ובקושית הגאון מהר"ל מפראג ז"ל בבן י"ג עד בן כ' דאינו בר כרת ואמאי מייתי חטאת יפה השיב מעכ"ת ואני מוסיף דלכאורה קושי' זו אין לה שחר דאטו מי נתנה התורה טעם לחיוב החטאת בשגגה משום שהוא חייב כרת במזיד אלא דילפינן לה מהיקישא דתורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה לע"ז לומר לך מה ע"ז שהוא דבר שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת אף כל כו' ובבן י"ג ויום א' עד בן כ' דבע"ז גופה אינו חייב כרת ואפ"ה חייב חטאת שהרי החטאת מפורשת בה ואינה למידה מן הכרת א"כ הה"ד לכה"ת שאנו למידין מע"ז דינם שוה אלא שכוונת הרב ז"ל באותה שכ' התוס' בפ' כלל גדול ס"ט דע"כ לא מקשינן לע"ז לענין סקילה אלא לענין כרת משום דמפורש בהאי קרא בהדיא וא"כ יאמר הרב ז"ל דה"ה לענין בן י"ג עד בן כ' שאינו בר כרת אבל באמת אינה קושי' דכיון שהוא בן י"ג ויום אחד חייב בכל מצוות האמורות בתורה וקרבן חטאת היא אחת מתרי"ג מצוות נמצא כל מי שהוא איש חייב בה אלא שהתורה גילתה לנו בהיקשא לע"ז שלא תאמר דאף חייבי לאוין בכלל אחת מכל מצות ה' דליתא אלא באיסורי כריתות אבל לענין איש שהוא בר עונשין ומצווה בכהת"כ אין לנו לומר שיפטר מקרבן חטאת וביחוד כיון שבע"ז עצמה בן י"ג חייב חטאת ובעיקר ענין זה שלא יתחייב כרת בן י"ג ויום א' עד בן כ' אע"פ שכן תפסו במושלם הרבנים הגדולים מהרא"ם ובעל יפה תואר פ' חיי שרה אין דעתי נוחה בו דהאיך יתכן עונש שענשה תורה על העובר על המצוה ואותו העובר מצווה בה וחייב עלי' מלקות וד' מיתות ב"ד שנאמר שהכרת הכתוב בה לא קאי עליו וגם הקו' שהקשה מהרא"ם לעצמו מערל זכר אשר לא ימול ונכרתה וביקש לרפאתו על נקלה לומר דקאי על מלקות לא יתכן דבקרא כרת כתיב ועוד מלקות במילה שהיא מ"ע ליכא וזהו תימא על הרב ז"ל ולומר שמלקין אותו עד שתצא נפשו אין זה ענין לכרת דבכל חייבי עשה הדין כך ואף אם נסבול דוחקו מה יאמר הרב בדברי הרמב"ם ז"ל ריש ה' מילה וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל הרי הוא מבטל מ"ע אבל א"ח כרת עד שימות והוא ערל במזיד וכן הראב"ד שהשיג עליו וכ' דכל יום עומד באיסור כרת תרווייהו ס"ל דמשהגדיל הרי הוא בן כרת והסמך שסמכו עליו מפ' ר' עקיבא דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו דברי אגדה הם ואין משיבין מן האגדה גם הטעם שפירשו ז"ל והוא מהירושלמי מגזרת מרגלים תמוה הוא דא"כ מבן ששים שנה ומעלה נמי נימא הכי שהרי לא נגזרה גזירה על יותר מבן ס' כדאיתא ביש נוחלין ושמא לא ילפינן אלא מאי דכתיב בהדיא בקרא ועוד מצינו כ"פ שנענשו קטנים וכן בער ואונן ומה שתרצו שהיה לפי חכמתן הוא דוחק ועוד דנקוט מיהא דאינו כלל גמור דלא מיענש פחות מבן כ' וכמ"ש מעכ"ת ועוד יש לחלק בין עונשי שעה לעונשי דורות ובפסח נאמר והאיש אשר הוא טהור וחדל לעשות הפסח ונכרת וכו' ואין שם לא קרבן חטאת ולא מלקות אלא כרת בלבד וכל מקום שנאמר איש הוא מבן י"ג ויום א' ומעלה הרי שחייב כרת בפירוש לבן י"ג ויום א': ובפרק מי שהי' טמא צ"ג חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי ר' ולטעמיה אזיל דס"ל קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני ואם לא עשה חייב כרת וכן לעיל ס"פ האשה צ"א ואלא האיש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת משמע דוקא קטן הא בן י"ג ויום א' חייב כרת היתכן שנאמר דזה מיירי דוקא ביותר מבן כ' הא ודאי לא ואפשר היה לפרש האי דר' עקיבא שאין הכונה לומר דלא מענשת עלייהו כלל אלא לומר דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בב"ד של מעלה כדאשכחן בדור המדבר וכיון שכן אף יצחק בתפלתו ביקש שלא יעניש עליהם לע"ל כיון שכבר מצינו שלא ענש עליהם במדבר ועד"ז יפורשו כל אותן המקומות דמשמע הכי ואף את"ל דאין ב"ד של מעלה מענישין אפי' עונש כרת לפחות מבן כ' ותלמדנו מדור המדבר היינו לענין עונש עוה"ז אבל בעוה"ב יש עליו עונש כרת וכמו זקן בן שמנים שנה שאכל את החלב שלא יתכן בו לא כרת דשני ולא דיומי ע"כ א"א לקיים בו כרת אלא לעוה"ב בעונש גיהנם או כיוצא או דאף שיתחייב כרת פחות מבן י"ג הקב"ה ממתין עד אחר כ' אם ישוב ולא יכריתנו אם יחטא עד אחר כ' ואם לא ישוב אז יכריתנו על העוון אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ' וזה נלע"ד ברור דעכ"פ שייך עונש כרת בפחות מבן כ' נמי