ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו' ככוכבי השמים לרוב וגו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. יל"ד מ"ש ככוכבי השמים שהרי ישראל אז הי' להם מספר ת"ר אלף וכו' ובכוכבים נא' לאברהם אם תוכל לספור אותם אלמא אין להם מספר. והגם שיש לומר שמ"ש אם תוכל לספור אותם הוא מחמת סבוב הגלגל כמ"ש בגמ'. מ"מ משמע בכ"ד שהכוכבים הם יותר מס"ר. וגם מ"ש ויברך אתכם כאשר דבר. אם נפרש שזהו ל' תפלה וברכה קשה אם דיבר מסתמא יקיים דברו הטוב ומה צריך לברכתו. ואם נפרש שהוא ל' הודעה מה שעתיד להיות. א"כ מהמשך הלשון משמע שהוא כנתינת טעם לאיכה אשא לבדי ואינו טעם כלל. כי הרבוי כאשר דיבר לא הי' בימי מרע"ה. וגם יש להבין מה ענין הספור הזה שאמר לבנ"י אין. בו לא תוכחה ולא דין מנוה. ומ"ש שמוע בין אחיכם מקומו הי' ראוי בפ' שופטים. הדקדוקים בענין נבונים לא אשכח יזכרו לפנינו במדרש שלשה נתנבאו בל' איכה משה וישעי' שאמר איכה היתה לזונה וגו' וירמי' שאמר איכה ישבה בדד. משל למטרונה א' ראה אותה בשלוותה. הב' ראה אותה בפחזותה, הג' ראה אותה בשפלותה, וי"ל מה ענין זה המשל למ"ש כולם לשון איכה דוקא ואין זה משל אלא לענין הנבואה עצמה. ידוע בע"ח ענין ג' עולמות עקודים נקודים וברודים. שהעקודים הן ע"ס בכלי א'. נקודים ב' כלים והי' ענין שבה"כ הידוע. וברודים הוא עולם התיקון. והנה עקודים נקודים הם למעלה מאצי' דעכשיו. וכש"כ שלא הי' בחי' הבי"ע מאין ליש ודבר וכמ"ש בע"ח שנפלו הכלים למקום שהי' עתיד להיות עולם הבריאה ולא הי' עדיין. ואעפ"כ נק' בשם עולם. ולמה מ"ש באד"ק צופה ומביט עסכ"ה בבחי' מעלה ומטה למה לא נק' הדורות ההם הצפוים לפניו בשם עולם כידוע. ומה שנמצא ג"כ עולם אד"ק היינו רק על בחי' הצמצום דאד"ק עצמו לעשות בחי' מעומ"ט יורד ומתעגל. אבל מה שצופה לא נק' בשם עולם עד עולם העקודים וכו', בתניא פי"ז מח' טובה הקב"ה מצרפה למעשה. פי' שם דע"י התפעלות הלב בדו"ר לה' הנה ליבא מלכא ופליג לשייפין ממשיך אור אלקי שבלבו (שמתפעל ממנו) בכח המחדו"מ במעשה המצות. אבל כשאין בלבו התפעלות רק במוחו בחכמתו ובינתו מבין בגדלות הבורא ב"ה ושע"כ יאתה לעשות רצונו ומצותיו בכל עוז ותעצומות לאלקים ועי"ז מקיים התומ"צ בפו"מ. הנה אין כח החו"ב מגיע אל המעשה. ע"ז ארז"ל שהקב"ה עושה זאת ומצרף הוא ית' את המח"ט של האדם אל המעשה שעושה בפו"מ להעלותה למיסק קדם ה' כמו ע"י דו"ר יעוי"ש. וי"ל למה אין הקב"ה עושה החסד הזה לכל עמו אף שאין להם גם מח"ט רק שהכל אומרים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך רק שאור שבעיסה מעכב. למה לא יעשה חסד לצרף הרצון הטוב למעשה. והענין הוא דרצוננו לעשות רצונך הוא מצד מהו"ע הנפה"א שיש לה שרש באלקים חיים. והרצון ידוע שהוא בחי' כתר שהוא התחברות מהו"ע הנפש להאיר בגוף ולהאציל מכחות שלה להיות מורכבים בגוף היינו שיהי' הכחות לפ"ע הגוף ראי' גשמי' והילוך גשמי וכו' וכן השכל לפ"ע שיהי' מורגש בגוף. וההרכבה בגוף זה נק' אור בכלי כלומר אור הנפש כשבא בכלי הגוף נעשה האור מאיר בערך גופני משא"כ הרצון אף שגם הוא נחשב אור בכלי אבל אינו מורכב בכלי רק בחי' הכלי שבו הוא ממוצע להביא כחות של מהו"ע להאיר בגוף (וידוע דהיינו דוקא הרצון שלמעלה מהשכל שהוא בחי' הכתר דנפש אבל רעוד"ל הוא מורכב בגוף). ועז"נ כי אבי ואמי עזבוני (חו"ב). וה' יאספני מצד בחי' הכתר. וזהו ענין שאעפ"י שחטא ישראל הוא. ואפי' מומר לעכו"ם חמצו אסור בפסח וקדושיו קדושין כידוע. אף שכופר בה' אלקי ישראל בשכלו ודעתו ולבו. איננו שליט על בחי' הכתר שא"א לו להעבירו ממנו לפי שאיננו מצ"ע בערך הגוף כלל (כנ"ל שאינו מורכב). ומזה יובן שלכן אין הקב"ה מצרפו למעשה הפו"מ דגוף אבל המח"ט שהיא עכ"פ מורגשת בגוף אף שאין הגוף מתעורר בחשק ורצון הלב מחמתה זהו בחי' הרכבה שלה בגוף רק שהוא כמו כלי אחד כלומר שגם שבמח"ט עצמה יש בה כל פרטים דאופני המעשה בפו"מ אך אין באים הפרטים בהרגש הגוף רק הרגשה כללית לעורר הגוף שיעשה בכח עצמו (שלא בבחי' התפעלות דו"ר כנ"ל) המעשה בפו"מ. וה"ז דומה לחלום שיש בו כמה ענינים פרטים ולכשיקוץ לא ידע משום פרט רק הרגשה נשארה בגוף ותפעם רוחו ואין שם רק הרגשה כללית מן כל הפרטים שבחלום. ומאחר שעכ"פ נתגלו הפרטים בגוף אף שלא הפרטים גרמו המעשה זה חסדו של הקב"ה שמצרף הפרטים למעשה. (ובמק"א מבואר זה הענין עד"ז שבחי' הכתר הוא שהנפש חי' בחיי הנפש כפי שהיתה בלא גוף אלא שעכשיו באה להתחבר בגוף. ובחי' המח"ט הוא שהנפש חי' בחיי הנפש כפי מה שהנפש הוא כבר בגוף והתפעלות הלב הוא שהגוף חי בחיי הנפש בגוף. ובזה יש ב' אופנים דתהו ותיקון שהן נקודים וברודים כמשו"ת אי"ה). אך אם הגיע אור האלקי שבמח"ט עד שהלב מתפעל מן האור וחיות הלב הנה הוא מתפשט בכל אבר ואבר בפרט. ודרך כללות החיות הפועל בגוף בדרך בחירת האדם הוא עשר בחי' הנפש (שהן לנגד י"ס). הרי הן בחי' עשרה כלים לאור שממנו הלב מתפעל. ויש בחי' הנק' מיעוט הכלי וריבוי האור וכלומר תוקף האור (ויש בחי' מיעוט האור כלומר חלישותו וריבוי הכלי כמשי"ת). הדוגמא בזה במילי דעלמא שאדם מתפעל מאיזה עמל וחמס שנעשה לו. שאור אהבת הנפש את עצמה בא בכלי הכעס מתוקף ההתפעלות (שמאה' הנפש א"ע) מתפשט הכעס בלא כונה לכעוס על כל הבא לפניו ולשבר כלים בחמתו אף שזהו נגד אה' הנפש א"ע שממנה בא כלי הכעס כנ"ל. וכמ"כ יובן בהתפעלות הלב בדו"ר לעבודת ה' שאם אור המח"ט בא בבחי' תוקף האור נתעוררה מדת האה' שהוא כלי החסד או כלי הגבורה שממנה בחי' שנאת ההיפך ויכול להיות שאח"כ יבוא ממדת האהבה לאהוב תאות עוה"ז ביתר מן המדה וכן מכלי הגבורה לבוא לכלל כעס במילי דעלמא ג"כ אך בחי' מיעוט האור וריבוי הכלי היינו במילי דעלמא שהאור דאהבת הנפש א"ע ממעט א"ע לירד בכל מקום שתוכל הכלי להתפשט שלא יתפשט אלא במקום שימצא שם טובת עצמו דוקא ומטעם זה יש בבחי' זו ענין אחליפו דוכתייהו הידוע בזוה"ק ואור הגבו' בא בכלי החסד. דהיינו אף שרע עליו המעשה שעשו לו. אם מבין שכאשר יכעוס על העושה לא יועיל כלום לטובת עצמו בהענין אזי אור הגבורה דהיינו הסילוד בדבר מעלימו ומלבישו בכלי החסד לדבר בנייח לא אחת ולא שתים בכמה אופנים בכדי שיוצא אל הפו"מ המכוון לטובת עצמו וכמ"כ בעבודת ה' יובן ג"כ דהיינו וכל מעשיך יהיו לש"ש שלא מחמת התפעלות עצמו באהבת מה שהוא טוב לפניו לבד יעשה כ"א שהאור דמח"ט שאליו ית' יאתה כל מיני עבודת עבד ואהבת הבן לאביו וכדומה יומשך בגילוי עד סוף הפ"מ וממילא לא יבא מזה שום דבר רע ח"ו אף בהסתלקות המוחין. וע"ד כ"ז יתבונן המשכיל למעלה דצפיית אד"ק עסכ"ה הוא בבחי' האדם (דאד"ק) לעצמו שהוא בבחי' אא"ס בעצם דוקא כידוע. ואף שאא"ס ב"ה הוא כל יכול לעשות מתהווים מחודשים אין בהם אלא כח הא"ס ב"ה. וזהו שבצפיית אד"ק אמרו שבחי' אבי"ע אף שיש בהם מעלה ומטה האד"ק צופה את כולם בהשוואה אחת דהיינו מה שהם כח הא"ס וכח א' לכל מיני מציאות שאפשר להמצא. והיינו שאין גלוי במציאותם כ"א הכח השוה שבכל פרטי הנמצאים. ואין מציאותם בצפייתו דאר"ק מעלים על כח השואה שבהם ולכן לא נק' בשם עולם כי אין כאן עדיין שום העלם על אמתת מציאותם. (אף שידוע שיש בחי' כלי דק במדרי' אד"ק היינו רק בחי' הצמצום להיות כל פרט מיוחד לעצמו אבל אין גלוי בכל פרט רק הכח השוה בכל וזהו תוקף גבורת האא"ס שבאד"ק כמ"ש במק"א באריכות). שאין שום מציאות אלא מציאות האא"ס ב"ה לבדו הכל יכול. אבל בחי' העקודים שיש עכ"פ בחי' כלי אחד שהוא כמשל הרגשת הכללי' שבגוף מן המח"ט בכל פרטי'. והיינו לפי שהמח"ט (אף שהוא בחי' חיי הנפש עצמה כנ"ל) מאיר אורה בערך עולם הגופני שיהי' מורגש בו בהרגשה כללית עכ"פ. כמ"כ יובן למשכיל שאורות דעקודים שהן אור וגילוי ממה שצפוי לאד"ק כנ"ל בא בכלי א' היינו שהגילוי דכל המציאות כבר הוא בערך עולם נפרד מקו"ח דאד"ק ונופל ע"ז שם עולם כי נתעלם מציאות האא"ס שלבדו הוא ובאו הפרטים להיות להם הרגש עצמם ולא כח ההשואה שבהם (כנ"ל באד"ק) אך עדיין אין שם אלא הרגש הכללי והפרטיי' אין ידועים כ"א בבחי' שהוא למעלה מהכלי שהוא המורגש הנ"ל. וקל להבין שזהו דוגמת המח"ט הנ"ל (ואף שבאמת המח"ט היא מעולם התיקון רק להבין בחי' העקודים טוב להבינו ע"י משל ודוגמא זו) שלולא חסד אל לא היתה קדושת המח"ט באה תוך הגוף ע"י ההרגשה כללית הנ"ל. וכמ"כ הוא בעולם העקודים שאין נק' שם עולם רק לגבי האורות (שהן הגילוי' מצפיי' דאד"ק בבחי' פרטים מחולקים לא בהשוואה) ולא לגבי הכלי עצמה אף שהפרטים הם מצד הכלי דוקא כי האורות עצמן אין נעלם מפרטותיהם אור ההשואה. וז"ש דאוחו"ג חד בהון רק מצד הכלי מתחדש גילוי חדש שאין אור ההשואה עצמו נגלה בו זהו ענין הכלים שמעלימים יחודם ויחוד האורות להיות גילוי דבר נפרד מקו"ח שבהן מצד הכלים כנ"ל. ועולם הנקודים הוא דוגמת התפעלות הלב הנ"ל שאור ההתפעלות מאיר בכל כחות המתפשטים מן הלב עד תנועה גופנית דמעשה המצות בפו"מ רק שכשהוא בבחי' ריבוי אור ותקפו כנ"ל אינו מביט אל ההתפשטות להיכן הכלי מתפשט כמשל הכעס הנ"ל ושכן הוא שמן התפעלות הלב לה' בדו"ר כשהוא בבחי' תוקף האור הנ"ל אינו מביט להיכן כלי החסד שהוא כח האה' וכלי הגבו' שמשם בא ומתפשט הכעס על כל מה שנגד חפצו מתפשטים ויכולים הכלים (אף שהתפשטותם כח האור הוא כנ"ל) להתפשט אל תאוות וכעס ממילי דעלמא ויונקים מן האור שבלב שממנו נתפעל בדו"ר לה'. וכמ"כ יובן בעולם הנקודים שהאורות שהן גילוי מהצפוי לאד"ק הנ"ל דרך הכלים המעלימים אור ההשואה עד שנמצא הגילוי דדבר נפרד מקו"ח כמו בעולם העקודים הנ"ל רק שכאן נגלו הפרטים גם בבחי' הכלים עצמן. ולא עוד אלא שהכלים מתפשטים גם למקום שהוא נגד תמצית המכוון של האור. וז"ש במדרש על עולמות הנקודים הנ"ל דין לא הניין לי. אמנם הברודים שהוא עולם התיקון הוא מיעוט האור כלומר שהאור ממעט א"ע להיות מהות האור וכחו בתמצית הכוונה שלו נמצא במקום שהכלים מתפשטי' (והוא הבירור שמתברר מכלים דנקודים ותהו להיות בבחי' אור התיקון המצמצם א"ע לבוא בתוכן) בבחי' נפילה ומיתה שהוא הסתלקות האור לגמרי כידוע שישובו לחיות ע"י מיעוט שמתמעט האור דתיקון להחיות הכלים שנפלו כנ"ל. וכמ"ש בכתבים בענין עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן וע"י בחי' ההקטנה והמיעוט לבוא האור בכלי זה מתמעט האור עוד ע"י זה הכלי להחיות בהתפשטותם משם ולהלן עד מדרי' נמוכה יותר וכל שהאור יורד ומתמעט יותר מתרבה הבירור וחיות לכלים ממדריגות נמוכות יותר. ומעתה יובן למשכיל שבכל הנ"ל בג' מדרי' דעקודים נקודים וברודים שבא אור הצפיי' דאד"ק בגילוי בבחי' עולמות והעלם כמ"כ הן ג' מדרי' שהשכינה שהיא אלקות ממש דמל' דאצי' דאוחו"ג חד בהון בא גילוי אורה בעולמות ע"י בחי' כנס"י שדרך כלל הוא ענין ישראל אברין דשכינתא דוגמת ג' מדרי' העולמות הנ"ל. וזהו נק' שלותה" (בחי' עקודים כמשי"ת) פחזותה" (פשוט שהוא בעולם הנקודים שנק' נחלה מבוהלת בלק"א של הרב המגיד ז"ל מענין בהלה וחפזון) ושפלותה" היא בחי' מיעוט האור וריבוי הכלים הנ"ל וכפמשנ"ת פהק"ו שמענין השכינה בישראל באה בחי' התפעלות אלקית באדם והוא גילוי אור השכינה המאיר גם באדם נברא יובן בקל שבחי' הא' שהגילוי היא רק אחת ואין הפרטים נגלים בערך מציאות הכלי נמצא שפעולת הפרטים הוא רק במדרי' האור והכלי אינו פועל בפרטים. שכמ"כ הוא בחי' התפעלות אלקות בישראל למטה עד שבטלה בחירת עצמן לגמרי מחמת התפעלות האלקות אין לך שלוה גדולה מזו לשכינתו ית' בישראל נק' שלותה במדרש הנ"ל. והיינו בדור שנכנסו לארץ דכתי' בהו ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'. וכפמשנ"ת פהק"ו שבחי' השכינה בישראל הוא אחר מתן התו' שהוא כח המצות מאברין דמלכא שנתן לישראל בבחי' ומדרי' סוכ"ע ומזה נמשך בבחי' ממכ"ע אור השכינה להתפעלות אלקות. והרי א"כ אור השכינה הוא מתרי"ג אברין דמל' שהן כחות פרטיים לתרי"ג מצות. ובבחי' כנס"י אברין דשכינתא הוא רק ענין ההתפעלות לבד בד"כ שלא הי' להן עדיין ענין קיום המצות בפו"מ. וה"ז ממש כלי כללית לאורות מחולקים כנ"ל בבחי' עקודים. וכשנכנסו לארץ אז האירה אור השכינה בהם אף בממשלה ושליטה על אוה"ע וגם כלים פרטיי' הי' להם בקיום המצות אך שהי' בבחי' תוקף האור בכלי ולפי שחומר גופם לא נזדכך עדיין (עד עת קץ) לכן בהתפשטות הכלים (ע"י תוקף האור כנ"ל בבחי' נקודי') אל מקום אוה"ע שלט בהם בגופם יצרא דע"ז וג"ע וש"ד עד שנסתלק האור מלהאיר בכלי (ולכן נהפוך הוא ששלטו האומות בהם אח"כ). וזה נק' פחזותה" כדוגמא לענין עולם הנקודים הנ"ל. וכידוע שבמיתת המלכים דנקודים האורות קיימים הם אלא שנסתלקו למעלה מן המציאות כמ"ש במק"א באריכות. וכמ"כ גם בעת פחזותה" של כנס"י השכינה קבועה בישראל אלא שאורה ותוקפה אינו מאיר בהכלים שיוכלו להתפשט כרצונם (וכמו גוף מת) ושלטו בהם שונאיהם בשעבוד מלכיות בגלות ועז"נ וזרעתי' לי בארץ כלום אדם זורע קב אלא כדי שיתוספו עליו כמה כורים והוא ענין הבירורים הידוע שבגלות נהנים על ידי השרים דאוה"ע ובארצם וישראל עוסקים שם בתו"ע עי"ז מתבררים הניצוצות הכבושים מאז מחטא עה"ד בכל אומה ואומה. ועכ"ז השכינה לא זזה מישראל והשכינה עמהם בגלות והיא הנותנת בהם הכח לברר הבירורים ולהעלותם וזהו מ"ש שהשכינה יורדת בגלות לברר ניצוצין:
מבואר מכל הנ"ל שמצד השכינה עצמה היא קשורה בישראל בכל הג' מדרי' דשלוותה ופחזותה ושפלותה (כנ"ל באור הצפי' דאד"ק שהוא נמצא ושוה בעולמות עקודים נקודים וברודים) וכל הג' נביאים משה וישעי' וירמי' התנבאו על כל הג' מדרי' ולכן כולם נתנבאו בלשון איכה". ופי' תיבת איכה הוא א"י כ"ה. כידוע דבחי' המל' ונוק' נק' בשם כ"ה שהוא דמות כמו הדכר כידוע בכ"ד. וענין הנבואה הזאת דאיכה הוא להרים ולהעלות אור השכינה שיורדת עם ישראל גם בפחזותם ושפלותם והם אמרו איכה א"י כ"ה כלומר היכן היא. כדמיון ומשל מאדם נכבד וגדול מאד במקומו ונתגלגל הדבר שבא למקום שאין מכירין אותו והרי הוא בשפלות ביניהם. וכשבא לשם מי שמכירו תוהא ואומר הלא אתה פלוני הגדול ונכבד מאוד מה לך פה. ובדבור זה מתרומם האיש הנכבד בעצמו כקדמותו עד שיוכל להתגבר להראות כבודו וגדלו גם במקום שגלה. וכמ"כ יובן שבדבור איכה עשו להעלות עילוי בחי' השכינה בישראל על מקום גדלה ותפארתה. ונתחיל לפרש ממטה למעלה ירמי' ראה בשפלותה אמר איכה פי' כנ"ל ישבה בדד העיר רבתי עם. פי' כנס"י שהיא עיר רבתי עם ישבה בדד שאין בה כח לקבל אור השכינה ולחזק גופם של ישראל בגלותם. אך היינו דוקא כנס"י היא בשפלות אבל השכינה שהיא בחי' כ"ה הנ"ל הלא מצדה היא רבתי בגוים (כמו שהיתה עת שלותה) שרתי במדינות (כמו שהיתה בעת פחזותה). היתה למס. פי' שגם בגלות השפע בא לישראל מהשכינה רק שהשר מקבל השפע ועל ידו מגיע לישראל למטה. וזהו כמו מס שנותנתן לשר שישראל כבושי' תחתנו בגולה וכלומר שגם בשפלותה של כנס"י השכינה עצמה קמה על מקומה להשפיע לישראל למטה. והשפלות של כנס"י גורם שהשפע תרד ע"י השר ונק' מס כנ"ל. וכן בישעי' שאמר איכה לומר שהגם שהוא עת פחזותה של כנס"י אבל בחי' כ"ה כבודו במקומו עומד וזהו איכה. וחוזר ומפרש היתה לזונה קרי' נאמנה היא כנס"י שנאמנה את אל רוחה. אבל היתה לזונה מצד הגוף שלא נזדכך כנ"ל. אך אעפ"כ כבוד ב"ה על מקומו והיא מלאתי משפט שמקבלת ממשפט שהוא בחי' דכורא כידוע והיא מלאה האור בפרטיות והיא בבחי' שלותה. צדק ילין בה אומר לשון להבא ולפי הפשט הוא פלאי. וע"פ הנ"ל יאמר שגם בפחזותה של כנס"י שמתפשטים הכחות עד הקליפות ועד בכלל כנ"ל. אך הוא כמו הניצוצות שנפלו בשבה"כ שסופן להתברר כמ"כ צדק ילין בה לבסוף וכמ"ש ישפוט תבל בצדק. ועתה כלומר עתה בעת שפלותה מרצחים את אורו של בחי' צדק ומקבלים השרים כנ"ל בפי' היתה למס אבל סוף כל סוף צדק ילין בה:
ועד"ז יתפרש איכה שאמר מרע"ה. רק שצריך להעיר תחלה במשרז"ל נבונים לא אשכח. ואמרו שזכותה של לאה גרם שיצאו ממנה בני יששכר יודעי בינה מה שבדורו של משה לא אשתכח. וזה פלא הלא גם בדורו של משה היו בני יששכר ולמה לא אשכח נבונים בזכות לאה. וכללות הענין נפלא איך אפשר שבדורו של משה שאין כמוהו ונק' דור דעה לא אשכח מה שנמצא אח"כ בדורות אחרונים. ועוד הלא כתי' אז תבין יראת ה' מבואר שהיראה באה ע"י הבינה ולגבי משה יראה מלתא זוטרתי היא כמ"ש בתניא פי' לגבי משה הוא דורו. ויש להקשות גם להפך במ"ש משה הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (אלא דלא אשכח) והלא אמרו משה זכה לבינה וכמוהו לא קם בישראל. וגם י"ל מה ענין הסיפור הזה בכללו שאמר איכה אשא לבדי ואקח את ראשי שבטיכם וגו' אין בזה לכאורה לא מצוה ולא תוכחה. וגם במ"ש יוסף עליכם ככם אלף פעמים. דמשמע שמזה נמשך מ"ש איכה אשא לבדי. וברכת ההוספה לא היתה בימי משה רק לעתיד התנבא ובירך:
והענין יובן עם הידוע דבחי' ריבוי הכלים. שע"י הבירורי' עיקרו בבחי' הגבורות וכמ"ש להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו שע"י הגבורות הוא מלכותו של מלך הדר שהוא התחלת עולם התיקון דברודים. וכן ענין הבירורים ע"י בחי' שכינה שעי"ז מזדכך הגוף והעולם כנ"ל עיקרו בבחי' הגבורות הקדושות וכמ"ש בזוה"ק פ' שמות כמו השושן שכולו אדום אין מוצקין אותו לחזור לבן אלא באש וכידוע שהאש מהפך מה ששולט בו לאש. אבל בחי' החסדים אף שהן בבחי' גילוי אור אין בהם כח ההתהפכות להפך הדבר שמאיר בו אל ענין מדרי' האור. וז"ש מרע"ה ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. וידוע שהכוכבים הם בחי' ניצוצי החסדים המאירים לעולם. ככה בחי' התפעלות אלקי' דאותו הדור האיר בעולם רק בבחי' ניצוצי החסדים ואין פרטיות רבויים ניכר בפו"מ בעולם רק אור א' שוה לכולם ואף שידוע שכל כוכב פועל בצמחים ועשבים וגם בבע"ח הוא רק ברוחניות ובהעלם אבל במורגש גופני אין הבדל באורם. וה"ז דומה לעולם העקודים הנ"ל שגם שהוא עולם מלא ומתנהג במול"מ אין הכלי אלא א' וכן שלוותם של כנס"י הנ"ל לא באה אל הפו"מ במורגש אז עד שנכנסו ממש לארץ בקיום המצות. וע"ז אומר ה' אלקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. וידוע שהאלפים בכתר ששם פנימי' רצה"ע בתומ"צ ובקיומם יוסף עליהם אור האלף ויברך אתכם כאשר דבר לכם. היינו אם בחקתי תלכו ורדפו מכם אחשה מאה ואז יצמח מזה גם באי' הפחזות הנ"ל וכן השפלות שהוא גמר התיקון בעולם ואמנם בחי' שלותה הנ"ל היתה רק באתעדל"ע ע"י מרע"ה שהוא בחי' דעת עליון שממנו. קבלו דור דעה. ולזה אומר מאחר שסופכם להתברך כאשר דבר. א"כ איכה אשא לבדי "טרחכם הוא בחי' השלוה דמטרוניתא שטורחים לפניה והיא יושבת שלוה ושקיטה "ומשאכם הוא בחי' הפחזות שמתפשט עד הקליפות ונעשה למשא עם כבו כין ורובנם הוא הבירורי' שע"י בחי' השפלות שהן באין ע"י דוחק וצער ומריבה עד שפועל כחפצו. כ"ז א"א להיות ע"י אתעדל"ע לבד. ולכן הבו לכם לעתיד אנשים חכמים ונבור ה פי' נבון ידוע דהיינו שמבין דבר מתוך דבר והוא ענין בינה לבא. והענין דמה שקבל מרבו נק' חכ' כלומר שמקבל מרבו סברא חדשה מה שלא הי' אפשר למצוא אותה מעצמו אך אע"פ שקבל הסברא מ"מ מה שמשער בלבו הוא רק לפי מה שהוא אום לעצמו א שקבל מרבו שעיקרו של כל מצוי בעובי יא רק כח אלקי ודבר ה'. אעפ"כ הרגש ושיעורו את העולם ונמצאיו בלבו הוא בבחי, הישות ופירוד. אבל המבין דבר מקן דבר לבית פי' שבבינה לבא מבין הדבר שבעולם מתוך דברו של הרב שכן הוא באמת זהו הנק' נבון. וז"ש להם הבו לכם חכמים ונבונים. פי' שכל מה שיושג לכם בבחי' חכמה תראו להתאמץ לשער בלבכם כן בבחי' בינה לבא. אז דוקא יבוא התיקון השלם והגמור ותקבלו אורו של בחי' כ"ה הנ"ל (שע"ז אמר איכה) בכל המדרי' דטרחכם ומשאכם וריבכם כנ"ל. אך אין זה אפשר להם כ"א על בחי' חכמה שתהי' להם אחר סילוקו של מרע"ה. אבל לבחי' חכ' דמרע"ה א"א להם להיות נבונים בה כנ"ל. אלא דוקא משה עצמו זכה לבחי' בינה. והיינו כמ"ש במק"א פי' הכתוב ותמונת ה' יביט עיי"ש. ולכך אמר ואקח אנשים חכמים וידועים. ונבונים בערך החכ' שמקבלים ממנו ע"ה לא אשכח כלל. אבל אחרי כן שתהי' החכמה שלהם שלא במדרי' משה. ע"ז אומר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים דוקא. ועי"ז תקבלו אור בחי' כה הנ"ל בשלימות בכל המדריגות: