והי' עקב תשמעון וכו' במ"ר הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה של פרקים מה הוא שיהי' מותר לטלטלה בשבת כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת עוד האריכו במדרש והארכתי בו במק"א אך מה שנוגע לתחלת המדרש הזה אכתוב פה בקיצור בעה"י כבר כתבנו במק"א מה שהקשו המפרשים על מחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא א"כ נמצא הקב"ה עובר על לא תלין פעולת שכיר ותי' שם שאין הפעולה נגמרת בעשיית מצות א' אלא כל מה שיפעל אדם בעוה"ז את הכל יעשה לשם ה' ולא יפרד אפי' רגע א' וכל המע"ט הם רק פרקים פרקים ובשעת מיתתו נגמרה מלאכתו ונעשה מכל מצותיו כלי א' ואז מגיע לו שכר פעולתו לא מקודם לזה וזה דומה ממש למרכיב קני מנורה בשבת שחייב משום בונה אעפ"י שכבר הי' נגמרים כל פרקי מנורה מ"מ לא מקרי כלי עד אחר שהורכבו זע"ז ומתחייב ע"ז בשבת וה"נ דכוותי' נמצא שאין הקב"ה נתחייב לשלם קודם לזה ואינו עובר על בל תלין והנה ידוע דהמדרש מפרש והי' עקב לשון סוף וה"פ דלעיל מסיים היום לעשותן ופירש"י ז"ל בחומש ואמר אח"כ והי' עקב תשמעון השככ יהי' בסוף ע"ש סוף לשון המדרש הנ"ל וא"כ כיון שהשכר הוא בסוף ע"כ צריך לומר שהעושה כלי של פרקים לא מקרי גמר מלאכה עד שהרכיבם זע"ז דאלת"ה יהי' הקב"ה ח"ו עובר על בל תלין כנ"ל לכן המרכיב קני מנורה מהו:
והיה עקב וגו' ושמרת ועשית וגו' ושמר ה' לך וגו' י"ל ושמרת ועשית כמו ואביו שמר הדבר ששומר ומצפה מתי יבוא לידי לעשות נחת רוח ליוצרי ואז ושמר ה' לך שעומד ומצפה לתפלתן של צדיקים מתי יתפללו ואמלא מבוקשו ואחז"ל מפני מה הי' הצדקניות רובן עקרות שהקב"ה מתאוה לתפלתן וע"ז מסיים כל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך כי אעפ"י שמתאוה לתפלתן ומשים אותן עקרות או צריכים לשאר דברים כדי שיתפללו ויענם מ"מ מדוי מצרים לא ישימם בך כדי שתתפלל וירפאך זה לא ישים עליך וכשמתאוה לתפלתך בזה ונתנם בכל שונאיך מכה מהלכת בין השונאים כדי שיתפללו ישראל שלא תבוא חלילה גם עליהם דאפי' איכא מותנא בחזירי מתפללים (גמרא תענית) מכש"כ כי איכא בשונאינו:
והי' עקב תשמעון וגו' הנה שכר המצות האמתיות לעוה"ב א"א להטעים בעוד הנפש בתוך הגוף אבל עכ"פ יאמין כי יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וכל תענוגי העוה"ז האפשריים אינם אלא כמו עקב של שעה א' קורת רוח בעוה"ב והיינו דמסיים לעיל היום לעשותם והי' עקב וטפל של השכר המקווה הוא וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' כל הברכות הנפלאות המתמידות הללו יהי' עקב וטפל נגד שעה א' שכר העוה"ב:
והי' עקב תשמעון את המשפטים ותמה רמב"ן מ"ט נקיט משפטים ולא עדות וחוקים והנה בפ' שני' כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ופי' המפרשים חיי עד לדבקה בו ית"ש והארץ היינו ארץ העליונה ע"כ אני אומר לפמ"ש מורי בהפלאה משו"ה אמר הקב"ה לאאע"ה לך לך ואברכך ואגדלה שמך להרבות לו שכר ואפ"ה לא יפנה אל כל אלו ויעשה רק לש"ש לעשות רצונו ית"ש וזה נסיון גדול וה"נ אמר להם מרע"ה והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה התוכחה וכל העונשים ומדה"ד ועקב משפטים הדינים האלו ושמרתם ועשיתם מחמת יראת עונש ואפ"ה ואהבך והרבך אפי' שלא לשמה ומעתה אחרי אשר ידעת שתזכה לכל הברכות ע"י קיום התורה מחמת יראת עונש אתה תבחר לשמור כל המצוות למען תחיון חיי עד ותירש ארץ העליונה ולדבקה בו ית"ש ותעמוד בנסיון כמו אאע"ה:
והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה פירש"י שאדם דש בעקביו ורמב"ן כ' דמשפטים משמע דהב"ד דנין מחללי שבת עע"ז וכדומה ולפע"ד רמז כאן דלפעמים ב"ד מכין ועונשין על עבירות שאדם דש בעקביו כמו שאחז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ומעשה בא' שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא שחייב כך אלא שהשעה צריכה לכך שאין לחוש אם יצא זה מן הדת עי"ז כי אין לנו לחוש על היחיד הזה ולהרוס יסודי הדת ע"י והיינו לא תגורו מפני איש פי' שלא לירא מפני קלקול האיש שיצא לתרבות רעה עי"ז אין לחוש לזה עיין תשובת חו"י דלא כט"ז יו"ד סימן של"ג בענין זה:
והי' עקב תשמעון פירש"י מה שאדם דש בעקביו י"ל על ב ענינים או מצות שמקיים בדישת עקב או שעוברין עליהם בדישת עקב והנה בשבת אסור לפסוע פסיעה גסה וכתיב אם תשיב משבת רגלך ושכרו והאכלתיך נחלת יעקב אביך וההיפוך מצוה לרוץ לבהכ"נ ולבית המדרש כי הוא חייך ואורך ימיך ואמרו בגמ' אפי' בשבת ולכאורה סד"א מ"מ חוזרים ונפרעים ממנו חטא חילול שבת ולא יזכה לנחלת יעקב אבינו ע"כ אמר והי' עקב תשמעון שמצוה שדש בעקביו לרוץ לבהמ"ד מקיים אעפ"י שעובר על מצות שבת שדש בעקביו מ"מ ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותך היינו נחלת יעקב אביך ועוד ואהבך בשכר בהמ"ד:
והי' עקב תשמעון וגו' הסדרה שלפני זה סיים אשר אנכי מצוך היום לעשותם שיהיו בעיניך בכל יום כאילו היום נצטוית וזה סימן אהבה ואז יהי' שכר מצוה מצוה וגם ע"י אהבת ה' יבין וישכיל טעם וסוד המצוה ויהי' החוקים לו כמשפטים וזה שאמר שאם תעשה המצוה בכל יום ויום כאילו הם חדשים בעיניך ותאהוב ה' אז יהי' עקב היינו השכר כמ"ש הרמב"ן בפירוש עקב ויהי שכר שתשמעון את המשפטים כולם כאחד גם החוקים (תשמרו כמשפטים בהשגת הטעם מחמת אהבת השי"ת לטוב):
ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו' אם הדור צדיקים אינם צריכין לזכות אבות ואז זכות אבות שמור וצפון לדורות של אחריהם אבל אם הדור רשעים וקיימים רק בזכות אבות אינם מניחים לדורות של אחריהם וזה שאמר הקב"ה שאם תשמעון ועשיתם אז ושמר ה' לכם את הברית והחסד אשר נשבע ישמור לדורות הבאים:
ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך כבר כ' הראשונים ברוך תהי' מכל העמים כי כל ההצלחות ומזלות טובים שלכל עם ועם יזל מדליו של צינור ישראל באופן שגם ישראל יונקים מאותה טובה וכפירש"י בפסוק ובגוים לא יתחשב ע"ש וזהו ברוך תהי' מכל ברכתן של אוה"ע תהי' גם אתה ברוך, והנה יש בזה תנאי כי מטובתן של אוה"ע שיהי' בהם עקר ועקרה ובבהמתן שהרי הבהמות הם מסרסים ודי להם בזכר א' לכל העדר וגם בב"א רוצין ביפין של נקבות ומשקין להם כוס עיקרין כמו בדור המבול (עיין במדרש בפסוק עדה וצלה שמען קולי) והזכרים כשיולדו למדי לפי דעתם הרי דש מבפנים וזורה מבחוץ שלא להרבות זרע רשעים נכרתה והנה מזאת הברכה לא ינקו ישראל ח"ו אלא יוסף ה' עליהם כאשר דיבר להם והיינו ברוך תהי' מכל ברכתן של עמים אך לא יהי' בך עקר ועקרה מזאת הברכה לא תינק ושלהם יהי':
לא יהי' בך עקר ועקרה ודרשו חז"ל על לימוד תורה שלא תהי' עקר בתלמידים והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים לא ישים עליך יש לפרש עפ"י מה שפירשו גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב דהיינו מיתת צדיקים ר"ל שבזה ראוי לכולם להרגיש והבטיח ה' שיסיר כל חולי ובכלל מדוי מצרים שיש בכל מיתת הבנים בחיי אבותיהן שבמצרים מתו הבכורים וע"ז הבטיח שלא יהי' הבנים מתים בחיי אבותיהן כן יתן השם יתברך הטוב:
והסיר ה' ממך כל חולי אחז"ל זה עין רע וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך וק' פשיטא שלא ישים עלינו מחלה מצרים ועוד כבר הבטיח שאפי' עין הרע יסיר ממנו מכש"כ שלא ישים מדוי מצרים ועוד מה רצה בונתנם בכל שונאיך אבל במדרש וכן בפיוט מפרש דכל עשר מכות של פרעה הי' מדה כנגד מדה נגד מה שעשו כיוצא בזה לישראל וכן יהי' לע"ל דם ואש ותמרות עשן אלא לפ"ז ח"ו תחלה צריכים ישראל להתיסר מהאומות כיוצא באלו המכות כדי שיתחייבו הם אח"כ במדוי מצרים ע"כ הבטיח כל מדוי מצרים לא ישימם בך שלא ישלטו האומות עליך לשעבדך כמו ששיעבדו בך המצרים ואפ"ה אתנם בכל שונאיך אמנם הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ובמה יתחייבו האומות באותן מדוי כיון שלא שלטו בנו י"ל ע"י מחשבתן ועין רעה שלהם עלינו אותו יחשב להם כאלו עשה בפועל כפירש"י בפסוק ארמי אובד אבי (על שבקש ואוה"ע הקב"ה דן גם כן על מחשבה רעה כאלו עשאו בפועל עיין תוספות סוף פר"ק דקידושין דף ל"ט ע"ב) וע"כ הקדים והסיר ה' ממך כל חולי זה עין רע שיבטל מחשבות שונאינו ויפר כל עצתם וכל מדוי מצרים אשר הם חושבים עלינו לשעבד בנו כמו המצריים לא ישים עלינו ומ"מ ונתנם בכל שונאיך לענוש על מחשבה רעה כאלו עשו:
והסיר ה' ממך כל חולי אחז"ל זה עין הרע ואמר וכל מדוי מצרים הרעים לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך קאי גם על עין הרע דרישא והוא פלא שישראל המבורכים בכל אלו הברכות לא ישלוט בהם עין הרע וכל שונאינו המקוללים במדוי מצרים יהיו מעוינים ויולקו בעין הרע:
והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך אמרו חז"ל במס' ב"מ כל חולי זה עין רע והנה כשחולאים סובבים בעולם האדם עושה עצמו חולה כעין אותו חולי משום עין רע שיסברו שגם בו שלט אותו חולי כדי שלא ישלטו בו עיניהם אבל כיון שהקב"ה ברך ישראל שלא ישלוט בהם עין רע א"כ כל חולי מצרים אשר יושמו בכל שונאיהם לא ישימו עליו אפילו לפנים למראית עין משום חשש עין רע זה לא נצטרך שהרי והסיר ה' ממך כל חולי זה עין הרע:
שקץ תשקצנו וכו' כל המצוה אשר אנכי מצוך י"ל סוף מסכת ברכות איתא שחכז"ל טימאו מה שטיהרו הם ומסיק שם שטיהרו מה שטמאו כי היכי דלא ליטעו עלמא אבתרייהו כי אפילו דבר טוב ומצוה אין למדים מהם וזה שקץ תשקצנו כי חרם הוא אפילו כל המצוה ודבר טוב שעושים תתעב ותשקץ כי היכי דלא ליטעו עלמא אבתרייהו וק"ל (מש"מ):
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' למען הודיעך וגו' יל"ד דקאמר האדם ב' פעמים גם האריכות שמלתך לא בלתה וגו' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ואקדים כי משאחז"ל בשעת מ"ת נעשו חירות ממה"מ עד אחר חטא זה מבואר ממה שראו כי אפי' בשמלתם ונעליהם שברגליהם לא שלט בהם רקבון והתכה וכ' רמב"ן אפי' תכסה הקורה בבגד מ' שנה יבלה גם כי אנוש רמה ואפ"ה לא בלתה ש"מ שבטל ממנו ההתכה ומכש"כ שראוי שיבוטל ההתכה מגוף אנשי קודש שעמדו על הר סיני אלא שגרם החטא והנה הרעבון בא מההתכה וביום אכול אדה"ר מעץ הדעת ביומו התחיל ההתכה והרעבון והוצרך להשלים הניתוך בלחם גשמי להשלים ניתוך הגשמי עד לבסוף יחלש אדם וימות וישוב הגוף אל עפרו כשהי' משא"כ אנשי דור המדבר גם כשחטאו שלט בהם ניתוך ורעבון והם השלימו ניתך גוף הגשמי העפרורי בלחם השמים רוחני עד שנזדכך גופם ולא שבו לעפרם כמבואר באגדת רבב"ח ובפייט סילוק שבועות ע"ש ואקדים מ"ש בס' ת"ח פ"ק דע"ז דשם האדם בה"א יאמר על הגוף הגשמי העומד פה לפנינו ואו"ה נמי נקראו האדם אבל תואר אדם בלא ה"א הוא הנשמה הפנימיית ולא יתואר בזה אלא ישראל והיינו דקאמר ויענך וירעיבך פי' אחר שכבר נפטרת ממה"מ נמבואר ממ"ש להלן שמלתך לא בלתה כנ"ל מ"מ אחר כל זה חטאת וירעיבך שגזר מיתה והיתוך ורעבון ויאכילך את המן אשר לא ידעת אתה ואבותיך להשלים הניתוך הגשמי בלחם שמיימי למען הודיעך כי לא על הלחם הגשמי לבדו יחי' האדם דייקא הגוף המתואר האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם על ידי דבר רוחני ובזה תדע כי יסר אדה"ר כמייסר עבדו ומאכילו לחם עבה ואותך יסר ברעבון ג"כ אך כמייסר בנו במעדני מלך:
לא על הלחם לבדו יחי' האדם י"ל כי האבות לא זכו למה שזכה מרע"ה פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות ילעומת זה זכה מרע"ה שהוריד לישראל בזכותו מן לחם מן השמים מה שלא ידעון אבותיך ואבות אבותיך וידוע כי אברהם יצחק ויעקב גמטריא תרל"ח כמו לחם אם תחשוב מם סתומה שש מאות והיינו ויאכילך המן אשר לא ידעו אבותיך ואבות אבותיך למען הודיעך כי לא על הלח"ם היינו אברהם יצחק ויעקב יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' היינו מדרגת פה אל פה אדבר בו יהי' האדם:
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם צ"ע הול"ל לא על הלחם יחי' כי אפילו יתענה מ' יום לילה ויום כמרע"ה ואליהו הנביא יחי' ועוד מה על כל מוצא פי ה' וכי מן לא הי' לחם והול"ל לא על לחם מן הארץ יחי' האדם כ"א גם על לחם מן השמים וגם על אריכות הפסוק מרישא לסיפא קשה אבל י"ל הנה הקב"ה זוכר לישראל חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ולא אמרו איך נלך במדבר ומאין נאכל והנה אין זה תימה כ"כ שראו נסי ה' ונפלאותיו והוא ציוה אותם לילך למדבר מסתמא לא תקצר יד ה' לכלכלם שם אך הם ידעו ואבותיהם ספרו להם כי הקב"ה ציוה את אברהם אע"ה לך לך וכו' ובבואו אל הארץ מקום חפץ ה' הי' רעב בארץ ולא הזמין לו הקב"ה פרנסתו והוצרך לירד מצרים נמצא אין הבטחה לצדיקים ואם כן אם לא הזמין לאאע"ה בהיותו בארץ נושבת איך יזמין לס' רבוא במדבר שממה ואפ"ה האמינו והלכו אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה זהו חסד נעוריך הנה בסוף המטיר להם לחם מן השמים מעתה תגדל התימה מ"ט לא עשה כן לאאע"ה עד שהוצרך לירד מצרימה וי"ל שלא זכו ללחם מן השמים עד שעמדו בזה הנסיון אחר שראו שהקב"ה לא הזמין לאאע"ה אפי' בארץ נושבת ואפ"ה הלכו אחריו בארץ לא זרועה עי"ז זכו למן והיינו דקאמר קרא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת אתה כי לא נודע לך מאבותיך שהזמין להם הקב"ה מן ברעבם ולא ידעון אבותיך שהרי הוצרכו לירד למצרים ועי"ז ויענך וירעיבך שלא היית בטוח שיכלכל אותך ומדוע עשה ה' ככה לך ולאבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם האי יחי' לשון בטחון הוא שלא יהי' בטוח במזונותיו כי אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז כ"א על כל מוצא פי ה' וגזירותיו ואין להרהר ח"ו:
ארץ זית שמן ודבש תרגם אונקלוס ארעא דזיתהא עבדא שמן והיא עבדא דבש י"ל כי כתיב לתתך עליון לשם ולתהלה משל כשמן שלעולם צף למעלה וה"נ לתתך עליון וזה בא ע"י יסורים דייקא וע"כ נמשל לזית שחובטים ומכום ואח"כ עושה שמן ה"נ ע"י יסורים סוף הכבוד לבוא וע"ד כך היא דרכה של תורה וכו' והיא זיתא עבדא שמן ע"י חביטה ויסורים כעין זתים אז עי"ז עבדא שמן לתתך עליון והיא עבדא דבש כי דבש ר"ת ד'עה ב'ינה ש'כל ואוירא דא"י מחכים נמצא היא הארץ עבד א ד'ב'ש' ד'עה ב'ינה ש'כל כי הארץ ואוירא גורם:
הנה זית קודם לגפן (שזית ראשון לארץ בתרא וגפן שלישי לארץ קמא כמבואר בגמרא ברכות) והיוצא מן הגפן הוא יין תירוש חשוב מן היצהר (שהיין קובע ברכה לעצמו משא"כ שמן) כ"כ מורי בהפלאה ע"ש והנה שניהם ענבים וזתים היוצא מהם חשוב מהם עיציהם ע"ד יפה כח הבן מכח האב כי בכל מתקנאים חוץ מבנו וניחא לי' לאב להיות בנו גדול ממנו ומ"מ האב החשוב שהוא הזית המתגאה על הגפן שאינו חשוב כמותו משו"ה בנו של גפן חשוב מבנו של זית ע"ד ע"כ יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב עיין רי"ף ס"פ כיסוי הדם (גמרא נדרים שבחטא שת"ח מתגאים על הציבור לא יזכו חלילה לבנים ת"ח):
ארץ חטה ושעורה וגו' לפי הסדר זית קודם לגפן היינו ענבים דזית ראשון לארץ שני וגפן שלישי לארץ ראשון ושמן זית קודם לפרי זית דאשתני לעילוי ויפה כח הבן מכח האב ויין קודם לשמן כדכתיב תירוש ויצהר וכך סדרם יין שמן פרי זית ענבים נמצא היין חשוב מהגפן ד' מדרגות והאיך מצינו בן חשוב מאב ד' מדרגות בעולי גולה במהרה בימינו דחד מינייהו כתרי מינן וחד מינן כד אזיל להתם כתרי מינייהו נמצא כשנעלה אי"ה לאה"ק נהי' חשוב מאבותינו שמתו בחו"ל ד' מדריגות והיינו דכתיב נ'דחי י'שראל י'כנס ר"ת יין ויהי' מיתי חו"ל גפן אלו ישראל כדאי' פג"ה ובניהם הנגאלים כיין ולתחיית המתים יעלו גם האבות מקברם אל אה"ק ויהי' שוים האבות והבנים והיינו והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
ארץ זית שמן ודבש היינו תמרים והפסיק ארץ בין הקודמים לשני אלו נ"ל רמז כי כיבוש הארץ יהי' פעמיים פעם א' ע"י עיר התמרים יריחו שהיתה תחלת כיבוש והיינו דבש ולע"ל במהרה בימינו כתיב ועמדו רגליו על הר הזיתים הוא הר המשחה והקדים זית לדבש לחשיבות כיבוש שלע"ל לכיבוש שעבר אבל בזמן קדם כיבוש דבש לכיבוש זית:
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך השמר לך פן תשכח וגו' יראה כי הרי אנו מברכים בהמ"ז ומזכירין ברית ותורה וחוקיך שהודעתנו כי זולת זה אין ראוי לברך על המזון כי מה בצע בקיום הגוף העכור הזה ואין האכילה וכל הנאת העוה"ז כדאים לברך השי"ת עליהם אם לא שהם סבות לקיום בריתו ותורה וחוקים אבל העושה האכילה עיקר ומברך רק על האכילה גרידא יבוא להחשיב העוה"ז לדבר חשוב וימשך אחריו ולבסוף ישכח ה' ויסור מאחריו ע"כ אמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה לבד ולא על קיום מצותיה השמר לך פן תשכח:
ואכלת ושבעת על הארץ הטובה אשר נתן לך אחז"ל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא ידי חובתו י"ל דבאמת הקב"ה ברא אותנו בטבע הצטרכות ומחויב לנו ליתן כל ההכרח והצטרכות כן מן הראוי והיושר והאריך בזה החו"ה אבל שיהא הכל בהרחבה זה איננו מחויב ועל זה אנו צריכים להודות בכפלים ולכן על הארץ לבדו אין לשבח כי נראה שמשבח ומודה שלא נעשה לנו עולה חלילה רק על חמדה טובה ורחבה שהטיב לנו בטובו והרחיב לנו על זה צריך להודות כי"ל וק"ל (מש"מ):
שמע ישראל אתה עובר את הירדן וגו' מי יתיצב לפני בני ענק ברבה הלכה אדם מישראל השותה מים לצמאו מאי מברך בורא נפשות רבות וגו' עיין מתניתן ס"פ כיצד מברכין ונ"ל לפרש ברכת בורא נפשות רבות דנהי דטובה גדולה עושה הקב"ה עם בריותיו להשקות צמא לרוות צמאונו היינו מפני שבראו חסר ונצמא למים ואלו בראו בשלימות לא הי' צמא ולא הי' צריך למים נמצא ברכה זו מה טיבה, אבל האמת זו היא עיקר טובת בריאת האדם שלכך נברא בחסרון ויכיר בוראו ויעבוד ה' ויזכה לשני עולמות נמצא חסרונו יותר טובה לו מכל טוב והיינו דמברך ברוך הבורא נפשות רבות וחסרונם יותר על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כי עי"ז ברוך חי העולמים זוכה לשני עולמים הנה כן ממש יש בפרשה זו שמרע"ה הפליג בגבורת ענקים וחוזק מבצר העיירות והקב"ה יעשה להפליא להורישם ויש להקשות הא כבר מתחלת בריאת עולם נפל א"י בחלקם של ישראל וכבר מוחזקת מאאע"ה והקב"ה הושיב שם אמוריים כעבדים המשמשים בן המלך עד שיגדל ויירש מדינתו וא"כ למה הי' לו להקב"ה להושיב שם ענקים ושיבנו להם ערי מבצר שיש הטרחה גדולה להוציאם הי' לו להושיב שם שפלים חלשים שנוריש בלי טורח אלא זה הי' מטובת הקב"ה כדי שידעו ויבינו חסדי הבורא ית"ש ושלא בכחם ועוצה ידם עשו חיל וא"כ זה דומה ממש לברכת בורא נפשות רבות כנ"ל:
אל תאמר בצדקתי הביאני השם וגו' וברשעת הגוים האלה וכו' לא בצדקתך וביושר לבבך כי אם ברשעת הגוים וגו' כי תאמר אין מעשי כנעני מתועב כ"כ רק נגד צדקת ישראל הוא מתועב כמו שאמרה הצרפתית לאליהו ע"כ אמר לא תאמר כן הרי ממרים הייתם מיום דעתי אתכם ומ"מ הכנעניים רשעים יותר כי מעשיהם מתועבים:
ואשב בהר ואנכי עמדתי בהר ואחז"ל רכות מעומד קשות מיושב ונ"ל כ"ז מהתוכחה כי בלוחות הראשונות הי' הכל קשות והוצרך לישב בהר אבל אחר החטא ניטל מהם ס' ריבוא כתרים וניתנו כולם למרע"ה שממנו קרן אור פניו ונתוסף לו בינה יתירה עד שהי' הכל רכות ע"כ ואנכי עמדתי בהר כי רכות מעומד:
ואפן וארד מן ההר וכו' ואשים הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם קשה פשיטא ויהי שם כיון ששם אותם בארון עץ ממילא היו שם גם אומר אח"כ שם מת אהרן ויקבר שם למה לו להזכיר קבורתו אבל נ"ל שזהו מתוכחותיו כי ראוי הי' שנשמת אלוקי שבקרב אדם תזכך את הגוף שיהי' גשמו ממש כמרע"ה שלא יסבול אותו קבר גשמי ואמנם קלקלתם מעשיכם עד שאפי' אהרן כשמת ויקבר שם ולא נזדכך וה"נ הלוחות אעפ"י שהיו מעשי ידי מרע"ה מ"מ מכתב אלקים שעל גבם הי' לזכך אותם (ולא יוכלו להיות מונחים) בארון עץ אך ישראל גרמו שלא זכו ע"כ ואשים אותם בארון וסברתי שלא ישארו שם אבל באמת ויהיו שם וכל זה כל המכבד את התורה גופו מכובד וההיפוך בהיפוך ע"כ שם מת אהרן ויקבר שם בגשמי':
ואשברם לעיניכם וכתיב לחת חסר הנה י"ב צירופי הוי' ית"ש בכל חודש שולט צירוף אחד וצירופים של רחמים הוא י"ה בראש כמו ר"ת י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ השולט בחדש ניסן זמן גאולה וכשהדין שולט אז ירד שם י"ה אחורנית והוא חדש תמוז צירופי סופי תבות של פסיק זה איננו' שו'ה לי' שם י"ה בסוף וכן בחדש אב שולט ר"ת של פסוק ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום ירד שם י"ה אחורנית בשני חדשים אלו והנה אם תשבר לחת יעשה מלמ"ד של לחת ב' י"ה ומחי"ת ב' דלתי"ן ומתי"ו ב' רישי"ן יהי' שני פעמים ר"ד י"ה והיינו שברי לחת:
לחם לא אכלתי וגו' על כל חטאתכם ר"ל פעם הראשון וכן במ' יום אחרונים לא אכל לחם ולא שתה מים מ"מ לא צם ולא התענה ולא נצטער כי נהנה מזיו עליון הלא אפי' ישראל במדבר לא אכלו כ"א מן שהוא לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלים (גמרא יומא פרק יוה"כ) ואיננו לחם גשמי אבל מ' אמצעים היו תעניות ממש כמתענה על חטא והיינו לחם לא אכלתי על כל חטאתיכם:
ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים וגו' ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע וגו' נלאו המפורשים למצוא סדר כי מפסיק באמצע מעשה עגל ומתחיל קצת בקיצור מתבערה וגו' ומרגלים וחוזר למעשה עגל והנלע"ד כי במרגלים יש לומר אעפ"י שראו נסים ונפלאות במצרים ובים מ"מ הכל קודם העגל אבל אח"כ הורידו עדים ויתאבלו ויכנעו מאד ולא בטחו שיעשה להם נסים גדולים ואמנם הנכנע בחטאו וחושב עצמו חייב ודיו שהוא חי לא יאמר תנו לנו בשר ונאכלה זכרנו את הדגה וכדומה וע"כ לא נכנעו ואמרו לא חטאנו א"כ בשלוח ה' אתכם מקדש ברנע מדוע מרדתם וא"ש ההמשך (וי"ל עוד ע"י תבערה ומסה וקברות התאוה מוכח שמעשה עגל מתנוצץ עוד בם ולא חזרו בתשובה כהוגן על זה כדאיתא לעיל פ' במדבר בד"ה אלה הדברים מש"מ שם):
ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם ונתקשו כל המפרשים מ"ט הפסיק בזה בין סיפור מעשי הלוחות הנה דקדקתי בסיפור לוחות ראשונות קורא אותם לוחות הברית ומעגל ואילך בפרשה זו שוב אינו מתואר אלא לוחות סתם ונ"ל לפמשאחז"ל לא הי' ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה (גמרא ריש מסכת ע"ז) וכבר כתבתי במק"א כי נקרא ברית על שיש ברי"ת מצות ואמנם כשעובר על א' מאלו התרי"ב מצות אז יכול לקיים מצוה תרי"ג היינו מ"ע של תשובה אבל זולת תשובה אינם אלא תרי"ב ע"כ קודם עשיית העגל קודם שהורו תשובה נקראו לוחות הברית ושוב משעשו העגל דנם משה לזכות שעשו להורות תשובה ונשלם מספר תרי"ג שוב תיאר אותם לוחות סתם אך אח"כ במסה ובתבערה ובקברות התאוה ובשלוח מרגלים שהרי כבר ידעתם שיש מקום לשוב ואין צורך עוד להורות תשובה ואפ"ה מקציפים הייתם את ה' א"כ אגלאי מלתא למפרע כי ממרים עם ה' מיום דעתי אתכם שגם עגל עשיתם ע"ד מרד ולא להורות תשובה:
בעת ההיא הבדיל ה' שבט לוי וכו' לעמוד לפני ה' לשרתו יל"ד הא זה הי' מיד אחר מעשה עגל ומ"ט להזכירו עתה אחר מיתת אהרן עוד יל"ד בפ' קרח כתיב לעמוד לפני העדה לשרתם משמע שהה משרתי העדה והכא כתיב לעמוד לפני ה' משמע שהם שלוחא דרחמנא וי"ל קושיא חדא מתורצת בירך חבירתה מתחילה לא הי' רק שלוחא דידן ולא זכו להיות שלוחא דרחמנא עד שהשיבו רבים מעון ע"י שכשמת אהרן וחזרו ישראל לאחוריהם שמנה מסעות והחזירם שבט לוי כפירש"י אז הבדילם ה' לעמוד לפני ה' לשרתו להיות שלוחא דרחמנא והיינו דכתיב במלאכי ורבים השיב מעון ועי"ז מלאך ה' צבאות הוא פי' שלוחא דרחמנא ולא שלוחא דידן ע"י שרבים השיב מעון כנ"ל:
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים ועשית לך ארון עץ ואעש ארון עצי שיטים ואפסול שני לוחות אבנים הנה לכאורה למה שינה משה מציווי הקב"ה שציוה אותו לעשות הארון אחר פסילת הלוחות והוא עשה ארון בתחילה וגם אצל לוחות הראשונות כתיב וארד מן ההר ושני הלוחות על שתי ידי ואצל לוחות אחרונות אמר ואעל ההרה ושני הלוחות בידי ונראה לבאר דאיתא במדרש מכיון שבא משה עם הלוחות הראשונות וראה את העגל אז היו אותיות הלוחות פורחות באויר ולא יוכלו האותיות לשכון באויר טומאת העגל ולפי"ז כשציוה הקב"ה אח"כ פסול הלוחות אחרונות ולעלות עמהם להר ולהיות עמם בשמים עוד ארבעים יום שנשלמו ביום הכפורים ובתוך אותו זמן ישובו בני ישראל ובוידוי ובתחנונים בחודש אלול ובראש השנה יתקעו בשופר ויתענו ביוהכ"פ ועי"ז יזדכך האויר מהטומאה ויתקדש כל כך עד שיוכלו אח"כ הלוחות אחרונות לשכון בתוך אויר מחניהם עד שיגמור ארונו של בצלאל שיצוה אח"כ יה"כ על מלאכת המשכן ולכן אמר הקב"ה תחילה לפסול הלוחות ואח"כ יעשה הארון כשירד למטה אבל משה הי' ירא אולי לא יעשו תשובה גמורה ולא יוטהר אויר מחניהם ואולי גם כשיבוא אח"כ עם הלוחות אחרונות יפרחו האותיות באויר לכן עשה תחילה הארון כדי שמיד בבואו יתן הלוחות בארון ולא יוכלו האותיות לפרוח באויר כי יהיו מסוגרים במחיצה לעצמם המפסקת בין אויר אויר הטומאה והנה איתא ברמב"ן שאמר משה לישראל סכנתי בעצמי מה ששברתי לוחות אלקים וכוונתו הי' לטובה איתא במדרש רבה פ' כ"ת שאמר משה מוטב ידונו ישראל כפנוי' ולא ידונו כאשת איש והנה לכאורה הי' מקום לומר ששברון הלוחת לא היו מדעתו של משה אלא שמשא כבד היו הלוחות ביד משה שהיו ששה טפחים על ששה טפחים וגם בעובין הי' כך כדאיתא בירושלמי דשקלים אך כל זמן שהי' אותיות בהן הי' החי נושא את עצמו קדושת האותיות כתב ידו של הקב"ה נשאו את הלוחות כמו הארון שנשא את נושאיו אבל מכיון שבא תוך אויר העגל הטמא והי' האותיות פורחות באויר והלך החיות של הלוחות והיו כבדים עליו לכן נפלו מידו והראיה דכתי' בלוחות הראשונות ושתי הלוחת "על" שתי ידי דהיו נושאים את עצמן למעלה על ידיו וכאילו לא נשאם משה כלל ולכך נשתברו אח"כ אך מדחזינן בלוחות אחרונות שהי' משה נושא הלוחות אבן בידיו לשמים ועדיין קודם שכתב הקב"ה עליהם באצבע אלקים לא הי' אז שני' חיות קדושה בהן בעליותו ואפ"ה הי' יוכל לשאת אותם מוכח מזה שגם הלוחת הראשונת ביכלתו הי' לשאת אותם גם לאחר שפרחו האותיות מהם ומוכח מזה דשבר אותם בידים וסכן עצמו לטובת ישראל והיינו דכתי' בלוחות אחרונות ואעל ההרה ושני הלוחות בידי כלומר דנשאתי אותם בידי ומזה ראיי' שסכנתי את עצמי בלוחות הראשונות אשר שברת לטובת ישראל ונתארכו ימיו ע"י כך:
ועשית לך ארון עץ וכו' ואעש ארון עצי שטים הנה כתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עלי' לוח ארז ברש"י והוא מהמדרש אם עומדים ישראל כחומה יהי' ככסף דלא שליט בי' רקבון ואם דלת יהי' כארז דשליט בי' רקבון ר"ל אמנם במדרש ובפייט דפ' פרה איתה דארז מלך בצמחים משו"ה ציוה הקב"ה לעשות מקדש מעצי שטים כי שור מלך בבהמות וארי' בחיות ונשר בעופות ואדם בכולם (חגיגה דף י"ג ע"ב) וארז באילנות ויהי' מרכבה קדושה על מלכי' ומלך מלכי המלכים הקב"ה על כולן ע"ש וצריך לחלק בין לוח ארז הנ"ל דרומז על רקבון ובין ארז שטים שהוא מלך כי עשרה מיני ארזים המה (מסכת ר"ה פרק ג') ומשו"ה נעשה ארון הקודש מעצי שטים ומחופה זהב דאין רקבון כזהב והוא מלך כשטים והנה בר"ח אלול כשנאמר פסל לך עדיין לא הי' ריצוי גמור עד יוה"כ כמ"ש רמב"ן ע"כ בר"ח אלול לא ציוה לעשות ארון זהב אלא ארון עץ סתם ומרע"ה חשש שלא ירמוז על רקבון ח"ו ע"כ עשיתי מעצמי ראון עצי שטים ולא זהב כי לא נצטויתי אך סתם של עץ נצטויתי ועשיתי מעצמי של שטים:
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלקיך אחז"ל אל תקרי מה אלא מאה וכ' תוס' שיש צ"ט אותיות בפסוק ואם תקרי מא"ה יהי' מאה אותיות לרמוז על ק' ברכות ויל"ד לשון ועתה עפירש"י ועוד מ"ט החסיר א' ממאה הנה אמרו במדרש עד דהע"ה היו מתים בכל יום מאה גימטריא ס"מ ותיקן דהע"ה מאה ברכות (וזה נאם הגבר הוקם "על" בגמטריא מאה) וא"כ י"ל כ"ז שלא חטאו בעגל והי' חירות ממלאך המו' לא חששו לזה אך עתה אחר לוחות שניות נהי שהקב"ה נתרצה להם מ"מ לא הי' חירות ממ"ה ע"כ אמר ועתה (אחר מעשה העגל) מאה ה' אלקיך שואל מעמך להצילך מס"ם שממית בכל יום מאה כנ"ל והנה נהי כך הי' חלקו של סם מ"מ העוסק בתורה ניצול מידו כי היא קולטת ממ"ה (כדאיתא בגמרא פ"ג ממכות) ודהע"ה יוכיח (גמרא שבת דף ל' ע"ב) ובית עלי יוכיח (גמרא ר"ה דף י"ח ע"א) ואחז"ל אפסוק אדם א' מאלף מצאתי אלף נכנסים לבית הספר יוצאים מהם מאה למשנה נמצא בכל מאה איכא א' בעל משנה אותו מציל עצמו במשנתו ע"כ נרמזו בפסוק מאה חסר א' היינו צ"ט אמנם גם אלו צ"ט הדיוטים ג"כ יכולים להציל עצמם כי אם יראים את הת"ח כמו שיראים את ה' אמרינן דדחיל מרבנן איהו גופי' הוה צורבא מרבנן ואי לא משתמעין מלי' כרבנן (גמרא שבת דף כ"ד ע"ב) נמצא גם הוא ניצול ע"כ אמר ליראה את ה' אלקיך היינו ששואל מעמך ליראה את הת"ח (את לרבות ת"ח קידושין דף ע"א) ואז תנצל ממיתה וע"ז פריך ש"ס וכי מלתא זוטרתא היא הלא רוב ההדיוטים אינם מבינים חשיבות הת"ח ליראה מפניו כדאמר רבא כמה טפשאי הני אינשי דקיימא מקמא ס"ת ולא קיימי מקמא גברא רבא (גמרא מכות פרק ג') ומשני לגבי משה שהבין חשיבותו של ת"ח לגבי דידי' מלתא זוטרתא היא:
*ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וחז"ל אמרו אטו יראה מלתא זוטרתא היא ותי' אין לגבי משה מלתא זוטרתא שמעתי בשם הגאון הרב דק"ק פיורדא זצ"ל שאמר שמשה הי' שכר של היראה דכתיב ותראינה המילד ות את אלקים ויעש להם בתים ואמרו דהיינו בתי כהונה ולוי' וא"כ הי' משה בזכות היראה וא"כ משה שהי' עניו גדול והי' זוטר בעיניו עכ"ח גם היראה זוטרתא בעיניו כיון דהוא שכרה ויש לפרש עפ"י מה שאיתא במס' שקלים על קרא והביטו אחרי משה לשבח שהיו ישראל עומדים על מעמדם עד שבא משה לאהל ושבחו אותו אשרי מי שזכה למיחמי אותו עיי"ש ומשה רבינו ע"ה שהי' עניו גדול וסבר שאיננו כדאי לכבוד ולשכר לזה חשב כמה גדלה עניוות ישראל שהם עושים לו כבוד כזה וכיון שסבר שהם ענווים גדולים ועקב ענוה יראת ה' ממילא יראה דבר קל היא אצלם ולכך אמר בלשון מה וכו' שמורה על דבר פשוט שנקל הוא להיות לעניו בעל יראה:
ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים פירש"י מום שבך אל תאמר לחברך והוא דוחק ומסיים את ה' אלקיך תירא וגו' כי קשים גרים כספחת משני טעמים א' שאינם יודעים לדקדק במצות ב' שלפעמים מדקדקים יותר ונענשים ישראל עי"ז (כדאיתא בתוספות קידושין פרק ד' אלו הטעמים) והנה אמר ואהבתם את הגר ואל תשנאהו מטעם השני שמא ידקדק יותר ממך ותיענש על ידו לז"א עשה זאה והנצל את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד וגו' ותנצל מכל רע רק מטעם הראשון שאיננו בקי בדקדוקי מצות מ"מ אל תשנאהו כי באורך הימים ילך אחריך ויהי' עובד ה' כמוך ק"ו מישראל במצרים שהי' בנוים על קוטב אמונת אברהם יצחק ויעקב ואפ"ה כיון שהי' גרים במצרים נמשכו אחר אמונות כוזבות של מצרים כש"כ הגר הזה שמתחלה עע"ז הי' ונכנס לאמונת ה' האמתיית פשיטא שבאורך הימים יהי' לבבו שלם כי ילמוד מ מעשי ישראל וזהו כי גרים הייתם בארץ מצרים הזכיר להם זה ברמז מפני הכבוד:
והי' אם שמוע תשמעו וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם ולא יהי' מטר וגו' יש לפרש דאחאב אמר לאליהו גזירת רבך לא נתקיימה שאמר שלא יהי' מטר והם עבדו ע"ז והי' מטר ומיד גזר אליהו שלא יהי' מטר וקשה עדיין יאמר אחאב גזירת תלמיד אליהו נתקיימה וגזירת הרב משה רבינו לא נתקיימה ובריש פ' כיצד מברכין מקשה הש"ס על רשב"י דאמר דלא יעסוק אדם אלא בתורה ועבודה והקשו הא כתיב ואספת דגניך ומשני כאן באין עושים רצונו של מקום אבל בעושין רצונו כתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם והקשו תוס' הא כתיב והי' אם שמוע תשמעו וא"כ מיירי בעושין ותי' דאפ"ה אינם עושין כראוי לגמרי וצריך ביאור ויש לפרש וודאי כשיהי' עולם התיקון שיעביר ממשלת זדון מן הארץ ורשעה כולה כעשן תכלה אז שלא יהי' לחוש לשמא יחטאו וא"צ שוב עסק אז ועמדו זרים ורעו צאנכם וא"צ להניח הזכות לדורות האחרונים כיון שברור שלא יחטא אבל באם יש לחוש שדורות הבאים יחטאו ויהי' צריכין לקיומם זכות הראשונים אז ראוי שיהי' העולם כמנהגו נוהג כדי שהזכות יהי' נשמר להבאים אחריהם וזה כוונת הקרא והי' אם שמוע תשמעו וגו' ותהיו עושין רצונו אפ"ה ואספת אתה דגנך וגו' והטעם השמרו לכם וגו' שצריכין אתם לשמור הזכות אבות פן יפתה לבבכם פן יבוא דור שיעשו הרע ויהי' ראוי שלא יהי' מטר ולא יהי' להם קיום ולזאת צריך שיהי' נשמר זכות הראשונים ושוב אפשר שיהי' מטר וקיום העולם בזכותם וא"כ ל"ק קושיית אחאב, שמשה לא גזר שלא יהי' מטר אלא אמר שיש לחוש לזה ושיהי' ראוי שיהי' כך וממילא צריכין לזכות הראשונים וא"ש:
לא יתיצב איש בפניכם ברש"י והוא מספרי אין לי אלא איש אומה ומשפחה מנין ת"ל לא יתיצב מ"מ ומה ת"ל איש אפי' כעוג מלך הבשן וצע"ג היכי כתיב לא יתיצב מכל מקום אדרבא הא אמר בהדיא איש ולא משפחה ותו קשה מ"ט לא פירש כן בפרשה ראשונה שבסדר זה נמי כתיב לא יתיצב איש בפניך וי"ל התם מדבר ביחיד ואה"נ איש ולא אומה כולה דדי אם ירדוף אחד אלף אבל לא אומה אבל הכא כתיב לא יתיצב איש בפניכם בפני כל ישראל וא"א לומר ולא אומה שלימה אלא איש שהרי אפי' ביחיד כתיב לא יתיצב איש וע"כ בפני כל ישראל לא יעמדו שום אומה ואלא ע"כ האי איש כעוג מלך הבשן וק"ל:
מה אל תקרי מה אלא מאה לנ"ז שנים מי"ג עד ע' עולה שכר מאה ברכות ח"י מיליאן מאה אלף וחמשת אלפים זהובים עשרה זהובים לברכה דוק ותשכח:
אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ידוע מאחז"ל הקב"ה נושא פנים לישראל שמדקדקי' עד כזית ועד כביצה ועפ"ז י"ל קרא כדכתיב לא תשא שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' מ"ש נשיאות לשוא שלא ינקה וכי הוא חמור מע"ז ומגדף אבל יובן דהנה כבר פירשנו במק"א למה דוקא נושא פנים משום שמדקדקים עד כזית ועד כביצה י"ל משום דבכל המצוות שבתורה יכול אדם להחמיר על עצמו יותר ממה שציותה התורה משא"כ בבהמ"ז שמ"ע הוא דוקא ושבעת איך אפשר להחמיר ולברך בפחות מכדי שביעה וה"ל ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא וע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ה בס' החינוך שלו דלא נתנה תורה שיעור לשביעה מה היא אלא תורת כל א' בידו ושביעתו של צדיק הוא לשובע נפשו ע"ש וא"כ מה שמדקדקים עד כזית וכביצה אינו משום חומרא אלא שמסתפקים במועט ונפשם שפלה עליהם עד שאחז"ל רחב"ד די בקב חרובין מערב שבת לע"ש ומברכין בהמ"ז בנפש שביעה ממש וא"כ לפי"ז שורת הדין הוא לכפר על כל עוונותינו שהרי מקרא מלא דבר הכתוב נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים והנה הם משימים עצמם כשיריים להסתפק במועט כנ"ל ושפיר נושא להם פנים אך כ"ז אי נזהרים בלא תשא שם ה' לשוא דאי אינם נזהרים א"כ אין ראי' ממה שמדקדקי' עד כזית שמשימין עצמן כשיריים דאפשר דאינן נזהרי' כ"כ רק דלא חשו כולי האי לברכה לבטלה לכן כתי' לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא וק"ל:
והי' עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשיתם אותם פי' עקב לשון סוף ותכלית פי' שתכלית שמעכם את הת המשפטים תהי' ע"מ ושמרתם ועשיתם אותם לא לתכלית אחר ועי"ז גם ה' יתן הטוב ושמר ה"א לך וגו' ע"ד שפרשתי במק"א עשה רצונך כרצונו וגו':
לא יהי' בך עקר ועקרה כי הנה א"א לאומה בלא עקר ועקרה כי בני במזלא תלי' מלתא וכשהקב"ה רוצה להטיב עם אומה מהאומות אזי מזמין העקרים להעקרות זה עם זה שלא יתבטלו ב' משפחות מפרי' ורבי' שאם יקח העקר אשה הגונה והעקרה תקח גם היא איש הגון נמצא מתבטלות ב' המשפחות ע"כ טוב הוא כשיזדמנו לעולם העקרה לעקר אמנם באומה ישראלית הענין בהיפוך להיות שהקב"ה מסיר מהם כל חולי ואם הוא והיא עקרה בתולדה מ"מ ע"י זכותם משתנה המזל א"כ לעולם טוב למעט בניסא שלא ינוכה הרבה מזכיותיהם ע"כ הקב"ה מזמין להעקר אשה שאינה עקרה ולעקרה איש שאינו עקר שלא יצטרך לנס כפול נמצא בזכותן של ישראל הוא היפך מברכת האומות וזהו ברוך תהי' מכל העמים ומה הי' לא יהי' בך עקר ועקרה מזומנים יחד שזהו ברכתן של או"ה אבל אתה לא כן יזדמנו יחוד והטעם כי והסיר ה' ממך כל חולי וסופן להתרפאות וא"כ טוב יותר שלא יזדמנו זל"ז:
כי תאמר בלבבך רבים הגוי' האלה וגו' יאמר נא לפי המושרש בידינו כי גדולה אמונה וזכירת יצ"מ להעלות משערי טומאה כי ע"כ נזכר יצ"מ נ' פעמי' בתורה והנה כשישראל נותני' כח להטומאה ע"י חטאיהם אז יש להם לירא מהם בלי ספק מעבירות שבידם ואמנם זכירת יצ"מ הוא רפואה לזאת המכה להוציא הניצוצות מהאומות ההמה וזהו כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני דייקא ממני ומכחי נתרבו או"ה האלה וא"כ איכה אוכל להורישם ולרפואה לזאת המכה אמר זכר תזכור את אשר עשה ה"א לפרעה ולכל מצרי' וגו' כנ"ל:
לא תערוץ מפניהם כי ה"א בקרבך אל גדול ונורא פי' כי אחז"ל הן הן גבורותיו שרואה גוים מרקדי' בהיכלו ושותק אמנם זה הגבורה מה שכובש כעסו על האומות הוא בחטאנו ובהסתר פנים ממנו בעו"ה אך כשהקב"ה בקרבנו אזי אינו רואה בעמל ישראל אפילו רגע אחד וזהו ה' אלקיך בקרבך גדול ונורא ולא גבור כי אינו כובש כעסו על או"ה:
הוא תהלתך והוא אלקיך אשר עשה אתך את הגדולות והנוראות האלה אשר ראו עיניך בשבעים נפש וכו' כי אנו אומרים שאנחנו מוסיפים כח בפמליא של מעלה ע"ד רוכב שמים בעזריך והמופת כי אנו רואים כל מה שישראל מתרבים כל עוד מתוספת השפע כדכתיב ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ופרש"י ז"ל שם שרבים העושים מצוה הזכות הוא יותר ממועטים והוא כנ"ל מפני כי כל השפע דלעילא הוא על ידי התעוררת דלמטה וכל עוד שמרבים העם להתעורר מרבה השפע למעלה וזהו שאמר הוא תהלתך ואלקיך אשר עשה אתך דייקא פי' עזרתיך הוא העושה גדולות ונפלאות והראי' ע"ז שהרי בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה כשהיו מועטים ירדו בדיוטא תחתונה למצרים ולא עצר זכותם להנחילם ארץ הקדושה ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרוב להיותכם רב ומזה נודע כי אתם מוסיפי' כח בפמלי' של מעלה:
ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר ה' ממך כל חולי וכו' ואכלת את כל העמים וכו' יאמר נא כי ישראל עומדים בין ה' ובין שרי האומות באופן שכל השפע הראוי לבוא על אומה מהאומות יהי' ישראל הצינור שלהם וממילא יקלטו טוב הרבה ע"ד בא למדוד אפרסמון (אומרים לו מדוד עמנו כדי שיקלוט ריח טוב גם אנחנו ושכמודד נפט אומרים לו מדוד לעצמך כדאיתא במדרש) וגו' ומשום כן הי' בארץ ישראל כח לגדל כל מיני פירות של כל מדינות שבעולם כמאחז"ל על פסוק עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם כל עץ שהי' שהע"ה יודע איזה צינור הולך לכוש נטע בה פלפלין משום שהי' הצנור לכל העמים והשרים אמנם בבוא כנהר צר על אומה לא בא דרך אותו צנור שלא ילקטו ח"ו מזה כלום אלא הטה הקב"ה מן אותו הצנור למקום אחר והטובה שהיתה ראוי לאותה אומה נטלו ישראל באותה שעה והי' בזה תועלת גדול לפמליא של מעלה שמדרכו ית' לחפוץ בהשפעה וכשהמניעה מהמקבלים גורם צר למעלה כביכול אבל עכשיו אם אין האומות כדאים יטלם ישראל והם ישאו עוונם וזהו ברוך אתה מכל העמים ברוך לשון בריכה אתה תהי' הבריכה והמעיין של השפע מן כל העמים ולא יהי' בך עקר ועקרה שאינו מקבל אלא הכל יהי' ראוי אפילו עמי הארץ שבך המכונים בהמתך נמי לא יהי' בם עקר ועקרה אמנם שלא תדאוג אולי יפגעך גם מפורענותם ע"כ אמר והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אותם יסיר ממך שלא יעברו דרך צינור שלך ואפ"ה ונתנם בכל שונאיך ומדי קבלתם הפרענות אתה תאכל את כל העמים הראוים לבוא להם אתה תאכל:
בהפטרה איזה ס' כריתות אמכם או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו וגו' עיי' בפנים בפסוקים היטב ועמ"ש במק"א בזה ע"ד דרוש וכעת נאמר בקיצור נמרץ בעזה"י ידוע סוגיא מס' גיטין מ"ו ע"א וע"ב דהמגרש את אשתו ואמר משום שם רע ומשום נדר אני מוציאך למאן דלא בעי תנאי כפול אי נמצא אח"כ שם רע שאינו או נדר שהותר ה"ל גט בטל ובנים ממזרים ואפילו למאן דבעי תנאי כפול נמי יש שם כמה דיעות בראשנים עמ"ש וגלל כן ידוע ומפורסם כי כמה פעמים נתפרש ע"י נביאים כי בפשעינו שלחה אמנו וע"י תשובה שתתהפך זדונות כזכיות הגט בטל למפרע ואם אמר יאמר האיש המתעקש עכ"פ ריח הגט מיהא הוי ולכהן מיהא פסולה ואלקיכם כהן הוא (כדאיתא בגמרא סנהדרין) אף אנו נאמר לו לפמ"ש ת"ח בר"פ גט פשוט דמהראוי המגרש מתוך כעס אין גירושיו כלום וראי' ממ"ש גבי פועל בחו"מ סס"י של"ג בהג"ה ועמ"ש שם בחי' על דברי ת"ח אלו וא"כ בהצטרף ב' סברות אלו שהי' הגט בכעס וגם פי' בו להדיא משום שם רע אני מוציאך א"כ אפי' ריח הגט אין בו ושריא לכהונה וידוע מאחז"ל אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי והדרנא בי':
ואם בכ"ז יאמר האומר מ"מ תדון כא"א דמתיחדת עם הגוי אפי' שלא מחמת נפשות אם נחבשה או הורהנה פסולה לכהונה מיהת גם זה אינו עיי' מס' ע"ז כ"ג ע"א ועיי"ש כ"ה ע"ב דאי אשה חשובה היא אימת מלכות על הגוי ושרי' והה"ד כשאימת בעלה על הגוי כמ"ש תוס' שם ד"ה איכא ביני' ועיי' קדושין פ' ע"ב דכשבעלה בעיר שרי' ואי תימא שאני היכא שהורהנה אצל הגוי ז"א וכי הורהנו ישראל אצל הגוי וכי אין הקב"ה יכול להציל ולפדות אותנו כל שעה היום אם בקולו תשמעו א"כ אימת הקב"ה תמיד על אלה הגוים כאשר הורגלו בפיהם מסתפינא דלא ליעבד להו כדעביד לקמאי (כדאיתא כמה פעמים במדרש) מכל הלין יצאנו זכאי בדינינו להיותינו מותר לבעלינו הכהן ית"ש כל אלה חוברו יחדיו הוזכרו במקראי קודש אלו איזה ספר וגו' הלא בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם וה"ל כמפרש מפני שם רע אני מוציאך וגט בטל וכ"כ רבו פשעיכם עד שאני צווח מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה שזה גורם כעס שיכעוס הקב"ה כמאחז"ל שלמדו מכאן שכיון שלא מצא הקב"ה עשרה בבהכ"נ מיד כועס שנא' מדוע באת ואין איש וכו' (ברכות דף ה' ע"ב) וא"כ כיון שכועס דין הוא שאפילו ריח הגט אין בו וכדי להציל מטענת הורהנה אצל גוי אמר הקצור קצרה ידי מפדות הלא בכל עת ובכל רגע אוכל לפדות אתכם ואין להם עליכם טענת ממון שתופסלו ע"י טענת הורהנה ואי משום טענת יחוד הלא בעלה בעיר הוא ית"ש משגיח תמיד ויש בו כח להצל ואימתו על הגוים הלא בגערתו יחריב והם מתפחדים דלא ליעבד להו כדעביד לקמאי:
הקצור קצרה ידי מפדות אם אין בי כח להציל נגלה לי על דרך הרמז כי ידוע כי מילוי דמילוי שם הוי' ב"ה הוא כ"ח אותיות וע"ז נאמר יגדל נא כ"ח אדני ועמ"ש בפסוק וקוי ה' יחליפו "כח" והם ב' פעמים "יד" כי בכל יד יש י"ד פרקים כנגד י"ד תיבות שבברכת כהנים מלבד תיבת שלום כמבואר באריכות בס' שפע טל וכשהישועה בשתי ידים כביכול היינו בימין שיש בו פעולת ב' הידים אז נקרא ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב ואם ח"ו הוא רק ביד א' אזי הוא בבחי' נקבה ח"ו תשש כחו כנקבה וידוע דמ"ב מסעות שנסעו במדבר המפורשים בפ' מסעי הם להשלים שם של מ"ב [מג"א בשם צרור המור] גי' "יד" "כח" וידוע כי יש פ"ר דינים גימטריא מנצפ"ך וכשישראל עושים רצונו של מקום ב"ה מתהפך ונעשה ממנו רחמים וגאולה ע"י שם מ"ב הנ"ל ונעשה ממנו שני גאולות הצריכים לישראל והוא א' "פדיון" והב' "הצלה" והצלתי וגאלתי כי גאולה ופדיון אחד הוא פדיון הצלה גי' פ"ר פדיון ע"י "יד" והצלה ע"י "כח", אמנם כשח"ו אין עושין רצונו של מקום והם ח"ו ג' כתות רשעי' חטאים לצים שהזכיר דהע"ה ריש ס' תהלים ואז אינם בבחי' שה פזורה צאן קדשים רק בבחי' רחל לפני גוזזים נאלמה כי רח"ל ר"ת ר'שעי' ח'טאי' ל'צים אזי מסתלק י"ד מפדיון ונשאר' גימטריא קל"ו ומסתלק "כח" מהצלה נשאר ק"ב ס"ה גי' רחל כנ"ל אמנם חלילה לא הגיעו ישראל לכלל זה להיות כולם בבחי' רח"ל ע"כ א"נ לא זכו לגאל "בכ"ח" בהצלה מ"מ זוכים להגאל בי"ד בפדיון וזהו הקצור קצרה ידי מפדות וכי נחסר מספר י"ד מפדיון חלילה אם אין בי "כח" להציל אי נמי נימא שאין מספר כח להצלה מ"מ מעולם לא קצרה ידי מפדות וק"ל:
בפסוק נער הייתי גם זקנתי וכו' י"ל עד"מ אעפ"י שהייתי נער מנוער מכל חכמה ומדע מ"מ גם זקנתי כזקן ויושב בישיבה כי מימי לא ראיתי צדיק נעזב כי מכיון שראיתיו שוב לא הי' נעזב כי פתחתי ידי לו והענקתיו מטובי ועשרי ועי"ז הייתי חולק עמו בחכמתו כאלו יגעתי ומצאתי כשמעון אחי עזרי' לכן זקנתי בהיותי נער ע"ד מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו:
בהפטרה כולם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה דקדק לומר ככלה כי לפי הנמשל שתהי' ציון מעוטר בבני' (כמו) כאשה מעוטרת במלבושי כבוד ועדי עדיים ולעומת זה המשל לא יראו עמים כבודך כי אין להראות להם במלבוש ועדי כי אסור להסתכל בבגדי צבעונים של נשים אך מותר להסתכל בבגדי צבעונין של כלה כדי לחבבה על בעלה והיינו ותקשרם ככלה:
עת לעשות לה' הפרו תורתך פי' שכח ביד חכמים להפיר תורה לפי שעה לשם שמים ע"כ כתיב עת דייקא לעתים ושעה ולא לעקור מצוה לגמרי לעולם ועוד הפירו תורתך ולא להסר תורתך ח"ו היינו ע"ז או אפיקורסת כדכתיב בנביא המסית לע"ז כי דבר סרה דבר המוסר לגמרי אבל הפרו היינו מפיר ומיגז גייז והשרש קיים:
ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אחז"ל גדולה נקמה שניתנה בין ב' שמות אל נקמות ה' וגדולה דיעה שניתנה בין ב' שמות אל דיעות ה' (ברכות דף ע"ב) ולא נ"ל שמזכיר ב' שמות על הפורעניות ונקמה אלא זו בעצמה הנקמה כי הקב"ה שהוא אל דיעות יפתח עיני שכלם של או"ה ויצטערו קרוב למיתה כשיבינו ההפרש ביניהם ובינינו והנה אל דיעות ה' הוא בעצמו אל נקמות ה' ושלא תאמר א"כ אז יהי' הם כמונו להגיע אל מדרגותינו ע"כ אמר ומלאה הארץ דיעה כמים לים מכסים שהגלים משתוקקים לעלות היבשה והקב"ה שם חול גבולם ולא יכלו לעבור והם מצטערים בכך כמבואר באגדת רבב"ח וה"נ דכוותנו יבינו וישתוקקו להגיע ולא יזכו ויצטערו:
בחגיגה ט"ו ע"ב תוס' ד"ה הא בגדול שהקשו תוס' (מאי מקשה הגמרא ר"מ היכי למד תורה מאחר האמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן מאי דכתיב ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו' הוא אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו) מפרק אלו מגלחין דף י"ב ולכאורה לק"מ הכא בחגיגה איירי שהרב פוקר בעיקר אמונה וישחית התלמידים והתם מיירי בצדיק באמונתו אך גדול מחבירו ויצרו מתגבר כדאיתא שם במו"ק קו' תוס' אלא דקשיא להו מלשון הקרא כי מלאך ה' צבאות הוא וא"כ ע"כ שם אינו דומה למלאך ה' צבאות ושפיר הקשו מיהו לפי מה דאיתא במדרש בזמן המבול הושלך שמחזאי ועוזיאל משמים והשחיתו יותר והיינו מטעם הגדול מחבירו שפיר י"ל כנ"ל והיינו שדומה למלאך ה' צבאות המאמין בה' אך לא מצי למקים בנפשי' והנה התם פ' אלו מגלחין מסיק דהאי מרבנן עביד כדר' אלעי והנה בפתיחת פרק שירה אמרה צפרדע וכו' ופי' מהריעבץ היינו שלמה בן דוד ואומר יש ברי' בשפת הים שאין פרנסתו אלא ממני וכשהוא רעב נוטלני ואוכלני לקיים מ"ש אם רעב שונאך וגו' הנה מאמרו של ר' אלעי הוא מאמר נפלא שלפעמים מגרה הסם בגדול וכשרואה שא"א בשום (עולם) [אופן] להנצל וכמו שאמר אביי (סוכה פרק ה' דף ל"א) אי מאן דסני הוה לא הוי מצי למיקם אנפשי' רחמנא ליצלן ע"כ מה לעשות והרי זה הצדיק מצער עצמו ומתאבל על נפשו האבודה ולובש שחורים באבלותו והולך לעשות מה שלבו הרע חפץ והוא מייאש עצמו להיות נדחה ר"ל ומה לו לעשות והקב"ה רואה צערו ומושיעו והיינו עובדא דהאי תלמידו של ר"מ שבאו ציצית וטפחו על פניו כי הקב"ה ראה צערו והושיע לו ולא די שלא ינק היצה"ר מה שחפץ אלא גם היא נתגיירה והיינו אם רעב שונאך האכילהו כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלמנו לך, וזהו בעצמו הי' עובדא דשהע"ה עם בת פרעה ונשים הרבות כי נצטער ועשה מה שלבו חפץ וסמך עצמו עמ"ש הוא בעצמו ברוה"ק וה' ישלמנו לך, אך מ"מ נכשל והטעם כיון שעשה בפרהסיא ואיכא חילול ה' ע"כ יעץ ר' אלעי וילך למקום שאין מכירין אותו ולא יתחלל ש"ש ואז ה' ישלמנו לך:
בפ' שירה גיהנם אומר כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב פי' הנשמה הטהורה שוקק לשאוב ממים חיים העליונים ולהתמלאות מכל טוב העוה"ב על מע"ט שעשתה בעוה"ז אלא כיון שחטאה ג"כ צריכה להתלבן תחלה בגיהנם ושוב מצפצפה ועולה למכון שבתה ומשורר הגיהנם כי השביע (היינו הגיהנם) נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב:
שדה אומר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה כי חכמה היא מה שלומדים ונותנים לו לאדם ותבונה מה שמבין מעצמו וה"נ הארץ נותנין לתוכה זרעונים והיא מוציאה מה שנתנו לתוכה והיינו בחכמה יסד ארץ אבל השמים יתנו טלם ממילא והיינו כונן שמים בתבונה: