שופטים ושוטרים וגו'. ברע"מ בפיקודא דא מני שופטים ושוטרים ועוד כי אלקים שופט וכו' ע"כ. לפי סדר הרע"מ בכ"מ היל"ל פקודא למנאה שופטים וגם מאי ועוד. ושפטו את העם משפט צדק לשון רבים והל"ל לא תטו משפטו ולא לא תטה וגו' הכל חזר לומר בלשון יחיד. צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ. קשה הלא מינוי שופטים הוא אחר ירושה וחלוקה. בברכות ק"ש של ערבית אחר הוי' אלקיכם אומרים ואמונה כל זאת ל' נקבה ואח"כ וקים עלינו לשון זכר. מצינו בקיום תו"מ שלשה אופנים. האבות קיימו כהת"כ עד שלא נתנה. וידוע שהקיום תומ"צ שלהן הי' רק ברוחניות. ב' דור המדבר קבלו מתן התורה. ונקרא דור דעה. ובמעשה לא קיימו כולם רק עשיית המשכן וכדומה. ג' דור שנכנסו לארץ ושם הוא שלימות קיום כל המצות. והענין ע"פ מה שנתבאר בזוה"ק שה' אלקי ישראל מלך ומלכותו הוא קוב"ה ושכינתי' סוכ"ע וממכ"ע. מלך הוא המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. פי' דמסטרא דקב"ה כפי מה שהוא מהווה את הכל מאין ליש הכל בא מקדושתו ית' בהשוואה מדריגה תחתונה דעשי' עם מדריגה העליונה דבריאה. וע"ז נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא. ואני הוי' לא שניתי שאין בו שינוי ח"ו. א"כ ודאי הוא מלא בהשוואה. והיינו בחי' סוכ"ע דלית מח"ת בי' כלל וכמשנ"ת בפ' הקודמות. ומלכותו הוא בחי' ממכ"ע לכל עולם ועולם ולכל מדריגה ומדריג' נותן לו חיות מורגש לו לפי ערכו. ולפי שהכח הזה הוא ממדת מלכותו ית' לכן מלכותך מלכות כ"ע ובכל משלה מהעדא מלכין ומהקים מלכין ומושל בכל כפי הענין העולמות עצמן הן מונהגים בכח מדת המל'. עד שיש ארץ מגדלת חכמים וארץ מגדלת טפשים וכן כל יבול האדמה במדינה זו יש הללו ובמדינה אחרת אחרים הכל גזירת מלכותו ית' הוא בבחי' ממכ"ע בכל עולם ועולם. ונת"ל שיש בכ"ד בחי' עולמות נשמות אלקות וכן הוא בבחי' דמל'. דמלכותו ית' בבחי' העולמות הוא האמור דמהעדא מלכין וגו'. ובבחי' נשמות הוא שמייחד מלכותו על ישראל בני אי"ו שיש להם נשמה המכרת את בוראה שהוא המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ והכרה זו דנשמה שהוא בחי' נברא הוא ענין האמונה שהאמונה עצמה היא מדת מלכותו ית' וזהו כח מלכותך שמייחדה על עמו ישראל הוא כח האמונה שבנשמה להכיר את מי שאמר והי' העולם. והיינו בחי' המל' בבחי' הנשמות. והמלכות בבחי' אלקות הוא ענין כח אלקי להכיר את המלך ב"ה בהכרה אלקיית. וזהו שאאע"ה הי' ראש למאמינים שזכה לבחי' האמונה עצמה (מלבד כח האמונה המאיר בנשמות כנ"ל) להכיר את המלך הקב"ה בהכרה האלקית. ובחי' עולמות ונשמות שלו ע"ה עלו ונתכללו בבחי' אלקות והיינו שנעשה מרכבה גם בגופו. וכלומר שבחי' ומדריגות המל' במדריגות אלקות הי' עיקר הפועל בקרבו ובחי' העולמות ונשמות שלו היו בטלים לגמרי כסוס לרוכבו לגבי בחי' אלקות. והכרת המלך הקב"ה ע"י המל' בבחי' אלקות הוא ענין המצות שהן אברין דמלכא ב"ה עצמו דלית מח' דנבראים תפיסא בי' כלל אם לא ע"י בחי' כח אלקי ממש שהוא האמונה עצמה. ויש כמה בחי' ואופנים בהכרה כמו שנראה בבחי' ומדריגת הנשמות והעולמות שיש התבוננות והשגה שמתפעלים ממנה בבחי' יראה ופחד והוא נקרא ספירות הפחד למעלה מדת הגבו' ויש התבוננות שמתפעלים ממנה בבחי' האהבה ונק' ספירת החסד למעלה. רק שהתפעלות אהוי"ר וכדומה הן שפע הבא מכלים דספי' ולחוץ. אבל בבחי' המל' דמדריגת אלקות (שזה הוא הנק' שכינה דוקא כמשנת"ל) מגיע עד הכלים עצמן שהן מתייחדים באמונה עצמה. וזהו קיום המצות למעלה. כלומר בביטול בחי' עולמות ונשמות שלו לגבי אלקות ממש. שמקבל שם בחי' אברים וכלים דמלכא קדישא ב"ה עצמן ורק למעלה הי' משיג בחי' האברין דמלכא שכל בחי' אבר הוא מדריגה ובחי' אחרת בהכרה שע"י האמונה כמובן ממשל האוי"ר הנ"ל. ומתן התורה במדבר הוא וירד ה' עה"ס ופנים בפנים דבר ה' עמכם. והיינו שבחי' האלקות נגלה במדריג' בחי' המלכות דמדריגת נשמות ולכן על כל דבור פרחה נשמתן דהיינו שנפרך מהגוף. שהגוף שלהם לא הי' יכול לקבל בחי' המל' דמדריג' אלקות. והנשמה שקבלה מדריגה זו נפרדה מהגוף עד שהחזירה הקב"ה לגוף שהנשמה תעלה את הגוף למדריגתה דהיינו בחי' התפעלות אלקיי שבנשמות. וזהו שנק' דור דעה שבחי' אברים דמלכא קדישא באו להם בבחי' הדעת והכרה דנשמות שלהם שינתן להם כח אלקי דאמונה עצמה בקרבם ממש וזהו ענין הכח לעשות המצות בעוה"ז כמשנז"ל כ"פ. אבל עיקר כח קבלתם אברין דמלכא ע"י בחי' השכינה כנ"ל הי' בבחי' הנשמות והכרה ודעת אלקי שהוא המלך הגדול והקדוש יחיד ומיוחד ב"ה ועי"ז דוקא הי' מתפעל הגוף ליבטל לבחי' הנשמה ולכן נקרא פ' הארה דוקא ובהסתלקות מעליהם אור הזה לא הי' בגופם התפעלות אלקי כלל כמ"ש כמה פעמים ודור שנכנסו לארץ הוא בחי' פ' העקרי שע"י בחי' המרכבה דאבות העולם שנכלל בחי' הנשמות ועולמות בבחי' אלקות כנ"ל כתי' וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו' היינו שבחי' האלקות יאיר למטה בנשמות ועולמות עד שיהי' בחי' התפעלות אלקיי גם בטבעית כח הגוף. וסדר בנין הפ' הזה נאמר והי' עקב תשמעון וגו' כמשנת"ל שהוא עקבי לאה (פ' דוהמ"ד) שנכנסים בראש רחל (פ' העקרי). והדוגמא מזה למטה הוא רשימו דמוחין דגדלות שבתפלה וק"ש שנשאר לכל היום כולו בבחי' מוחין דקטנות ופי' מוחין דקטנות הוא ההסכם שנשאר בלב שהוא המקום המדות טבעיים להיות נמשך אל קרבת אלקים בסו"מ וע"ט גם בעת טרדתו בעסקי עוה"ז וצרכי פרנסתו. וידוע בתניא רח"ב שבבינונים שזה וזה שופטן צריך דוקא לעשותה לאהבת ה' ע"י ההתבוננות והשגה אבל לצדיקים גמורים שנכנע ובטל היצה"ר מהם ויצ"ט לבדו שופטן האהבה מתלהבת ומתלהטות מאלי' וא"צ לטרדת ההתבוננות. ומזה יובן למעלה ששלימות פ' העיקרי הנ"ל הוא בבחי' פב"פ. וע"ז אמר ראה כמשנ"ת לעיל שאין צריך לעקבי לאה. וכידוע בע"ח שפ' הארה הנ"ל נתבטל בכניסתן לארץ והיינו שנתייחד בחי' המלכות דמדריגת אלקות בבחי' הנשמות והעולמות עד שבכח עצמן של בחי' הנשמות ועולמות הי' בהן בחי' התפעלות אלקי דשכינתי' ית': וזהו ה' אלקיכם אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו. דר"ל אמת ואמונה הוא קוב"ה ושכינתי' פב"פ שהאמונה הוא בחי' היחוד ודביקה באמת בבחי' ראי' (בלא טרדת השגה והתבוננות הנק' שמיעה) ועי"ז וקיים עלינו בבחי' דכר ומשפיע דהיינו שמתייחד בבחי' הנשמות להיות הם עצמם פועלים בעולמות בבחי' התפעלות אלקיי המיוחד בהם (וזהו כמו ענין לידה הבא מן הזווג דפב"פ) כאדם העושה בשלו מדעת עצמו. וזהו שפ' המועדים דסדר ויקרא נאמר בהם מועדי ה' אשר תקראו אותם. (ר"ל בחי' נשמות מבחי' אלקות) בבחי' מקבל. ובפ' ראה נאמר ועשית פסח ועשית חג שבועות חג הסוכות תעשה לך הכל כעין דכר ומשפיע עושה מדעתו:
והנה ידוע שבימי התנאים ואמוראים לא היו רשאים לדון ולהורות בלתי רשות וסמיכה מזקנים הסמוכים ונשיא וכו' וענין הסמיכה הזאת דלכאורה מה צורך בסמיכה אם הוא יודע בטוב ויכול להורות כהלכה למה לא יורה. ואם אינו בטוח בעצמו שיודע היטב ענין ההוראה אטו בשופטני עסקינן שימלאנו לבו לדון אם אינו בקי אמנם ידוע דאלו ואלו דא"ח כמ"ש במ"א דלפי ענין שורש הנשמה ממשיך כאו"א כח התושבע"פ לפי מקומו ומדריגתו ב"ש מצד הגבורות להחמיר וב"ה להקל משרשם בחסד וכן לכל נשמה ונשמה לפ"ע שרשה ומדריגותה כן הוא השגתה בתושבע"פ. ומ"מ הלכה למעשה זכו ב"ה להיות הלכה כמותן וכן עמדו למנין, הלכה כדברי מי. כי אף שתורת כאו"א בידו תורת אמת הוא לענין גוף העולמות בהנהגה בפ"מ אין כל אדם ראוי לכך. והמסמיך הוא הנותן לו כח להשים ההנהגה בעולמות עפ"י תורת אלקיו שבלבו. וככה ממש יובן לפרש בדבר הרע"מ הנ"ל בפקודא דא מני שופטים שהוא מפרש מ"ש תתן לך לשון נקבה נסתרת שאחר פ' ראה וכמשנת"ל שהוא בחי' הגדלת הפ' העיקרי בבחי' פב"פ שבחי' אלקות מתייחד במדריג' נשמות ועולמות דבנ"י (דהיינו בבחי' טבעיית שלהם כנ"ל) תתן הפ' הזה שהוא בחי' אמונה כל זאת הנ"ל את בחי' וקיים עלינו בישראל שיהי' בבחי' דכר ומשפיע בעולמות. ושפטו את העם משפט צדק כמו המוסמך הנ"ל שהלכה כמותו בהוראותיו. ועוד כי אלקים שופט. פי' מלבד טעם הנ"ל בפי' מלת תתן לפי שהוא הממנה דיינים כאמור. עוד יותר יש לומר שלכן אומר תתן ל' נקבה לפי שאלקים נצב בעדת אל והוא השופט ע"י השופטים והשוטרים. ומ"ש בארצך אשר ה' נותן לך לשבטיך פי' דקאי אבכל שעריך שאתה משער בלבך בכח מדריגת הנשמות שהוא כח השבטים העולים מגופא דאילנא שעי"ז יונקים כאו"א לפי ערכו ומדריגתו תורת אלקיו לשער בלבו ועז"א שבשערי הארץ הזאת תתן השכינה מדריגה האלקות הנ"ל מינוי וסמיכות שופטים ושוטרים להביא בעם משפט צדק מלכותא קדישא [וכן הוא הענין ע"ד העבודה שענין ההתפעלות הנשמה והגוף מאלקות וכן אפילו התפעלות אלקות ממש שהוא מדריגת אלקות הנ"ל הוא ע"ד מ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה קוב"ה אתיידע ואתדבק לכל חד לפום מה דמשער בלבי' וזהו בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ויש מתפעל ויש מתפעל וכו' כידוע ולא כל העתים שוות ובנ"א אין דעותיהם שוות דבר זה מסור ללב כאו"א ככל אשר ידבנו וימלאנו לבו. אבל לענין מעשה בתרי"ג מצות דאורייתא ומצות דרבנן שהוא משפט העם מלשון עוממות. והיינו הפ"מ. ע"ז אמר שופטום ושוטרים תתן לך שופטים הוא בחי' מוחין ו"ק דאבא כמ"ש במקום אחר בענין שתיק רב. וכמ"כ הוא מה שקבל מרבו דוקא נקרא חכמה ולא מה שאדם מבין מדעתו ועל זה רומז לשון שופטים ולשון שוטרים שהן המקיימים בפועל את המשפט הוא רומז לבחי' הבן בחכמה וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך (ולפי"ז יש לפרש לשון תתן על האדם עצמו) בכל שעריך וגו' כנ"ל. ושפטו את העם בפו"מ דתרי"ג מצות כנ"ל]. ולפי שאומר שע"י בחי' יחוד דמדריגת האלקות במדריגת הנשמות ועולמות דישראל יש בהם כח לעשות משפט בהנהגת העולמות סד"א שהרשות נתונה להנהיג לפעמים ברצון לבד ובחפץ הלב (וכדוגמא דלעילא שנאמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם כי אהבך וגו'. וכמ"ש במ"א שלא אבה לשמוע כלל הטענות שהי' לו לבלעם לטעון. שאין זה שורש הדין רק כי אהבך ה' אלקיך). ע"ז אמר לא תטה משפט (וקל להבין ע"פ הנ"ל מ"ש לשון יחיד דקאי על האדם) מצד הרצון ולא תכיר פנים מצד חכמה אנושית. ולא תקח שוחד וארז"ל אחד שוחד ממון ואחד שוחד דברים ונק' שוחד שהוא חד היינו קירוב ממהו"ע הנפש הבא מחמת עצמו או מחמת ממון וכהאי גוונא. וארז"ל שלא יקח שוחד אפילו לשפוט אמת פי' שיעלה לו ממהו"ע הנפש ההתעוררות אל אחד מבעלי הדינין לדון לו תכלית האמת כי אם יקח ממון שאין מגיע לו באמת אין זו טובה אלא רעה לנפשו של הבע"ד וגם עז"א לא תקח שוחד לאחד מהן כי השוחד יעור עינו חכמים מלראות החוב בטענותיו של הנותן שוחד ויסלף דברי הצדיקים של הבע"ד הב'. והנה עד כה דבר בענין הפ' העיקרי עד שאינו צריך לבחי' השמיעה דעקב תשמעון כנ"ל. עתה אמר הכתוב אע"פ שכבר מספיק בחי' הפב"פ דאמת ואמונה הנ"ל אפילו להנהגה בבחי' עולמות בפ"מ. עכ"ז צדק צדק תרדוף. ואיתא בכתבי תלמידי האריז"ל דצדק צדק הנ"ל הוא עקבי לאה בראש רחל ורוצה לומר שאע"פ שיש כבר לאדם גם בחי' הטבעיי' מאלקות בשלימות וכנ"ל דיצ"ט שופטן. ואעפ"כ ראוי לרדוף אחרי לאסתכלא ביקרא דמלכא כל מה שיוכל להשיג. והטעם למען תחי' בבחי' ומדריגות חי' דנרנח"י. וירשת את הארץ והוא ע"ד משארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים דוקא שאז נכנסים באדם בחי' מוחין דאבא אביו שלו המורישו ונעשה הוא כמו אביו שזכה בכחו לנכסים הללו אבל קודם לכן אף דברא כרעא דאבוהי ויורש נכסי אביו הנה כח אחיזתו בנכסים הוא למעלה ממנו ואינו בא בקרבו ובתוכו ולכן אין שולט בה לגמרי כאדם בשלו. וכן הוא אומר כאן דהגם שהוא אחר ירושה וישיבה וזכה להיות יצ"ט שופטן כנ"ל אין זה אלא מירושת ארץ כאשר נשבע לאבותינו וכרות עמו הברית וגו' כנ"ל אבל אין האדם עצמו הזוכה בכל זאת משא"כ אם צדק צדק כנ"ל ירדוף להכיר את מי שאמר והי' העולם בבחי' מוחין דאבא שהוא בחי' חי' הנ"ל דנשמה מבינה וחיה מחכמה וידוע ענין ה' בחכמה שאא"ס ב"ה מתייחד בבחי' החכמה וזהו למען תחי' אתה דוקא ואז וירשת אתה בעצמך דוקא את הארץ. וכבן עשרים שבכח עצמו הוא שליט נכסי אביו כנ"ל: