המצוה לידי לקיימה כמאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער על זה מתי תבוא מצוה זו של קידוש השם לידי ואקיימנה ולא תחללו ונקדשתי פי' כשרק לא תחללו תהי' כאלו קדשתם אותו דכל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושי מצוה כשהוא מוכן לעשות ולא נזדמן לו המצוה לקיימה המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' פי' שההוצאה ממצרים היתה על תנאי להיות לכם לאלקים (לשון תוקף וחוזק) מרות ואדנות ותהיו עבדים לי כי לי ב"י עבדים ועשיתי לפנים משורת הדין אני ה' רחמים בבחינת אב המרחם ואתם בני ולא עבדים כשתעשו רצוני:
*ושמרתם מצותי וגו' אני ה' ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה' יל"ד כי אהבה שהיא תלוי בדבר בטל דבר בטלה האהבה ושאינה תלוי' בדבר אינה בטלה לעולם ונראה אהבה שאינה תלוי' בדבר אפי' אם רק מצד אחד אינו תלוי' ג"כ אינה בטילה כגון אם תאמר דוד אוהב את יהונתן תלוי בדבר הואיל ורואה יהונתן אוהב אותו אהבה שאינה תלוי' בדבר ע"כ אוהב הוא אותו נמצא מה שאוהב דוד את יהונתן תלוי' בדבר הואיל ויהונתן אוהבו מ"מ אינה בטילה לעולם שהרי אהבת יהונתן לו אינה תלוי' בדבר ואינה בטלה ה"נ אהבת דוד לו אינה בטלה והנה אהבת ישראל להקב"ה אינו תלוי ח"ו אעפ"י שהוא אלקינו משגיח ומנהיג אותנו ומה אאריך מ"מ אין עבודתנו לו תלוי' בדבר זה אפי' לא הי' ח"ו מיוחד להשגיח עלינו והי' רק בחינת ד' מהווה כל הוויות מ"מ היינו אוהבים ומוסרים נפשינו לשמו ומשו"ה הקב"ה אוהב אותנו מכל האומות נמצא אהבתינו להקב"ה אינה תלוי' בדבר ואהבת ד' אותנו תלוי' בדבר הואיל ואנו מקבלים מלכותו לכבודו ומ"מ שני האוהבים אינם בטלים לעולם והיינו ושמרתם את מצותי אני ד' לבדי אפי' לא אתנהג כמו אלקיכם מ"מ תשמרו מצותי ונקדשתי בתוך ב"י במסירת נפש אני ד' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים תלוי' בדבר היינו כדי להיות לכם לאלקים ע"מ שאני ד' אלקיכם בלי טעם:
ששת ימים תעשה מלאכה ע"י אחרים כי יעמדו זרים ורעו את צאנכם וכל מה שהעבד עושה לרבו יעשו המה ומ"מ ניכר שבת ע"י כל מלאכה לא יעשה אפי' מה שהאדם עושה לעצמו אבל יו"ט שמלאכת אוכל נפש מותר בו ומה שהעבד עושה לרבו גם בכל הימים לא נעשה א"כ במה ניכר רק ע"י מקרא קודש ר"ל בכבוד וקדושת היום וקידושא ואבדלתא:
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י כי אני ד' מקדישכם ר"ל לעיל מיני' כתיב ושמרתם מצותי וגו' זה משנה ואומר שהלומדים לא יחללו שם קדשי שלא יאמרו ח"ו פלוני שלמד תורה כמה מעשיו מקולקלים אלא וקדשתם שיאמרו אשרי מי שלמד תורה (עיין יומא פ"ו ע"א) כי אני ד' מקדישכם כך יאמרו הבריות שאני ה' מקדש לעוסקי תורה והתורה מחכימת פתי ומיישר דרכי בני אדם לטובה (מש"מ):
*ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י יש לפרש בדרך רמז עפ"י מה שאיתא בגמרה סנהדרין דף צ"ג ע"א חנניא מישאל ועזריא שלא הוזכרו בקרא אחר שנעשה להם הנס הגדול שוב אין זכר למו ואמרו חז"ל שברוק טבעו וכוונתם בל"ס בדרך גוזמא שהגוים ביזו לישראל ברוק שרקקו לפניהם אית לכם אלקים גדול ונורא ואין אתם עובדין אותו (כדאיתא ברש"י רבי יושע אומר ברוק טבעו באותו רוק שרקקו אוה"ע בישראל שאומרים אלקוה כזה יש לכם והשתחויתם לדמות שם צ"ג ע"א) וכן בכל קידוש הי"ת שה' עושה ניסים ונתעלה שמו אם אין ישראל מתחזקים עי"ז בעבודת הי"ת יש ח"ו חילול ד' וזה שאמר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י אם יהי' קידוש ה' תתאמצו בעבודה שלא יתחלל ע"י קידוש השם שמו הגדול יתברך שמו:
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י ענין חילול השם מבואר בגמ' סוף יומא וברמב"ם ה' דיעות שהכל לפי מה שהוא אדם הגדול לפי גדלו וחשיבותו יחשב אף דבר קטן שבקטנים לחילול השם ולפעמים אף במניעת עשיית מצוה בפרהסיא כדי לקיים הצנע לכת שלא ידעו הכל מזה ועי"ז חילל השם שע"י שאינן רואין עין בעין ממנו קיום המצוה חושבים שהוא מזלזל במצות ואינו מקיים אותם ובבחינה הזאת יש לפרש הפסוקים בפ' לך לך ומלכי צדק מלך שלם וכו' ויצא מלך סדום לכאורה קשה למה הוציא בפרהסיא ולא קיים מצות הכנסת אורחים בצנעה לקיים והצנע לכת אפי' דברים שדרכן להעשות בפרהסיא (כדאיתא סוכה דף מ"ט ע"ב) וזה יתיישב ע"י דקדוק עצום כתיב ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו ולא כתיב מה אמר לאברהם והפסיק בענין ומלכי צדק הוציא וכו' ויתן לו מעשר ואח"כ כתיב ויאמר מלך סדום מה שאמר מלך סדום לאברהם וי"ל דהרבה פעמים חושדין לצדיק הנותן צדקה בסתר שאינו נותן מאומה ומדברים עליו תועה הרבה ונעשה חילול השם וגם בזה שאין ת"ח מפרנסין ומחזיקים זה את זה ואז מצוה ליתן לשם שמים בפרהסיא וזה כאשר יצא מלך סדום לקראת אברהם אז הוציא מלכי צדק בפרהסיא לאברהם יין ולחם למען יראה מלך סדום כי ת"ח מפרנסים ומחזיקים זה לזה וכן נאה ויאה והוא קידוש השם תחת זה אלו הי' בסתר היו מדברים תועה על מלכי צדק שאברהם בא עיף ויגע ממלחמה ואינו מקדים אותו בלחם ובמים לכן כאשר ויצא מלך סדום לקראתו הוציא לו לחם ויין כדי שיראה מלך סדום וגם אברהם נתן לו מעשר מכל לעיניו ואח"כ כתוב מה שאמר לו והנה לפום גמלא שיחנא לפי גדולתו בתורה כן בני אדם למדים ממעשיו בזלזולו במצות כמו שאמר רבי יוחנן כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ותפלה וזה ושמרתם מצותי זה משנה כדאיתא ברש"י הרבה פעמים ועשיתם אותם ואז תזהרו מאוד שלא יתחלל ש"ש כי אז נקל מאוד להיכשל והשם ישמרנו ויתקדש שם שמים לטובה (מש"מ):
*ממחרת השבת וגו' הצדוקים התאמצו בכל יכלתם לפרש ממחרת השבת מחרת שבת בראשית עיי' במנחות דף ס"ה ע"א וצריך טעם למה ונראה דלכאורה צריך טעם למה על יציאת מצרים שהיא משיעבוד לחירות קבע הי"ת יו"ט ועל מתן תורה שהיא חיינו ואורך ימינו בעוה"ז ובעוה"ב לא קבע יו"ט אמנם אם נחשב כחושבנא דידן ממחרת הפסח יגיע שבועות תמיד בזמן מתן תורה וא"ש אבל לצדוקים קשה אמנם יש לומר טעם דלכך לא נקבע יו"ט על מתן תורה משום דכפה עליהם הר כגיגית וקבלו התורה באונס (כדאיתא שבת דף פ"ח ע"א) ולא שייך ע"ז לקבוע יו"ט איברא דזה ליתא דכבר כ' הרמב"ן דרק על התורה שבע"פ כפה עליהם ההר כגיגית משא"כ תורה שבכתב קבלו בשמחה א"כ מן היושר לקבוע על תורה שבכתב יו"ט ושמחה ומזה עצמו ראיי' לפירוש שלנו ממחרת השבת הוא מחרת פסח וחל שבועות שלנו בזמן מתן תורה והיינו ממחרת הפסח יביאו העומר ויתחילו למנות למנין העומר אבל הצדוקים שכפרו בתורה שבע"פ וצריך לומר דכפיית ההר הי' על תורה שבכתב שניתן להם בעכ"ח ולכך לא נקבע באמת יו"ט על תורה שבכתב לפי דעתם הסכל:
ביום הביכורים מקריבים שתי לחם חמץ נראה שהוא תשלומין לקרבן פסח שהוא קרבן תודה אך בלי חמץ ובקרבן תודה כתיב על חלת לחם חמץ ועל זה שאל הבן שבכל הלילות כשאנו מקריבין ואוכלים לחמי תודה אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה ומשלימין אותו בשבועות שהוא עצרת של פסח ואין היכר ביחידים האוכלים לחם חמץ אלא במקדש יש היכר בהקריב לחם חמץ ואינו קרב על המזבח רק נאכל לכהנים:
ובקוצרכם מכאן למדו חז"ל (חגיגה דף י"ג ע"ב) תשלומין לשבועות איזהו חג שאתה קורא וקוצר הוי אומר זהו תשלומין של שבועות ואיתא בת"כ שלכן כתוב מצות פאה ולקט כאן לומר כל הנותן מתנות עניים כאלו הקריב קרבנות וקיים המועדים נראה לי דיען דיום הקדוש יום הביכורים יום מתן תורה גרוע מכל יו"ט דימי תשלומין שלו הם חול גמור ואינם חול המועד כמו פסח וסוכות ולמה יגרע ע"כ אמר לא מיגרע גרע שהרי בקוצרכם תניחו לקט ופיאה והרי הוא קדוש כמועדים וכימי קרבן וראוי ימים הללו להיות ימי תשלומין ליום הקדוש הלזה:
*שבתון זכרון תרועה כ' רמב"ן שלא יעלה על דעת אדם מישראל לטעון על העגלות ולפתוח חנותו וישכור פועלים למלאכות המותרות ויהא ממש כיום חול ע"כ אמר שבתון שבות והא דלא נכתב כן בפסח ובשבועות י"ל משום דברגלים אין פנאי לזה כי הוא יום שמחויב להיראות בעזרה וישראל אינם בביתם וחייב בחגיגה ושמחה אבל ר"ה אין בו מצות ראי' ושמחה וחגיגה ואינו עולה לרגל ואסור במלאכה ע"כ ייגע עצמו בכל האמור ע"כ אמר שיהי' יום שבתון מכל הנ"ל כ"א זכרון תרועה תפלות ותחנונים:
*כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עיין סוכה פלוגתא דכי בסוכות קאי על ענני כבוד שהיו מקיפין ישראל במדבר כל ארבעים שנה וח"א על סוכות שעשו ישראל במלחמת סיחון ועוג ונצחו המלחמה נלע"ד דאלו ואלו דא"ח כי העיקר שהוא זכר לביאת הארץ שתחלתו מלחמת סיחון שיצאו ממחנה וישבו בסוכות למלחמה אך אלולי שישבו בענני כבוד כל מ' שנה רק הי' יושבים בסוכות כשאר הולכי מדבריות לא הי' היכר ושום שינוי במה שעשו סוכות למלחמת סיחון אך יען יצאו מסוכת ענני כבוד שבמחנה ועשו להם סוכות למלחמה ע"כ הי' היכר ע"י סוכות ענני הכבוד שקדמו להם בסוכות מעשי ידי אדם וסוכות שאנו עושים דומים לסוכות מלחמת סיחון בביאת הארץ ונזכר על ידיהם גם סוכות ענני כבוד וק"ל:
*ולקחת סולת ואפית וגו' ברוקח איתא שכל המועדים מרומזים כאן לאחר המועדים איתא פ' הדלקת נר מנורה רמז בזה לחנוכה ואח"כ כתוב ולקחת סולת ואפית רמז על פורים (סעודת פורים ושמחת מאכל ומשתה) וי"ל שכיון הרוקח עפ"י מ"ש בפ"ק דמגילה דמה שנאמר והקרוב אליו כרשנא וגו' שמות אלו מרמזים על מה שמלאכי מעלה למדו זכות על ישראל על ידי מעשה הקרבנות ועל ממוכן דרשו כלום הכינו שולחן לפניך וזה הזכות עמד להם ולכך רמז כאן פורים ע"י שולחן הטהור:
*והקרבתם על הלחם במסורה איתא והקרבתם על הלחם כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם יש לפרש שלא יחי' על לחמו לבדו אדרבא יחשב כזבחי מתים אם לא יקרב על הלחם דהיינו שיאמר עליו דברי תורה ויהי' שולחנו דומה למזבח ומכפר עליו (כמו שאמרו ז"ל ברכות דף בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר) וזהו זה אלי ואנוהו ופירש"י שנעשה לו נוה לדור בו וזה אם שולחנו כמזבח א"כ הוא בית מקדש ה' ז'ה' א'ל'י' ר"ת זה השולחן אשר לפני יהו' בזה ואנוהו אעשה לו נוה כנ"ל:
ואכלוה במקום קדוש ג' במסורה איתא ואכלוה במקום קדוש ואכלוהו אויביכם, כי אכל את יעקב, יש לפרש אעפ"י שאוכלים במקום קדוש כל מאכלם אוכלים על טהרת הקודש מ"מ ואכלוהו אויביכם היינו נכסי בע"ב יורדין לטמיון (כמו שאחז"ל סוף פרק ב' דסוכה על ארבע דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון על עושקי שכר שכיר ועל כובשי שכר שכיר וכו') ואומות העולם אוכלין אותו משום כי אכל את יעקב פי' שאין אחד חס על ממון חבירו עושק שכר שכיר ומלוי בריבית (כדאיתא שם על ד"ד נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית וכו') וכדומה וזהו אכל את יעקב:
ויצא בן אשה ישראלית וגו' פירש"י שיצא מב"ד של משה מחוייב והוא ממדרש חז"ל וקשה מדוע לא אמר שיצא ממשה מחוייב ומ"ט דקדק שיצא מב"ד של משה מחוייב ותו דקאמר שיצא מחוייב ואח"כ וינצו אפכא מסתברא שבתחלה היו מחייבים ועלו למשפט ויצא מחוייב ובמדרש אמרינן מאין יצא מפרשת נחלות וצריך ליישבו מה ענינו לכאן תו יש לדקדק אומרו והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל אין לו שחר ורש"י נדחק שנתגייר וכבר הקשה הרמב"ן הא קיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וא"צ לגייר גם אומרו בן הישראלית ואיש הישראלי ולא פי' מי הוא הישראלי ומזכירו בה"א הידיעה הישראלי ועיין רש"י שנדחק גם בזה שהוא אותו הישראלי שמיחה בו לנטוע אהלו במחנהו וקשה מי הכניסו לתגר זה יותר מכל בני השבט עוד יש לדקדק הזכירו שם אמו שלומית ופירש"י שהיתה אומרת שלם עלך שלם עם הכל וקשה הרי רוצה לגנותה ולמה הזכירה לשבח שאם שהיא גנאי לאשה להיות דברנית מ"מ מתוך כך באת לידי שבחה שהי' לה שלום עם הכל ולא הי' רוב דברי בלה"ר ודברי ריבות ליישב נקדים כי מבואר הטוען את חבירו וחייב לו שבועה והוא אינו יכול לשבע ה"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לשבע משלם אמנם אם הוא לשיעבוד קרקעות שאין נשבעין עליהן אינו משלם ג"כ כ"כ תוס' ר"פ חזקת הבתים ומבואר בהלו"ת שאנו עוסקין בו סוגיא דהילך בתוס' שם למ"ד שיעבודא דאורייתא לא שייכא שום שבועה דאורייתא למאן דאית לי' קרקע אפי' תובעו מטלטלין הרי על אותן מטלטלין משועבדין הקרקעות ע"ש ומבואר ג"כ בתוס' בבא בתרא ובכתובות דארבע אמות בא"י חשיבי קרקע עיין ר"פ אעפ"י והשתא נאמר דהך בעלה של שלומית מת והניח בן אחד מלבד בן המצרי והי' מוחזקים ביתידות אוהלים וטען בנו הישראלי שהכל שלו כי הוא בן המצרי והוא טען אייתי לי ראי' והנה הי' זה קול מפורסם בתוך כל ישראל שהוא בן המצרי שכן הגיד האב שאינו בנו והאב נאמן אמנם לא הי' עדות גמורה ואין מוציאים ממון בקול אך אדונינו משה רבינו ע"ה הי' עד אחד בזה כידוע (כדאיתא במדרש שאביו של בן המצרי זה הי' שהרג אותו משה שבא על אשתו של איש עברי ואח"כ כשהרגיש בעלה בדבר הכה אותו המצרי כל היום וירא משה מה שעשה לו בבית וירא מה שעשה לו בשדה לכן ויך את המצרי) ובן המצרי לא הי' יודע אם הוא בנו של מצרי או בנו של מת ומחוייב שבועה נגד עד אחד משה רבינו ע"ה ומתוך שאינו יכול לשבע ע"כ יתן כל הנחלה לאחיו הישראלי והא א"ש שיצא מפ' נחלות כנ"ל ויצא מב"ד של משה מחוייב ולא ממשה עצמו כי הוא הי' עד ואין עד נעשה דיין בדאורייתא אמנם זה תלוי אם לא יהי' לו חלק בנחלת א"י יהי' מחוייב שבועה אך אם יש לו חלק בנחלת א"י ה"ל שיעבוד קרקעות ולזה לא מהני עד אחד על קרקע כי אין נשבעין על שעבוד קרקעות ולא נעשה מחוייב שבועה אך קיי"ל לענין יוחסין מצטרפין קול עם עד אחד וה"נ הוה קול וע"א ונפסל מייחוס שבטו וממילא שלא יטול חלק בארץ והדרא דינא כנ"ל וזהו והוא בן איש מצרי בתוך ב"י פי' שהי' מפורסם ויצא קול בתוך ב"י שהוא בן מצרי ולכן וינצו בן המצרי עם הישראלי הידוע אחיו מאמו כנ"ל ושלא תאמר הקול אין בו ממש דאולי אויבי אמו אפקוה לקלא כדאיתא ביבמות ומ"ק דף י"ח ע"כ אמר שמה שלומית שהי' לה שלם עם הכל ושפיר חיישינן על קול כה"ג (ותמי' קצת שבמדרש איתא שמשה ראה כן ברוח הקודש וצ"ע אם עד מעיד בב"ד שראה כן ברוח הקודש אם יכולין לפסוק הלכה בפרט בדבר שבממון על זה וצ"ע):
יפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ויפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז יש להסביר ע"ד משל בית מלא נרות ותענוגים הרבה שמן טוב ואפרסמון ומוקף חומה סגור ומסוגר מכל צד ואין אדם נהנה ולא יודע כלל מה שבתוכו לימים נפלו חומות הבית והאירה הארץ מכבוד הבית ונהרו נחלי דבש וחמאה וחלב יזובו ממנו וריח אפרסמון מתפשט בכל עברים והנה הרי לא נתחדש שום דבר כי מה שהי' כבר הוא רק הוסר המונע היא החומות של טיט ועי"ז נהנים מאור הגנוז וזהו כי בוודאי ע"י מצוה א' ושעה א' עבודת ה' מאיר הנשמה הקדושה אור בלתי תכלית ונדבק בהי"ת והיא גופי' קורת רוח של עוה"ב שכל העולם כולו אינו כדאי לו אך הנשמה מוקפת מחומר גוש עפר הגוף ואין ניכר האור הגדול ההוא ולכשיגיע עת הפרד נשמה מהגיף או אפשר יזדכך הגוף כ"כ עד שאינו מעכב האור ההוא כאליהו הנביא אז יבקע כשחר אור המצות שעשה נמצא לא נתחדש לו דבר אלא מעשים שבעוה"ז מאירים לו נמצא שניהם אמת יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז ויפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז והכל חד:
כל שחכמתו מרובין ממעשיו פי' שע"י מעשיו נתרבה חכמתו כי לא למד רק שמש וראה הרבה מעשים כאמתא דבי רבי אין החכמה הזאת מתקיימת אבל אם מעשיו מרובין מחכמתו ע"י חכמתו שלמד הרבה עי"ז ראה הרבה מעשים מרבותיו זהו השמוש הגדל מהלמוד וחכמתו מתקיימת:
הספד
דרוש הספד על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל בארץ הקדושה שהי' ביום כ"ד טבת העבר ונחרבו העירו' ונהרסו הבתי' ונהרגו אלפי' נפשות מישראל ובהם גאוני וחכמי ארץ לרוב בעו"ה ונחרבו ג' עירו' צפת טברי' שכם ואש עלה מים טברי' והרעיש טברי' וחומותי' ושלושי' כפרי' ולדעתי מרומז בקרא הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה כי בארבעה תיבות פצמת שברי' כי מטה יש לצרף אותיו' צפת ים טברי' שכם דרשתי זאת בבה"כ הקדושה יום א' ב' אייר פ' אמור תקצ"ו לפ"ק המו מעי לו זכור אזכרנו עוד לפ"ק.
אמור אל הכהני' בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו כתיב אמור ואמרת דרשו חז"ל להזהיר גדולי' על הקטנים גם בני אהרן מיותר וע"ד דרוש י"ל כי ידיעת ההפכים אחד הוא א"כ כשם שנענשו בני אהרן שנכנסו לפנים ממחיצתם כן יענשו בצאתם חוץ למחיצת קדושתם כל איש על מקומו הראוי לו יבוא בשלום אין הכהן ראוי להתקדש יותר לכנוס לפני לפני', ולא להשפיל עצמו ממדריגת קדושתו ומן המקדש לא יצא דרשו חז"ל מקדושתו לא יצא, ולא יטמא בעל בעמיו פי' הפשטני' וכ"כ רמב"ן לא יטמא הבעל והגדול בעמיו כי בעל לשון גדול ושר אינו ראוי להחל קדושתו לטמאות למתים כי זה הוא יציאה ממחיצתו, היות כן כשם שבפ' אחרי מות הזהיר הקב"ה לאהרן שאל יבוא בכל עת אל הקדש והפחידו בזכירת מיתת בניו כפירש"י אחרי מות משל לרופא כידוע ה"נ כשהזהיר לכהנים שלא יצאו חוץ למחיצת קדושתם ולא יטמאו למתים אמר הק ב"ה אמור אל הכהני' והזכירם בני אהרן שמתו שלא שמרו נקודת מדרגתם ומתו ע"כ יהי' נזהרים לנפש לא יטמא בעמיו שלא ימותו כדרך שמתו בני אהרן, ומידי הזכירו בני אהרן חייב להתעורר על מיתת צדיקי' כדאי' בספרים כל המוריד דמעות ביה"כ על מיתת בני אהרן בקראו אחרי מות, לא ימותו בניו בחייו, וההיפוך בהיפוך רחמנא ליצלן אחז"ל (שבת דף ק"ה ע"א) מפני מה בניו הקטני' של אדם מתי' על שלא התאבל על אדם כשר ע"כ כשהזכיר להם מרע"ה מיתת בני אהרן להזהירם על נפש מת לא יבואו הזהירם שלא יגרמו מיתת בניהם הקטני' אם לא יבכו על מיתת צדיקים ע"כ אמר להזהיר גדולים על הקטנים שלא יגרמו ח"ו מיתת הקטני' אם לא יתעוררו על מיתת הצדיקי' ויגרמו להם חיים:
על ההרים אשא נהי ועל נאות מדבר קינה שמועה שמענו אוי נא לנו כי גבירה לוקה בעו"ה ותתגעש ותרעש ארץ הקדושה נפלו גבורי ישראל ת"ח וצדיקי' הרבה וגם נחרבו בתי כנסיו' ובתי מדרשות, לשעבר שפך חמתו על עצים ואבני' לכפר על נפשות הצדיקים כדדרשו חז"ל (ברש"י קידושין דף ל"א ע"ב) מזמור לאסף קינה מיבעי' לי' אלא על ששפך חמתו על עצי' ואבני' לרחם על הבנים ועכשיו בעו"ה אכל את יעקב וגם נוהו נשמו, על ההרים גדולי ישראל אשא נהי ועל נאות מדבר קינה כמה צרות צרורות עברו עלינו, אלו שפך חמתו על עצים ואבני' בתי כנסיו' מקדשות מעט ובתי מדרשות שמגדלי' בהם תורה והם הושוו לחורבות בתי מקדשות כדכתי' כי ניחם ד' ציון ניחם כל חורבותי' הם חורבות בתי צדיקי' ואלו נחרבו ושממו מאין יושב דיינו, ואלו מתו כמה מאות מישראל במפולת ברעב וצמא ובהם כמה מאות תינוקות של בית רבן הבל שאין בהם חטא, וכמה חכמי ישראל ואלופי יהוד' גאוני' השמי' לילות כימים על התורה והעבודה ואפי' הי' הבני' קיימי' דיינו, ואלו נהרסו עיירות ובתים ומתו חכמים שלא במקום קדוש דייני, כתי' היוחל ארץ ביום א' אם יולד גוי פעם א' כי חד מנייהו כתרי מינן דכתי' ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, וחד מינן כדאזיל להתם כתרי מינייהו (כתובות דף ע"א) נמצא כל א' מרובע וזה בפשוטיהן ובצדיקי' ות"ח שבהם כל א' שקול כמאות וכאלפי' נמצא בקדושת הארץ וחכמי' יולד גוי פעם א' כי כל איש מהם הי' לגוי ולעם, ואיך ארץ קדושה כזו אשר מוליד גוי פעם א' איך תחולל הארץ ויותק ממקום חיותה והיינו היוחל וישבר הארץ ביום א' אם כל כך קדושתו שיולד גוי בפעם אחת וכך אירע בעו"ה דיינו, ואילו הי' כך והנשארים הי' לפלטה דיינו אך הנשארי' כמתים בחייהם מחמת עוני ודוחק וערומי' מבלי מלבוש ואין כסות בקרה רעבים ללחם וצמאים למים יתומים קטנים בלי אבות עגונות מבלי בעלי' אנשים מבלי עזר ותושי' נדחה דיינו, אם לא הי' שבורי' בעלי מומין חרוץ ושבור שבר יד ושבר רגל, על א' כמה וכמה צרה כפולה ומכופלת, אין זה כ"א חלינו המה נושאים ומכאוב חטאתינו הם סובלים, הרימו קול ובכו בכה רב לנסך על קרבנות שהקריבו:
כתי' לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת וגו' כי את לחם אלהיהם הם מקריבים והי' קודש, דהנה גם בישראל כתי' בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ונראה אפ"ה הוצרך להזהיר בכהנים, דהפשטנים פירשו בנים אתם לה' אלקיכם ע"כ לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי אין הפסד כל כך בשוב הבן אל אביו לאור באור העליון ובנים אתם לד' אלקיכם ע"כ אין לצער כ"כ, והנה תינח בפשוטת ישראל אך בקדושי עליוני' יפה להם שעה א' בתשובה ומע"ט בעה"ז מכל חיי העוה"ב ולא נוח להו אפילו אור החיים של עוה"ב והוה סד"א שמותר לשרוט שרטת על מתים כאלו ע"כ חזר והזהיר אפילו כהנים קדושי עליוני' שיפה להם שעה א' בעוה"ז מ"מ לא ישרטו שרטת אך הטעם באמת למה לא יצטער על ככה, והתי' מ"מ די להצדיקים הללו שזכו להיות קרבן תמים לכפר על עון הדור והרי הקרבנו קרבנות נשמות הקדושים והיינו דקאמר לא יקרחו קרחה אעפ"י שהם קדושי' ויפה להם שעה א' בעוה"ז מ"מ לא ישרטו שהרי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים האישים הקדושים הללו הקרבנו לחם אלהינו והי' קודש ע"כ אין לשרוט שרטת:
כתי' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו המביט לארץ ותרעד יגע בהרי' ויעשנו אשירה לד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה', במדרש שוחר טוב והובא בילקוט אמר הזועי' והרעמים באו בעון המעשר וא"ל אלי' זכור לטוב כדין אמרת אבל אינו כן דכתי' המביט לארץ ותרעד כשהקב"ה מביט לארץ ובתי קרקיסיאות וטרטיאות עומדים בנוי כמו רמים וירושלים הקדושה חרבה ושממה מבלי משים על לב ע"כ תרעד הארץ ע"ש וצ"ע איך שייך כדין אמרת אם האמת אינו כן ועוד מאי ראיי' מייתי מן המביט לארץ שלא יהי' בעון מעשרות וגזל מתנות עניים, אקדים הנה בפסוק מהלאה למגדל עדר למה נקרא מגדל עדר כי שם נתקבצו ונאספו כל העדרים כ"כ רמב"ן בפסוק ושלשה עדרי צאן רובצים עליה קאי אירושלים ומקום מקדש ושאיבת מי קדש מבאר מים חיים ע"ש, ונ"ל כי עד"ר גמטרי' רחל לאה ובניהם הם ג' עדרי' כהנים לוים וישראלים ע"ש ע"כ ירושלים הוא מגדל עדר, ונבוא אל המכוון בעהי"ת כי מעיקרא הוה ס"ל מסברא כי הרעש בא בעון המעשרות כי רע"ש אותיות עשר ועשר בשביל שתתעשר שלא תתרע"ש ר"ל:
ואמר לו אלי' הדין עמו שראוי הוא שיתהפכו אותיו' עשר לרעש אך אינו כן דהרי כתי' המביט לארץ ותרע"ד ואם כדבריו הול"ל ותרע"ש אע"כ אשר כל עיר בנוי על תילה ועיר אלקי' מגדל עד"ר מושפלת ועדר אותיות רע"ד ע"כ כתי' ותרע"ד ולא ותרע"ש כנל"ד פי' המדרש, אלא קושיא לאלקינו חלילה להרהר אבל היתכן מפני שבתי קרקסיאות בנוים למעלה ראש שפך חמתו על הרי ישראל וגדוליהם אתמהה, והיינו דקאמר יהי כבוד ה' לעולם, כלומר כמתנצל ואומר רבש"ע כבוד מעלתך במקומו, אך משפטי' אדבר אותך, המביט לארץ ותרע"ד על עד"ר ה' כי השפלה, איך יגע בהרים (היינו גדולי ישראל) ויעשנו והרים האלו מה חטאו הם הרי ישראל צדיקים והחסידים ואנשי מעשה הלומדים מתוך הדוחק אשירה לד' בחיי דיו בעולם שהוא חי בהסתפקת מועט לחם צר ומים לחץ אזמרה לאלקי היינו ישיש כי יחי' עוד נשמה באפו על אנשים כאלה שפך חמתו יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' אותן אנשים שאינם שמחים עלי גיל אלא כשזוכים ומתפללים תפלה בכוונה ושמחים כשמכוונים גאולה לתפלה עד דלא פסק חוכא מפומי' כולא יומא (גמרא ברכות דף ט' ע"ב) והיינו כשיערב עליו שיחי אז אשמח בה' וא"כ מ"ט ליגע באותן הרים ויעשנו, הלא יתמו חטאים מן הארץ ורשעי"ם אותות ורעשי"ם עוד אינם לא יהי' עוד רע"ש ורע"ד בארץ:
ואחז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו י"ל משום דשמים וארץ עדים הם ויד העדים בראשונה השמים לא יתנו טלם והארץ לא תתן יבולה כפירש"י בחומש, אך מ"מ כל זה בשב ואל תעשה הארץ לא תתן יבולה, אבל בקום ועשה מצינו רק בשמים כגון אבני אלגביש ותרד אש ותאכל חמישיו' (גבי אליה) אבל שתהי' הארץ מתקוממת לנקום נקמת ד' ע"ד לא מצינו אלא בקרח ועדתו, והטעם כי רוב חטאים מחלק עפר מן האדמה שבאדם ולא מרוח שבו שהרי מפני כך נתאררה האדמה בחטא אדה"ר ואיך תתקומם האדמה לנקום מהאדם והיא הגורמת, אך כל זה בשארי חטאי' אך ברמות רוח ומחלוקת שאיננו אלא מרוח גבוה שהוא לא מחלק העפר אדרבא אנו מתפללי' ונפשי כעפר לכל תהי' וא"כ קרח שנכשל בזה הארץ מתקוממה עליו, ומשוה"נ המתעצל בהספידו של חכם" מרמות רוחא דאית בי' ראוי לקוברו בחייו ותכס עליו הארץ, והיינו דקאמר הכא יתמו חטאי' מן הארץ וע"י מה יתמו, מן הארץ יתמו שהארץ תתקומם על החטאי' ורשעים היינו ורעשי' עוד אינם:
ונשאר קו' לאלקינו מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת ומדוע יגע בהרים ויעשנו, והיום הגיעני מכתב מירושלים הקדושה מקדוש ד' ידידינו גאון ישראל מהו' ישראל בעהמ"ח פאת השולחן בריך רחמנא דיהבי' לן ע"ד נתת ליריאיך נס להתנוסס, וההוא אמר ב' דברים א' אמר שחורבן הגליל הזאת ניבאו עליה חז"ל במשנה שלהי סוטה בעקבא דמשיחא גליל יחרב, והנה בלי ספק רוח ד' נוססה בו ויהי' זה נחמה גדולה כי קרוב עת לעשות לה' עוד אחרת אמר הגאון כי תולה חטא חורבן הלז כחטא חורבן בית שני על שנאת חנם הגם שבני ישראל יפים הם מ"מ העניות והצער הדוחק והעוני מנוולתן שאין ביניהם שלום כל כך:
והנה זה לשון המשנה סוף סוטה בעקבתא דמשיחא הגפן תתן פריה והיין ביוקר ואין תוכחה בית הועד יהי' לזנות והגליל יחרב, והנה מ"ש הגפן תתן פריה והיין ביוקר ואין תוכחה, ר"ל גפן אלו ישראל אומה זו לגפן נמשלה תתן פריה בני ציון היקרים המסולאים בפז וראוים להיות בחורי חמד בש"ס ופוסקי' באופן שיבדקו מדן ועד באר שבע ויהי' בקיאים בהלכות ודינים ומ"מ יין התורה ביוקר ולא תמצאנה א' מעיר ושנים במשפחה ואין תוכחה לווכח עמהם כי כולם בילדי נכרים יספיקו בעו"ה, ובית הועד אשר ימצאו שם עוסקי תורה יהי' לבית זנות, כי הנה בית ועד חכמים ובית זנות הם שני הפכים מקצה אל קצה, שבית הזונות כולו מצה ומריבה כל זונה מקנאת בירך חברתה ע"ד שאמרו אפי' זונות מפרכסת כי ראוי ומחויב שתהי' שונאות זו את זו ומתקנאות זו בזו, וההיפוך בית ועד החכמים כל בניך לימודי ד' ורב שלם בניך, אך בעקבות משיחא בעו"ה בית ועד יהי' כבית הזנות מלא קטטות ומריבות ונגעים ע"כ הגליל יחרב וכדברי הגאון בית ישראל הנ"ל:
אך לפי דברי אליה' זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלי' נ"ל כי צדיק הוא אלקינו, וקנאת ירושלי' עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו שם הר המורי' עקידת יצחק שם שכב יעקב וחלם לו סולם שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים ולא זזה שכינה מכותל מערבי, והנה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלקי הרשב"י במירון והאר"י בצפת וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטברי' וירושלי' נשכחה לגמרי והוא עיר שם ה' שמה שגם בזה"ז מצוה לעלות לרגל לירושלים והוכיח בשיל"ת יעבץ ח"א, לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י אשר כבר הי' לי ויכוח בזה עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק הלא אחז"ל הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבו וז' אדר מיתת משה רבינו הוא יום תענית וכן ר"ח ניסן שמתו בו נדב ואביהו ויו"ד ניסן שמתה בה מרים וכ"ו ניסן יום מיתת יב"נ ומאי דקרי לי' בזוהר הילולא הוא ע"ד דאחז"ל במס' מ"ק קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות נפש נקי' וצדיק ושמח בהם ככלה חדשה ועד"ז פירשתי ויודו שמים פלאך ד' אף אמונתך בקהל קדושים והל"ל גם אמונתך ולא לשון אף שהוא מדה"ד ואף וחימה אבל לפי הנ"ל יובן כי סלוקן של חכמים נקרא פלא כידוע ע"כ אמר ויודו שמים פלאך ד' למעלה בשמים יודו וישמחו על הפלא סילוק חכמים ועלייתו למעלה כי שמח בו ככלה חדשה, אך אף וחימה הוא אמונתך בקהל קדושים בקהל ישראל כי יצטערו על שקצף על עולמו ולקח מהם נפשות, ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עמה בעו"ה וצדיק ד' המביט לארץ ותרעד אותיו' עדר ירושלים הקודש וצדיק הוא גאון עוזנו מהו' ישראל אשר קבץ יתר פליטת צפת להעלותם ירושלים והי' שם לאחדים עד תבנה ותכונן ירושלים בב"א:
ועד שאנו בודקים בטובת ירושלים בואו ונבדק בטובותנו מה לעשות לאחותינו המוטלים ערומים ברחובות העטופים ברעב ואשר העלו עפר על ראשם מוכים ומרוטים ומעונים ואין מרחם ואם בגבירה פגעה מדה"ד שפחה חוצה לארץ תדאג הלא יפה אמר בעון מעשר תרעש הארץ ובזכות מתנת עניים ינצלו מכל רע ע"כ התאמצו אחינו נדיבי עם אלקי אברהם בכל מקום שהשלוחים יוצאים למלאות ידיהם מברכת ד' והיא תעשר ולא תרע"ש ויסיר ה' חרון אפו ואין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלקיו, כי אין פרץ כפשוטו שלא יפרוץ פרץ בארץ ובבתי ב"י כאשר הי' בעו"ה ואין יוצאת הוא גירושים ח"ו כאשר הי' בעו"ה בימים שעברו ואין צווחה ברחובותינו כמו שהי' בשעת השלל בצפת זה שנתיים ביום ח' סיון וכל זה לא יהי' עוד אלא ישבו שלוים ושקטים ושאננים ואשרי העם שככה לו מובטח לו אלא שלזה איכא למיחש ח"ו שישכחו ה' וישמן ישורון ויבעט ע"כ דרשו חז"ל פ"ב דברכו' אין פרץ שלא יהי' סיעתנו כסיעת שאול שיצא ממנו דואג ואין יוצאת שלא יהי' סיעתינו כסיעת דוד שיצא ממנו אחיתופל [כך גי' הערוך בערך פרץ] ואין צווחה כסיעת אלישע שיצא ממנו גחזי ברחובותינו שלא יצא ממנו תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים נ"ל דאלעיל קאי שאפי' אם ח"ו ימצא דואג ואחיתופל וגחזי א' עכ"פ לא יהי' ברחובותינו שלא יקדיח ברבים ולא ימשך רבים אחריו ועל זה אמר אשרי העם שה' אלקי' אשרי שככה לו מובטח באין פרץ ויוצאת וצוחה בעניני עה"ז ואשרי שד' אלקיו שלא יהי' פרץ וצווחה בעניני עבודת ד' ואז נזכה כלנו יחד לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו וכשם שהספד נו ובכינו על חורבן הערים כך נזכה לשמוח בהציב גבול אלמנה ובבנין ציון וירושלים בבאמ"ן: