יומא פ"ק י"ד א"ל רב אדא בר אהבה לרבא ומי גזר ר' יהודא שמא יאכל והתנן אף אשה אחרת מתקינין לו ואי מייתא עביד עבודה ולא גזר ר"י שמא יאכל וכו' וכה"ג מי חיילא עליה אנינות וכו' נהי דאנינות לא חיילא אטרודי מי לא מיטריד ופירש"י ובקדשים בעינן שמחה וגדולה וכו' עכ"ל ואני תמה על רבנו לפי דבריו מי שנפל ביתו או שטבעה ספינתו בים יהא אסור לאכול בקדשים וזה לא שמענו ועוד מאי קשיא ליה לרב אב"א וכי לא ידע שאין איסור ליגע באוכלין ביה"כ ולקמן אמרי' מדיחה אשה ידה א' במי' ונותנת פת לתינוק ומשמע אפי' באין סכנה וכן התירו קניבת ירק מן המנחה ולמעלה כדאי' שילהי אלו קשרי' ורשיז"ל גופיה פי' התם דאיסורא דקודם מנחה אינו משום שמא יאכל אלא משום דאיכא עגמת נפש טפי ועוד שהקרבנות שכ"ג מקריב ביה"כ כולן עולות ופר ושעיר הפנימי שהם נשרפים ואינן נאכלין אלא חטאת החיצונה בלבד וא"כ אף לכל ימות השנה יהא כל כהן אסור להקריב עולה שמא יאכל ממנה ונראה דהכי פירושו שמא יאכל מחמת טירדת אנינותו ישכח ויאכל ואהא פריך ליה רב אב"א דא"כ כ"ג ביה"כ כשמתה אשתו דאטרודי מיטריד נגזור שמא מחמת טירדתו ישכח ויאכל ביה"כ ואיסורא משום יה"כ לחוד הוא ולא משום אנינות כלל ובתחילה לא ידע וקסבר דלא גזרי' לשמא ישכח אלא באונן ממש ולא בטירדא דעלמא ומשני דאפי' בטירדא דעלמא נמי איכא למיחש שמא ישכח אבל אין איסור כלל למי שהוא טרוד לאכול בקדשים דוק נלע"ד: