קצת מדרוש ביום ל"ב בעומר לפני בני חברא קדישא.
*אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ופרש"י שתהיו עמלים בתורה ע"מ לשמור ולעשות ושמרתם זו משנה וי"ל עפ"י מה דתנן באבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח ובזמן הזה אין לנו עבודה ורק ע"י לימוד התורה אנו יכולים לקיים גם העבודה דכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ובחטאת כאילו הקריב חטאת וכן באינך אבל הגמ"ח החיוב עלינו לעשות בפועל אמנם לעתיד לבא כשיהי' עולם התיקון אז יהי' העבודה בפועל וגמ"ח לא יהיו צריכין כי יהי' איש תחת גפנו ותאנתו וכולם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם ולא יצטרך איש לרעהו ובלע המות לנצח אז יקיימו הגמ"ח ע"י הלימוד דכל העוסק בפרשה ההוא כאילו עשה וחז"ל אמרו ושמרתם זה משנה והרמב"ם סוף ה' מעילה כתב דקרבנות הם חוק גדול מחוקי התורה והרמב"ן כתב דפרשה זו דאם בחוקתי לא נתקיים עד עתה ויקויים לעתיד לבא וע"ז דייק ואמר אם בחוקתי היינו עבודה תלכו תקיימו בפועל ואת מצותי היינו מצות שכליית גמ"ח תשמרו ועשיתם ע"י המשנה תקיימו ועשיתם והיינו דקאמר רש"י שתהיו עמלים ע"מ לשמור לעשות שבזה עצמו יהי' כאילו עשיתם בפועל, אמנם יש לפרש שהמקרא בא ללמוד לנו הדרך של לימוד התורה החיוב על כל אדם ללמוד התורה ולידע שורש כל מצוה ודיני' ובמה שהורשה יתבונן להבין טעם ויסוד כל כל הדבר אמנם החקירה הזאת היא צריכה להיות באופן מיוחד דהיינו אם רוצה לחקור טעם הדבר ואם לא יתברר לו טעם לא יעשה זה ילך שובב בדרך לבו ולא ימצא אור אלא צריך לקבל עליו שמירת כל התורה והמצות אפי' לא ימצא טעם ואז שפיר יוכל לחקור ויהי' נכח ה' דרכו וימצא סוד ה' ליריאיו וזה רמז לן נמי כאן אם בחוקתי תלכו שתקבלו עליכם לעשות אפי' אם יהי' לכם לחוק בלתי מובן טעמם אז את מצותי תשמרו אז תוכלו ללמוד ולחקור ותשמרו היינו לימוד וחקירה על כל ענין המצוה ולא יזיק לכם אדרבא ועשיתם אותם ואז יעד לן ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו הנה יחס הגשמים להם גשמיכם והיבול לארץ והפרי להעץ ובפ' והי' אם שמוע ואספת דגניך תירשך מיחס הפרי לאדם ונראה דיש ב' מיני גשמים כדאיתא פ"ק דתענית דהשמים והארץ דוגמת זכר ונקיבה דהמטר מרביע את הארץ ומצמיחה והיינו המטר הטבעיי הראוי לפי מעמד ותכונת הארץ ההיא אבל יש גשם הניתן בהשגחה כדאמרינן פ"ק דחולין אפי' בשביל צדיק וחלקה אחת ה' משקה לכל העולם והיינו גשם הבאים שלא כדרך הטבע אלא בהשגחה עוד יש איכא בינייהו לפי מ"ש הפלאה סוף קידושין על מה שאמר שם אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי דהברואים משתוקקים שיהנו מהם האדם שעי"ז נתעלו דחלקי הארץ הם ד' דצמ"ח והדומם נתעלה ע"י צומח והצומח ע"י אכילת החי נתעלה לחי והחי ע"י אכילת האדם נתעלה אם עושין רצונו אבל כשהרעותי את מעשי ולא נתעלו ע"י האדם ואינם משתוקקים שיאכלם האדם עי"ז קפחתי את פרנסתי כן כ' הפלאה זצ"ל והנה פ' זו של אם בחוקתי מיירי בעושין רצונו אבל פ' והי' אם שמוע מוקי לה ר"פ כיצד מברכין באין עושין וא"כ הכל מדוייק היטב בעושין אמר ונתתי גשמיכם הגשמים אפי' שאינם בטבע אלא בזכותכם ונתנה הארץ יבולה שהארץ תשתוקק ליתן ועץ ישתוקק ליתן פריו משא"כ התם דמיירי באין עושין כולי האי רצונו ועושין ואין עושין כדאיתא בתוספות שם ולכך אמר ויחס הגשם לטבע היינו הנהגה הטבעיית ונתתי מטר ארצכם ומיחס הגשם לארץ והפרי קרוי להם דגנך תירושך דאין הארץ משתוקקת לזה שאינה מובטחת שתתעלה עי"ז:
*ואמרינן בב"מ דף קי"ד דרבה בר אביי אשכחי' לאלי' דקאי בבית הקברות ושאל לו אי מסדרין לב"ח ואמר מסדרין גמר מיכה מיכה מערכין עיי"ש כל המאמר והנה המהרש"א הקשה למה צריך גז"ש ולא יליף מק"ו עיי"ש ויש ליישב דפליגי הפוסקים אימתי מסדרין תוס' סוברין דווקא בשעת פרעון מסדרין אבל בשעה שממשכנין יכולים ליקח אלא שמחזירין אבל הנמק"י כתב דבשעת משכון מסדרין וי"ל דזה תליא בפלוגתא אי יליף מק"ו איכא למימר דווקא בשעת פרעון ודיו לבא מן הדין וכו' אבל אי גמרינן מגז"ש מיכה מיכה ילפינן גם במשכון דדון מינה ואוקי באתרי' וי"ל עוד אי ילפינן מגז"ש א"צ הוא למעט אשתו דבב"ח כתיב השב תשיבנו לו ולא לאשתו וילפינן ערוכין מב"ח ולא צריך הוא למעט אשתו אלא למעט הקדש וב"ח ובזה יש לפרש ברייתא דלעיל דתניא כשם שמסדרין לב"ח כך מסדרין ופריך כלפי לאיי וכו' וצריך טעם על סק"ד דברייתא ולהנ"ל הסק"ד איכא למימר דקאי למעט אשתו וזה ילפינן מב"ח ולפ"ז האבעיא מנ"ל דמסדרין כוונתו אי מק"ו או מגז"ש ונ"מ לענין מה שכתבנו ואמר לו כיוצא בו שמעתי איכ"ל דשמע כל הסוגיא גם הך ואידך למעט הוא אתא לב"ח ולא קאמר למעט אשתו עכ"ח דיליף מיכה מיכה ולכך גם אלי' אמר דיליף מיכה מיכה ללמד דגם במשכון מסדרין:
*וי"ל כל המאמר דרך דרוש דלכך השיב לו מגז"ש דהאי גז"ש היא מקובלת בפ"ק דמגילה בעצלתיים ימך המקרה ע"י עצלות שהתעצלו ללמוד תורה נעשה המקרה היינו הקב"ה מך שנאמר כי ימוך אחיך וגו' וכיון שמקובלת שם הגז"ש נקטה נמי כאן והכוונה דנעשה המקרה מך ע"ד דכתיב יגדל נא כח ד' שהצדיקים מעצימים כח של מעלה שהקב"ה מתאוה להיטיב אלא שאם אין עושין רצונו אינו יכול מפני מדת הדין וכאילו תש כח וע"י הצדיקים אדרבא נתמלא רצונו להיטיב והיינו נמי דקאמר דגבי הקדש כתיב בי' נמי ברכה ואכלת ושבעת וברכת שיהי' מוכשר לקבל כעין בריכה להיות מוכשר לקבל שפע דברכה לשון הוספה והיינו דקאמר במשכון וברכך ויעשך מוכשר לקבל ובזה עצמו יהי' לך צדקה שנעשה רצון בורא ואצל הקב"ה לשון ברכה ג"כ מוכשר לא כמו באדם לקבל אלא אדרבא מוכשר להשפיע והיינו דקאמר דבהקדש לא שייך בי' צדקה אע"ג שאמרו איזהו חסיד המתחסד עם קונו אבל לא שייך בי' צדקה לקבל אדרבא להשפיע ולפי האמור נראה דרבה בר אבי' רצה לשאול לו מ"ט קאי מר בבית הקברות כיוון דכהן הוא וזה ילפינן מגז"ש דקנא קנאתי אלא דאולי לא ילפינן דברי תורה מדברי קבלה לכך שאל לו מנין שמסדרין והשיב מגז"ש ולא קאמר מק"ו משום דהגזרה שוה נתקבלה גבי בעצלתיים ימך וא"כ עכ"ח ילפינן דברי תורה מגז"ש מדברי קבלה אלא שאכתי יש לומר לעולם לא ילפינן מדברי קבלה גז"ש והא דלא נקט מכח ק"ו כקו' מהרש"א דלמא אי הוה ילפינן מק"ו הואיל ומחזירין ק"ו דמסדרין הו"א דגם בהקדש מחזירין ומסדרין דגם בהקדש שייך ברכה ולכך יליף מיכה מיכה ואיכ"ל דלכך שאל אותו אי מותר להפריש ערום ושם נאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מבואר דהבריכה לתפילה לטובת עצם המברך הבריכה ותכלית הדיבור לעשות ראוי לשפוע וא"כ לית בי' צדקה וא"כ נדע בהקדש גם מק"ו אין מסדרין וא"כ למה אמר גז"ש ועכ"ח הוא גז"ש מקובלת מתורה לדברי קבלה ולכך שאל אותו שוב מ"ט קאי מר בבית הקברות כיוון דדרשינן גז"ש א"כ הוא כהן כפרש"י וא"ש וע"ז אמר לו אלי' מ"ט לא עסיק מר בסדר טהרות דהנה דהא דאמרינן הלכה כרשב"ג במשנתינו דווקא בד' סדרים שהיו רגילים בהם ושם פליגי רשב"ג על ר"ש ונהי דבשאר סדרים הי' הלכה כרשב"ג ולא כר"ש אבל כיוון דלא רגילי בהו אין בזה כלל ושפיר איכ"ל דקיי"ל כר"ש וא"ל רבה בר אביי בארבע לא מצינו משום דדחיקא לי' שעתי' דאלי' דריש גז"ש הנ"ל בעצלתיים ימך דע"י עצלות ימך המקרה ואמר שאצלי בהיפך שע"י הדחק ימך ולא מצי ללמוד כולי האי ואמר שם דעיילי' לג"ע ונקט שם מעלים ויש לפרש דחז"ל אמרו אלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא והיינו בני תורה קרי להוא אתכליא והמחזיקים קרי להו עלי' ושניהם באמת צריכין זה לזה ובמשנה פ"ב דאבות אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה ושוב אמר יפה ת"ת עם ד"א והקשה התוי"ט דהמשנה סותרת דממ"נ אי עם קרי לי' לטפל וא"כ אמר שלת"ת צריך להיות טפל עמה מלאכה ושוב אמר יפה ת"ת עם דרך ארץ הכוונה דד"א עיקר והת"ת יפה עמה וכן אם הפירוש עם לשון עיקר קשה בהיפוך ויש ליישב דמיירי בב' גברי אצל הת"ח העיקר התורה ועמה ג"כ צריך להיות טפל מלאכה וסיפא מיירי אצל מחזיקים העיקר הוא הד"א אבל צריך להיות ג"כ טפל תורה לקבוע עתים לתורה וכיוצא בזה ועד"ז אמרו ג"כ תורה תחילתה גמ"ח ובאמצע הוא תורה ובקהלת אמרו חז"ל שבקשו לגונזו אלא שמצאו בו תחלתו יראת שמים מה יתרון לאדם בעמלו שיעמול תחת השמש אבל במה שיעמול בתורה ובמצות שהיא למעלה מן השמש יש לו יתרון וסופה יראת שמים סוף דבר וגו' את האלקים ירא וגו' והאמצע היא רק עניני העולם והיינו דהתורה מדברת ומלמדת איך צריך שיהי' בן תורה וקהלת מיירי מן המחזיקים ועפ"ז אפשר לפרש מה שאחז"ל ביקש קהלת להיות כמשה היינו דהמחזיק יהי' חלקו כת"ח ויצתה בת קול שלא קם עוד כמשה והוא עפ"י הנ"ל ע"ד שאמרו כל הנביאים לא התנבאו אלא למשיא בתו לת"ח אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה וגו' ועפ"ז יש לפרש מה שלקח העלים דהנה מצינו בהרבה אמוראים שפרנסו בדוחק והיינו משום שלא רצו לקבל מאחרים ואיתא בחו"ה שזה שלא כדין שהרי זכות היא לעולם להחזיק לומדי תורה ולמה ימנע טוב מבעליו וא"כ רבה בר אביי נראה שהי' לו חתנוותא דרבנן שהי' מחזיק להו ולא קיבלו החזקה משאר אדם ולזה כשהביאו לג"ע נטל מן העלים היינו שכר המחזיק וכששמע בת קול שאכל שכרו בחייו ושדי ומכר הריח נתן לחתנוותי' שהרי עבורם הי' וא"ש ואיכ"ל דהכתוב מרמז ועץ השדה יתן פריו דקאי על לעתיד ועץ השדה אמרו דהיינו אילני סרק ורמז על עמי הארץ דלעתיד דמלאה הארץ דיעה לא יהיו רק כעלים ומחזיקים אלא יתנו פרים שהם עצמם ילמדו ואז שוב לא יוכלו לעסוק בדרך ארץ בעניני העולם ולכך אמר אח"ז והשיג לכם ממילא דיש את בציר וזה אפשר ג"כ בכלל תפילה של כה"ג של יוה"כ שלא יהיו עמך ישראל צריכין זה לזה ת"ח למחזיקים אלא כולם יהיו יודעים את ה' ויהי' איש תחת גפנו וגו' אלא שלפ"ז יהיו צריכין לשאר אומות ע"ד שאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וכדאי' בש"ס ר"פ כיצד מברכין לכך אמר הקרא אח"ז ואכלתם לחמיכם לשובע ופירש"י אוכל קמעא ומתברך במעיו ואיתא במדרש הככר והספר ירדו כרוכין מן השמים ויש לפרש דאיתא בספרים דל"ג בעומר הוא מלמד על גמ"ח ד"ג היינו גמל דלים היינו לימוד התורה ל"ג בעמר בגי' משה שהוא עמוד התורה ואהרן עמוד עבודה ומרים היא עמוד הג"ח שעלי' נאמר ותחיין את הילדים והם נרמזים בבני לאה שירדו למצרים דמנה הכתוב שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב אלא מרמז על יוכבד שהשלימה מספר ל"ג ובה נכללים ג' העמודים שירדו כרוכים זה תלוי בזה הככר והספר והמן ירד ג"כ בי"ח אייר שהוא ל"ג בעומר שעד ט"ו אייר הי' להם ממה שהוציאו ממצרים ואין הקב"ה משהה לצדיקים יותר מג' ימים וירד המן בי"ח שהוא ל"ג בעומר וירדו הככר והספר כרוכים ושוב אמר ונתתי שלום בארץ כולל שלום של תורה ת"ח מרבים שלום ועי"ז ושכבתם ואין מחריד אפי' לאחר מיתה בשכבך תשמור עליך וה' יברך את עמו בשלום ובלע המות לנצח במהרה בימינו אמן:
אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו וכו' פירש"י שתהיו עמלים בתורה כי חביב מאוד לפני הקב"ה עמלות בתורה הקדושה כתיב והנה סלם מוצב ארצה במדרש זה סיני ע"ש, ונ"ל ולרמז בזה ענין נאה ממה שחנני הי"ת כי הנה חלקי מדריגות התורה הם ארבעה א' הלומד התורה וההלכות כמו שנתנו מאת ה' מן השמים ואינו רואה לחדש בה דבר, וזה אינו נכון כי ה' חפץ להגדיל תורה ולהאדירה כי מלבד התורה שניתנה לנו עוד צפון לישרי' תושי' מה שתלמיד וותיק מחדש בכל יום תמיד והוא עודנו גנוז אצל נותן התורה ית"ש וזהו כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו אע"פ שלקחי טוב אשר נתתי לכם ממש והיא עתה תורתכם כי לא בשמים היא, מ"מ תורתי מה שנשתייר עדיין אצלי חלק כל ת"ח ות"ח אותו אל תעזובו ג"כ הזהיר פה מלעסוק רק בחלק הנקרא לקח רק גם להיות מחדש חידושי' טובים, ויראה מ"ש מרע"ה יערוף כמטר לקחי ירצה כי מטבע רוב האנשי' אנשי הזמן שמחים עלי גיל להקשות ולתרץ ולפלפל ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם ואינו רוצה ללמוד לשמור ולעשות לית דין צבי מילף ויראה דעל כל כיוצא בזה נאמר ועצר את השמי' ולא יהי' מטר והאדמה לא תתן את יבולה כי חכז"ל אמרו בתחלת הפרשה ההיא והי' אם שמע תשמעו אם שמע בישן תשמעו בחדש ואם תפנה לבבך שוב לא תשמע וכן אנו רואים בחוש כי אנשי' כאלה מבלים כל ימיהם בצעקת שבר שלהם ולכשיזקינו אבדה ונסרחה חכמתם וגרועי' מזקני ע"ה דלא נאבד מהם אלא שכלם ותבונתם אבל יודעים הם כמה התרפקאות דעדו עלי' ואין חכם כבעל נסיון משא"כ הנהו אנשים מה שלמדו שוכחים וחכמתם לא עמדה להם ונמצא קרח מכאן ומכאן והנה החידושים האלו שמחדשים בתורה נקרא בשם מטר היורד מלמעלה להרוות את הארץ כדכתיב ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר זה נאמר על שפע אלקיי השכליי כידוע וע"כ כלפי שאמר בעושי רצונו אם שמע בישן תשמע בחדש אמר עתה באין עושין רצונו פן יפתה לבבכם וישן מפני חדש תוציאו ואז סופו ועצר את השמים ולא יהי' מטר הם הדברי' שכליי' הנ"ל טעם זקנים יקח ואז לא ישאר לו מאומה מעמלו כי האדמה לא תתן יבולה היינו גופו לא יתן מה שהוביל לו היינו חלק הנקרא לקח גם לו לא יהי', נחזור לענינינו כי מטבע האנשים לחבב החדשים יותר מחלקי הנקרא לקח ובאמת לא כן הוא כי כל יום יהי' בעיניך כחדשים כפרוטגמא חדשה ע"כ אמר מרע"ה יערוף כמטר לקחי הלואי יהי' לקחי היא התורה הנתנה מן השמי' יהי' בעיניכם כמטר שהם החדשי' שכל האדם סופנם נמצאת למד כי ב' חלקי התורה האחת נקרא לקח והשני מטר, וכשאדם עוסק בשני אלה לשמוע בישן וחדש לשמה זוכה לשלישי סיעתא דשמיא ונתקיים בו חכמת אדם תאיר פניו שרוה"ק הופיע בקרבו ועל זה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו חכז"ל אלו תפלין שבראש וכ' בעה"ט כי שי"ן שבתפלין מרמזת על זה כי שי"ן ר"ת ש"ם י' נ'קרא והיינו דאמרו חכז"ל תורה מכרזת עליו מבחוץ ואמרו כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים באופן שכל העם יודעים כי חכמת אלקי' בקרבו, וממנו בא אל מדריגה ד' למעלה מן הכל להיות חופף בצל הקב"ה ושכינתי' והיא המדריגה שכתבתי לעיל תולדות גבי יעאע"ה שהי' יושב אהלי' תרין שבכתב ושבע"פ ואז כתיב וסוכה תהי' לצל וב' פעמי' סוכה גימטרי' יעקב הם ב' סככי' הנ"ל לכן כתיב בסוכות תשבו לשון רבים יחוד קב"ה ושכינתי' וכבר כתבתי לעיל שע"י אהלי' של יעקב הי' עומד נגד חיבור סם ונוקבא של עשו ולכן סכת גימטרי' ת"ף כמו לילית נוקבא דסם ועפ"ז פרשתי דברי יעקב אנכי איש חלק ועשו אחי איש שעיר וי"ל יעאע"ה מענוותנותו חשב שלא זכה אלא למדריגה ראשונה שבתורה שהיא לקח ואיך יעמוד נגד עשו מרכבה לס"ם ונוקבי' וזהו עשו איש שעיר גמטרי' תק"ף סם ונוקבי' ואנכי איש חלק אותיות לקח, ולכן עלי "קללתך" גימטרי' תק"ף כנ"ל, ומעתה נבוא אל המכוון בעזה"י כי זה סיני הוא הסולם בעצמו מדריגה ראשנה בשליבות הסלם הוא לק"ח כנ"ל, אח"ז מדריגת מטר לכן אותיות אחר לקח הוא מטר להיות מדריגה שלאחריו, אח"ז זוכה שם ה' נקרא עליו וכבר כתבנו כי הוא שי"ן ר"ת שם ה' נקרא לכן אותיות אחר מטר שי"ן ואח"כ מדריגת סכת לכן אחר שי"ן תמצא אותיות סכת נמצא ד' שליבות לסלם זאח"ז בא"ב, לקח מטר שי"ן סכת וכלם מצורף זאח"ז בא"ב והנה ג' מהני מדריגות ישנם ג"כ בטומאה לקח ומטר כבר כתבנו בלומדים שלא לשמה ומכש"כ סכת שיש מסתופף בסכת הנחש ולא יוכרו כ"א במדריגה השלישית שם ה' נקרא עליו אז הכל לטוב, לכן סלם ר"ת שלשתן סכת לקח מטר ראה יעקב שלשתן אמנם והנה ה' נצב עליו היא שם ה' נקרא עליך ואז הכל לטובה:
וה' נתן חן העם בעיני מצרים דע כי זה שם נ"ח ובצירוף שי"ן או נחש או חשן ואין להאריך כאן אך איש מצרי מכה איש עברי כי מצרי גמטרי' מספר ח"ן יותר ממספר עברי דו"ק ותשכח ובנ"ח ניצוצות שהיו במצרי יותר מעברי לצרף מהם נחש בם הכה העברי ועתה עת צאתם והוציאו הניצוצות נתן חן העם בעיני מצרי' ובצירוף שין זכו לחשן:
איתא יעקב אבינו הי' לו להיות חי בעוה"ז ק"ף שנים כמו יצחק ולא חי כ"א קמ"ז ונחסר ג"ל שנה על שכרת ברית עם לבן על הגל וגרם ב' תיבות ארמית בתורה יגר שהדותא והנה ג"ל במילואו היינו גמל למד כזה גמטריא קמ"ז כמו שנותיו של יעקב ע"ה ונתקן בשלש גל תורה ועבודה וגמילות חסדים א' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך היינו תורה ב' גל מעלי חרפה ובוז היינו גמ"ח עם המתים שלא יהי' מוטל בבזיון ג' גל נעול מעיין חתום הוא בהמ"ק עבודה הרי ג' פעמים קמ"ז גמטריא אמ"ת היינו תתן א'מ'ת' ליעקב ואם חלילה יתערב ביניהם גל יגר שהדותא הרי ד' פעמים קמ"ז עולה גמטריא נח"ש יר"ך שהוא עשו איש שדה תרגום אונקלוס נחשירכן אבל יעקב חרב ירך חרבו על ירכו הוא ברית מילה (שקיים ולא כעשו שמשך בערלתו כדאיתא במדרש) חרב ירך גמטריא ת"ם יעקב איש תם:
אם בחוקתי במדרש ילקוט איתא חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך לבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך עכ"ל והוא תמוה למה חשב בכל יום ויום ואמר כך י"ל לפי מה דאיתא דאם רוצים לעשות מצוה או דבר טוב לא יאמר שדעתו לעשות אותו הגם שמתנה בפירוש שיהא בלי נדר ובלי הסכמה ולא יכשל ח"ו בעון נדרים מ"מ שלוחי יצה"ר מתגרים בו ועושים כל טצדקי להמנע אותו מעשיית המצוה או דבר טוב בביטולים שונים והנה תורתו של דוד המלך היתה חביבה מאוד לפני הקב"ה כמו שאמר לו הקב"ה חביב עלי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד להקריב שלמה בנך (שבת דף ל' ע"א) והיו מתגרים בו המשטינים למנעו מלילך לבהמ"ד לכן התחכם בתחבולה והי' חושב ואומר בכל יום פעם למקום פלוני אני הולך פעם לבית דירה פלונית ומכ"ש אם היה אומר לבתי טרטיאות לשחוק אז לא מתחכמים ומתגרים בו לבטלו ע"י ביטולים וענינים שונים ועי"ז נקל לו להיות הולך לבתי מדרשות וק"ל (מש"מ):
אם בחוקתי תלכו וגו' ונתנה יבולה וגו' לכאורה קשה לקמן דכתיב ולא תתן הארץ יבולה פירש"י אפי' מה שאתה מוביל לה וא"כ קשה איך יפרש כאן ונתנה יבולה ונראה לפרש דרך מוסר דריש פ' אין עומדין אמרינן חסידים הראשונים היו שוהין שעה ומתפללין וגו' ואיתא שם שהיו שוהין גם שעה אחת אחר התפלה כן בכל שלש תפלות ופריך מלאכתן מתי נעשית ומתרץ כיון דחסידים הם מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכן ר"פ כיצד מברכין אם עושין רצונו ועמדו זרים ורעו צאנכם אלא דיש לומר דזה הוי נהמא דכסופא מיהו זה אינו דהרי אמרו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וגו' וא"כ הכל מתקיים ומתגדל בשביל הצדיק אלא דלכאורה יהי' לצדיק חסרון בזה שמאבד זכיותיו כיון שהכל בזכותו אלא שכבר כתב ההפלאה טעם למה לא הגין זכותו של אברהם אבינו לאנשי סדום וכ' דהא דהצדיק מגין דפרי מעשיו הם אהובים והם עצמם מגדלים פירות ופירי פירות ונתרבה עוד להצדיק עצמו והוא אינו צורך בזה ואינו מקפיד עליו והוי לי' כזה נהנה וזה לא חסר לכן מגין משא"כ לאנשי סדום דגם בלי שום חסרון לא היו מהנים משלהם כדאמרינן כופין על מידת סדום לכך לא הועיל להם זכות אברהם ודפח"ח וזהו שאמר כאן אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו לשון ואביו שמר וגו' שיהי' שוהים ואח"כ ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם וגו' שיהי' מלאכתם נעשית ע"י אחרים כיון שעושין רצונו ולא יהי' נהמא דכסופא שנתנה הארץ יבולה מה שאתה מוביל דהיינו בזכותך והטעם דעץ השדה יתן פריו ר"ל הצדיק שנקרא עץ חיים יתן פריו ומזה ניזון העולם:
אם בחוקתי תלכו במדרש זש"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב לילך לבתי תרטיאות ואשיבה רגלי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואומר עכ"פ מי שהוא במחשבה זאת אם עזרהו ה' שמשיב רגלו לעבודת השי"ת אז יחיש ימהר מעשהו פן יגבר יצרו עליו ויחזור בו ע"כ כתיב אח"ז חשתי ולא התמהתי לשמור חוקיך אך אם בחוקתי תלכו ולא יהי' לבם לתרטיאות אז את מצותי תשמרו ועשיתם אותם לא בחפזון חשתי ולא התמהמהתי אלא כחסידים הראשונים השוהים שעה אחת ומתפללים והיינו תשמרו לשון שמר את הדבר:
דברי מוסר לבני ישיבה בהתחלת לימוד השיעור פ' בחוקתי בהלו"ת שלמדו.
אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם פירש"י שתהיו עמלים בתורה ע"מ לשמור ולעשות אחז"ל ד' מדות בהולכי בהמ"ד וכו' י"ל הולך ואינו עושה שהולך ומעמיק כמו אם בחוקתי תלכו ואינו עושה שאינו מקיים תשמרו ועשיתם אותם מ"מ שכר הליכה ועיון בידו ועושה ואינו הולך ר"ל חוזר אחר לימודו ויודע הדינים היינו תשמרו לעשות אבל אינו הולך לעיין ולהעמיק שכר מעשה בידו הולך ועושה זהו כמצותו לא הולך היינו הולך הוא מביתו לבהמ"ד אבל אינו הולך לעיין בתורה וגם אינו עושה לחזור אחר לימודו ואין בידו מאומה זהו רשע מבלה זמנו בהבל וריק:
עוד יש לפרש דהנה המפרשים הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא ע"ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו אעפ"י שאינו עושה מ"מ כיון שטרח עצמו והלך שכר הליכה בידו ולפ"ז טוב סחרה מכל סחורה כי אם אחד הלך לשוק ולא עסק במו"מ אין לו כלום אבל זה שהלך לבהמ"ד אעפ"י שאינו עושה שכר הליכה בידו והיינו פי' הפסוק שאמר דהע"ה חשבתי דרכי פי' מו"מ שלי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי טוב סחרה מכל סחורה כנ"ל ונבוא אל המכוון אם בחוקתי תלכו פי' שתהיו עמלים בה ותטרחו אתכם בשביל התורה עבור זה ונתתי גשמיכם בעתם אבל לא עבור גוף המצוה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ"ל:
אם בחוקתי תלכו פירש"י שתהיו עמלים בתורה, שאדם עמל ויגע בתורה הקדושה ואיננו מגיע אל תכליתה כמ"ש חז"ל ב"ב קמ"ה ע"ב כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד והנה דבר שאין לו טעם נקרא חוק והיינו אם בחוקתי תלכו שהולך יומם ולילה ביגיעת התורה ולא נשאר בידו אלא כחוק כי נעו מעגלותי' לא תדע ומ"מ דרוש וקבל שכר והיינו את מצותי תשמרו ביגיעה הלז איננו אלא לשמור מצותי שציויתי להיות עמל בתורה כל אחד לפי חלקו וכנגדו אמר דהע"ה כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה האי יומם ולילה אלעיל נמי קאי שהוגה בה יומם ולילה ולא נגמר דבר כי עוד חפצו יומם ולילה כי כל מה שהוגה בה עוד חפצו להעמיק יותר וז"ש ברבה כאן זש"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי המשיגים נקראו לגולגלותם עפ"י מחשבתם ורעיונתם מגלגלותם והדיוטים נקראו רגלי שש מאות אלף רגלי כי כן היו בעת מתאוננים ואמר כאן אם אני עמל ויגע במחשבתי וגלגלותי שוב כשאפתח הספר הריני כרגלים שלא חשב ולא ידע והיינו שאמר חשבתי ברעיוני דרכי ואחר כל המחשבה הזאת בגלגלותי ואשיבה רגלי אל עדותיך:
ואמר בשכר זאת ונתתי גשמיכם בעתם היינו שפע אלוק ורוח הקדש ממש השופע מלמטה למעלה מתלמידי יותר מכולם והיינו ונתנה הארץ יבולה מה שאתה מוביל לתלמידים יצמח מלמטה למעלה אחר שפע הגשם שמלמעלה ואמר דהע"ה בהנ"ל והי' כעץ שתול על פלגי מים היינו מים שלמטה תלמידים הגונים המשקים עץ השתול ועץ השדה יתן פריו אחז"ל אפילו אילני סרק יתנו פירות שהת"ח מלבד שהוא משפיע לת"ח עוד שיחת חולין שלו בהשכל ובחכמה ילמדו ממנו בני עירו וישכילו כל אחד לפי דרכו עיין גיטין ס"א ע"א פירש"י ד"ה מאתרי' דר' יאשי' אתה וכו' ע"ש והיינו נמי דאמר דהע"ה ועלהו לא יבול דרשו חז"ל (אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד גמרא) שיחת חולין שלו לעמי הארץ שבעירו לא יבול, ובהו"ת שאנו עוסקים בגיטין פ"ט אמרו בסורא מבטלינן קלא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא ואמרו שם סורא אתרי' דבי רב ונהרדעא אתרי' דשמואל וכתב רא"ש בשם ר"ח דבסורא מקרי ואמרי ע"כ מבטלינן קלא ובנהרדעא לא מקרי ואמרי הלכך לא מבטלינן קלא ומקשינן א"כ מאי פריך לקמן והא נהרדעא אתרא דשמואל ולא מבטלינן קלא מאי קושיא הא שלחו מבי רב והתם באתרייהו מקרי ואמרי וגם שמואל מודה דיש לבטל הקול ואמרתי הא דבאתרי דרב מקרי ואמרי דברים של מה בכך ושל בטל משום דאחז"ל על רב שלא שח שיחה בטילה מעולם ולא הסתכל חוץ לארבע אמותיו ע"כ לא למדו בני עירו לתקן שיחת חולין שלהם משא"כ באתרי' דשמואל למדו תיקון שיחותיהם משיחת חולין של שמואל רבם ואמנם כל זמן שרב הי' ביניהם אך אח"כ כששלחו מבי רב לשמואל כבר נח נפשי' דרב ולמדו בני סורא מתלמידי דרב וחזרו להיות כבני נהרדעי ושפיר פריך ש"ס והא נהרדעי אתרי' דשמואל הוה וכו' וגם בני סורא עכשיו לא נפלו מאנשי נהרדעי ולולא דברי ר"ח הייתי אומר דהרי הא דלא מבטלינן קלא משום שלא יליזו אחריו ע"כ מבטלינן קלא משא"כ באתרא דשמואל וא"כ אחרי שהוראה זו יצאה משמואל לדבי רב אין לבטל הקול ושפיר פריך ואולי יאמר האומר הואיל והסביר פנים לאנשי עירו עד שהדריכום בדרך ישרה עי"ז הפסיד שאין הלכה כמותו באיסורי ע"כ מסיים אחר שאמר ועלהו לא יבול אמר מ"מ בכל זה וכל אשר יעשה יצליח שהלכה כמותו בכל מקום ואמר פריו יתן בעתו וגם כאן אמר גשמיכם בעתם לרמז משאחז"ל עירובין נ"ד ע"א שמחה לאיש במענה פיו אימתי בזמן שדבר בעתו מה טוב שהקב"ה מזמין לו בכל עת לפי הזמן ההוא לומר דבר בעתו ואמר דהע"ה יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל יברכך ה' משערים המצוינים היינו בהמ"ד עם תלמידים המצוינים בהלכה (כמו שדרש רב חסדא על פסוק אוהב ה' שערי ציון לשון ציון שערים המצוינים בהלכה היינו בהמ"ד ברכות דף ח' ע"א) וראה בטוב יראה שלם (כדאיתא בתוספות תענית דף ט"ז ע"א בד"ה הר שיצאה דירושלים היא תיבה מורכבת ירא שלם עיין מזה תו"מ שמות דף וי"ו ע"ב) שיהי' יראתם קודמת לחכמתם ויהי' זה כל ימי חייך דכתיב בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך כי לא ידעת איזה יכשר הזה או זה או אם שניהם כאחד טובים (ודרשו חז"ל דקאי גם על תלמידים שיעמיד תלמידים בבחרותו ובזקנותו) והיינו כל ימי בבקר ובערב בילדותך ובזקנותך שיהי' טובים זה וזה ואמר ורא"ה כי המעמיד תלמיד שאינו הגון עיניו כהות (כידוע מהמדרש דלכן כהו עיני אחי' השילוני יען ירבעם תלמידו הי' רח"ל) ע"כ אמר ורא"ה ואמר ורא"ה בנים לבניך תלמידי תלמידים ושלא יהי' ח"ו תלמידים חולקים על רבם וקובעים ישיבה בלי רשות רבם ע"כ אמר שלום על ישראל אמן:
ונתתי גשמיכם בעתם פירש"י בלילי רביעיות ובלילי שבתות ולקמן בפ' והי' אם שמוע פירש"י בלילי שבתות וי"ל דבפסחים דף קי"ב ע"ב איתא שבליל רביעי וליל שבת שכיח בהו מזיקים והנה בשבת נאמר ויברך ויקדש וא"כ לכאורה אין גשמים בליל רביעי לברכה מפני המזיקין אבל איתא פ"ק דחולין היכא דנפיש זכותי' אין עוד מלבדו כתיב אין שליטה למזיק וא"כ יכולין לילך אפי' בליל ד' ובשבת בלא"ה כל איש שוהה בביתו והוי שפיר לברכה אבל בליל ד' אע"ג דמיירי בעושין רצונו מ"מ כיון דהולכין אז בני אדם אינו סימן ברכה משא"כ בפ' והא"ש דמיירי באין עושין (ברכות דף ל"ה ע"ב) אז גם לילי ד' שליטת המזיקין לכן נקט רש"י רק לילי שבתות ועפ"ז יש לפרש דהאי בעתם דקאי על אלילים דסוף פרשה בהר והם המזיקין ואפי' בעתם יהיו לברכה בשבת בלילה:
ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות, אמרתי בהספד הרב המאוה"ג מהור"ר שמואל נאדיש זצ"ל אב"ד דק"ק יערגן ביום סילוקו דאחז"ל במס' מועד קטן משנת חמשים עד ס' הוה כרת דשני והא דלא חשיב לי' משום כבודו דשמואל הרמתי שמת בן נ"ב וצ"ע ממ"נ וכי משוא פנים יש בדבר עוד שם כרת דיומא מיתה חטופה ור"ה מת הכי והווי דאגי רבנן ומסיק הנ"מ היכי דלא הגיע לגבורות והנה הצדיק הזה מת בן נ"ח שנה וחלילה להרהר אבל אפרש בעזה"י הנה אדה"ר נברא בע"ש שיכנס לשבת מיד ובחטאו נגרש בע"ש ולא זכה לשבת היותו כן ימי שנותינו בהם שבעים שנה ומשהגיע שנת חמשים עד ס' הוא ע"ש ומס' עד ע' הוא שבת ומע' עד פ' הוא ימי הגבורות הם יובל הגדול שמיני עצרת או שבועות ויוה"כ בסוד בינה הנה מי שמת משנת נ' עד ס' הוא נכרת מעוה"ז וגורש בע"ש ולא זכה לשבת כגירושין של אדה"ר אך זהו בסתם עולם שעיקר ישיבתו בעוה"ז ויציאתו ממנו הוא גירושין ממקום מושבו אך שמואל הרמתי עיקרו בעוה"ב ואינו יציאה בעוה"ז ומיתתו הוא חייו כאדה"ר שנברא בע"ש לכנוס לשבת מיד והיינו שמואל הרמתי הלז שאנו עוסקים בו והנה יש מת ומתייסר איזה ימים כדי שיסורים ישלימו כמו קושי השיעבוד השלים כך היסורין משלימין שיהי' כבן גבורות אך אם הגיע לגבורות באמת א"כ למה לו להתייסר הרי חטיפה היא נשיקה וכש"כ אם במעשיו הטובים הגיע לגבורות הרי מיתתו נשיקה בע"ש לכנוס לשבת והיינו ונתתי גשמיכם בלילי שבת בתוך (בסוף) ס' שנה כדי לכנס לשבת מיד ונתנה הארץ מה שאתה מוביל לה וקוברו בארץ אינו אלא שעץ הצדיק יתן פריו לעוה"ב שם יצמחו קרני הודו והדרו:
ועץ השדה יתן פריו פירש"י אפי' אילני סרק יעשו פירות הארכתי לפרש מתניתין כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ר"ל תלמידים העוסקים לשמה בעיון ומפלפלים בהלכה ולבסוף נדחו דבריהם מ"מ הקב"ה כותבם לזכרון למען לא יהי' יגיעתם לריק ושעל זה נאמר שנים שעוסקים בתורה אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו דהרבותא הוא שאפילו אותו שטעה יזכרו דבריו בספר החיים למעלה והיינו זוכה לדברים הרבה שאפי' הדברים שאינם צודקים זוכה בהם והיינו אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה אז ועץ השדה אילן סרק יתן פריו שאפי' הסרק שאין פריו צודק מ"מ יתן פריו, אמנם הקדים תחלה ונתנה הארץ יבולה מה שאתה מוביל לה והיינו ליגמר אינש והדר ליסבר מה שהוביל פי' שלמד מדברי הראשונים יהי' גמיר ואח"כ יסביר בפלפול ואז ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש התבואה הכל צריכים למרי חיטא ברכות ס"ד ע"א היינו להכניס לקיום מה שלמד מרבותיו הוא ישיג הבציר להוציא יין השכל ולחדש חידושים טובים וישרים ואח"כ כי כשכלה בציר יהי' זה המחודש זרע להוציא צמח חדש על העבור וכל יום ויום יביע אומר ולבסוף ונתתי שלום בארץ שלום בתורה יוסרו הקליפו' והדעות נפסדות ויהי' הלכות ברורות וחרב של פלפול כמשארז"ל שבת ס"ג ע"א על פסוק חגור חרבך על ירך גבור אותו לא תעבור בארצם והקדים ושכבתם ואין מחריד כי כתיב איש חרבו על יריכו מפחד בלילות איש מלומד פלפול מפחד הצרות שלא יבואו חלילה ותשכח התורה ויהי' נח להחזיר בפלפול ע"ש (גמרא תמורה ג' מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכולן החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו) אבל בעולם התיקון אי"ה הבטיח והשבתי חי' רעה מן הארץ הסברות הנפסדות ושכבתם ואין מחריד מגזירות ופחד בלילות ע"כ אין צורך עוד לחרב של פלפול אעפ"י שבזה"ז החרב של פלפול הזה משים שלום מ"מ לע"ל החרב של שלום הלז לא תעבור בארצכם ואכלתם ישן נושן כי לעולם דברי הראשונים שומעין ואם שמוע בישן תשמע בחדש (סוכה דף מ"ו ע"ב) ואז תזכה לחדש חדשים וישן מפני חדש תוציאו הלכה כבתראי ששמעו דברי הראשונים ואשבור מוטת עלכם ואולך אתכם קוממיות קומה של אדה"ר כי מ"ט טעמים טמא ומ"ט טעמים טהור גמטרי' ודגלו (כאיתא במד"ר שיר השירים) ואחר חטא של אדה"ר נתערבו הטמא והטהור עץ הדעת טוב ורע (כמבואר בזוהר) וע"כ צריך בירור [ופלפול] (ובלבל) אבל לע"ל ואשבור מוט"ת עולכם אותם מ"ט פעמים אשבור ואפרידם זה מזה ויהי' הלכה ברורה כמו קודם החטא ואולך אתכם קוממיות בקומה של אדה"ר:
והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח עליה יש לפרש הלא לפעמים ריבוי שפע המאכלים אינו טוב לאדם כי עי"ז אוכל מאכלים דשנים ומתוקים ברבורים אבוסים הרבה מכדי שבעו מאוד והוא מזיק באמת לבריאת הגוף מאוד הלא אנו רואים כי רובא דרובא העניים בריאים ובעלי כח ורוב העשירים תשושי כח וחולאים רח"ל מרוב אכילתם ותענוגתם אך הקב"ה יתן לעם חביבו ישראל כח המעצור הגם שיהא הרבה בשפע לא יאכלו רק לחם לשבע וזה והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע בכל זאת יהא לכם כח המעצור ואכלתם לחמכם רק לשובע והגם שיותר לכם תבואה הרבה יבואו רחוקים אליכם לקנות תבואות ארץ ישראל הטובה מאוד וישבתם אתם לבטח בארצכם על התורה והעבודה מרב כל וק"ל (מש"מ):
ואכלתם לחמכם לשובע בליל שבת קודש ט"ו אייר זמן אכילת פסח שני אמרנו פי' כהא לחמא עניא וכו' דמורי בהפלאה כ' ואכלתם לחמכם לשובע אפי' על השובע עוד יוסיפו לאכול כי רווחא לבסומי שכיח והמאכלים יהי' טובים כ"כ וזהו פסח נאכל על השובע אלו דבריו ז"ל ונ"ל כוונתו שתהי' אכילת המצוה כ"כ חשובה בעינינו עד שעל השובע משאר מאכל עוד נאכל פסח ויהי' בפינו כדבש למתוק משמחת מצוה כך נ"ל כוונתו ואוסיף מגילה דף ז' ע"ב איתא א"א כפין עניא ולא ידע ועוד רווחא לבסומי שכיחא ע"כ באכילת פסח יש שני זכרונות אחד במצרים בימי עוני אכלנו על השובע לחם צר משום כפין עניא ועתה אנו אוכלין על השובע משום שמחת המצוה רווחא לבסומי והיינו כהא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כפין עניא ועכשיו אנו אומרים כל דכפין באמת שהוא רעב ואין לו ייתי ויכול ואחר שכבר שבע כל דצריך ואינו כפין שכבר שבע רק שצריך לקיים מצוה ייתי אחר שובעו ויפסח משמחת מצוה נמצא קבלנו עלינו ב' מצות אחד מצות צדקה להאכיל לעני ובזכות הצדקה נגאלים ושבי' בצדקה ע"כ השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל ומצוה שני' לעשות מצות ד' בשמחה רבה לאכול על השובע ע"ד רווחא לבסומי שכיחא ובזכות זה השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין ההיפוך מתחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת אויביך וההיפוך הקללה לברכה תחת אשר תעבוד את ד' בשמחה ובטוב לבב ויעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים והשתא עבדי לשנה הבאה בני חורין:
ונתתי שלום בארץ איתא במדרש דקאי על שלום התורה כדכתיב ה' עוז לעמו יתן וכו' ויברכם בשלום ויש לפרש דשלום המדינה עיקרו נתיסד על שאיש לרעהו יעזור והיום צריך ראובן לשמעון ומחר אולי בהיפוך אמנם בתורה לעולם צריך אחד בוודאי לחבירו שלכל אדם חלק בתורה וע"י פלפול התורה יורדין לאמיתה ומחלוקה לשם שמים ור"ב שלו"ם בגמטריא מחלוקת דסופה להתקיים דאת והב בסופה ולכך אמרו דקאי על תורה:
והשבתי חי' רעה מן הארץ וגו' דקודם חטא של עץ הדעת לא הי' ארס ממית ולכך אמר השי"ת עשה לך שרף ושים אותו על נס זה ששורף את האדם הוא למעלה מן הטבע ורק ע"י חטא עץ הדעת הטיל הנחש ארס בחיות רעות ולכך מיועד כשיעשו רצונו אז והשבתי חי' רעה (כדאיתא במדרש והשבתי חי' רעה היינו שלא יזוקו כדכתיב זאב וטלה ירעו כאחד וכו' לא ירעו ולא ישחיתו וכו':
או יש לפרש דקאי על הרשעים אפקורסים מסיתים שקדושת א"י יהי' כל כך שלא יבוא בו ערל וטמא וכן אפיקורסים שנמשלים לחי' רעה ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ויהי' קדושתה למעלה מגן עדן דבעינן להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים משא"כ א"י ולכך מסיים כאן וחרב (היינו להט החרב המתהפכת) לא תעבור בארצכם:
ורדפו מכם חמשה מאה פירש"י החלשים שבכם ר"ל כי החזקים והגבורים אמרינן בדהע"ה הוא עורר חניתו על שמונה מאות חלל והי' מתאנח על ב' מאות כי ראוי לרדוף אלף וחלשים וגבורים היינו בתורה ובמצות וביראת חטא נמצא הפחות רודף אחד עשרים והצדיק היותר גדול רודף אלף שהוא חמשים פעמים עשרים והיינו שר חמשים ונשוא פנים (כמו שדרשו חז"ל חגיגה י"ד ע"א) שהקב"ה נושא פנים לדור בעבורו ויש לעיין הלא איכה ירדוף אחד אלף באו"ה הרודפים שונאי ישראל כתוב ומדה טובה מרובה על מידת פורענות אחד מחמש מאות א"כ בשלוותן וצדקתן של ישראל הי' לו לרדוף אחד חמש מאות אלף וי"ל באו"ה הרודפים אחד אלף שונאי ישראל אבל לא ישיגנו כי הקב"ה לא יעזבנו בידו ודיו שהוא נרדף מהגוי אבל לא ישיגנו משא"כ בישראל דהע"ה עורר חניתו על שמונה מאות "חלל" רדף והשיג והרג וכן כתיב בפ' ונפלו לפניכם לחרב פעמיו ירחץ בדם הרשע והנקמה היא כחמש מאות:
ורדפו מכם חמשה מאה וגו' ונפלו אויביכם לפניכם לחרב וגו' ופניתי אליכם וגו' והרביתי אתכם יש לפרש כפל הענין שהרי כבר נזכר זה ונראה דתוס' על התורה הקשו דכאן אמר חמשה מאה ובהאזינו אמר איכה ירדף אחד אלף ואין לומר משום דפורעניות כתיב הלא מדה טובה מרובה ותי' דהתם מיירי רק שירדפו לא הריגה ובגמרא לא משמע כן דאמרו דדהע"ה נצטער שהרג בפעם אחת שמונה מאות ולא אלף והושב לו שזה מצד חטא בת שבע וא"כ מבואר דהתם נמי הריגה ונראה דבספר שפע טל איתא דא"י קדוש בחמשים קדושות ומצרים טמא בנו"ן טומאות ולכך כתיב בתורה נו"ן פעמים זכירת יציאת מצרים להוציא מטומאה ההיא ולכך זכותי' דא"י נפיש טובא והנה ורדפו חמשה מאה דנקט כאן היינו כ' על אחד וכאן מיירי בחו"ל שהרי הכתוב אומר וחרב לא תעבור בארצכם ונו"ן פעמים כ' הוא אלף וא"כ אם בחו"ל א' ירדוף כ' מועיל זכותי' דא"י שפיר נו"ן פעמים יותר להרוג אלף והנה הכתוב אומר כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהי' ואמרו בספרי שע"י הכיבוש נעשה א"י ונתקדש רק בסוריא פליגי משום שכבשו דוד קודם שהי' נכבש א"י כולו ובלי רשות ב"ד הגדול אבל כשעושין כדין וברשות נעשה ע"י הכיבוש א"י ונתקדש ונתרבה זכותי' ועי"ז יכול לדור שם דהרי אמרו הדר בחו"ל כאילו אין לו אלוקה וז"ש ונפלו לפניכם לחרב ועי"ז נעשה א"י ופניתי אליכם ששוב ישרה השכינה בה ועי"ז והרביתי אתכם ושוב אחד יוכל לרדוף אלף דזכות א"י מסייע ואכלתם ישן נושן וגו' דהיינו שקודם המלחמה יהי' ברכה כדי שיהי' לישראל מיד לאכול אבל זה נתגדל שלא בקדושת א"י משא"כ החדש ולכך וישן מפני החדש תוציאו דהחדש חשוב יותר:
ואשבור מוטות עולכם היינו מ"ט שערי טומאה ואולך קוממיות למ"ט שערי קדושה ואולך אתכם קוממיות פירש"י בקומה זקופה וקשה הא אסור לילך ארבע אמות בקומה זקופה י"ל הטעם הוא משום שהוא כאלו דוחק רגלי שכינה וברש"י שם שצריך לילך בהכנעה לפני השכינה שהיא למעלה מראשותיו אבל כאן כתיב והתהלכתי בתוככם פירש"י אטייל עמכם בגן עדן שהקב"ה יטייל ביניהם לכן ואולך אתכם קוממיות שתלכו בקומה זקופה (מש"מ):
ורדו בכם שונאיכם פירש"י בכם שמכם יהיו וזה קללה גדולה שהם יודעים מטמוניות ובמדרש איתא משל האילנות נבראו ביום שלישי וביום רביעי המאורות המגדלים מיני מתכות והתרעמו האילנות על בריאת ברזל המחריב והשיב הקב"ה שאם אין אתם נותנים לו קתא לא יזיק לכם ובזה יש לפרש המסורה המובא בזוהר ב' אותו מלא אל תירא אותו ועד דרוש אחיך אותו והוא מפרש לשון אות בעוג על מילה שהי' מהול ונקרא אות וגבי אבידה אותו שצריך ליתן בהם סימן ולהנ"ל הרמז דאל תירא אותו הבא לצער ישראל דומי' דעוג עד דרוש אחיך אותו (היינו שונאיכם מכם ובכם שמגרים האומות עליכם אבל כשתקיימו התורה אל תירא) וא"ש:
*והתודו את עונם וגו' וזכרתי את בריתי וגו' והארץ תעזב מהם וגו' ופי' השל"ה דלכך כתיב בכאן וזכרתי שנגד אבותינו מה שהי' אבותינו אבות העולם צדיקים וקדושים ראוי גם אנחנו להיות צדיקים ויראי חטא כי זרע קודש מצבתינו ויכולים היינו ממי ללמוד ובזה יש לפרש לשון הווידוי שאין אנו עזי פנים לומר צ"א ולא חטאנו זה נגד שאר האו"ה אבל אנחנו ואבותינו יחד חטאנו היינו נגד אבותינו ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל שאין אומרים הלל בראש השנה משום דספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה היינו אם נשים דוגמא מעשים שלנו נגד מעשיהם של מתים איך לא נירא ואיך נאמר שירה וא"ש:
וזכרתי את בריתי יעקוב פירש"י ה' פעמים מלא כתיב בתורה שנתן אליהו הנביא עירבון משמו שיבוא לבשר ישראל ע"ש הנה כ' רמב"ן בספר אמונה ובטחון כי י"ג אותיות באברהם יצחק ויעקב וי"ג אותיות שרה רבקה רחל לאה הם כ"ו גמטריא הוי' ע"ש ואמנם אם יהי' שמו ישראל יהי' ז"ך אותיות נגד אותיות התורה והיינו כי שם יעקב הוא מורה על עמי הארץ שאינם בני תורה אבל הם בני יחוד השם ע"כ גמטריא כ"ו כמו שם הוי' ית"ש אך ישראל המה ת"ח ע"כ חשובים הם ורומזים על ז"ך אותיות התורה (וקוב"ה ואורייתא חד הוא והם מרמזים על התורה עצמו ויחודו) וע"כ בפ' בהעלותך כתיב ה' פעמים ישראל בפסוק אחד פירש"י נגד ה' חומשי תורה כי ישראל רומז על התורה ולע"ל יבוא אליהו בב"א והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וכולם ידעו ה' מקטנם ועד גדולם וא"כ יהיו גם יעקב בעלי תורה וצריך להוסיף אות על שמו להיות צרופים ג"כ ז"ך כאותיות התורה ע"כ ה' פעמים הוסיף וי"ו נגד ה' חומשי תורה כמו ה' פעמים ישראל הנ"ל:
ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות למעלה אמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים היינו פרקתי מעליכם עול מלכות ולעומת זה תקבלו עול תורה ומלכות שמים והיינו להיות לכם לאלקים אמנם גם מעול מלכות שמים אשבור מוטות עולכם כאשר אפרש בעזה"י כי עול מלכות שמים היינו תורה ועבודה וגמ"ח והם ג' כתרים אשר כל אחד נקנה בי"ו ימים שבין פסח לעצרת כתר תורה בי"ו ימים וכתר עבודה היינו כהונה בי"ו ימים וגמ"ח שהוא כתר מלכות (שעיקרו מלך במשפט יעמיד ארץ ולראות ולתקן ישוב הארץ והמדינה ולהעמיד השלום בין אדם לחבירו ולגמול חסד זה לזה ועולם חסד יבנה) בי"ו ימים סך הכל מ"ח יום ויום מ"ט ערב שבועות הוא כתר שם טוב העולה על גביהם והיינו מ"ט עולכם ובעולם התיקון בעזה"י כשיתקיים האמור בפ' בחוקתי אין כאן עול גמ"ח כי בלע המות לנצח אפס כי לא יהי' בך אביון נמצא נשבר מ"ט עול התורה ואמנם בעו"ה ההיפך מזה בגולה נשבר עול עבודה ע"כ בואשבור מוטות עולכם כתיב ואולך אתכם קוממיות דבברכה מיירי ובביטול גמ"ח ולא בביטול עבודה ח"ו רק ביטול גמ"ח לטובה:
אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני יש לומר קודם זה כתיב והי' הוא ותמורתו יהי' קודש וזה שגם הוא גם תמורתו קודש הוא נלמוד מהר סיני מהא דשברי לוחות ולוחות גם שניהם מונחים בארון וזה מה שמסיים אלה המצות היינו שגם תמורתו קודש אשר צוה ה' את משה בהר סיני וק"ל (מש"מ):
אלה המצות (דרשו חז"ל מגילה דף ב' ע"ב) מכאן שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה והנה הוה קס"ד מנצפ"ך צופים אמרום ופריך אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר ומשני תיקנו הי בתחלת תיבה והי בסוף תיבה והקשו סוף סוף אין הנביא רשאי לחדש ומסיק שכחום וחזרו ויסדום וקשה תחלה מאי קסבר שתי' שתיקנו הי בתחלת תיבה וכי לא ידע דסוף סוף אין הנביא רשאי לחדש גם יש לחקור על ר"א הגדול בתנורו של עכנאי שאמר בת קול יוכיח וכי לא ידע שאין הנביא רשאי לחדש והיינו לא בשמים היא והיינו יסוד התורה ונלע"ד ר"א לטעמי' דמשמע פ"ק דחגיגה דס"ל כר' ישמעאל כללות נאמרו בסיני ולא פרטות ועל הכללות נאמר אלה הדברים אשר ציוה ה' את משה בהר סיני ואין הנביא רשאי להוסיף מצוה על התרי"ג אבל הפרטות יכול לפרש ע"כ סמך אבת קול לפרש פרט ההוא וזה הי' ג"כ דעת התרצן פ"ק דמגילה נהי דלהוסיף אותיות מנצפ"ך אינו רשאי אבל לבאר פרטן הי באמצע הי בסוף רשאי וש"ס פריך סוף סוף דקי"ל כר"ע שם בחגיגה דכללות ופרטות נאמרו בסיני ועל שניהם הוא אומר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש אפי' פרטי המצוה וק"ל:
טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך סופי תיבות אלו יש לצרף מהם אותיות מ'ל'ך' כ'ה'מ'ן' דוק ותשכח היינו מתיבת על' כן' יורה' חטאים' בדרך':
בנוסחת בריך שמי' אנו אומרים ולא על בר אלקין סמיכנא וזה הלשון קשה שבמדרש דניאל איתא על נבוכדנצר שאמר והרביעי דמי לבר אלהין אמרו שקטרגו עליו רשע וכי בר יש לאלהין ונראה דבוודאי מצינו דהחשובים נקראו בני אלקים ומטעם זה נוכל לקרות גם המלאכים כן אבל גבי נבוכדנצר שקרא לחמו"ע שהיו חשובים וגדולים ותיאר הרביעי דמראהו כבר אלהין א"כ נראה דלא על חשיבותי' אלא שסבר זה לשם עצם וכיון שתיאר זה לדבר אחר שהוא עצמיית בר אלהין לכך שפיר גינו אותו על זה:
בגמרא דמו"ק איתא דרבא התפלל דינתן לו עשירות דרב חסדא וחוכמתא דר"ה וענותנותי' דרבה בר ר"ה עותרי' וחכמתא יהבי' לי' וענותנותי' לא יהבי לי' והטעם אפשר דענוותנותי' של העני אם יהי' לעשיר מדה זו בערך ובמדרגת שהיא לעני לא תהי' חשוב כי לפי גדולתו ענותנותו צריך להיות ולכן כיון דיהבי לי' עשירות ממילא לא הי' סגי לי' בעניוות שבקש כרבה בר ר"ה שלא הי' עשיר כרב חסדא:
איתא במדרש לדוד ה' אורי וישעי אורי בים וישעי בים שמעתי בשם הגאון מוה' הירץ שייאר זצ"ל לפרש דאיתא בגמרא יבמות על שאילת שאול על דוד בן מי זה העלם היינו ששאל אם הוא ראוי למלוכה ואמר דואג עד שאתה שואל אם הוא ראוי למלוכה שאל אם ראוי לבוא בקהל דהוא בא מרות המואבי' עד שאמר אבנר כך מקובלני משמואל הרמתי עמוני ולא עמונית והקשה המהרש"א תיפוק לי' דבועז לקח רות ובועז הוא אבצן שהי' שופט ונביא ותי' דמזה אין ראיי' דרמב"ן כ' בחומש דמצות ייבום עפ"י סוד הוא בכל הקרובים ויש לומר דמצות ייבום דחה הל"ת דלא יבוא עמוני מיהו זה שייך אי לא אמרינן כאבא שאול אבל לאבא שאול דסבר חליצה קודמת ליבום לא שייך דיבום ידחה דהא חליצה קודמת ולכאורה יש להוכיח כאבא שאול דאמרינן בגמרא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שאמר צדקה ממני ופריך די שיכפר על מעשה הביאה של תמר אלא משום שקפץ לים תחילה לכך נאמר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו מיהו לפי תי' מהרש"א דלעיל דיבום מצוה בכל הקרובים ודחה ל"ת לא הי' צריך כפרה על הביאה דהא ביאת מצוה היא וע"כ מכאן ראי' לאבא שאול דחליצה קודמת ולא שייך תי' מהרש"א וממילא יש ראיי' מבועז ואבצן וא"כ שפיר קאמר אורי בים שעי"ז זכה למלוכה שהוא אור פני מלך ע"י שקפץ תחלה לים ממילא עי"ז הוא ישעי יען שמוכח עי"ז שמותר לבוא בקהל ודפח"ח ובזה יש לפרש גמרא דמו"ק ט' ע"א על הפסוק וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל ולדוד עבדו בשלמא לישראל עמו שמחל להם חטא דיוה"כ שאכלו בו בחינוך בהמק"ד אבל לדוד מה עשה וכו' ומשני שנעשה הנס בשערי בית המקדש שלא נפתחו עד שהביאו ארונו של דוד התם והנה לכאורה קשה מאי פריך דהרי אמרי חז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן להקים מלך ולמחות שמו של עמלק ולבנות בהמ"ק ואם ח"ו היה דוד פגום ואין שלמה ראוי למלך ולא הי' ראוי לבנות בהמ"ק על ידו לא הי' השכינה שורה וע"י שהי' השכינה שרוי בתוכו מוכח שהי' שלמה הגון למלך וא"כ הרי נעשה דבר גדול לדוד שעי"ז הכירו הכל כי הי' ראוי לבוא בקהל וצ"ל דגמרא ס"ל דזה כבר הי' מוכח מבועז שנשא רות ולא ס"ל כתירץ מהרש"א דמצות יבום דוחה משום דס"ל כאבא שאול דחליצה קודמת אלא דהיא גופא תקשי מנ"ל למקשן כאבא שאול דילמא הלכה כרבנן ולא קשה ולכהפ"ח הי' לו להמקשן לפרש ולומר שמקשה לאבא שאול דווקא וע"ז מקדים הש"ס בשלמא לישראל עמו וכו' והרי ישראל היו דואגים אולי דווקא צורך גבוה הותר ביוה"כ לכבוד החינוך אבל לא צורך הדיוט אמנם אכילת מצוה ג"כ היא כשאר מצוה וצורך גבוה הוא אלא דזה אם אין לו כוונה רק לשם מצוה אבל ישראל היו דואגים אולי מעלו בכוונתם וכיון שהיו חוששין זה הרי ע"כ סברו כאבא שאול דזה עצמו טעמו דאבא שאול דחליצה קודמת דאם לא יעשה לשם מצוה ממש יעבור על איסור אשת אח והיינו דקאמר בשלמא לישראל וגו' וכיון שנעשה לישראל טובה שנמחל להם מוכח דשלא כדין אכלו ומטעם אולי לא הי כוונתם לשם שמים כטעם דאבא שאול דחליצה קודמ' וא"כ כבר מוכח מבועז עמוני ולא עמונית דכיון דחליצה קודמת אין מצות יבום דוחה וא"כ מאי טובה נעשה לדוד וא"ש קושיית הגמרא:
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו יש לדקדק כפל אחת שאלתי אותה אבקש וי"ל ע"פ מה שהוכיח ספרי מוסר על הצווחין בימים נוראים ככלב, הב הב וכו' והוא מהזוהר אלא יהי' כוונת תפלת פרנסה וחיים שעי"ז יהי' פנוי לעבודת ה' נמצא כל השאלות שאנו שואלין אין זאת הבקשה כי תכלית בקשתינו להיות פנוי לעבודת ה' יתברך אבל אחת שאלתי שאותה בעצמה אבקש והוא שבתי בבית ה' ודו"ק, עוד יש לדקדק כפל שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' ועוד לשבת הול"ל ולא שבתי וי"ל שמבקש שיהי' שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' ולא לכוונה אחרת ח"ו למען לא איגע לריק חלילה וק"ל:
אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו יש לפרש שהרי דוד ע"ה הי' לו תי' שהוא לא חטא אלא ה' כביכול אנה לו להורות תשובה כידוע לחז"ל (ע"ז דף ג' ע"ב) והיינו אלמדה פושעים דרכיך להורות להם לעשות תשובה ועי"ז חטאים שחטאתי אליך ישובו שאתה גרמת שאעשה אותם כדי להורות תשובה כנ"ל ודוק:
במ"ק שם דף ט' ע"א איתא ר' יוסי בן אסמיי ור' יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי' רשב"י וכו' למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותו עיר צריך לפטר ממנו פעם אחרת ויש לדקדק למה דייק שלמדו אצלו פ' נדרים ותו כיון שלמדו פ' נדרים היאך שייך שאלה זאת הא כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא כדאיתא (שבת דף ד' ע"ב) ומה ענין שאלה זו לפ' נדרים שלמדו אצלו ותו דשם קאמר רשב"י לברי' אנשים אלו של צורה הם מאי ראה זה עתה ונראה הר"ן כ' דאם מעיקרא הודיעו לרבו דרצונו ללון אין צריך נטילת רשות מידו עוד הפעם וכן פסק רמ"א ביו"ד בסי' רס"ג סעיף ט"ז והש"ך שם סקל"ג הקשה עליו עיי"ש וכן מוכח לכאורה דהרי בפרק לולב וערבה אמרינן דשמיני עצרת בעי לינה ואם כן ידעו שילינו ואפ"ה בעי נטילת רשות מיהו יש לומר דזה תליא בפלוגתא דפ"ק דר"ה דף ז' למאן דיליף לינה מכל פינות וגו' גם שמיני עצרת בעי לינה אבל למאן דאייתר חג המצות ומזה ילפינן לינה אפשר דרק פסח בעי לינה עיין בתוס' דר"ה דף ז' ע"א ולפ"ז א"ש דוודאי הם למדו דבעי נטילת רשות מהאי קרא דשלמה אלא שסברו כהר"ן היכא דידעו שילינו לא בעי אבל מכח שלמדו פ' נדרים אצל רשב"י דסבר דבעינן ג' רגלים כסדרן לא אייתר חג המצות ללינה יעוין בסוגיא שם השקלא וטריא ועכ"ח לינה ילפינן מכל פינות מוכח אפי' ידעו שילינו בעי רשות מחדש ומזה ידע שהם ת"ח שהבינו זאת:
מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את ה' ודרשו חכז"ל יומא דף ע"ב מקוה ישראל מה מקוה מטהר הטמאים אף הקב"ה מטהר ישראל וקשה הא מקוה הוא רק מי בורות הנכנסים ממי גשמים והקב"ה נמשל בפסוק זה למקור מים חיים וי"ל בוודאי הקב"ה ית"ש הוא מקור מים חיים אשר לא יכזבו מימיו אך אחר שחטא אדם ועזב את מקור המים החיים אז כשישוב אל ה' הקב"ה מקבלו ע"י מקוה מי דמעות וחרטה ואודות זה נמשל למקוה המכונה ממי גשמים והנה אחכז"ל פ' החליל באנשי בית השואבה חסידים דמעיקרא אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו פי' שלא עזבו מקור מים חיים מעולם:
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו י"ל כפל הלשון אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו וי"ל הנה להיות בטחונו חזק בה' מאוד קשה לבוא לידי מדת הבטחון הלזה אבל האדם יעשה שלו יחזיק במעוזו במדת הבטחון והקב"ה יעזור לו שיבוא לידי מדה זו בתכלית השלימות וכמו בכל המצות אמרו חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול והקב"ה עומד לימינו וזה ברוך הגבר אשר יבטח בה' היינו שבטחונו הוא בה' והי' ה' מבטחו שיזכה לידי מדה זו שהקב"ה יהי' מבטחו בשלימות וק"ל (מש"מ):
בהפטרה
איתא אליך גוים ידרושו וגו' היעשה לו אדם אלקים וגו' לכן הנני מודיעם בפעם הזאת את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ד' וגו' הלשון קשה דמשמע דהאוה"ע יתוודו וא"כ למה הנני מודיעם גבורתי ונראה דכבר הסכימו דאין האב מנחיל שקר לבנו וזה לכאורה קשה איך שלשל עניני ע"ז שעכ"ח הראשון הנחיל אב לבנו שקר ועוד קשה הרי אדם הראשון בעיניו ראה בריאת עולם שהוא הי' הראשון ועכ"ח ה' בראו ואיך אמרו שהי' כופר בעיקר ומקצץ בנטיעות מיהו באמת אין כאן קושיא שכולם ידעו שה' ברא עולמו רק טעו שסילק השגחתו מעולם התחתון ועי"ז דימו דמיונות כוזבות מי הוא מנהיג וידוע דשם הוי' מורה על מהוה כל הויות כולן וזה כוונת המקרא שאוה"ע יאמרו אך שקר נחלו לנו אבותינו ואיך זה אפשר שנחלו שקר ותי' היעשה לו אדם אלקים וכקושיא דלעיל על אדם הראשון וע"ז אמר הנני מודיעם וידעו כי שמי ה' מהוה הכל ובזה טעו אבותם ולע"ל יזכו כולם לידע את השי"ת מגדולם ועד קטנם ומלאה כל הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים כן יהי רצון שיקוים במהרה בימינו והקטן שבישראל יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום וכימי העץ ימי עמי עץ חיים עם כל טוב העוה"ז והעה"ב וכדוד מלכינו חי וקים לעולם ועד אמן ואמן:
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.