ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. והקשה רש"י ז"ל הלא אינם רק ששים רבוא. ה' אלקי אבותיכם (ובפסוק הקודם אמר אלקיכם) יוסף וגו' אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר. ופרש"י בשם הספרי אלף פעמים זה משלי וה' יברך אתכם כאשר דבר היינו מ"ש לא"א ע"ה אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. ויש להבין מה ענין שני הברכות הלא בכלל מאתים מנה. בפ' ואתחנן לא מרובכם מכל העמים וכו' כי אתם המעט וקשה אם הם המעט איך הי' ס"ד לומר מרובכם. בגמ' אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תיקן תפלת מנחה יעקב תיקן תפ"ע. וי"ל הלא האבות קיימו כל התורה כולה ולמה לא תיקנו רק תפלה ולא כתקנת חז"ל בתורה. עוד י"ל במ"ש אברהם ה' אלקי השמים וכו' ופירש"י עד עכשיו הי' אלקי השמים לבד עד שבאתי והודעתי טבעו בארץ. הלא גם שם ועבר הודיעו טבעו בעולם (ודוחק לומר שזהו מחמת שהוא הי' מכריז והם היו רק דורשים בבית מדרשם):
ארז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. י"ל שזה כמה וכמה מאות שנים שמתאבלים על ירושלים ועדיין לא זכו בשמחתה. וגם הלשון שאמר זוכה ורואה ולא אמר יזכה משמע שגם עכשיו יש מציאות זכי' זו. הנה כתי' כל אשר חפץ הוי' עשה. וכתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. י"ל הלא כל עיקר וחפץ ורצה"ע ב"ה היא שיתברך שם כבוד מל' לע"ו והי' ה' למלך וכו'. וזה עדיין לא נעשה. וגם במ"ש ישמח ה' דמשמע לעתיד בבחי' יהי' והלא שם הוי' ידוע שהוא הי' הוה ויהי' כאחד. הענין הוא דודאי קמי' ית' אלדח"מ וה'. אחד לעילא בשילוב אדני בהוי' וכענין המלך הגדול והקדוש בשו"א כמ"ש במק"א ושמו אחד לתתא שכמל"ו ומי בכל מעשה ידיך שיאמר לך מה תעשה כי מלכותו ית' בכל משלה. וכל פרטי מדריגות עליונות ותחתונות בריבוי רבבות מינים ממינים שונים אשר חפץ ה' להיות התפשטות בחי' מל' ית' עליהם כבר עשה. ובזה האופן הי' והוה ויהי' הכל עשוי לפניו ית' ועוז וחדוה במקומו גם עכשיו כי כלום חסר מבית המלך וכו'. והשמחה דלעתיד בבחי' יהי' גם עתה לפניו כן הוא. רק לגבי העולמות עצמן שנבראו מאין ליש וכענין מ"ש בס"י עשה את אינו ישנו וכמבואר ענין זה בכ"ד תלוי הדבר במעשיהם בתפלה ותומ"צ. ענין התפלה הוא כמ"ש בזוה"ק שמכריזין מאן בעי לאסתכלא ביקרא דמלכא שזהו ענין התפלה בדרך כלל ופרט להתבונן ולהכיר בגדולתו של ממה"מ הקב"ה ולהתפעל מקדושתו ית' כחו"ח לפושע"ד ולפ"ע מדריגתו ברוב רבבות מדרי' של כאו"א מישראל והאדם נק' מהלך שיכול לעלות מיום לזכות במדריגות עליונות יותר ויותר וכמארז"ל ת"ח אין להם מנוחה אך ידוע ענין אליו ולא למדותיו דהיינו שכל עניני עבודת ה' ית' הכל הוא אליו לבדו דוקא וכמ"ש במ"א באריכות. ואיך הנר"נ הנבראים יכולים להשיג ולהתפעל מהוא לבדו באחדותו הפשוטה הרי לית מחתב"כ וכ"ש בירידת הנר"נ בגוף שבזה הוא עיקר העבודה אלא רק מחמת שכל אשר חפץ ה' כל מיני מדריגות גילוי אחדותו ית' ע"י יחודו בע"ס בכמה מיני מדרי' דע"ס דרך כלל בע"ס דאבי"ע ודרך פרט בכל עולם ועולם בפרטי פרטיות מדרי' התגלות הספי' בכמה מיני מדרי' הפרצופי' והכל לפי מעשיו של אדם הוא זוכה לראות ולאסתכלא במדרי' הראוי' לו וכל המדרי' הן הן רק גילוי יחודו הפשוט לגבי התחתונים שעי"ז יהי' התפעלותם ועבודתם אליו לבדו ע"י הסתכלותם אליו לבדו ע"י מדותיו בכל פרטי המדרי' אשר כל אשר חפץ ה' עשה. וזאת היא עבודת התפלה. ותפלות אבות תקנום. אברהם תיקן תפלת שחרית. פי' תיקן היינו שקודם שבא אאע"ה הי' הקב"ה נק' רק אלקי השמים וגם שם ועבר שהיו יודעים ודורשים בגדולתו ית' ויחודו לא נגלה ענין היחוד רק במדרי' עליות הנר"נ לבדן ובגוף למטה לא הי' שום שייכות התפעלות כלל מזה. עד שבא אאע"ה ומסר נפשו וגופו ונעשה מדרי' מרכבה עליונה בגופו ממש זהו שהודיע טבעו ית' בארץ דוקא ותיקן תפלת שחרית היינו לומר שפעל בעבודתו שיהיו תרעין פתיחין שיוכלו נר"נ שבגוף להסתכל כחו"ח לפי מדריגתו בכל המדרי' כאשר חפץ ה' ועשה כו' להתפעל ממנו גם בהיות הנר"נ בגוף וגם הגוף עצמו ונפש השכלית החיונית שבו הכל אליו ולא למדותיו כנ"ל. ואין קורין אבות אלא לשלשה אי"ו. ושאר הנשמות שתקנו האבות שיעלו הנשמות מנפילתם שע"י חטא עה"ד נשרו מאדה"ר הם יונקים מהאבות שיאיר עליהם בשרשם בפנימי' הכלים דע"ס. ולכן ענין הנר"נ. דס"ר מישראל הוא רק בחי' הביטול לאלקות בכל הכחות דרצון ושו"מ ומחדו"מ. בין מצד יניקתם מהאבות הוא כברא כרעא דאבוה שהוא הביטול כרגל לגבי הראש. בין מצד שרשם בפנימי' הכלים דע"ס שהמשל מפנימי' הכלי הוא החלל שבה לקבל בתוכו המשקה שזהו ג"כ רק בבחי' הביטול כמו חלל הכלי שאין בו כלום ועי"כ יוכל להכיל המשקה וככה ע"י הביטול דנר"נ יאיר אור ה' מכל המדרי' דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל אליהם שיתפעל גם הגוף בבחי' אליו ולא למדותיו הנ"ל בעבודת התפלה כנ"ל. וזהו שאברהם שמדתו מדת החסד תיקן תפלת שחרית שיהי' תרעין פתיחין לאסתכלא ביקרא דמלכא גם לכל הנשמות יוצאי, חלציו שיונקים ממנו כנ"ל. ואף שאאע"ה עצמו התפלל גם כל התפלות כמ"ש צלותא דאברהם (בתפלת המנחה) מכי משתרי כותלי. התקנה שתיקן לדורות היתה רק במדתו מדת החסד תפלת שחרית ושאר התפלות הי' אצלו ע"ה רק כמו שקיים כל הת"כ דהיינו שהשיג המדרי' דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל ונתפעל מהם. וזהו וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי דוקא דהיינו שקיים אותם למעלה דוקא שע"י השגתו הי' התגלותם לבחי' מציאות נגלה בבחי' מדרי' עולמות דהיינו שנפרדו מקו"ח כידוע. וכן יצחק ויעקב תקנו לדורות כפי מדריגתם שיוכלו הנר"נ הבאים אחריהם להתפלל התפלות דהיינו ההתפעלות מאלקים חיים בבחי' א ולא למדותיו כנ"ל אבל הנר"נ דדורות אין בהם רק בחי' הביטול כנ"ל ולא בבחי' המשכה דקיום המצות לא למעלה כמו האבות כנ"ל ולא למטה כמו שנתחדש אחר מ"ת. ור"ל שאין בהם בחי' הישות בעבודת ה' רק בחי' הביטול שהוא ד"כ ענין מס"נ להכלל באחדותו ית'. ואף שבמס"נ הזה יש בו כח גדול, מה שאינו נמצא בכל העכו"מ לסבול יסורים קשים ומרים שלא ליפרד ח"ו מיחודו ית' ולכאורה הוא בחי' הישות ופעולה בכח. הנה סוף סוף אין זה אלא בחי' הביטול דוקא היפך ענין הישות ודבר לעצמו. וזהו לא מרובכם מכל העמים חשק ה' וגו' כלומר שהרצון בבריאת העולמות יש ודבר הוא להיות דוקא בחי' יש דוקא והוא יהי' בטל מחמת עומ"ש וע"ז אמר לא מרובכם פי' רובכם כמו רב וגדול שהוא בחי' גדלות הכח ולזאת מפרש שלא מחמת הכח הגדול שיש בכם בענין המס"נ כנ"ל חשק ה' בכם שזה בכח יותר כח גדול הרבה מכל העמים והוא חפץ ורצה לעשות דבר שיהי' יש גמור כי אתם המעט מכל העמים וכמארז"ל שממעטים עצמם לפני וכנ"ל דסוף סוף הכל הוא רק בחי' ביטול ולא ישות. וע"ז אמר רק מאהבת ה' אתכם שאוהב בחי' הביטול שלכם ולכן נתן לכם התומ"צ ושהוא ענין א' עם יצ"מ כידוע ומבואר בכ"ד באריכות) להיות העבודה שלכם בבחי' יש ודבר דוקא ולהמשיך אא"ס ב"ה למטה. (ובזה יובן גם מ"ש ומשמרו את השבועה וגו' דהיינו בחי' ההמשכה שיש בקיום מצותי חוקותי ותורותי דאבות כנ"ל). ועם האמור יובן מ"ש יהי כבוד ה' לעולם ישמח וכו' וכנ"ל הדקדוק דמ"ש יהי כבוד פי' שיהי' תיקון הכבוד ע"ד תיקון התפלה שתקנו האבות הנ"ל שהוא התיקון שיהי' המדרי' דכל אשר חפץ עשה מתגלים בעולמות אז ישמח ה' במעשיו. דודאי גם עתה שמחה לפניו ית' בכל אשר עשה שהרי כבר עשה אלא שבעולמות אין שום גילוי מזה (אלא ע"י בחי' התיקון, ולשון המקובלים הראשונים הוא תיקון הכבוד. והכוונה כאמור). אבל כשיהי' כבוד ה' לעולם אז השמחה שישנה בה' ית' לפניו עתה תהי' אז גם במעשיו בתכלית הגילוי:
ובזה מובן ג"כ כל המתאבל על ירושלים וכו' הנ"ל. דהנה ירושלים נק' ע"ש ירא שלם. פי' דסתם יראה הוא בחי' הביטול וההשתוממות לירא מלהרים ראש ויד ורגל מפני אימה הנורא מאד א"כ מקום גילוי היראה הוא למעלה ממקום הישות והתפשטות לעשות כרצון איש ואיש. אבל ירא שלם הנ"ל שגם במקום הישות הזה תהי' היראה בתקפה שגם במקום התפשטות הרצון ושכל ומדות המחדו"מ של כל אדם לעשות בעולם כל מה שצריך וישר בעיניו גם שם לא תפוג יראת ה' מעל פניו כלל. וזה בא ע"י בחי' תיקון הכבוד במדרי' זו. והוא ענין ובנין בהמ"ק שהיתה בו השראת השכינה שהוא באי' המל' דאצי' במל' דעשי' בבחי' הגילוי כעין פתיחת תרעין דלעילא לאסתכלא ביקרא דמלכא שממילא באה מזה ההתפעלות מה שאינו מצד כח הנשמה עצמה כנ"ל וכן כל הבא אל בהמ"ק הי' נופל עליו אימה ופחד שלא מצד כח נר"נ שלו עצמן אלא מצד גילוי ההשראה דבחי' השכינה האמור שגלוי במקום מדרי' הנר"נ בגוף דוקא למטה. (ולא בבחי' עלייתן למעלה ממקומן בבחי' ההתבוננות ובהסתכלות ע"ד מ"ש שאו מרום עיניכם שהוא ענין למעלה ממדרי' בגוף. אבל בבהמ"ק לא היו צריכים לשום הכנה ועלי' רק שבמקום ירידת הנשמה והתלבשותה בגוף שם הי' גילוי תיקון הכבוד). וזהו ג"כ ענין גילוי השמחה דישמח ה' בבחי' הרוחני' שבגשמי' (היינו ענין הנר"נ בגוף בלא בחי' עלי' כלל כו'). וקדושת בהמ"ק קדשה לשעתה וקדשה לע"ל דהיינו תיקון הכבוד במקום מדרי' הנ"ל דנר"נ בגוף נשאר שם במקום בהמ"ק. רק שבעונותינו חרב בהמ"ק ואין לבחי' התיקון הזה שישנו שם התפשטות להתגלות על עם בנ"י לעלות וליראות ולהשתחוות (ומ"ש לעלות אין זה כעלי' דשאו מרום עיניכם אלא העלי' היא עלי' גשמיות למקום הר הבית וההיכל ושם ממילא תפול אימתה ופחד על נר"נ בגוף). וזהו"ע גלות השכינה כמלך גדול שנתפס ויושב במבצר שגם שמה שצריך לעצמו איננו חסר לנפשו כלום אעפ"כ גלות גדול ועצום הוא שאין לכח עצום ורב דבחי' מלכותו שום התפשטות על עם. וע"ז ארז"ל שכל המתאבל על ירושלים וחורבן בהמ"ק כנ"ל הקב"ה מטעימו מטעם ועונג השמחה שקמי עצמות השכינה ב"ה. וזהו זוכה ורואה בשמחתה שישנה, גם עתה רק שחסר ההתפשטות וההתגלות על עם. והיא שכרו על שמתאבל על ירושלים. שהקב"ה מגלה לו מעין השמחה דשכינתו ית' בעצמו כאמור. וכ"ז הוא הכל בענין כח הנשמות עצמן שהן המעט מכל העמים בבחי' הביטול בב' הבחי' הנז"ל ביניקה מהאבות כברא כרעא דאבוה וביניקה עי"ז משרשם בפנימי' הכלים דע"ס. וע"ז נאמר בירידתן למצרים ובני פרו וישרצו וירבו וגו' שהם נתרבו מצד עצמן שעלו מנפילתן בנשירתן מאדה"ר כנ"ל והנה ידוע שנשמות שלימות הם רק ששים רבוא רק שכל נשמה יש בה חלקים ענפים וניצוצות כמ"ש בסה"ק. וכל זמן שלא האיר בנשמות רק בחי' הביטול אין לחשוב רק הנשמות השלימות עצמן שבהן הכח והיכולת לקבל מכל אשר חפץ עשה כו'. אבל הענפים והניצוצים א"א להם לקבל כזאת כ"א ע"י כח והארה מהנשמה עצמה. ויתכן לומר שלכן אמר וחמושים עלו בנ"י א' מחמשה כפירש"י ז"ל או מחמשים כפי' הזהר לפי שהענפים של הנשמות לא היו יכולים לקבל הגילוי שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם עי"ז הגילוי. אך ע"י יצי"מ ומ"ת בדבור אנכי הוי' אלקיך שנתן בנשמות הכח ועוז לעשות לתקן העולם ע"י תומ"צ בכל מדרי' העולם וזה א"א ע"י הנשמות עצמן כ"א ע"י ענפים ופרטים שלהם כידוע שהמברר צריך להיות בערך המתברר זהו שאמר ה' אלקיכם הרבה אתכם. פי' מלבד הריבוי שבנ"י פרו ורבו וכו' במצרים הנה עתה אחר מ"ת ה' הוא שהרבה אותם וזה הריבוי יתפרש בב' דרכים. הא' ע"ד לא מרובכם הנ"ל כי עתה הם בבחי' רב וגדול להמשיך גילוי אלקות בבחי' יש ודבר דוקא ע"י התומ"צ הדרך הב' הוא מלשון ריבוי ממש והיינו כנ"ל שעכשיו גם הענפים והניצוצין הכלולים בכל נשמה ונשמה יבואו לחשבון. ועם זה יתפרש גם מ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב אם כמ"ש רש"י ז"ל בשם הספרי מה היום לעולם קיים וכן הכוכבים וזהו ע"פ הדרך הא' הנ"ל ויהי' פי' הרוב מלשון רב וגדול וע"פ הדרך הב' הנ"ל יתפרש כפשוטו שהם רבים מאד כי גם הניצוצות נחשבים במנין. והנה זאת תורת האדם התפלה סמוכה למטתו שתחלה לכל הוא עליית הנר"נ לאסתכלא במדריגות כל אשר חפץ עשה ע"י שהאבות תקנו התפלות כאמור. ואח"כ ענין התומ"צ שה' אלקיכם הרבה אתכם וטהור ידים יוסיף אומץ בכל יום ויום כנ"ל שהאדם נק' מהלך. אך מצד הנשמות עצמן כל עלייתן הוא רק לבחי' הכלים די"ס ופרצופים כנ"ל ממדרי' למדרי' עליונה ממנה והכל בבחי' כל אשר חפץ עשה. אבל ע"י קיום התומ"צ הוא אנכי הוי' אלקיך שעי"ז מתייחדים גם בבחי' האורות ע"ד שארז"ל עתידי צדיקי דברו עלמא. והיינו כידוע שהבריאה מאין ליש הוא רק ע"י יחוד הקו"ח באו"כ. וזהו דעתידי צדיקים שיאיר בהם יחוד הקו"ח אא"ס ממש וזהו ה' אלקי אבותיכם דהיינו כח הנשמות עצמן שהם יונקים מהאבות דוקא כנ"ל (אבל ה' אלקיכם הרבה אתכם נתבאר שהוא מצד מ"ת) יוסף עליכם ככם אלף פעמים היינו שיזכו למדרי' הכתר די"ס שהוא בחי' האל"ף כידוע בענין יחידות במל' ועשירות בז"א ומאות באו"א ואלפים בכתר. וזו משלי היינו משל מרע"ה שהוא הדעת דישראל כידוע והדעת עולה עד הכתר. אבל ע"י התומ"צ דאנכי הוי' אלקיך כנ"ל יברך אתכם בבחי' היחוד דאא"ס ב"ה ממש בבחי' א"ס שזהו כאשר דיבר לכם דהיינו מ"ש לאאע"ה אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ועפר נק' רגבי אדמה שאין לה מנין כלל. כי אפשר לפרר תמיד לחלקים קטנים יותר ויותר והכוונה על בחי' היחוד באור א"ס ב"ה הנ"ל שאין סוף להתפשטותו כלל כידוע: